מכינים את השטח לבריחה ההמונית מעזה

רוב תושבי עזה לכודים כיום בקצה הדרומי של הרצועה, וההתקפות הישראליות שדחקו אותם לשם רדפו אחריהם, והגיעו כעת לאזור רפיח. כ-1.4 מיליון בני אדם דחוקים מול הגבול המצרי הכמעט בלתי חדיר, וכניסתן של משאיות הסיוע ההומניטרי, שדרוש לקיום, מעוכבת שוב ושוב. בכרם שלום, המעבר הדרום-מזרחי שבשליטה ישראלית מלאה, מפגינים יהודים חוסמים בצהלה את משאיות המזון ממצרים, בהתאמה הולמת לרטוריקה הג'נוסיידית של מנהיגיהם.

לאן אמורים לפנות הפלסטינים של עזה, הרעבים וחסרי הבית?

השאלה תלויה ועומדת מעל מסע ההרג ברפיח, שקצב ההתקפות בה מדביק את זה שאפיין את ארבעת החודשים שחלפו. בשבוע שעבר, נהרגו יותר מ-100 פלסטינים בלילה אחד של התקפות אינטנסיביות שהצבא הגדיר כמבצע הסחה לשחרור שני חטופים. וייתכן שהמצב עוד יחמיר: תת מזכ"ל האו"ם לעניינים הומניטריים, מרטין גריפית'ס, הזהיר מ"טבח", אם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אכן יממש את הפלישה הקרקעית לרפיח.

אך במקום ללחוץ להפסקת אש, הבית הלבן פרסם קריאות רפות שמבקשות מישראל להגן על האזרחים בעזה, כאילו שאותו צבא שהרג יותר מ-12 אלף ילדים פלסטינים מתעניין בהגנה על חפים מפשע. בשל כך, כמה פלסטינים ניסו לחזור לצפון הרצועה, אבל העקורים יודעים שכל הגנה מהתקפות שישיגו שם תתבטל בתוך זמן קצר בגלל הרעב הגובר והולך באזור.

לנוכח משבר הרעב והיעדר מקומות מחסה בטוחים, מאות משפחות בעזה מגייסות כסף באינטרנט כדי לממן "שירותי תיאום" של מתווכים מצרים, שגובים אלפי דולרים להסדרת החצייה של מעבר רפיח. הביקוש ליציאה מעזה גדול בהרבה מנכונותה של ממשלת מצרים לקלוט את הבורחים, אך הפלסטינים חוששים שהם ייאלצו בקרוב להימלט בהמוניהם אל הגבול, ולהתחנן למקלט בחצי האי סיני.

>> 6,000 דולר לנפש: המחיר הגבוה של היציאה מעזה

התסריט הזה עשוי לגרום לממשלת מצרים להיערך ליציאה המונית דרך רפיח, כך לפי דיווח שפרסמה בשבוע שעבר קרן סיני לזכויות אדם. בדיווח מצוטטים מקורות אנונימיים שמעורבים בבניית "אזור ביטחון" במזרח סיני, שכולל הקמה של חומות בגובה 7 מטרים "מתוך מטרה לקלוט פליטים מעזה". גורמים במצרים אמרו לעיתון המצרי "ארהם-אונליין" שהאזור הוא "מרכז לוגיסטי" להעברת סיוע "דרך מעבר הגבול רפיח", אף שלא ברור כיצד מרכז כזה יכול להתגבר על עיכוב המשלוחים מצד ישראל.

קרן סיני הציגה תמונות של אתר הבנייה, שהעבודות בו החלו, לפי הדיווח, ב-12 בפברואר – היום שבו ישראל פתחה בהתקפה הקשה ביותר עד כה על רפיח. סוכנות הידיעות AP אישרה את הדיווח באמצעות צילומי לוויין מהאזור. מוהנד סברי, עיתונאי מצרי ומומחה לסיני, אמר לקרן שההיערכות לעקירה הצפויה של הפלסטינים מעזה מתבצעות "בתיאום עם ישראל וארה"ב".

גם אם תפיסת הביטחון של ישראל תלויה במידה כזו או אחרת בריקון עזה מתושביה, נתניהו ותומכיו האמריקאים לא אומרים זאת בגלוי. אך לחברים בקבינט של נתניהו לא היו עכבות כאלה.

>> "הערבים יזוזו": בכנס ההתנחלות בעזה ראו ב-7 באוקטובר הזדמנות

ואכן, בצד הישראלי מדברים על התקווה לנכבה פלסטינית שנייה כבר זמן מה. כבר באוקטובר, אמר סגן שר החוץ לשעבר דני איילון ל"אל ג'זירה" שהפלסטינים בעזה צריכים להתפנות ל"ערי אוהלים" בסיני, שם, לדבריו, יש "מרחב עצום, שטח כמעט אינסופי". ורק ארבעה ימים אחרי תחילת המלחמה, השיב מזכיר המדינה האמריקאי, אנתוני בלינקן, לעיתונאים על השאלה לגבי הבטחת "מעבר בטוח החוצה מעזה" לאזרחים פלסטינים, באמירה שהבית הלבן "מדבר על זה עם מצרים".

אף שנשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי דחה שוב ושוב את האפשרות הזאת, העיתון המקוון המצרי "מאדא מסר" ציטט בדיווח מאוקטובר – שבהמשך חזר בו ממנו – גורמים בעלי מידע על "תמריצים כלכליים" שקשורים לכך שמצרים תסכים "לקבל מספר גדול של פלסטינים עקורים".

אי אפשר יותר לקרוא את הדיווח של "מאדא מסר" ברשת, אבל הוא תואם הצהרות עדכניות יותר של גורמים ישראלים ופלסטינים, שדרשו להסיט תקציבים מאונר"א (סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב) כדי "לטפל בצרכים הפוטנציאליים של העזתים שבורחים למדינות שכנות". הניסוח הזה הופיע במזכר של הבית הלבן ב-20 באוקטובר, שדרש מימון נוסף כדי לסייע לישראל "לשקם את הביטחון הטריטוריאלי" שלה.

משתקים את אונר"א

בינתיים, ממשלות ישראל וארה"ב נראות מתואמות בתוכניות לפגוע באונר"א על ידי השעיית המימון של הסוכנות, בגלל האשמות שקומץ מעובדיה היו מעורבים באירועי 7 באוקטובר. מדינות אירופיות רבות יישרו קו, למרות היעדר ראיות רציניות וחוסר הפרופורציונליות של התגובה.

בלי הסוכנות הזאת – שפועלת לא רק בשטחים הכבושים אלא גם בירדן, לבנון וסוריה – לפלסטינים בעזה אין סיכוי לשרוד את המתקפה הנוכחית, ובוודאי שלא לשקם את הרצועה עם סוף המלחמה.

במשך ארבעה חודשים, ישראל פגעה באופן שיטתי לא רק במוסדות חמאס בעזה, אלא גם ברוב הנוכחות של אונר"א ברצועה. בתי הספר ומחנות הפליטים של אונר"א היו יעדים של התקפות ישראליות חוזרות ונשנות במבצע "צוק איתן" ב-2014, אבל המתקפה האחרונה פגעה גם במטה אונר"א, ומנעה מהסוכנות גישה למתקנים שלה מצפון לוואדי עזה, שפחות או יותר חוצה את הרצועה לשני חלקים שווים.

עובדי אונר"א בעבר ובהווה שדיברו עם מגזין 972+ אומרים שאין תקדימים למצב הנוכחי. לקס טקנברג, שעבד עם אונר"א שלושה עשורים, באחרונה כמנהל האתיקה הראשי, נזכר בהרס בג'נין שבצפון הגדה המערבית בפלישה הישראלית ב-2002. במבצע הזה ("חומת מגן") – שהיה חלק מהפעילות הצבאית הגדולה ביותר של ישראל בזמנו בגדה מאז מלחמת 1967 – נהרגו פלסטינים רבים ונהרס חלק משמעותי ממחנה הפליטים שניהלה אונר"א ליד העיר.

"נדרשה יותר משנה רק כדי לפנות את הפגזים שלא התפוצצו ואת ההריסות", אומר טקנברג, שהיה אחראי זמן קצר על מאמצי השיקום של אונר"א בג'נין. הוא מעריך שהאזור שנהרס היה בגודל של "בין חמישה לעשרה מגרשי כדורגל".

בהשוואה לכך, ההרס בעזה – שאוכלוסייתה גדולה פי 100 מאוכלוסיית מחנה הפליטים ג'נין – הוא אפוקליפטי. הרצועה, שאורכה כ-41 ק"מ, לפי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), הרצועה כבר איבדה כ-60% מיחידות הדיור שבה (נכון ל-20 בפברואר).

אבל, לדברי טקנברג, "כוונת הג'נוסייד האמיתית" נמצאת בהרס המכוון של תשתיות חיוניות, כמו בתי ספר ומרכזי בריאות. לפי OCHA, כשני שלישים מבתי החולים בעזה לא פעילים יותר, ו-140 בתי ספר נפגעו או נהרסו – והשאר ננטשו או משמשים כמקלטים למאות אלפי פלסטינים עקורים. באונר"א מעריכים שיותר ממיליון עזתים מצאו מקלט באחד מהמתקנים של הסוכנות ברחבי הרצועה.

>> מומחי רפואה: המצב הבריאותי בעזה קטסטרופלי

כעת, לנוכח הקפאת המימון מהתורמת העיקרית, ארה"ב, לצד 15 מדינות נוספות, הסוכנות שוקלת כמה וכמה "טקטיקות ניהול פיננסי" שיסייעו לה להמשיך בעבודתה גם אחרי פברואר. אז, לדברי גורמים באונר"א, צפויים מאגרי המימון שלה להיגמר, ולא יישאר לה די כסף כדי לשלם משכורות או לנהל את חלוקת המזון וסיוע חיוני נוסף בעזה.

"אנחנו עושים כמיטב יכולתנו כדי לשכנע את התורמים לשקול מחדש את החלטתם, לעודד תורמים קיימים אחרים להגדיל את המימון, ולהביא תורמים חדשים", אומרת ג'ולייט תומא, מנהלת התקשורת של אונר"א, למגזין 972+. בתגובה לשאלה אם הסוכנות שוקלת לצמצם את פעילותה במקומות אחרים כדי להמשיך לספק סיוע חירום בעזה, היא אמרה שזו "שאלה הוגנת", וש"כל האופציות פתוחות", אבל הוסיפה שהסוכנות ממשיכה לקוות שתוכל להשיג מספיק מימון כדי להמשיך בפעילותה השוטפת.

גם אם תורמים יפצו על הבור במימון של אונר"א, לא ברור כיצד תצליח הסוכנות להתגבר על הקשיים הבירוקרטיים הרבים שמציבה בפניה ממשלת ישראל. הממשלה סירבה לפנות את מפגיני הימין שחוסמים את מעבר משאיות הסיוע בכרם שלום, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' הורה למנוע העברת משלוחי קמח הנחוצים לאונר"א. ב-14 בפברואר עברה בקריאה טרומית בכנסת הצעת חוק שאוסרת על פעילות הסוכנות ב"שטחה הריבוני" של ישראל.

רוצים להפוך את העקירה לקבועה

לנוכח העובדה שנתניהו דוחה כל סוג של ריבונות פלסטינית בעזה והיעדרן תוכניות בנות קיימא להקמה של רשות בינלאומית שתיקח אחריות על הרצועה, נראה שישראל נחושה לקחת על עצמה את ה"אחריות הביטחונית" במקום. מה שמפריע לכך הם ההתנגדות המתמשכת של חמאס ונוכחותם של כ-2.2 מיליון בני אדם, 70% מהם מטופלים על ידי אונר"א.

דחיקת פלסטינים רבים ככל הניתן מחוץ לעזה היא פנטזיה ארוכת שנים של פוליטיקאים ישראלים. כעת, כשמחצית מתושבי הרצועה דחוקים בגבול עם מצרים ורוב השאר נמצאים בסכנת רעב חמורה, נראה שישראל קרובה מתמיד להגשמת הפנטזיה הזאת.

אך עקירה כפויה היא רק אחת מהמטרות של ישראל. הפיכת העקירה הזאת לקבועה היא מטרה נוספת. אונר"א, שהוקמה ב-1949, היתה בתחילה "כלי גלוי למימוש המדיניות האמריקאית", מזכיר טקנברג. הסוכנות טיפלה בחמישה דורות של פליטים פלסטינים, גם במצבי חירום – לפי מחלקת הרישום והזכאות שלה. מכיוון שפלסטינים שיידחקו לסיני לא יתגוררו יותר בתוך שטחי הפעילות של אונר"א, גם זכות השיבה שלהם – כך לפי ישראל ותומכיה – תתבטל.

לדברי פרנצ'סקה אלבנזה, הדווחית המיוחדת של האו"ם בשטחים שכתבה ביחד עם טקנברג ספר ב-2020 על זכויות הפליטים הפלסטינים, הטיעון הזה לא נכון. אלבנזה ציינה בדו"ח שכתבה למכון ללימודי פלסטין ב-2018, זמן קצר לאחר שממשל טראמפ הפסיק את העברת הכספים לאונר"א, כי אפילו אם הפליטים הפלסטינים היו תחת חסות נציבות האו"ם לפליטים, כמו שאר הפליטים הלא פלסטינים, "הרלוונטיות של הנורמות הבינלאומיות והחלטות האו"ם, כמו החלטה 194 הנוגעת לפליטים הפלסטינים, עדיין תקפה". ההחלטה הזאת, שעברה בדצמבר 1948, קובעת שפליטים פלסטינים שרוצים לחזור לאדמתם "צריכים לקבל הזדמנות לעשות זאת בהקדם האפשרי".

"גם הפסקת פעילות אונר"א או דחיקת הפליטים הפלסטינים לעבור למצרים לא תבטל את זכויותיהם של הפליטים לשיבה, לשיפוי או לפיצוי", אומר טקנברג. "הזכויות האלה נובעות מאי חוקיות הטיהור האתני של פלסטין, והן רק מתחזקות עם הזמן והתפתחות החוק הבינלאומי".

בינתיים, לנוכח כישלונו של ה"סדר הבינלאומי" לסייע לפלסטינים, ניתן למצוא באתרי מימון המונים עמודים רבים של תחינות נואשות, שמהם עולה אמת שונה ודחופה יותר: לאנשי עזה אין יותר לאן לברוח, ונמאס להם מהמלחמה של ישראל ומהדיווידנדים העקובים מדם שלה. יותר מכל, הם רוצים לחיות.

"סבלנו כל כך הרבה קשיים וחוסר ודאות", כותבת סטודנטית בת 21 לרפואת שיניים מעזה באתר. "אנחנו מחפשים נואשות דרך להגיע למקום מבטחים ולספק לילדים שלנו חיים טובים יותר". כל תרומה, היא מוסיפה, תכסה את "העלויות הדרושות כדי לחצות את הגבול למצרים".

סאמר בדאווי סיקר את מבצע "צוק איתן" עבור מגזין 972+ ב-2014 מעזה ומהגדה המערבית. הוא כותב על מדיניות ארה"ב במזרח התיכון, אקטיביזם ישראלי-פלסטיני, והציר המשותף בין התנועה לזכויות הפלסטינים למאבקי שחרור אחרים. דיווחיו צוטטו ב"וושינגטון פוסט", "אל ג'זירה", BBC ועוד. הוא היה בעבר כתב "מידל איסט אינטרנשיונל" בוושינגטון DC. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס