מסלול כדורי הספוג, מאום אל חיראן לשייח' ג'ראח

ביום שלישי 18.5.2021 אחר הצהריים, יצאה ג'נא קיסוואני, אז כבת 15, מביתה שבשייח' ג'ראח אל החצר, כנראה כדי לראות מה קורה ברחוב. שכן תיעד את האירוע בווידאו. לפני שהספיקה לצאת מהחצר, שוטרים הורו לה ולאחיה לחזור הביתה. בסרטון שומעים מישהו צועק: "ילד, לך לבית, לפני שאתן לך אחת". ורגע אחר כך, כאשר עמדה על מפתן הבית, פגע בגבה של ג'נא כדור ספוג, שנורה ממרחק קצר, שבר חוליה בעמוד השידרה ופגע בכליה. אביה ניסה לבדוק מה קרה לה ואז נפגע מכדור ספוג ברגלו. כעבור שניות נזרק רימון הלם לעבר דלת הבית והתפוצץ ממש עליהם.

מאוחר יותר נכתב כי השוטר שירה את הכדור העיד במח"ש ש"נפלט לו כדור". אלא שבסרטון רואים ושומעים שהרים את רובה הספוג שלו, ירה ואז הוריד את הרובה. נחזור אל היורה הזה מאוחר יותר.

גם מעדות השוטר לא ברור מי ירה את כדור הספוג השני. רובה ספוג לא יורה צרורות, ויש צורך לטעון אותו מחדש לפני כל ירייה. האם נפלטו שני כדורים? האם היה יורה שני? ומי השליך את רימון ההלם? הסיכוי שכדור ספוג נורה כתוצאה מ"פליטת כדור" הוא קלוש. הסיכוי שבזה אחר זה "ייפלטו" שני כדורי ספוג ושאחריהם יושלך רימון הלם, קטן מההסתברות לזכות, באותו שבוע, גם בלוטו וגם בטוטו.

מהסרטון שצילם השכן לא נראה שהיתה עילה כלשהי לירות כדור ספוג בג'נא ובאביה. לפי נוהלי אלפ"ה [אמצעים לפיזור הפגנות] של המשטרה, מותר להשתמש בכדורי ספוג רק בתגובה לאלימות קשה ובאישור של דרג פיקודי. הנוהל גם אוסר על שימוש רצוף באלפ"ה.

מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי – עוד לפני עידן איתמר בן גביר – הישעה את היורה מפעילות מבצעית עד לסיום בדיקת הפרשה במח"ש. באוגוסט 2021 פורסם שבית משפט השלום בנצרת הוציא, על פי בקשת השוטר היורה, צו האוסר את פרסום שמו. בכל מקרה, יותר משנה וחצי עברו מאז הירי, ועדיין לא ברור מה העלתה בדיקת מח"ש בפרשה.

מח"ש סגרה את התיק

ירי כדור הספוג בג'נא כיסוואני מזכיר מקרה ירי של כדורי ספוג מלפני שש שנים בדיוק. ב-18.1.2017 נפגע ח"כ איימן עודה משני כדורי ספוג, אחד בגב והשני ברקה השמאלית, בזמן אירועי אום אל חיראן. שני מקרי הירי קשורים גם כי בשניהם איש מהיורים עדיין לא הועמד לדין, אבל ייתכן שהקשר עמוק יותר.

את החקירה במקרה של עודה החליטה מח"ש לסגור בספטמבר 2018, קצת יותר משנה וחצי אחרי האירוע.  וכך נכתב בעמוד 2 בהחלטת הסגירה של מח"ש:

"עודה טען כי נפגע מירי של כדור ספוג, וזאת על פי תחושתו, שלדבריו לימדה על פגיעה מכדור כזה בצירוף מידע שאסף ממקורות שונים במקום, המעלה כי נורו בזירה כדורי ספוג. בחוות דעת המכון לרפואה משפטית נקבע כי… ייתכן שהיה זה כדור ספוג, אך לא ניתן לקבוע באופן ברור. לפיכך לא ניתן להסתמך רק על חווה"ד של המכון לרפואה משפטית לקביעת הגורם להיווצרות החבלה.

"מן החקירה עולה כי אכן בוצע ירי בכדורי ספוג באזור, אלא שלא נמצאו ראיות של ממש המעידות על שימוש בכדורי ספוג בקרבת המקום בו נפגע חה"כ עודה. עוד נציין שנמצא כי במהלך השתלשלות האירוע יודו אבנים לעבר השוטרים. כמו כן נמצא כי במהלך האירוע עשו השוטרים שימוש ברימוני הלם, וכי השימוש ברימוני ההלם נעשה כדין… מעבר לכך, בחקירה לא נמצאו ראיות שהצביעו על שוטר מסוים שירה או יידה רימון הלם לעבר חה"כ עודה והאדם הנוסף. לפיכך, גם בהנחה שהחפץ שפגע בשניים נורה/נזרק על ידי מי מהשוטרים, לא נמצא מי מהשוטרים עשה זאת".

אבל אין קשר ממשי בין חומרי החקירה של מח"ש למסקנות שהיא הגיעה אליהן. באום אל חיראן כנראה יודו אבנים לעבר השוטרים, אבל לא בזירה שבה נמצא עודה. עודה ועוד שישה מפגינים, חלקם נשים לא צעירות, ניסו להגיע ליעקב אבו אלקיעאן, המורה שנורה במכוניתו על ידי השוטרים ומת אחר כך מפצעיו. 59 שניות אחרי שהם התחילו לצעוד לכיוון הטויוטה שבה נהג אבו אלקיעאן, הם, כולם, רוססו בגז פלפל. אחר כך, לכאורה, ירו כדור ספוג על עודה, בהמשך, אחרי שניות בודדות, יידו בקבוצה רימוני הלם. וכל זה בניגוד לנוהלי אלפ"ה, שהוזכרו קודם.

ערר על החלטת הסגירה הוגש למח"ש בספטמבר 2019, אך עד עצם היום הזה מח"ש לא ענתה. בערר נכתב שאי אפשר לקבל את המסקנה של מח"ש לגבי רימוני ההלם שיודו שם. בסרטים, שהשוטרים עצמם צילמו באירוע, רואים שחלק מהשוטרים המצלמים, שזהותם ידועה, עודדו את עמיתיהם לזרוק רימוני הלם. נראה שאחד הצלמים אף מסר רימון לחברו שהשליך אותו ואחר האיץ בשוטר בשם "דודי" שיזרוק רימון הלם. בדיקה ברשימות השוטרים שהיו באירוע העלתה, שהיו שם רק שלושה ששמם דוד. בהחלט היה אפשר לברר במי מהם מדובר.

השוטרים לא נשאלו

מח"ש לא מצאו ראיות לירי כדורי ספוג בעודה בראש ובראשונה משום שהיא לא חיפשה ראיות כאלה. באותו בוקר היו רשומים, כמשתתפים במבצע הריסת הבתים, עשרה 'ספוגיסטים' [שוטרים שנושאים רובי ספוג והוכשרו להפעיל אותם]. אחד מהם, שבזמן הפגיעות בעודה ואנשיו היה קרוב אליהם, נשאל במח"ש אם ירה בעודה והכחיש. את שאר התשעה אפילו לא שאלו. בסרטי הווידיאו מהאירוע רואים עוד שוטר חמוש ברובה ספוג, שלא היה רשום ברשימות. הוא אפילו לא נשאל.

בנוסף, מאחורי עודה, וקרוב מאוד אליו, עמד שוטר נוסף, שחרף איכות הווידאו שצולם לפני הזריחה ובתנאים קשים, אפשר להבחין שהחזיק כנראה רובה ספוג ועמד בתנוחת ירי, רגע לפני ששומעים את צעקת הכאב של עודה. מיד אחר כך נראה שהוא מכין את הרובה לירי נוסף. בגלל איכות הסרט קשה לזהות אותו.

במשך כל אותו הזמן עמד לידו, במרחק כחצי מטר, שוטר נוסף, שאנשי מח"ש ידעו בוודאות את זהותו והוא גם נחקר בהקשר לאירוע. אף שבסרטון רואים – כך אני מעריך – שהשוטר הזה הסתכל על השוטר הבלתי מזוהה, הסרטון לא הוצג בפניו והוא לא נשאל מי עמד לידו. יתר על כן, במרחק קצר משני אלה עמדו עוד כמה שוטרים שזהותם ידועה, ביניהם זה שהיה חמוש בספוג והכחיש שירה בעודה. גם אותם לא שאלו מי עוד היה שם בזמן שבו עודה התלונן שנפגע.

בערר הוסבר בפרוטרוט איך אפשר – על סמך הסרטים שצולמו באותו בוקר – לאתר את אותו שוטר שלכאורה ירה בעודה. ועוד פרט מעניין המחבר לכאורה בין הירי באום אל חיראן לירי בשייח' ג'ראח. היורה מאום אל חיראן – לכאורה, לכאורה – הוא זה שברשתות החברתיות פורסם ששירה בג'נא קיסוואני משייח' ג'ראח.

אותו שוטר, שלא היה רשום באום אל חיראן כ"ספוגיסט", כן היה חמוש שם ברובה ספוג. הוא נחקר משום שבסרטון שצילם שוטר אחר – אחד מאלה שבהמשך עודדו והאיצו לזרוק רימוני הלם – שומעים שמישהו מבקש ממנו לירות במפגין אחר, ומיד אחר כך רואים שאותו מפגין כנראה נפגע ברגל. הירי הזה קדם לירי לכאורה בעודה. השוטר שצילם נחקר במח"ש ואישר שקרא לעמיתו, בשמו הפרטי, לירות. כשנשאל אם אותו שוטר אכן ירה, השיב שהוא מאמין שכן, אבל לא ב-100%. נדמה כי במונחים של חקירות מח"ש, השוטר הצלם ענה בחיוב לשאלה.

למחרת חקירת הצלם, השוטר שביקשו ממנו לירות ספוג נחקר במח"ש. הוא אישר שאכן היה חמוש ברובה ספוג, אך טען שלא ירה באירוע, שאינו זוכר מי עוד היה חמוש בספוג, וגם לא ראה את עודה. כשנשאל על דברי השוטר שכביכול קרא בשמו וצעק אליו "תן להם ספוג", ענה שלדעתו הצלם כנראה התבלבל.

מספטמבר 2019 ועד מאי 2021 עברו 20 חודשים, כלומר שנה שלמה ועוד שמונה חודשים. זה פרק זמן סביר, אפילו במונחי מח"ש, לעיון בערר על העתירה שהוגשה להם נגד סגירת תיק חקירת התלונה של עודה. אם מח"ש היתה עונה לערר בזמן, אולי ג'נה כיסוואני ואביה לא היו נפגעים. במילים אחרות, דרך שתי נקודות – אום אל חיראן ושייח' ג'ראח – עובר קו עקום אחד.

מעבר לאירועים הספציפיים, קשה להבין מדוע שוטרים אימצו בהתלהבות כזו את הפרקטיקה של ירי כדור ספוג בגב, אף שהנוהל המשטרתי אוסר זאת במפורש. אולי גם בעניין זה שולטת התפיסה היהודית בדבר הפער בין התורה שבכתב והתורה שבעל פה. ומי לידינו יתקע שבתקופה הקרובה, בעידן "הביטחון הלאומי" והגברת ה"משילות", לא יוסרו רשמית ההגבלות על השימוש בנשק הבעייתי הזה.

אריאל ליבנה הוא ד"ר לקרימינולוגיה ששוקד עם בתו הבמאית, רוני ליבנה, על סרט אודות אירוע אום אל חיראן.