"תביעת דרא"פ נגד ישראל מסמלת עידן חדש עבור הדרום הגלובלי"
המהלך שיזמה דרום אפריקה בבית הדין לצדק בהאג, אומרת פרנצ'סקה אלבנזה, הדווחית המיוחדת של האו"ם בשטחים, משמעותי הרבה מעבר לסוגייה הפלסטינית-ישראלית. זהו המסר של הדרום הגלובלי למערב: איננו מפחדים עוד
"קרן של תקווה עבור כל אלה שחייהם מושעים במלחמת הישרדות על פי תהום". פרנצ'סקה אלבנזה (באדיבות המצולמת)
מאז שהסכימה לקבל על עצמה את תפקיד הדווחית המיוחדת של האו"ם בשטחים הפלסטינים הכבושים ב-2022, פרנצ'סקה אלבנזה מדווחת ללא לאות על הפרות זכויות האדם ומהווה שתדלנית קולנית להגנה על הפלסטינים על ידי המשפט הבינלאומי. לפני כשבועיים, תפקידה הפך מורכב יותר, עם פנייתה של דרום אפריקה לבית הדין הבינלאומי לצדק והאשמת ישראל בביצוע פשע הג'נוסייד במלחמה המתמשכת בעזה.
העולם צפה בדריכות בנציגי שתי המדינות, ששטחו את טענותיהם בפני בית הדין ב-11 ו-12 בינואר. אף שסביר להניח כי בית הדין יגיע להחלטה בדבר השאלה הנרחבת יותר, אם ישראל אכן הפרה את אמנת הג'נוסייד, רק בעוד שנים, החלטה בדבר צעדי מנע במסגרת הבקשה להוצאת צו ביניים, ובכללם קריאה להפסקת אש, צפויה להתקבל בקרוב מאוד.
אלבנזה – עורכת דין וחוקרת בינלאומית והאישה הראשונה להתמנות לתפקיד הזה באו"ם – עוקבת מטבע הדברים אחרי ההתפתחויות בהאג בתשומת לב רבה. לאחר השמעת טיעוני הצדדים, היא שוחחה עם מגזין 972+ על משמעות הרגע המכונן הזה בהיסטוריה הישראלית-פלסטינית, שההדים שלו כבר מורגשים ברחבי העולם – ובמיוחד בדרום הגלובלי. (על מהות הדיון, אמנת הג'נוסייד ומנדט בית הדין ניתן לקרוא בהרחבה כאן).
מה היתה תגובתך הראשונית לטיעונים שנשמעו ב-11-12 בחודש?
"הטיעונים של חברי הצוות הדרום אפריקאי היו משכנעים וחתרו בכנות לבסס את הכוונה מצד הממשלה והצבא הישראליים לבצע רצח עם, והם גיבו את הטענות שלהם בראיות חזקות. הדגש על כך שהתנהלותה של ישראל בעזה היא חלק אינהרנטי מאלימות שיטתית ולא שורה של מקרים בלתי קשורים ופרטניים סיפק פרספקטיבה מקיפה וכוללת על גודל הזוועה המתגלגלת.
"הרושם שלי מההגנה הישראלית היה שהם לא הצליחו להכחיש אוו להפריך את ההאשמות, ורק ניסו לספק הצדקות מינימליות ובלתי משכנעות. נראה שהם לא היו מוכנים בצורה מספקת להתמודד עם היקף ההאשמות ועמלו קשה להעמיד הגנה איתנה, פעמים רבות תוך התעלמות מהראיות הקריטיות שהוצגו על ידי הצוות המשפטי של דרום אפריקה. אולי מפני שהם אינם רגילים לעמוד תחת ביקורת, והיה גם את עניין לחץ הזמן.
"הדבר שהדהים אותי יותר מכל היה השימוש המעוות של ישראל בחוק ההומניטרי הבינלאומי. טיעוני ההגנה נוסחו בשפה של החוק, מבלי להתייחס לסוגיות הספציפיות – צווי פינוי המוניים שהוצגו כ'התרעות', הידיעה על הרעב והתפשטות מחלות זיהומיות – והאזכורים התכופים של "מגינים אנושיים" כהצדקה לכל פעולה צבאית, ללא קשר לזהות המטרה. הם טענו שהאחראי הבלעדי למותם של אזרחים בעזה הוא חמאס, כלומר למעשה הפכו את כל האוכלוסייה למטרה לגיטימית.
>> התביעה בהאג: שלוש סיבות לאופטימיות זהירה
"דרום אפריקה והמדינות שתמכו ביוזמה שלה הפגינו אומץ אתי ופוליטי בכך שאתגרו את ישראל ואת מדינות המערב הרבות שעומדות לצדה ללא היסוס, למרות האסון האפוקליפטי שנוצר בעזה. לכן חשוב מאוד לחזק את הסולידריות בקרב המדינות התומכות בדרום אפריקה, מפני שאחדות יכולה להקל במשהו על ההתמודדות עם תגובת הנגד, ובהחלט עלולות להיות לתמיכה הזו השלכות פוליטיות וכלכליות.
"כולי תקווה שבית הדין מבין את הצורך החיוני לסיים את האלימות. אף שהפלסטינים אינם חלק מההליך, אני מקווה שכל הצדדים המעורבים יכבדו את החלטת בית הדין. למרות שהעבודה שלי כמומחית בלתי תלויה מטעם האו"ם, כמו גם עבודתם של דווחים מיוחדים אחרים, שימשו את עורכי הדין הדרום אפריקאים בצורה נרחבת, אני מקווה שקריאתם לצדק תיפול על אוזניים כרויות גם במדינות המערב.
"כאירופאית, אני מקווה במיוחד שאירופה תביע עמדה ותוכיח שהיא מחויבת לחוק הבינלאומי ולזכויות אדם, אחרת מעמדו של החוק הבינלאומי יעורער באופן חמור ובלתי הפיך. החוק עלול להיראות כלא אפקטיבי ללא היישום המדיני, ומדיניות ללא סייגים חוקיים יכולה להפוך בקלות להתנהגות פלילית".
איך את מסבירה את שתיקתן של המדינות האירופאיות ביחס לנושא הג'נוסייד – נושא שהן מכירות היטב מההיסטוריה שלהן עצמן?
"בדיון שבו השתתפתי לאחרונה, ד"ר עומר ברגותי (מייסד שותף של תנועת ה-BDS) אמר שההשפעה המצטברת של 500 שנות קולוניאליזם ארוגה עמוקות אל תוך ההוויה האירופית. הלך הרוח האירופי עוצב על ידי השלכות הקולוניאליזם והמורשת ההיסטורית המזוהה איתו. החותם הזה יכול להתממש כצורה מרומזת של גזענות מוטמעת. כתוצאה מכך, האירופאים, בדומה לעמיתיהם באומות מערביות אחרות, עלולים להפגין הטיה ניכרת באמפתיה שלהם.
"אחרי אירועי 7 באוקטובר, היתה תחושה קולקטיבית של הלם ואימה נוכח האובדן הטרגי של חיי אדם בישראל, מול האלימות הברוטלית שהופעלה נגד ישראלים, וחטיפת האזרחים. גיניתי את כל אלה כפשעי מלחמה וטענתי שיש לחקור את המעשים הללו, ולהעמיד את מבצעיהם לדין. באופן מובן, היחס כלפי הציבור הישראלי היה מלא חמלה.
"לעומת זאת, נראה שיש אדישות כללית כלפי אובדן חיי אדם בקרב הפלסטינים – אפילו עכשיו, כאשר גופותיהם של כ-24,000 תושבי עזה, רבים מהם ילדים, טמונות בקברי אחים או נרקבות ברחובות, וכ-7,000 נוספים נעדרים וככל הנראה נכחדו תחת ההריסות. קשה בכלל להבין את ההשפעה שתהיה לכך על דורות של פלסטינים, על הילדים שאנחנו רואים רועדים באימה במיטות או על רצפות בתי החולים, פצועים וקטועי איברים, לעתים קרובות יתומים ללא קרוב משפחה שיוכל לטפל בהם. לצד הגינוי החד משמעי של אלימות כלפי אזרחים, עמדה המעוגנת בחוק הבינלאומי, ישנה נורמליזציה מטרידה של הסבל הפלסטיני.
טיעונים משכנעים, מגובים בראיות חזקות. צוות התביעה מטעם דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (צילום: אתר ה-icj)
"יתרה מזו; ההיסטוריה הטרגית של העם היהודי לאורך מאות שנים מקשה על היכולת להבין כי שמה של מדינה שהוקמה ומאוכלסת על ידי ניצולי ג'נוסייד מקושר כעת להתנהלות אלימה ופושעת כל כך. אבל חיוני להבין כי הסנטימנט הזה רגשי, לא רציונלי. זיהוי מאפיינים ודפוסים בביצוע פשעים מאפשר לנו לצפות את התרחשותם מראש ולפעול כדי למנוע אותם. אני מאמינה בכך מעומק הלב, למען ביטחונם וטובתם של ישראלים ופלסטינים כאחד, לטווח הארוך.
"ללא ספק, לסיטואציה המתגלגלת הזו יש השלכות ישירות כלפי מעמד החוק הבינלאומי, וחשיבות עמוקה ביחס לאופן הייצוג של שחקנים מסוימים – במקרה הזה של הפלסטינים, כמו אחרים בדרום הגלובלי – שבאופן מסורתי נתפסו כשוליים וכזוטרים. זה מצריך בחינה מדוקדקת של יחסי הגומלין הסבוכים בין מורשות היסטוריות, הטיות רגשיות, וההכרח להידרש להפרות גסות של זכויות אדם בקנה מידה גלובלי. שוב, לטובת שני הצדדים ומתוך מחויבות לקדושת החיים של ישראלים ופלסטינים כאחד".
האם דרום אפריקה סוללת את הדרך להגדרת פרק חדש עבור הדרום הגלובלי בהשגת סוכנות בזירה הבינלאומית, אחרי מאות שנים של קולוניאליזם ואפרטהייד?
"נראה שהצעד שבו נקטה דרום אפריקה נגד ישראל פתח עידן חדש ביחסים בין הדרום הגלובלי והצפון הגלובלי, ולדבר הזה יש משמעות סימבולית עמוקה. המראה של מומחים משפטיים דרום אפריקאים ואירים בעלי שם, מגינים על אוכלוסייה שעדיין סובלת מקולוניאליזם ואפרטהייד, כפי שדרום אפריקה סבלה מהם פעם, היה מרגש מאוד.
"השיח התרחב אל מעבר לניסיון הג'נוסייד הפלסטיני, לג'נוסיידים היסטוריים מוכחשים, כמו רצח העם של ההררו והנאמה שביצעה גרמניה בנמיביה רק כמה עשורים לפני השואה באירופה. החשיפה הזו מחוללת שיח רחב יותר וחסר תקדים בקרב הציבור הרחב.
"הצעד הנועז של דרום אפריקה, שאליו מצטרפות כעת מדינות נוספות, הוא בעל עוצמה בלתי רגילה. הוא שולח מסר ברור למערב: 'אנחנו לא מפחדים עוד'. חיוני להכיר בצורך האקוטי להשיב לתוך השיח את הכבוד לחוק הבינלאומי, ולהכיר בעובדה שהצגת העולם כמתחלק דיכוטומית בין 'טובים' ו'רעים' – או, גרוע מכך, בין 'מתורבתים' ו'לא מתורבתים' – איננה משכנעת יותר. הנוף הגיאופוליטי של העתיד הרבה יותר מורכב, כאשר הדרום הגלובלי תובע את מקומו ליד השולחן.
"מה שאנו עדים לו כעת גדול בהרבה מהסוגייה הספציפית של רצח העם המתגלגל בעזה; זהו סמל להתנגדות לקולוניאליזם, והנכחת הצורך להתעמת עם ההיסטוריה. לא במקרה אנחנו מתחילים לדבר היום על רצח העם של ההררו. למהלך שיזמה דרום אפריקה יש את הכוח לגלם את עלייתם של הקולות המדוכאים, והוא מהווה קרן של תקווה עבור כל אלה שחייהם מושעים במלחמת הישרדות על פי תהום".
אלבה נבולסי היא עיתונאית פלסטינית-איטלקייה, מורה ומתרגמת. היא עבדה כחוקרת מדיניות וכיועצת במספר מכונים פרטיים וציבוריים. היא מייסדת "קולקטיב זייתונא" ופועלת לקידום התרבות הפלסטינית ותודעה פוליטית באמצעות תרבות. עוסקת בפוסט-קולוניאליזם, מגדר ופיתוח אורבני במזרח התיכון ובאירופה. הראיון המלא התפרסם באנגלית במגזין 972+. מאנגלית: אורלי נוי
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
