newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פנייה ליועמ"ש: חקור ספקי נשק ישראלי לצ'ילה בחשד לפשעים נגד האנושות

פניה ליועמ"ש דורשת לפתוח בחקירה פלילית נגד סוחרי נשק ואנשי משרד הבטחון והחוץ בישראל שהיו מעורבים במכירת נשק וסיוע למשטרו של אוגוסטו פינושה. המדינה מסרבת לחשוף מסמכים המתעדים את הקשר עם הדיקטטורה בצ'ילה בטענה שהם רבים מידי

מאת:

בשבוע שעבר פנו ליועץ המשפטי לממשלה אם ובתה, אזרחיות ישראליות בהווה שהגיעו לארץ מצ'ילה, לאחר שנרדפו בשנות ה-70 על ידי הדיקטטורה במדינה, שגם חטפה עינתה והעלימה את בן משפחתן. השתיים, לילי טראובמן ובתה תמרה סנטוס טראובמן, דורשות באמצעות עו"ד איתי מק כי היועמ"ש יורה על פתיחת חקירה פלילית נגד הגורמים המעורבים במשרדי החוץ והביטחון, בצה"ל ובקרב סוחרי נשק ישראלים בגין סיוע בפשעים נגד האנושות, שביצע משטרו של אוגסטו פינושה.

ב-11 בספטמבר 1973 השתלט פינושה על צ'ילה והדיח את הממשלה הנבחרת בראשותו של המרקסיסט סלבדור איינדה. למחרת החל טיהור של כל מי שנחשד בשמאלנות, במדינה בכלל ובאוניברסיטאות ובבתי ספר בפרט, שנמשך עד 1990. במהלך השנים הראשונות לאחר ההפיכה הצבאית נרצחו בידי ה-DINA (השב"כ הצ'יליאני) כ-3,000 בני-אדם, רבים מהם "נעלמו", קרי המשטר מעולם לא הודה בחטיפתם וברציחתם. למעלה מ-35 אלף איש‏ עונו. לפי הדיווחים ישראל אימנה והכשירה את DINA.

אחד מבין אלו היה ארנסטו טראובמן, אביה של לילי טראובמן וסבה של תמרה, אשר נחטף מיד לאחר ההפיכה, עונה למוות במשרד ההגנה הצ'יליאני בסנטיאגו, ונעלם במשך כ-20 שנים עד שעצמותיו אותרו ונמסרו למשפחה.

> סירוב המדינה לחשוף את הקשר עם רוצחי עמים הוא זילות השואה

נשים מפגינות בדרישה למצוא את קרוביהן שנעלמו מול ארמון הממשלה בתקופת המשטר הצבאי של פינושה בצ'ילה (צילום: Kena Lorenzini ויקימדיה)

נשים מפגינות בדרישה למצוא את קרוביהן שנעלמו מול ארמון הממשלה בתקופת המשטר הצבאי של פינושה בצ'ילה (צילום: Kena Lorenzini ויקימדיה)

בשנים האחרונות נלחמת משפחות טראובמן לחשוף את הקשרים בין המשטר הישראלי באותן שנים לצ'ילה. באמצעות עו"ד איתי מק, הגישו בשנת 2015 בקשות חופש מידע לקבלת המסמכים הקשורים לסחר בנשק ולתמיכה הפוליטית הישראלית במשטר זה. בדומה לשיתוף הפעולה הישראלי ברצח העם בגואטמלה ובמשטר הדיקטטורי בארגנטינה באותן שנים, הראיות החיצוניות לכך הן רבות.

כך לדוגמא, על פי מסמך שנשלח משגרירות ארה"ב בצ'ילה מיום 24.4.1980 למחלקת המדינה, וצורף לעתירה לבית המשפט לחשיפת המסכים, ישראל הייתה ספקית נשק מרכזית לשלטון פינושה. לפי דברי תת מזכיר המדינה האמריקאי מיום 10.4.1984, ישראל הייתה אחת מספקיות הנשק המרכזיות לחונטה, לכן יקשה על ארצו לאכוף סנקציות אפקטיביות על צ'ילה מכיוון שישראל בכל מקרה היא ספקית ראשית שלה והסנקציות לא חלות עליה.

בשנת 2012 פורסם בצי'לה ספרו של הוגו הרווי על היחסים הנסתרים בין ישראל וצ'ילה בשנים 1973-1990 ובו ראיות מהצד הצ'ילאיני על יחסי הסחר בנשק בין המדינות. את הראיות בצד הישראלי, המונות עשרות אלפי מסמכים, ישראל מתעקשת לא לחשוף. במענה לבקשת חופש המידע שהגישו בנות משפחת טראובמן טענו במשרד הביטחון כי כמות המסמכים רבה כל כך שאין זה סביר לעבור עליהם כדי להחליט מה ניתן לחשוף. למרות שטענה זו נדחתה בבית המשפט, עד היום המדינה ממשיכה לגרור רגליים ולא לחשוף את המסכמים הרלוונטים.

הפנייה הנוכחית ליועץ המשפטי לממשלה הינה מהבודדות מסוגה במדינת ישראל והראשונה בהקשר של צ'ילה. סוחרי הנשק והאחראים לתחום במשרד הביטחון אשר שותפים בפשעי מלחמה בכל העולם, גם בימינו בדרום סודן ובורמה, וקודם לכן בטבח בבוסניה, ובכל רחבי אמריקה הלטינית בשנות ה-80, אינם נותנים את הדין על מעשיהם. כך מטוייחים מעשיהם מאחורי טיעונים של ביטחון המדינה ושל פגיעה אפשרית ביחסי החוץ שלה אם יחשפו פשעיהם.

חשוב להדגיש כי על עבירות של פשעים נגד האנושות לא חלה התיישנות, וגם אם בישראל אלו לא נחשבים פשעים הרי שבית משפט בין לאומי יכול להפעיל סמכותו בנושא. לכן ראוי שמדינת ישראל תסייע בהשגת הראיות הדרושות. במידה והפנייה ליועץ המשפטי לממשלה לא תיענה בחקירה מתאימה נשקלת האפשרות לפנות לבתי משפט בישראל ובפורומים בינלאומיים.

> ישראל מקדמת סיוע צבאי לאחת הממשלות האלימות והמושחתות בעולם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf