newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

משהב"ט מכר נשק לחונטה בארגנטינה, וטוען: לא ידענו, לא שמענו, לא ראינו

בתגובה לבקשת חופש מידע לחשוף את הקשרים הבטחוניים עם החונטה בארגנטינה טוען משרד הבטחון כי אין ברשותו מסמכים שמוכיחים כי ידע שהנשק עלול לשמש לעינויים, לרצח ולהעלמתם של עשרות אלפים, בהם אלפי יהודים

מאת:

במרץ 2016 הגישו שורה של פעילי זכויות אדם ישראלים שהיגרו מארגנטינה, באמצעות עו"ד איתי מק, בקשת לחשיפת מסמכים אשר מתעדים את הקשרים של המשטר הישראלי עם מקבילו הארגנטיני בשנים 76'-83' על פי חוק חופש המידע. הפעילים פנו בבקשה לחשוף מידע על אספקת הנשק מישראל למשטר הצבאי בארגנטינה, על אימונים משותפים עם אנשי בטחון ישראלים, וכן את המידע המצוי בישראל על המחנות בהם נרצחו רבבות, וביניהם קרובי משפחה של חלק מפעילי זכויות האדם החתומים על הפניה.

השבוע התקבלה תשובת משרד הביטחון לבקשה והיא מגלה דברים מפתיעים על קשרים אלו. לטענת המשרד אין כלל מסמכים העוסקים  בחטיפת, רדיפת, ורציחת פעילי השמאל בכלל וקרוביהם של מגישי הבקשה בפרט. כלומר – בזמן שישראל סיפקה למשטר הרצחני בארגנטינה נשק, היא בכלל לא קיימה דיונים על השימוש הרצחני שנעשה בנשק זה. העובדה שזה השימוש שנעשה בנשק שסיפקה המדינה לא היווה בכלל שיקול בהחלטה אם להמשיך ולסחור בנשק עם המשטר.

בנוסף נטען כי חשיפת המסמכים הקשורים לסחר בנשק עם המשטר הארגנטיני באותן שנים תביא לפגיעה בביטחון המדינה וייתכן גם לפגיעה ביחסי החוץ, ולכן סירבו לחשוף מסמכים אלו.

האם כולם ידעו חוץ מישראל?

שני חלקי התשובה מתמיהים כאשר מביאים בחשבון את שנעשה בארגנטינה באותן שנים. ב-24 במרץ 1976 התרחשה בארגנטינה הפיכה צבאית, בסופה עלתה לשלטון במדינה חונטה צבאית ששלטה במדינה עד לנפילתה בשנת 1983. עד אז הספיקה החונטה "להעלים" (קרי לחטוף ולרצוח אך ללא לקיחת אחריות) כ-30 אלף ארגנטינאים אשר נחשדו בפעילות שמאל, ונחטפו גם כ-500 ילדים שנולדו לחטופות שהוחזקו במחנות המעצר.

> פנייה ליועמ"ש: חקור ספקי נשק ישראלי לצ'ילה בחשד לפשעים נגד האנושות

הגנרל חורחה רפאל וידלה במצעד צבאי בבואנוס-איירס, 1978. מקור:http://www.casarosada.gov.ar/nuestro-pais/galeria-de-presidentes

הגנרל חורחה רפאל וידלה במצעד צבאי בבואנוס-איירס, 1978. עם האיש הזה ישראל עשתה עסקים?מקור:http://www.casarosada.gov.ar/nuestro-pais/galeria-de-presidentes

בין ה"נעלמים" היו כאלפיים יהודים, שיעור הגדול פי עשרה מחלקם באוכלוסיה הכללית בארגנטינה. השיעור החריג נבע גם מחלקם החריג של היהודים בארגוני השמאל, אך גם מתוך קיומם של יסודות אנטישמיים בצבא, אשר באו לידי ביטוי בעינויים חריגים, חטיפות בני משפחה של פעילים וסילוק יהודים מעמדות מפתח.

לא רצינו לדעת שילדנו נרצחו בנשק ישראלי. אנחנו זוכרות את סטירת הלחי שקיבלנו מראשי הקהילה היהודית שאמרו לנו אז שמה שקרה הוא באשמתנו 'כי לא חינכתן את ילדיכן לציונות.
(רנה אפלבאום, ממקימות ארגון 'האמהות של כיכר מאי', ששלושת ילדיה נחטפו)

הדיקטטורה הצליחה לזכות בשיתוף פעולה הדוק מצד ממשלת ישראל למרות אנטישמיות זו, אשר התחזק מאוד ב-1977 בעקבות אמברגו הנשק האמריקאי ועליית הימין הישראלי. השגריר הישראלי בבואנוס איירס הכריז באותם ימים: "מאז שעלתה הכת הצבאית לשלטון חל שיפור ביחסי ישראל-ארגנטינה". כ-30 אחוז מייצוא הנשק הישראלי באותה תקופה נמכר לצבא ארגנטינה, בסכום של 2 מיליארד דולר. שיתוף הפעולה התבטא גם בביקורים הדדים בין נציגי צה"ל לחיילי המשטר הצבאי הארגנטיני, ביוני 1981 למשל שהו בישראל 118 קצינים ארגנטינים.

במכתב שנשלח משגרירות ישראל בבואנוס איירס ב–2.6.1981 נאמר כי "אין מדינה בעולם בה שוהים במקביל קצינים ארגנטינים כה רבים למטרות רכש, והדרכה". נציגי צה"ל, חיים לסקוב ומוטה גור, ערכו שם ביקורי גומלין והתקבלו בכבוד רב. ממיעוט העדויות שקיימות אפשר להסיק כי ישראל מכרה לדיקטטורה רובי עוזי וגליל – כך מעידים חיילים ששרתו אז בצבא הארגנטיני – וכן מטוסים, טילים נגד טנקים (שנעשה בהם שימוש עירוני), מעילי דובון ופצצות מרגמה.

שיתוף פעולה זה לא התבטא רק באספקת נשק: מרסל זוהר מספר בספרו "שלח את עמי לעזאזל" על יהודים שנרדפו על ידי המשטר ושהשגרירות סירבה לתת להם ויזה לישראל כי היו "שמאלנים מדי". מטילדה מליבוצקי, אשר בתה גרסיאלה היתה בין החטופים, מספרת כי למרות פניות רבות לשגרירות מצד קבוצה של אמהות יהודיות, השגרירות קיבלה את פניהן רק פעם אחת, וענתה להן כי עניין החטופים "לא רלוונטי למדינת ישראל".

> ישראל מקדמת סיוע צבאי לאחת הממשלות האלימות והמושחתות בעולם

עינויים, שמאלנים שנעלמים. זכרון ימי החונטה בארגנטינה (צילום: rodoluca)

עינויים, שמאלנים שנעלמים. זכרון ימי החונטה בארגנטינה (צילום: rodoluca)

שוטר ארגנטיני בשם פרגרינו פרננדז, שהשתתף בעינויים ושבר שתיקה, סיפר שקיבל הוראות לטיפול בגורמים מחתרתיים מיועץ השגרירות הישראלית הרצל ענבר (שהפך אחר-כך לשגריר ישראל בספרד). מסמכים שנחשפו בארה"ב מראים כי ישראל הייתה ספקית נשק ראשית של ארגנטינה כבר ב-1978.

שיתוף פעולה זה אז כמו היום הושתק במאמצים רבים. שמונה הצעות לסדר לדיון בחטופים בארגנטינה נדחו על ידי יו"ר הכנסת דאז, מנחם סבידור, בכדי לא לפגוע בסחר הנשק עם הדיקטטורה. שולמית אלוני סיפרה אז כי "בשעתו לא רק סתמו את פי, אלא שחבר הכנסת יגאל הורוביץ ז"ל איים עלי שלא אעז לפתוח את פי. היה זה כשממשלת ישראל סיפקה נשק לקולונלים הברוטליים ששלטו בארגנטינה וחיסלו אזרחים בהמוניהם. בחדרי הכנסת, בקומה החמישית, ישבו הורים לילדים שנעלמו וביקשו שנעשה דבר, והגשתי הצעה לסדר היום, ודרשתי דיון. לא אפשרו לי. ההצעה לסדר לא אושרה. הבטיחו לי שיהיה על כך דיון בוועדת החוץ והביטחון. למיטב ידיעתי לא היה כי לא הוזמנתי לדיון".

אחד הנרטיבים המופצים על ידי מי שמנסים לתרץ מעשים אלו, הוא שמכירת הנשק נועדה כדי להשיג השפעה פוליטית שתביא להצלת יהודים. מדובר בטענה חלשה מאד. ישראל סייעה בידי מספר זעום של יהודים להימלט מארגנטינה, בין כמה עשרות ל-300 (לפי גרסאות שונות), לעומת אלפי נרצחים ועוד יותר מכך עצורים. גם העזרה שקיבלו המעטים הסתכמה לא פעם רק במתן ויזה לישראל, דבר שבכל מקרה המדינה מחויבת לתת במקרה של יהודים. כדאי גם לציין שהמשטר הארגנטיני הסכים בכל מקרה להגליית פעילי השמאל, ומטרותיו לא היו לבצע רצח עם אלא להביא להפסקת פעילותם בארגנטינה.

על פי תשובת משרד הביטחון כעת נרטיב זה הפוך ללא רלוונטי לחלוטין. אם נכונות טענותיהם הרי שנושא הנרדפים היהודים בפרט, ומחנות הריכוז והנרצחים בכלל כלל לא עלה בדיוני משרד הביטחון ולא נכלל בשיקולים בחימוש ואימון המשטר הצבאי הארגנטיני.

> סירוב המדינה לחשוף את הקשר עם רוצחי עמים הוא זילות השואה

עדיין מחפשים אחרי הדספרדוס, הנעלמים. (צילום: Scouts Pluralistas, A.C)

עדיין מחפשים אחרי הדספרדוס, הנעלמים. (צילום: Scouts Pluralistas, A.C)

חסינות בשירות "בטחון המדינה"

ב-2005 הפכה ארגנטינה למדינה הראשונה באמריקה הלטינית שביטלה את החסינות ממנה נהנו פושעי הדיקטטורה. מאז הרוצחים נידונים בבתי המשפט בזה אחר זה, 2,335 עד היום. בעוד שפושעי המשטר הצבאי בארגנטינה נשפטו ועדיין נשפטים, לא כך עוזריהם הישראלים – קציני צבא, סוחרי נשק ופוליטיקאים, וסביר להניח כי לעולם לא ישפטו, כאשר הם מסתתרים מאחורי טענות לפגיעה בביטחון המדינה אם מעשיהם יחשפו.

מריה גוטמן, חברה בארגון "אמאות כיכר מאי" שבנה נחטף ב-28 בנובמבר 1976 כתבה על כך ב2001: "אני לא מופתעת מהצביעות והחוצפה של הרשויות הישראליות. ישראל תמכה כלכלית, פוליטית ומוראלית בדיקטטורה וחימשה אותה. הילדים שלנו סבלו מרדיפה כפולה. מצד הפשיסטים במדים וגם מצד הפשיסטים היהודים שחימשו את הרוצחים. כשראש הממשלה הישראלי שמיר בא לבואנוס איירס הוא לא הסכים לקבל אותנו. שמיר היה פשיסט ואני מתנגדת לפשיזם. כך היה גם בני. אני גאה במאבקי של בני, שהיה יהודי ואולי נרצח בנשק ישראלי".

יש לקוות שהמאבק של פעילי זכויות האדם גם אם לא יביא לעשיית צדק עם אלו, הרי שלפחות יחשוף את הציבור הישראלי למעשים הללו, אשר במידה רבה ממשיכים גם כיום.

מטעם עו"ד איתי מק ופעילי זכויות אדם הארגטינים נמסר: "כיצד ייתכן שלא קיים ולו מזכר או מברק אחד במשרד הביטחון בישראל, לגבי מציאות שזעזעה בזמן אמת את החברה בארגנטינה ואת מצפון העולם? זאת בעת שהקהילה הבין-לאומית עסקה ללא הפסקה בגורל כ-30,000 אזרחים ואזרחיות שנעלמו; ובעת שמשפחות של יהודים ויהודיות שנעצרו ונחטפו, חזרו ופנו לשגרירות ישראל בבואנוס איירס, למשרדי החוץ והביטחון ולממשלת ישראל, כדי שיעזרו לברר על גורל יקיריהן. בכוונתנו להגיש בקרוב עתירה לבית המשפט נגד החלטה שערורייתית זו".

> איימן עודה והאתגר של יהדות ארצות הברית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf