שקי חול, בלי גג: כך "ממגנים" את הכפרים הבלתי מוכרים בנגב

"מרחב מוגן – בוצע על ידי מחלקת מיגון פיקוד העורף". כך נכתב בעברית ובערבית על שלט בכניסה ל"מיגונית" שמכונה "הסקו". ה"מיגונית" הזאת עשוייה שקי חול עטופים רשת פלסטיק, ללא דלת, ועוד יותר מרתיח – ללא גג. קשה להאמין עד שלא נכנסים פנימה, אבל זו המציאות: בחלק מהכפרים הלא מוכרים בנגב, המדינה הציבה בתקופה האחרונה "מיגוניות" שלא ממש מספקות הגנה. גם אחרי שבעה הרוגים מירי רקטות מעזה, המדינה מסרבת לשים בכפרים האלה מיגון אפקטיבי יותר.

בכפר אל-באט, שיושב על הכביש בין חורה לערד, נהרגו מראשוני הקורבנות ממתקפת הרקטות ב-7 באוקטובר – ארבעה ילדים ממשפחת אל קוראן: מאלכ ומוחמד בני 16, ג'וואד בן 12 ואמין בן 11. באזור נהרגו באותו היום עוד שלושה אנשים: נער נוסף ושני מבוגרים.

"אנחנו מהראשונים לשלם את המחיר", אמר השבוע, בקול חרישי, איברהים אל קוראן, איש חינוך, ששניים מילדיו נהרגו. "בשבת כל הכפר התעורר מהירי. רקטה אחת פגעה לא רחוק מכאן, הגברים התכנסו בשיג' (האוהל המרכזי; א"ז) לראות שאין פצועים. היינו 15, כולם התפזרו, נותרו ארבעת הילדים ואח שלי, שעדיין מאושפז. הרקטה השנייה פגעה בדיוק שם".

כמו 35 כפרים נוספים בנגב, הכפר לא מוכר על ידי הרשויות, אף שתושביו מתגוררים באזור עוד לפני הקמת המדינה. בכפרים לא נשמעות אזעקות, מכיוון שלא מותקנת שם מערכת שתשמיע אותן. אין בהם כמעט מיגוניות, מלבד אלה שהביאו ארגונים. לדברי התושבים, גם כיפת ברזל לא מכסה את הכפרים, שנחשבים "שטחים פתוחים". חשוב לציין שגם בכפרים שהוכרו בעשור האחרון אין מיגון ראוי.

הגעתי למקום אתמול (רביעי), במסגרת סיור לעיתונאים שיזמו ארגוני חברה אזרחית בנגב. הם הציגו את מצבם העגום של התושבים הבדואים, במיוחד בכפרים הלא מוכרים. "הם היו ילדים, כמו כל הילדים", אמר אל קוראן, כשהוא מדבר בקושי. כשנשאלה שאלה על המסר לממשלה, התערב קרוב משפחה אחר ואמר: "בלי פוליטיקה".

 

ה"מיגוניות" מחול הוקמו באל-באט רק אחרי הטרגדיה. בהמשך, מתנדבים מהתנועה האסלאמית הדרומית הביאו פתרון אחר: גליל בטון גדול, שבדרך כלל משמש לביוב, ומשני צדדיו בטונודות, וארגונים אחרים תרמו פתרונות דומים. אך הפתרון הזה לא מספיק לכל התושבים – יכולים להיכנס לשם רק כעשרה אנשים – והוא מרוחק מחלק מהבתים.

לפי האתר של אחת החברות שמשווקת את המיגונית "הסקו", הפיתוח נועד "בעיקר לבקרת שיטפונות וביצורים צבאיים. הוא עשוי מרשת תיל מתקפל ותוחם בד כבד, ומשמש כסוללה זמנית עד חצי קבועה או קיר פיצוץ נגד אש מנשק קל וחומר נפץ". לפני למעלה מעשור פורסם כי הצבא התמגן זמנית כך בבסיסיו בדרום בעקבות מבצע "עמוד ענן". בשום מקום באתר המכירות לא מצוין כי ה"הסקו" אמור לספק הגנה מפני ירי מהאוויר.

"המדינה הציבה כ-30 מיגוניות 'הסקו'. פיקוד העורף טוען שזה מגן יותר מצינורות הבטון, אבל אין לזה גג, ואם תהיה נפילה בתוך ה'הסקו' הדבר עלול להרוג את כל האנשים שנמצאים בתוכו", אומרת הודא אבו עובייד, משפטנית ואקטיביסטית מהנגב. לדבריה, "מיגונית" כזאת יכולה להכיל כמאה אנשים.

לדבריה, "המיגוניות האלה נמצאות כאן כבר שבועיים כמעט, ולא ראיתי שאנשים משתמשים בזה. הדרישה בשטח היא לכ-11 אלף מיגוניות. ארגוני חברה אזרחית הציבו כ-200, בעזרת תרומות. אבל אנחנו עדיין לא ממש רואים את המדינה בשטח, מכל הבחינות – לא מיגוניות לתושבים, לא אזעקות בכפרים, לא בתחום החינוך ומיגון בתי הספר, ואפילו לא בסיוע באספקת מזון למשפחות שאין להן מקורות הכנסה כי העבודה ביישובי עוטף עזה הופסקה".

בכפר אל-סרה, שליד נבטים, אפילו לא הוצבו "מיגוניות" כאלה של פיקוד העורף. "בערערה היו הרוגים ביום הראשון. טילים פגעו בשכנים שלנו, אנחנו מבועתים ומודאגים", אומר חליל אל עמור, שהקים את אחד ממיזמי התיירות הראשונים בכפרים הבלתי מוכרים. אל עמור הציג את גליל הבטון שתרמה התנועה האסלאמית, אך אמר כי אין בה מספיק מקום לכל התושבים שגרים בסביבה. "אין מקלטים להגן על המשפחות, אין סירנה", הוא אומר.

לדברי עטיה אל עאסם, יו"ר המועצה לכפרים לא מוכרים, "יש הנחיה לא לשים מיגוניות (קבועות; א"ז) בכפרים הלא מוכרים. הם (הממשלה; א"ז) אומרים שלא ימגנו בתים שבנויים באופן לא חוקי. התפיסה שלהם היא לא לשים כאן שום דבר קבוע. אמרו לנו את זה הרבה פעמים בעבר, זה לא סוד. המדינה מענישה את התושבים כדי ללחוץ עליהם לעזוב את הכפרים. זה אחד הלחצים".

לגבי ה"הסקו" משקי חול, אומר אל עסאם: "זה לא מתאים, אנשים לא הולכים לשם". הוא מציין כי הם פנו לרשויות כמה פעמים מאז תחילת המלחמה, אבל לא נענו. "פנינו לפיקוד העורף, גם לשרים בממשלה דרך העמותות, המועצות וחברי כנסת. התשובה הרגילה היא שזה כפרים לא מוכרים, לא עושים שום דבר במקום לא חוקי. בפעם האחרונה שהקצו כסף למיגוניות בנגב, כל ההקצאה היתה ליישובים מוכרים ותיקים. דיברו על לשים מקלטים בחלק מתחנות האוטובוס, אבל זה לא יתממש".

אל עאסם מציין כי גם בכפרים שהוכרו בשנים האחרונות לא הוצב מיגון. "כל הכפרים שקיבלו הכרה ב-20 שנה האחרונות, אין להם מיגון בכלל. חוץ מזה יש כאן 13 בתי ספר, שלומדים בהם 15 אלף תלמידים, ואין בהם מיגון".

"הרבה ילדים לא מקבלים ארוחה חמה"

על פי נתונים שריכזה ד"ר יסמין אבו פריחה, רופאה בסורוקה ופעילה, מאז 7 באוקטובר נהרגו 20 בדואים, חלקם מפגיעת רקטות, חלקם צוותי רפואה ועובדים אחרים, וחלקם חיילים. עשרה מההרוגים הם מהכפרים הבלתי מוכרים. ביום הראשון, נהרגו מרקטות שבעה תושבי כפרים לא מוכרים ועוד אחד מערערה. בנוסף, ישנם שישה חטופים בדואים – חמישה מרהט ואחד מחורה.

"לא היינו מוכנים, יהודים וערבים, להתמודד עם אירוע כזה", אומר ח'יר אל באז מארגון אג'יק – מכון הנגב, בשעה שהוא עומד במרכז החירום האזרחי שהוקם במתנ"ס בחורה. "קהילות חזקות מוכנות למשברים, הקהילה שלנו היא הכי ענייה בארץ, ולא מוכנה. אבל לצד זה קרה משהו חדש. הקהילות הבינו שהגורל שלנו משותף. הדבר הטוב היחיד שקרה, אם אפשר לומר את זה ככה, הוא שהקהילות הבינו שלעבוד ביחד זה לא רק לשמאלנים, אלא החלטה אסטרטגית, כי רק כך אפשר להתמודד עם המציאות הקשה".

מרכז החירום מופעל על ידי כמה ארגונים, ובהם שתיל, אג'יק, המועצה לכפרים הלא מוכרים ופורום דו קיום בנגב. מאז תחילת המלחמה, הוא מספק מגוון שירותים, כמו מזון, סיוע נפשי ראשוני וחינוך לא רשמי. "הלוואי שהמדינה היתה מספקת את הדברים האלה", אומר אילן עמית מאג'יק. "היעדר המדינה הביא אותנו לפעול יחד, ולאט לאט אנחנו מצליחים להביא את המדינה למרכז (להיות פעילה בעצמה; א"ז). אבל יש עוד דרך ארוכה".

לדבריו, "גם בימי שגרה המדינה לא פה, וכמעט לא מספקת שירותים לכפרים הלא מוכרים. המטרה עכשיו היתה למלא את החלל שנוצר". עמית מציין כי רבים הילדים בכפרים הלא מוכרים מסתמכים מבחינה תזונתית על ארוחה חמה שמספק משרד החינוך בבתי הספר על ידי משרד החינוך, ועכשיו "מפעל ההזנה לא עובד, ולכן הרבה ילדים לא מקבלים ארוחה חמה".

בכפר אבו סבילה, שהוכר לפני כ-13 שנה וסופח לאבו תלול, חיים כ-2,500 איש, אך יש בו רק כמה מיגוניות בודדות שנתרמו על ידי ארגונים. עלי אבו סבילה – דודו של עאמר בן ה-25 שנרצח בשדרות כשסייע לשתי אחיות קטנות (3 ו-6), שהוריהן, דולב ואודיה סוויסה, נרצחו ברכבם – אומר כי "הכפר הוכר, אבל 13 שנה לא קורה כלום, אין תשתיות או כבישים, רק מה שאנחנו עזרנו להקים, באופן לא רשמי.

"מ-7 באוקטובר תלמידים לא הולכים לבית הספר, כי אין שם מקלטים. אני מקווה שהממשלה תתעשת, ולא תסתכל עלינו כעל אזרחים סוג ב'. עאמר היה בדרכו להציל שתי ילדות, הוא נהרג בשדרות, הוא עזר לכולם. יש לנו עתיד אחד וגורל אחד, לא יכול להיות שיסתכלו עלינו כעל גנבים ופושעים".

שאלנו את דובר צה"ל מדוע הוחלט בפיקוד העורף להציב בכפרים הבלתי מוכרים מיגוניות מסוג "הסקו", ולא מיגוניות מבטון כמו במקומות אחרים בדרום, וכן ביקשנו לדעת כמה מיגוניות כאלה הוצבו בשטח.

מדו"צ נמסר: "פיקוד העורף הציב מתחילת המלחמה אמצעי מיגון הפרוסים במרחב הפזורה הבדואית בהתאם להערכות המצב המבצעיות והשיקולים המקצועיים. צה"ל עומד בקשר עם ראשי הרשויות, המשרד לשיוויון חברתי ומנהלת הבדואים בנושא סדר העדיפות בפריסת אמצעי המיגון. כחלק מהמאמצים, פיקוד העורף החל בפיילוט של מתחם מיגון בשם Hesco, אשר מאפשר פתרון באופן זמני, אפקטיבי ומהיר לתושבי הפזורה הבדואית בנגב. הצבת מיגוניות ואמצעי מיגון חלופיים נעשית מתוך תפיסת אחריות מרחיבה של פיקוד העורף".

ממידע שהגיע ל"שיחה מקומית", עד היום הוצבו כ-30 מיגוניות כאלה בכפרים הלא מוכרים, שבהם חיים, על פי הערכות, כ-100 אלף תושבים.

פנינו גם למשרד לשוויון חברתי, האחראי על רשות הבדואים, בשאלות לגבי המחסור במיגון בכפרים הבלתי מוכרים וההחלטה למגן באמצעות "הסקו". גם תגובתם תתפרסם אם וכאשר תתקבל.

 

*הכתבה נערכה קלות לאחר שעלתה, לדיוק זמנים.