מצמצמים ומקפיאים. כך המדינה חונקת את היישובים הערביים

הגאווה של בן גביר. הריסות הכפר אום אל חיראן, ב-22 בנובמבר 2025 (צילום: מיה אויס)

ב-6 בינואר החליטה ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים במינהל התכנון להקטין ב-140 דונם את שטח הפיתוח שהוצע מצפון לסח'נין. בעראבה החליטה אותה ועדה להקטין ב-480 דונם את שטח הפיתוח: 230 דונם בדרום-מזרח העיר, כ-70 דונם בצפון-מזרח, סמוך לדיר חנא, וכ-180 דונם ממערב לעיר.

>> בנבכי מנגנון העוועים שמאפשר את הרס הבתים הסיטונאי בנגב

המספרים האלה עשויים להיראות קטנים, אבל בעיני גורמי תכנון בחברה הערבית הם חלק מתופעה רחבה וכוללת. במכתב ששיגר לאחרונה הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות הערביות – בשיתוף עם עמותת סיכוי-אופוק, המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי ומרכז מוסאוא – למנכ"ל מינהל התכנון, רפי אלמליח, נאמר כי מאז תחילת 2023, כלומר מאז הקמת הממשלה הנוכחית, ניכרת מגמה ברורה של צמצום שטחי הפיתוח ביישובים הערביים, הקפאת תוכניות מתאר כוללניות ודחיית תוכניות שכבר הגיעו לשלבים מתקדמים, לאחר שהושקעו בהן שנות עבודה וכספי ציבור.

ארבעת הארגונים דרשו לבלום את המגמה ולשוב ולאמץ אמות מידה מקצועיות המתחשבות בצרכים הנוכחיים והעתידיים של התושבים.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

"אי אפשר להסביר את מה שאנחנו רואים כשורה של טעויות מקצועיות נפרדות", אומרת ח'ולוד אדריס, מנהלת שותפה במחלקה לתכנון מדיניות בעמותת סיכוי-אופוק. לדבריה, ההחלטות אומנם התקבלו ביישובים שונים ובוועדות שונות, אבל התוצאה דומה. "אנחנו לא דורשים יחס מיוחד, אלא שמוסדות התכנון יחזרו לבחון את הצורך האמיתי ואת האפשרות לממש את יחידות הדיור, ולא יסתפקו במספרים שמופיעים על הנייר. בלי זה, לא רק היישובים נפגעים, אלא גם המקצועיות של מערכת התכנון ואמון האזרחים בה".

"אפשר להתחיל מנתון נכון ולהגיע באמצעותו למסקנה שגויה לחלוטין", מבהירה הייא זעאתרה, אדריכלית וחוקרת במרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי. לדבריה, הבעיה אינה טמונה רק בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אלא גם בניתוקם ממציאות החיים ביישובים הערביים, ובכלל זה מבנה הבעלות הפרטית על הקרקע, האפשרות המעשית לממש יחידות דיור מאושרות, דפוסי המגורים והצרכים האמיתיים של המשפחות.

"היישוב עילבון הוא דוגמה מובהקת לכך", מוסיפה זעאתרה. "ההגירה השלילית מהיישוב הוצגה כאילו היא מעידה על ירידה בביקוש לדיור, מבלי לשאול מדוע התושבים עוזבים מלכתחילה. כאשר צעירים אינם מוצאים קרקע זמינה ואין פתרון דיור או אפשרות לבנות ביישוב שבו גדלו, הם נאלצים לעזוב. לאחר מכן מוסדות התכנון לוקחים את התוצאה של מצוקת הדיור ומשתמשים בה כהוכחה לכך שאין צורך בפיתוח נוסף".

בכסרא-סמיע הוקפאו תוכניות הרחבה, אומרת זעאתרה, בטענה כי יחידות הדיור הקיימות או המאושרות יספיקו לצורכי היישוב לעשורים הבאים, מבלי להבחין בין יחידות הרשומות בתוכניות ובין יחידות שאפשר לממש בפועל. בעלות פרטית מפוצלת, תנאי הטופוגרפיה והיעדר כבישים ותשתיות עלולים להותיר יחידת דיור רשומה בטבלה, ובפועל אינה זמינה לבנייה או למגורים.

בלי אזור תעשייה גדול, היישוב לא יכול להתפתח. צילום אווירי של באקה אל-גרביה, דצמבר 2024 (צילום: משה שי / פלאש90)

במקרה של תוכנית תמ"ל 1077 בשכונת עין ג'ראר באום אל-פחם, הרשויות הוסיפו גם שיקול ביטחוני. לאחר שהתוכנית התקדמה, מספרת זעאתרה, הועלתה דרישה ליצור אזור חיץ שיגביל את הרצף הבנוי ואת התרחבות העיר. הדרישה הובילה להפקעת קרקעות ולסימון 13 מבנים להריסה. את הדרישה הזאת, אומרת זעאתרה, העלה משרד הביטחון.

"כאשר התשובה של מערכת התכנון היא שגורם ביטחוני כבר הכריע בסוגיה, מבלי שמוצגים נימוקים תכנוניים שאפשר לבחון או לערער עליהם, כבר לא מדובר במחלוקת על כביש, שכונה או גבול של תוכנית", אומרת זעאתרה. "מדובר בתקדים שמאפשר להכניס למערכת התכנון שיקולים חיצוניים ולקבוע באמצעותם היכן יישוב ערבי רשאי להתפתח והיכן התפתחותו תיעצר".

"שיח ההשתלטות על הקרקעות, שמתחיל בהצהרות פוליטיות ובקמפיינים ציבוריים, מחלחל אל הדיון התכנוני ומעניק לגיטימציה להחלטות האלה", מוסיפה אדריס. אחת מההתנגדויות לתוכנית בעין ג'ראר, לדוגמה, הוגשה על ידי עמותת הימין "רגבים", ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' היה בעבר מנכ"לה.

לפי מכתב ראשי הרשויות, תוכניות המתאר הכוללניות לכסייפה וללקייה הוכנו ביוזמת מינהל התכנון, בשיתוף משרדי ממשלה ורשויות מקומיות ובהשקעת משאבים ציבוריים. למרות זאת, בנובמבר 2025 החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה במחוז דרום לגרוע אותן מהליך התכנון, לאחר שנים של עבודה ומבלי להצביע על כשל תכנוני מהותי המצדיק את ביטול ההליך כולו.

במג'ד אל-כרום, נאמר במכתב, נדחתה תוכנית להסדרת שכונת מגורים, ובבאקה אל-גרבייה-ג'ת נדחתה תוכנית להקמת אזור תעסוקה, אף שכבר אושרה בוועדה המחוזית. המקרים שונים, וברור שלוועדות התכנון יש סמכות לשנות תוכניות או לדחותן, נאמר במכתב, אבל העובדה היא שתוכניות מגיעות לשלבים מתקדמים, ואז משנים את אופן קריאת הנתונים או את פרשנות הקריטריונים ומגיעים לאותה תוצאה: צמצום הפיתוח ביישובים הערביים.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר התפאר בכך שב-2025 נהרסו 5,700 מבנים ביישובים הערביים בנגב. הם מצטרפים לעשרות אלפי בתים שנהרסו בשנים האחרונות. בוועד ראשי הרשויות אומרים כי ההריסות, כמו גם הבנייה ללא היתר והימשכות הליכי הרישוי, הן תוצאה ישירה של העיכוב באישור תוכניות.

לפי דוח שצורף לפנייה לראש מינהל התכנון, הליך הוצאת היתר בנייה ביישובים הערביים נמשך כשמונה שנים – כמעט פי שלושה ממשך ההליך ביישובים היהודיים. לפי הדוח, 87% מהמבנים שנבנו ללא היתר בבנייה קשיחה (המיועדים בעיקר למגורים), ו-55% מהמבנים שנבנו ללא היתר בבנייה קלה (המשמשים לרוב לצרכים חקלאיים) הוקמו בתחומי תוכניות המתאר של היישובים. במרבית המקרים, הם נבנו על קרקע פרטית שבבעלות התושבים.

כשהמערכת חוסמת את המסלול החוקי או גורמת להליכי הרישוי להימשך שמונה שנים, נאמר במכתב, ואז מתייחסת לבנייה ללא היתר כאילו אינה קשורה לכך, היא מתעלמת מחלקה באחריות ליצירת הבעיה. העיכוב הזה משפיע גם על מצבן של הרשויות המקומיות. ללא אזורי תעסוקה מאושרים, הרשויות המקומיות הערביות נכנסות לגירעון ואינן יכולות לספק שירותים מתאימים.

ביקשה לעצור תהליכי תכנון. שרת ההתיישבות אורית סטרוק עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' (צילום: שראיה דיאמנטי / פלאש 90)

לחסימת הליכי התכנון יש השפעה גם על הפשיעה. "כאשר התכנון, רישום הקרקע והליכי הרישוי לבנייה מתעכבים, התושב אינו יכול להשתמש בביתו או בקרקע שבבעלותו כבטוחה לקבלת משכנתה מוסדרת", אומר סאלם עבאסי, רכז היחידה הכלכלית במרכז מוסאוא. "הגישה לאשראי בנקאי מצטמצמת, וחלק מהאנשים פונים לשוק הלא-מוסדר, באופן שמחזק את ארגוני הפשיעה. אי אפשר לחסום את הכלכלה החוקית במשך שנים, ואז להתייחס לשוק האפור ולחולשת הרשויות כאילו היו שתי בעיות נפרדות מהתכנון".

הנתונים גם מראים כי בין 2015 ל-2023, כמחצית מיחידות הדיור שתוכננו ביישובים הערביים קודמו באמצעות הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל), אולם בשלוש השנים האחרונות לא קודמו במסלול זה תוכניות חדשות ביישובים הערביים, למעט תוכנית אחת בכאבול. העצירה קשורה כנראה לפנייתה של שרת ההתיישבות אורית סטרוק, שדרשה ממינהל התכנון לעצור את התוכניות האלה בטענה שהן פוגעות ב"איזון במרחב" בין יישובים יהודיים למועצות ערביות. לפי הדיווח, מנכ"ל המינהל אלמליח קיבל את בקשתה.

שטחי השיפוט של היישובים הערביים משתרעים על פני כ-3.4% בלבד משטח המדינה, אף שתושביהם מהווים קרוב ל-20% מהתושבים בה. במכתב מוזכר כי כבר ב-2003 הזהירה ועדת אור כי שטחי השיפוט הקטנים והיעדר תוכניות מאושרות הובילו למשבר דיור חריף בחברה הערבית. מאז חלפו 23 שנים, נאמר במכתב, אך המשבר נותר בעינו ובכמה היבטים אף העמיק.

על רקע המכתב נמצאת גם פרשת מינויו של יהודה אליהו, לשעבר מנכ"ל עמותת רגבים, למנהל רשות מקרקעי ישראל. המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי נמנה עם העותרים נגד המינוי בשל זיקתו של אליהו לשר סמוטריץ'.

אליהו כיהן בתפקיד במשך חודשיים בלבד. לפני כשבוע, במסגרת הסדר בין הצדדים, ביטל בג"ץ את המינוי וקבע כי ועדת האיתור תדון מחדש במועמדים לתפקיד. עם זאת, הוא לא פסל את האפשרות שאליהו ימונה לממלא מקום. ואכן, יום לאחר פסיקת בג"ץ, מינה שר השיכון חיים כץ את אליהו לממלא מקום מנכ"ל הרשות לתקופה של שלושה חודשים או עד למינוי מנכ"ל קבוע.

במכתב מצוין כי בחודשיים שבהם כיהן בתפקידו היה אליהו שותף לחתימה על הסכמי גג רחבי היקף בגדה המערבית: הסכם עם המועצה האזורית שומרון, הכולל השקעה ממשלתית של יותר משמונה מיליארד שקלים בתשתיות לבניית כ-12 אלף יחידות דיור, והסכם בקרני שומרון, הכולל השקעה של כשני מיליארד שקלים לבניית כ-6,000 יחידות דיור.

במילים אחרות: כאשר המדינה מחליטה לפתח, היא מסוגלת לגייס קרקעות, תקציבים ותשתיות ללא קושי. בה בעת היא דוחה עד אין קץ תוכניות ביישובים הערביים וגורעת 480 דונם מתוכנית הפיתוח של עראבה, לאחר שנים של עבודה עליה.

ההריסות שבן גביר מתגאה בהן הן סופו של תהליך. משבר הדיור מתחיל קודם לכן: בקו שנמתח על המפה, בתוכניות שמתעכבות בין הוועדות, ביחידות דיור שקיימות על הנייר אך אי אפשר לממשן ובצעירים שעוזבים את יישובם משום שלא מצאו בו פתרון. מדיניות התכנון אינה מגיבה למשבר. היא מעמיקה אותו.