נקודת התורפה של ישראל היא מול התנגדות לא אלימה

ההתנגדות של צעירי ג'נין ממשיכה את האתוס של ארגוני אש"ף משנות ה-60 וה-70. אלא שהמצב היום שונה: ישראל שולטת לחלוטין על הגדה, והחברה המיליטריסטית מוכנה נפשית להשלים עם המחיר של מאבק מזוין

מאת:
חמוש פלסטיני בלוויית הרוגים בהתקפה הישראלית על ג'נין, ב-5 ביולי 2023 (צילום: נאסר שתייה / פלאש90)

חמוש פלסטיני בלוויית הרוגים בהתקפה הישראלית על ג'נין, ב-5 ביולי 2023 (צילום: נאסר שתייה / פלאש90)

צפיתי בפשיטה של הצבא על מחנה הפליטים בג'נין דרך מצלמות אל-ג'זירה, ששידרו מכמה מקומות במחנה שידור חי ומתמשך. מכמה זוויות נראו צעירים פלסטינים אוחזים ברובי M16 יורים לעבר הנגמ"שים והדחפורים המשוריינים של הצבא. זה היה ירי שביטא כעס ומחאה על הפלישה הברוטלית למקום שלהם. היורים הפגינו אומץ, אבל הירי היה חסר תכלית ולא עצר את הצבא. מה גם שלפי הצילומים, הוא לא בוצע בידי לוחמי גרילה מיומנים. הצבא הישראלי לא נפגע, והתקדמותו לא הואטה.

בשלב השני של הפעולה הצבאית הישראלית נטמעו צעירי ג'נין באוכלוסייה האזרחית. הצבא, שקיווה לגרות אותם לצאת ולעמוד מולו ואז לפגוע בהם, התאכזב. לסיירת צנחנים המתוסכלת נותר רק להצטלם ליד שער המחנה, ולשלוח מסר של עליונות וזלזול ביריביהם. צעירי ג'נין ידעו להסתתר, אך לא היה ביכולתם להתנגד ההתנגדות ממשית. ואילו האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית היתה פסיבית, אך ודאי לא אדישה למחיר ששילמה.

>> "סחבו את ההורים על הכתפיים, כמו בנכבה". עדויות ממחנה ג'נין

אזרחי ג'נין נעזבו לגורלם המר, בין הפטיש הישראלי הכבד לסדן הקל של החמושים. מדינות ערב, המוקטעה ברמאללה והנהגת חמאס ברצועת עזה שחררו הצהרות תקיפות, אך מעבר למטר המילים ומטח כבוד קטן של רקטות מרצועת עזה – לא עשו דבר. מדינות העולם עשו עוד פחות מכך. האלימות הישראלית לא יצרה הסלמה, וכולם הניחו לישראל להחליט מתי היא תסיים את המבצע. סביר להניח שישראל עוד תחזור למחנה ג'נין ותשתמש בדרכים שפילסה באמצעות הרס מסיבי של בתים כדי להחדיר ביתר קלות כלי רכב משוריינים ולוחמים.

סוג ההתנגדות שצעירי מחנה ג'נין הפגינו ממשיך את אתוס המאבק המזוין של ארגוני אש"ף משנות השישים והשבעים במאה שעברה. אז נועדה ההתנגדות החמושה להפוך את בני הדור השני של הנכבה לפעילים, לשחרר אותם מהתבוסה התודעתית באמצעות היסמכות עצמית, ולטעת תקווה של שיבה ושחרור. בסיסי אש"ף היו במדינות הגובלות בישראל. לישראל לא היתה שליטה על השטח בו היו בסיסים אלו. כל פעולה נגדם היתה חציית גבול.

המצב היום שונה לגמרי. ישראל שולטת על הגדה המערבית, לא רק על הקרקע ובאוויר. ישראל מנטרת את הנתונים הביומטריים של הפלסטינים, את השיחות שלהם בטלפונים הניידים, אוספת את התכתובות שלהם באינטרנט ומפקחת על התנועה שלהם בתוך המרחב הכלוא שלהם, ממנו החוצה ואליו פנימה. למעשה ישראל שולטת על כל אורחות חייהם. ישראל לא צריכה לחצות גבול כדי להגיע אליהם.

כתבה באל-ג'זירה על המתקפה בג'נין (ניתן לראות חמוש פלסטיני יורה מדקה 1:49)

מאבק מזוין נוסח אש"ף אינו משחרר את פלסטין. הוא גובה מישראל מחירים בנפש בפעולות ירי, דריסה ודקירה של אזרחים, מתנחלים וחיילים משני עברי הקו הירוק. אבל החברה המיליטריסטית בישראל, ובעיקר המתנחלים בתוכה, מוכנה נפשית להשלים עם הקורבן, ולא רואה ברירה אחרת מלבד הישענות על כוח. בחברה הישראלית אין היום תנועה ציבורית דומה לזו של ארבע אימהות, שדרשה מהממשלה להוציא את הצבא מרצועת הביטחון בלבנון. אין גם תביעה דומה לזו שלחצה על אריאל שרון להוציא את קומץ המתנחלים מרצועת עזה. נדמו אפילו הקולות שקראו בעבר להוציא חד צדדית את המתנחלים מהעבר המזרחי של מכשול "ההפרדה".

יחסי הכוחות הצבאיים הם בעליל לטובת ישראל, והמאבק המזוין נוסח אש"ף אינו אפקטיבי בגדה המערבית. כאמור, בין הגדה לישראל אין גבול. הרשות הפלסטינית אינה מדינה בדרך, אלא קבלן משנה של ישראל. במציאות של משטר אחד, שבו המאבק לשחרור מתנהל מתוכו, מבפנים, נקודת התורפה של הכוח הישראלי היא אי יכולתו להתמודד לאורך זמן עם התנגדות אזרחית לא חמושה, שהופכת את האוכלוסייה האזרחית מסבילה לפעילה. הדבר בא לביטוי באינתיפאדה הראשונה. אין פירוש הדבר שהצבא לא ינסה לדכא אותה באלימות קשה, כמו שדיכא באינתיפאדה הראשונה את מרד המסים בבית סאחור ושבר ידיים ורגליים של מפגינים. אבל לאורך זמן הוא ייכשל.

זה אינו רעיון חדש. הצעות דומות העלו בעבר, בנפרד, מוסטפא ברגותי ומרואן ברגותי. הן נדחו על ידי אבו מאזן והממסד שלו. הם העדיפו להעמיד פנים של מדינה בהמתנה, ולהנות מפירורי השלטון שישראל זרקה להם. כל עוד היה "תהליך מדיני", לאשליה העצמית הזו היה קנה רצוץ להישען עליו. היום גם זה איננו. דיפלומטים מודים, לרוב לא לייחוס, כי שוררת מציאות של משטר אחד בין הירדן לים. אם זה מה שאתם מעדיפים, זו בעיה שלכם. אנחנו לא בעסק.

אתוס ההתנגדות החמושה בנוי לא רק על הגלוריפיקציה של המאבק המזוין נוסח אש"ף, אלא גם על דימויים של גבריות וכוח, שמאפיינים את הצעירים, ומוצגים כמנוגדים לרפיסות של אבו מאזן. המשוואה הזו עובדת יפה בפוליטיקה הפנימית הפלסטינית, אבל היא חסרת תועלת מול הכוח של ישראל, לא מייצרת דעת קהל אוהדת בחברה היהודית ולא לחץ מדיני על ישראל. מציאות של משטר אחד מחייבת מאבק שונה, מאבק אזרחי מבפנים.

מנחם קליין הוא פרופסור אמריטוס למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. קליין היה יועץ למשלחת ישראל במשא ומתן עם אש"ף בשנת 2000 ונמנה עם מובילי יוזמת ז'נבה

donate

בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם. 

לתמיכה בשיחה מקומית
אישה רוכבת על סוס בחוף של אשדוד, בעיד אל-אדחא, 9 ביוני 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

אישה רוכבת על סוס בחוף של אשדוד, בעיד אל-אדחא, 9 ביוני 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

צעירות עוטות חיג'אב מבחירה, לא תפקיד ביה"ס להתערב

בחברה הערבית בישראל מתקיים דיון סוער, לאחר שבית הספר הנוצרי טרה סנטה בעכו אסר על תלמידה מוסלמית לעטות חיג'אב. האיסור מתעלם מכך שקם דור חדש של נשים שעבורן כיסוי הראש אינו סמל לכפייה דתית, אלא ביטוי לזהות אישית

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf