newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מאסר על הסתה בפייסבוק? רק לערבים

ברשתות החברתיות ההסתה משתוללת. תגובות של ישראלים שמאחלים מוות במגוון דרכים יצירתיות לכל מי שאינו יהודי הפכו לשגרה. אז איך זה שעד כה היחידים שנשלחו לכלא בגלל סטטוסים בפייסבוק הם ערבים?

מאת:

הפוסט נכתב בשיתוף עם נעם רותם

אנחנו לא חיים במדינה בה יש שוויון בפני החוק. זו עובדה שאין בה להפתיע אף אחד. הרשת, לעומת זאת, שמרה על איזו אשליה אקס-טריטוריאלית, בה החופש והשוויון היו אבני הבסיס. לא עוד. השבוע נגזרו 17 חודשי מאסר בפועל על עודאי ביומי, ירושלמי בן 23, אשר על פי גזר הדין, פרסם "באופן שיטתי, בהזדמנויות רבות, ובתפוצה נרחבת", פוסטים בפייסבוק.

גזר הדין הזה הוא לא חריג. סמי דעיס קיבל 8 חודשים בפועל על פרסומים ברשת החברתית, על עומר שלבי נגזרו 9 חודשי מאסר בפועל, ורבים אחרים עצורים עד תום ההליכים ומחכים להחלטה בעניינים. כולם על פרסום סטטוסים בפייסבוק.

אולי שמתם לב בינתיים, שאין בין העצורים הללו עד תום ההליכים אפילו לא יהודי אחד, ולא במקרה. ברשימה הזו נסקור כמה מההתבטאויות האלה, ונשווה אותן להתבטאויות דומות, ולפעמים חמורות פי כמה, אך כאלה שפורסמו על ידי יהודים שלא נדרשו לבלות את שבעת החודשים האחרונים בכלא, ולא צפויים להם שם עוד חודשים ארוכים. אף אזרח ממוצא יהודי מעולם לא נשלח למאסר בשל פרסום ברשת חברתית.

14 לייקים שווים שמונה חודשים בכלא

הסעיפים בהם מואשמים משתמשי פייסבוק הם "איסור פרסום הסתה לגזענות", "הסתה לאלימות או לטרור", וחלקם גם ב"תמיכה בארגון טרור". הסעיף הראשון הוא פשוט: כל מי שמפרסם אמירות “מתוך מטרה להסית לגזענות”, בלי קשר להסתברות של תוצאה מסוימת – אשם. הסעיף השני קובע שהסתה לאלימות או לטרור או שבח אהדה למעשה אלימות או טרור תיאסר רק אם על פי תוכנו של הפרסום והנסיבות שבהן פורסם יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור, קרי, יש לבדוק האם באמת מישהו הוסת לאלימות או לטרור. הסעיף השלישי של תמיכה בארגון טרור לא דורש דבר. כל מי שמביע תמיכה – אשם.

בשיקולים לגזר הדין מציין בית המשפט את החשיפה של הסטטוסים האלה. לפעמים יש מעל מאה לייקים, ולפעמים מדובר בחשיפה זניחה שכל שיחת סלון זוכה לקהל גדול יותר ממנה. כמו, למשל, במקרה של סאמי דעיס שזכה ל-5 "סימני חיבוב" על אחד הסטטוסים המוזכרים בכתב האישום, ו-9 על אחר. למרות זאת, נזכיר, הוא נשלח ל-8 חודשים בכלא.

> כך נחקרתי בשב"כ על המשט לעזה כשחזרתי מחופשה ביוון

burning.png

לאחר שהגולש ארקאדי יעקובוב כתב "זו לא בושה לשרוף ערבי זאת מצווה גדולה לשרוף ערבים", לא פרצו כוחות חמושים לביתו ועצרו אותו למשך חודשים רבים. כשגלית אלמליח החרתה החזיקה אחריו ואמרה "שישרפו כל המוחמדים אמן", וכשחובב יוסי מעטוף הביע משאלה ש"בפעם הבאה שחוטפים שהוא לא יהיה מעולף שישרפו אותו חי שהוא ערני ויתנו לו לרוץ בוער" – איש לא הרים גבה, והם המשיכו בחייהם ללא התערבות מערכת הצדק הישראלית.

לעומתם, אברהים עבאדין, למשל, שינה את תמונת הפרופיל שלו לזו של מועתז חיג'אזי שירה ביהודה גליק, וזה הספיק כדי להיחשב כעבירה על החוק הפלילי הישראלי.

> האח הגדול עוקב ברשת פייסבוק אחרי מי שמתנגד למלחמה

isis.png

כשייחלו יהודים כמו מור חג'ג' ליום בו יוצא חוק המאפשר לטבוח במסתננים, או כשאבי סוויסה ועציון שחורי הביעו תמיכה בארגון הטרור הרצחני דאעש – איש לא שבר את דלתות בתיהם באישון לילה. כשנאור אלמליח ולירוי קאופמן הביעו תמיכה במשטר הנאצי והביעו תרעומת על קוצר ידו של אדולף היטלר שלא טבח ביותר מבני עמם – אף אחד בפרקליטות או במשטרה לא שקל אפילו להגיש נגדם כתב אישום.

סאמי דעיס, לעומתם, העלה באוקטובר 2014 את הלוגו של החזית העממית לשחרור פלסטין, מפלגה שנבחרה בבחירות הדמוקרטיות שנערכו בפלסטין, כסטטוס בפיד הפייסבוק שלו והוסיף את המילים "החזית העממית לשחרור פלסטין". הוא זכה לשישה סימני חיבוב, ואזכור בכתב האישום שהגישה נגדו מדינת ישראל.

מחמוד עסילה, שמציג עצמו כקומיקאי פלסטיני, כתב "פתחתי חברת תיירות לרכבים שדורסים, יעני כל יום בא אליי נהג או שניים שיוצאים לדרוס וחוזרים" ובהמשך "תתרחקו מאל אקצא ותעזבו אותנו, נפסיק לדרוס… את הבטונדות ששמתם יש להם פתרון: נפסיק עם רכבים ונתחיל עם אופנועים". כבוד השופטת רבקה פרידמן-פלדמן קראה את תרגום דבריו, והסכימה עם המדינה כי רמת המסוכנות שלו היא כזו שהוא אפילו לא יכול להשאר במעצר בית אלא חייב לבלות חודשים רבים בכלא עד תום ההליכים נגדו.

שלומי אברהם, המנהיג של "כנופית אל-יאהוד" ששלחה בפועל המון מוסת להכות בני אדם רק בגלל שאינם יהודים, דווקא נשלח למעצר בית ולא נדרש להמתין חודשים ארוכים בכלא עד ההחלטה בעניינו.

היריעה קצרה מלהכיל את עומק וכמות ההסתה. אך מי משמעוניין יכול למצוא תמיכה בפעולות צבאיות, כמו למשל חגיגה גזענית בעקבות הרג 4 הילדים בחוף עזה, ועובד משרד האוצר שבאופן עקבי קורא לרצח ערבים. משתמשים אחרים לא בוחלים גם בתמיכה נוספת במשטר הנאצי, כאשר מדובר בניצולי שואה שביקרו את מעשי המשטר הישראלי במבצע "צוק איתן". גם חיילים לא טמנו את ידם בצלחת כשמדובר בסתה לרצח ערבים. גם לא שוטרים.

כששרת המשפטים מסיתה על גבי קיר פייסבוק

אפשר לטעון כי היות ומדובר באנשים פרטיים, הסיכוי כי הסתתם תגרום לאלימות נמוכה. אך האפליה לא עוצרת בהם, ב-1 ביולי 2014, ב-10 בבוקר, כשברחובות משתוללות קבוצות גזעניות של פעילי ימין המחפשות לפגוע בערבים, דוגמת זו של שלומי אברהם, פרסמה בדף הפייסבוק שלה השרה איילת שקד, אז חברת כנסת, קריאה לרצוח פלסטינים באשר הם פלסטינים, ובפרט אמהות פלסטיניות, כי:

הן צריכות ללכת בעקבות בניהן, אין דבר צודק מזה. הן צריכות ללכת, וגם הבית הפיזי שבו הן גידלו את הנחש. אחרת יגדלו שם נחשים קטנים נוספים.

הפוסט זכה ל-4,950 לייקים, 1,244 שיתופים ותגובות גזעניות ורצחניות רבות. 18 שעות אחר-כך נחטף הנער מוחמד אבו-ח'דיר בשועפט ונשרף בעודו בחיים. שקד מיהרה למחוק את הסטטוס. לא זו בלבד ששקד לא נחקרה על ההסתה הברורה והקיצונית הזו, היא אף מונתה לשרת המשפטים.

באותו היום מנכ"ל בני-עקיבא העולמית דרש בחשבון הפייסבוק שלו לרצוח לכל הפחות 300 פלסטינים ולחתוך מהם את העורלות. כמה שעות קודם לכן חבר מועצת ירושלים, אריה קינג, קרא לבצע "מעשה פנחס", שם קוד דתי לרצח. יום עמוס עבר על הימין.

ב-10 ביולי אותה שקד שוב הסיתה בחשבון הפייסבוק שלה ושיקרה לגבי הצתת בית קברות יהודי. הנה כמה מהתגובות לדבריה:

shakedpost.png

גם את הפוסט הזה מחקה שקד אחר-כך. אף אחד מהכותבים או המגיבים האלה לא נחקר אפילו, גם לא שקד, לא קינג, ולא מנכ"ל בני-עקיבא. לא הוגשו כתבי אישום, ואף אחד לא הורשע או נכלא.

לא רק ברשתות החברתיות

כמובן שהבעיה יותר רחבה מאשר הרשתות החברתיות. ב-23 ביולי 2012 השרים דהיום מירי רגב, דני דנון ויריב לוין הסיתו נגד מבקשי מקלט בהפגנה בדרום תל-אביב. מול ההמון המשולהב שרת התרבות הנוכחית אמרה אז כי "מבקשי המקלט הם סרטן בגוף שלנו". אחר-כך שיקרה וטענה כי אמרה שהתופעה דומה לסרטן. דקות אחרי ההפגנה יצא המון משולהב לפגוע במבקשי מקלט וחנויות בבעלותם. איש מחברי הכנסת האלה לא נחקר. לעומת זאת, לבית המשפט לא היתה בעיה לשלוח את ראאד סלאח למאסר בעוון הסתה בעקבות דרשה שנשא, למשך חודשים ארוכים.

אין בכל האמור לעיל בכדי לתמוך, מן הסתם, בדברים הקשים שנכתבו על ידי המורשעים. אפשר לתת עשרות ומאות דוגמאות נוספות לסטטוסים מסיתים, גזעניים, ומרתיחים מהצד היהודי של המשוואה, ואפשר לצטט עוד ועוד מכתבי האישום שהוגשו נגד הפלסטינים על הסטטוסים שלהם, אך באמת שאין טעם. אנחנו לא חיים במדינה בה יש שוויון בפני החוק, המינימום שאנחנו חייבים זה להפסיק את הצביעות המתלווה לדיונים על קדושת החוק והצדק הישראלי.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> סכנה לחיי העצור המנהלי ח'דר עדנאן ששובת רעב מעל 50 ימים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf