רדיפתו של האזרח ברוכין

ארבעה ימים הוחזק במעצר ד"ר מאיר ברוכין בטרם החליט בית משפט השלום בירושלים לשחררו בכפוף להפקדת ערבות עצמית, ערבות צד ג', ואיסור על שימוש באינטרנט למשך 15 יום.

ארבעה ימים יכולים לפעמים להפוך לחיים שלמים. פרק זמן שמספיק כדי להשחיר את שמו של אדם מהטובים במחוזותינו, שמביט נחרד במתרחש ומסרב לשתוק. מאז מעצרו, המשטרה הפכה את ביתו בחיפוש אחר "חומרים מפלילים", וברוכין עצמו הוצג בתקשורת – שפמפמה בחדווה את כל המסרים שבהם האכילה אותה המשטרה – כ"תומך חמאס", כחשוד בהסתה וכמי ש"גילה החלטה לבגוד". על סעיפים אלה נחקר, עד שהוחלט על שחרורו, אחרי שהפרקליטות החליטה שלא להגיש הצהרת תובע. פעילים שהגיעו לתמוך בו פוזרו באלימות על ידי המשטרה.

>>מעצרים ואלימות משטרה בהפגנות נגד סתימת פיות בירושלים ובתל אביב

מי שכן טרח לבדוק את כל פרסומיו הפומביים של ברוכין מאז 7 באוקטובר הוא עיתונאי "הארץ" המצוין, ניר חסון. הבדיקה שלו העלתה כי רוב פרסומיו עסקו בהרג תושבי עזה, שלא מעניינים את הרוב המוחלט מבין אזרחי ישראל, ודרישות מהממשלה ומהעומד בראשה לקחת אחריות ולהתפטר. בניגוד לטענת התובע המשטרתי, ברוכין גם כתב מפורשות נגד המתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר. "אלה דברים שאני מצפה מאנשים עם מוסר בסיסי להבין לבד", כתב בסוף הדברים, "מי שזקוק לכך שאבהיר את עמדתי בנוגע לדברים הללו, משהו בקוד המוסרי שלו פגום".

לא רק קוד מוסרי פגום יש כאן, אלא משהו מבהיל בהרבה. כי בעוד שפגמים מוסריים הם עניינו של היחיד, ברוכין נפל קורבן למסע פשיסטי שלטוני, שיריעתו מתרחבת כעת מרדיפת אזרחים פלסטינים על השמעת ביקורת ולו הקלושה ביותר נגד ישראל, פעמים רבות על עצם הבעת סולידריות כלשהי עם בני עמם הנטבחים בעזה, ומגיעה גם לפעילי שמאל יהודים.

ההבהרה שהוסיף ברוכין בסוף דבריו היתה מיותרת עבור מי שעוקב אחרי פרסומיו ואומץ לבו במהלך השנים. האיש שסולד בכל רמ"ח איבריו מאלימות, ודאי מאלימות מאורגנת, המונית ואכזרית כל כך, לא היה אמור להצטדק בפני איש או להוכיח למישהו שהוא מזועזע מהטבח שביצע חמאס. העובדה שהרגיש צורך לעשות זאת מעידה על רודפיו ועל הלך הרוח הציבורי המוסת והמסית בימים אלה הרבה יותר מאשר עליו.

ד"ר מאיר ברוכין שוחרר ממעצר: "אנחנו חיים בתקופה אפילה, שחורה משחור, שבה אזרחים שמעיזים להביע עמדה שלא נוחה לשלטון הנוכחי, אזרחים כאלה נרדפים פוליטית, מפוטרים מעבודתם, מוקעים בראש חוצות, נשלחים למעצר. את התקופה הזאת אנחנו חייבים לשנות ואני מקווה שכולנו יחד במלחמה הזאת ביחד ננצח." pic.twitter.com/VSNrFNH9gU

— שיחה מקומית (@mekomit) November 13, 2023

ד"ר מאיר ברוכין הוא מורה ותיק ומוערך לאזרחות ולהיסטוריה, אבל בראש ובראשונה, ברוכין הוא אזרח מודאג. אזרח נחרד. עמדתו הפדגוגית וההומניסטית מתבטאת בכל מילה שהוא כותב, לא רק בכיתת הלימוד אלא גם במרחב הציבורי. האזרח ברוכין כותב מתוך תחושת האחריות לפקוח את עיניי הציבור הישראלי למה שהוא מסרב לראות.

על כך כבר שילם ברוכין בעבר מחיר יקר, עוד לפני המעצר השערורייתי הזה. יותר מפעם איבד מקום עבודה כי התעקש להיות איש במקום שבו אין אנשים. התעקש לומר אמת במקום שבו הוסתרה, הושתקה והושחתה. בניגוד למשטר שרודף אותו, תלמידיו העריכו אותו על זה ומוקירים לו תודה.

כשפוטר ממקום עבודתו הקודם, גם אז כחלק מרדיפה פוליטית שהתנהלה נגדו, תלמידות ותלמידים רבים כתבו לו פומבית מילים שכל מורה היה מייחל לשמוע, הנה כמה מהן:

"מאיר יקר, אתה אולי המורה היחיד שממש נחקק בזיכרוני. שלימד אותנו מחשבה, חופש ביטוי, לצאת מהגבולות שמנסים להכתיב עבורנו (ולצערי גם ברוב המקרים מצליחים). אני מקווה שתלמד עוד תלמידים רבים ומודה לך שאתה משמש עבורם דמות מעוררת השראה שכזו".

"איש יקר, מודה לך על הכל. תודה שלימדת אותי כ"כ הרבה דברים, אלו דברים שיהיו תמיד אבן יסוד בכל דרך והחלטה שאקח בחיי. תמשיך ללכת ולהתעקש על האמת שלך, אוהב ומעריך המון!"

"מאיר, תדע שנכנסת לנו עמוק ללב. המורה הכי טוב שהיה לי ואיש מדהים ומעורר השראה. לא חושבת שאזכה להכיר עוד מישהו שכל כך אכפת לו מהמקום שהוא חי בו ודואג לפעול ולעשות מעשים למען המדינה והאזרחים בה. תודה לך שראית בנו יותר מתלמידים אלא אנשים בוגרים ודיברת איתנו תמיד בגובה העיניים, תמיד בצורה כיפית ומעניינת. לפעמים אפשר להסכים גם לא להסכים. מתגעגעים ואוהבים אותך".

"מאיר, אני עם דמעות בעיניים, אתה המורה הכי טוב שהיה לי אי פעם. לימדת אותי כל כך הרבה דברים לחיים שאני לא יכולה לתאר במילים. אתה פשוט לא מבין כמה אני מלאת הערכה כלפייך. תודה שנתת לנו את האפשרות לראות את השונה מאיתנו ולשמוע דעות שונות. מעולם לא הפסקתי להעריך אותך למרות כל חילוקי הדעות בינינו. ללא ספק הפסדתי מורה לחיים".

המורה מאיר היה ועודנו מורה לחיים עבור תלמידיו ותלמידותיו, אבל האזרח ברוכין הוא המורה של כולנו. ההתעקשות על הומניזם במקום שבו הוא מאוים להיכחד על ידי הרוחות הרעות של שנאת אדם, לאומנות ומיליטריזם, והנכונות לשלם על כך מחיר, היא שיעור לכולנו.

הרדיפה הזו לא תיעצר במאיר ברוכין, את זה כולנו מבינים. כל מי שמתעקש לא לשתוק כבר נמצא, או עלול להימצא, על הכוונת בקרוב. המציאות הזו מחייבת אותנו להעמיק ולהדק את רשתות הסולידריות שלנו, לתמוך באלה שנרדפים, כדי שלא נגיע לדממה מוחלטת של קולות המצפון. להדהד את הקולות שמנסים להשתיק; להגיע להפגנות סולידריות איתם; למחות נגד ניסיונות לפגוע בפרנסה של א/נשים על רקע פוליטי, ולסייע למצוא מקורות פרנסה אחרים כשזו נגדעת, כמו במקרה של ברוכין – אלה רק כמה מהדרכים שבהן ניתן לעבות את רשתות הסולידריות שלנו. זה איננו רק צו המצפון, אלא האינטרס של כולנו. כל אחת ואחד מאיתנו עלול/ה להיות המאיר ברוכין הבא.