האם השב"כ הוא הפתרון לפשיעה או חלק מהבעיה עצמה?
הרגיעה היחסית בגל הרציחות בחברה הערבית חופפת לכניסת השב"כ למאבק בפשיעה, אך מוקדם להסיק מסקנות. יש הרואים בכך מהלך הכרחי, אך אחרים מזהירים מפני ההשלכות של הפיכת בעיה אזרחית פלילית לסוגיה ביטחונית
מדוע המשטרה אינה משתמשת בכלים, במשאבים ובסמכויות העומדים לרשותה כדי לבצע את המשימה בעצמה? כוחות ביטחון באתר שבו נרצחו שלושה אזרחים בשפרעם, ב-7 בינואר 2026 (צילום: פלאש90)
אחרי נסיקה במספר מקרי הרצח בחברה הערבית, שגבו מתחילת השנה את חייהם של 155 אזרחים, נרשמה בשבוע האחרון רגיעה ניכרת. הרצח האחרון התרחש ב-11 ביולי, אז נורה למוות ביפו אברהים עטאללה אל-זיותי, בן 32.
>> "המשטרה לא מגינה עלינו. שכל אימא תשמור על בנה"
מדובר ברגיעה שברירית. במציאות שבה נרצח אדם בממוצע מדי 30 שעות, רצח נוסף עלול להתרחש בזמן כתיבת השורות האלה, עריכתן או פרסומן, ולהפריך באחת את כל ההשערות באשר לסיבת הרגיעה בפשיעה. ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מכך שהרגיעה הזאת חופפת לכניסתו הרשמית של שב"כ לזירת המאבק בפשיעה בחברה הערבית. האם יש קשר בין הדברים?
קשה לשער שמיד עם כניסתו הרשמית למאבק, הצליח שב"כ לכפות את מרותו על ארגוני הפשיעה או לשים קץ לפעילותם. ייתכן שמדובר בצירוף מקרים בלבד, בייחוד משום שבימים האחרונים התרחשו כמה אירועי ירי שבהם נפצעו בני אדם, חלקם באורח קשה, גם אם לא הסתיימו במוות.
אך יש גם אפשרות אחרת: עצם ההכרזה על כניסת שב"כ לתמונה עוררה חשש, או לכל הפחות זהירות, בקרב ארגוני הפשיעה, וגרמה להם לצמצם זמנית את פעילותם ולהמתין להתפתחויות. הארגונים האלה כבר הוכיחו בעבר שהם יודעים מתי להסלים את פעילותם ומתי לצמצמה, בהתאם לנסיבות הביטחוניות והפוליטיות. דבר דומה קרה בימים שלאחר 7 באוקטובר 2023: ההלם והנוכחות המוגברת של כוחות הביטחון ביישובים הערביים הביאו לירידה ניכרת בפשיעה במשך כמה ימים. הנוכחות הזאת לא נועדה בהכרח להגן על האזרחים הערבים, אלא נבעה בעיקר מחשש מפניהם ומהרצון לפקח עליהם. ובכל זאת, ארגוני הפשיעה צמצמו זמנית את פעילותם ובהמשך חזרו לשגרה.
יש גם אפשרות שלישית, שעשויה להישמע כלקוחה מעולמות הקונספירציה, אף שהיא נשענת על התבטאויות והדלפות המיוחסות לקצינים במשטרה, שלפיהן בשב"כ מגינים על כמה מהדמויות הבכירות בעולם הפשע. אם יש בכך מן האמת, ייתכן ששב"כ אינו נכנס לטריטוריה בלתי מוכרת, אלא לרשת שחלק מהשחקנים בה מוכרים לו ושיש בידיו כלים להשפיע עליה.
מאבק בפשיעה או הידוק הפיקוח?
עו"ד ראויה חנדקלו, מנהלת מרכז אילאף לקידום הביטחון בחברה הערבית, מזהירה מפני הסקת מסקנות חפוזה מהירידה הנוכחית במספר מקרי הרצח. לדבריה, הפשיעה אינה נמדדת רק במספר הנרצחים, שכן גם בימים האחרונים התרחשו אירועי ירי וניסיונות רצח. "אם המהלך תרם להצלת חיים, זה כמובן חשוב, משום שחיי אדם הם בעדיפות עליונה. אבל אי אפשר להעריך את הצלחתה של מדיניות בתוך ימים ספורים. הצלחה אמיתית תימדד ביכולת לפרק את ארגוני הפשיעה, להעלות את שיעור הפענוח של מקרי הרצח ולהביא לירידה מתמשכת בפשיעה, ולא בירידה זמנית במספר הקורבנות".
עו"ד ראויה חנדקלו (צילום: Lime production)
יהיה ההסבר לרגיעה הנוכחית אשר יהיה, השאלה המרכזית נותרה בעינה: האם ההחלטה לשילוב שב"כ, שקידמו השרים איתמר בן גביר ומאי גולן, אכן נועדה לפרק את ארגוני הפשיעה ולהציל את החברה הערבית, או שמדובר בספין נוסף, במהלך שמאפשר לממשלה לקצץ יותר מחצי מיליארד שקל מתקציבי הפיתוח המיועדים לחברה הערבית? האם הממשלה הבינה סוף סוף את היקף הסכנה, בייחוד לאחר הזליגה הגוברת של פעילות ארגוני הפשיעה ליישובים יהודיים, או שההחלטה היא כלי נוסף להידוק הפיקוח על החברה הערבית ולהגבלתה, הפעם באופן רשמי ובאמצעות שב"כ? השאלות הללו מתחדדות לנוכח העובדה שראשי השב"כ התנגדו בעבר למהלך מסוג זה.
בתקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית הגיע מספר מקרי הרצח לשיא. זאת אף שהמשטרה אינה גוף חלש ואינה סובלת ממחסור במשאבים, בסמכויות, בטכנולוגיה או באמצעים לאיסוף מידע. לכן קשה לראות במחדל המתמשך כישלון מקצועי בלבד. בחברה הערבית שורר קונצנזוס כמעט מלא שלפיו מדובר בראש ובראשונה בהחלטה פוליטית, או בהיעדר נכונות פוליטית לראות בהגנה על חיי האזרחים הערבים יעד בעדיפות גבוהה.
חנדקלו מציינת כי שב"כ כבר פועל בחברה הערבית ומחזיק בסמכויות המאפשרות לו לפעול במקרים של פגיעה ברשויות המקומיות ובראשיהן. בחודשים האחרונים, היא מזכירה, הותקפו כמה ראשי רשויות ערביות ונעשו ניסיונות להתנקש בחייהם, אך למרות חומרת האירועים, לא דווח עד כה על מעצרם של חשודים מרכזיים. עובדה זו מחייבת לשאול לא רק אילו סמכויות נוספות יוענקו לשב"כ, אלא גם כיצד הוא משתמש בסמכויות שכבר נמצאות בידיו.
שב"כ אכן נוכח ופועל ביישובים הערביים זה עשרות שנים, אך מתערב בעיקר במקרים שהוא מגדיר כאיום על "הביטחון הכללי", או כבעלי רקע לאומני. במילים אחרות, אדם המחזיק בנשק ומתכנן להשתמש בו לביצוע פיגוע על רקע לאומני יודע שהמשטרה ושב"כ יגיעו אליו במהירות הבזק. אך אם ישתמש באותו נשק ביישוב שלו או ביישוב ערבי אחר, הוא עשוי להישאר מחוץ להישג ידן של הרשויות במשך שנים.
החלטה פוליטית להפקיר את החברה הערבית. הפגנה נגד הפשיעה בחברה הערבית, מג'ד אל-כרום, ב-3 באוקטובר 2019 (צילום: דוד כהן / פלאש 90)
את הסתירה הגלויה הזאת קשה להסביר אלא כתוצאה של החלטה פוליטית להפקיר את החברה הערבית ולאפשר לה לשקוע בפשיעה. מדינת ישראל הוכיחה פעם אחר פעם כי היא מסוגלת לאתר כלי נשק כאשר היא רואה בהם איום ביטחוני; היא פשוט לא הפגינה את אותן יכולות ונחישות כאשר כלי הנשק הללו שימשו לרצח אזרחים ערבים.
ההחלטה לשלב את שב"כ במאבק בפשיעה עוררה התנגדות רחבה בחברה הערבית. מפלגות וגופים פוליטיים הזהירו כי מדובר בהמשך ישיר למדיניותה של ממשלת הימין וכי המהלך מעביר סוגיה פלילית ואזרחית במהותה למסלול ביטחוני. לטענתם, הכנסת שב"כ לתמונה מאפשרת לממשלה לטשטש את אחריותה לכישלון. לפיכך, מה שנדרש אינו תוספת של גוף ביטחוני או של סמכויות חריגות, אלא החלטה פוליטית ברורה שתחייב את המשטרה לאסוף את הנשק הבלתי חוקי, לפענח את מקרי הרצח, לייבש את מקורות המימון של ארגוני הפשיעה, לעצור את האחראים ולהעמידם לדין.
ד"ר שרף חסאן, מומחה לחינוך ולשעבר יו"ר ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, סבור כי ההחלטה להרחיב את תפקידו של שב"כ היא פוליטית מובהקת וכי אין בה תחליף לתוכנית אזרחית מקיפה למאבק בפשיעה.
לדברי חסאן, הניסיון בפירוק ארגוני פשיעה בחברה היהודית הוכיח כי בידי הממשלה והמשטרה מצויים הכלים הדרושים להתמודדות עם הפשיעה המאורגנת, ללא צורך בהענקת סמכויות נוספות בעניינים פליליים ואזרחיים לגוף ביטחוני. לטענתו, לשב"כ יש יכולות מודיעיניות וטכנולוגיות נרחבות, והשימוש בהן במרחב האזרחי עלול לפגוע בזכויותיהם של אזרחים חפים מפשע או לאפשר את ניצולן למטרות שאינן קשורות ישירות למאבק בפשיעה.
המאבק בפשיעה אינו יכול להתחיל רק לאחר שנורו יריות. ד"ר שרף חסאן (צילום: באדיבות המצולם)
חסאן מדגיש כי המאבק בפשיעה אינו יכול להתחיל רק לאחר שנורו יריות. כניסתם של צעירים לעולם הפשע היא תהליך הדרגתי: זה מתחיל בחשיפה לערכים ולדימויים שמקדמים ארגוני הפשיעה, ומעמיק בהשפעתם של עוני, משברים חברתיים, מחסור במקומות עבודה והיעדר מסגרות מקצועיות, עד למעורבות ממשית בפעילות עבריינית.
לדבריו, העבודה צריכה להתחיל בבתי הספר ובקרב צעירים, ולהתמקד במאבק בתרבות הפשיעה ובערכים שהיא מקדמת. לשם כך יש להשקיע בחינוך, להיאבק בעוני, ליצור מקומות עבודה בתנאים הוגנים, להגן על זכויות העובדים והעובדות ולפתח תוכניות מקצועיות, חברתיות ותרבותיות לצעירים המתמודדים עם מציאות כלכלית וחברתית קשה.
הדיון הזה קשור ישירות לתקציבים שהמדינה אמורה להשקיע באזרחיה, ובייחוד בדור הצעיר. אלא שבמקום להגדיל את ההשקעה, החליטה הממשלה לקצץ יותר מחצי מיליארד שקל מתקציבי הפיתוח המיועדים לחברה הערבית ולהפנות את הכסף למימון שילובו של שב"כ במאבק בפשיעה בחברה הערבית.
חסאן מזהיר כי הקיצוץ בתקציבי הפיתוח יחליש את הרשויות המקומיות הערביות, שכבר מתמודדות עם משברים כספיים ועם מחסור במשאבים. הרשויות האלה זקוקות לתקציבים נוספים כדי לפתח את מערכת החינוך, לקדם תעסוקת צעירים ולהרחיב את שירותי הרווחה, התרבות והספורט.
לדבריו, הפגיעה בתוכניות האלה עלולה לחזק את גורמי הסיכון הדוחפים צעירים לאלימות ולפשיעה, במקום לצמצם את כוחם. כך, תוכנית המוצגת ככלי למאבק בפשיעה עלולה, בשל אופן מימונה, להחליש דווקא את הכלים האזרחיים שבכוחם למנוע את התפשטותה.
למרבה האירוניה, חלק מהכספים שהוקצו במסגרת החלטת הממשלה 549, שאישרה הממשלה הקודמת וכללה גם תקציבים למאבק בפשיעה, טרם נוצלו. במקום להשתמש בכספים שכבר הוקצו ולהמשיך ביישום התוכניות שהחלו, הממשלה מבקשת לקצץ עוד מתקציבי הפיתוח של החברה הערבית.
ארגוני זכויות אדם, ובהם מרכז מוסאוא והאגודה לזכויות האזרח, הודיעו כי יעתרו לבית המשפט נגד ההחלטה.
צעד חשוב והכרחי
למרות ההתנגדות הרחבה, נשמעים בחברה הערבית גם קולות – מעטים אומנם – התומכים בשילוב שב"כ, בכפוף לתנאים ולגבולות ברורים.
פרופ' מוחמד ותד, נשיא המכללה האקדמית רמת גן ומומחה למשפט ציבורי וחוקתי, סבור כי שילוב שב"כ עשוי להיות צעד חשוב והכרחי, בתנאי שייעשה באופן ממוקד ומוסדר, ושהארגון לא יהפוך לתחליף למשטרה ולא ימלא את משימותיה השוטפות.
עמדה זו נשענת על ההנחה שפעילותם של ארגוני הפשיעה חורגת מגבולות הפעילות הפלילית המסורתית. הם צברו אמצעי לחימה מתקדמים, הקימו רשתות פיננסיות מורכבות והרחיבו את השפעתם ברשויות המקומיות ובמוסדות הציבוריים. הם גם אינם מסתפקים עוד במעשי רצח ובאירועי ירי, אלא משתמשים בשיטות שנועדו לזרוע פחד ולבסס שליטה בחברה. בין היתר, הם מפרסמים ברשתות החברתיות תיעוד של כלי נשק, תקיפות ואיומים, כדי להפגין כוח ולהטיל אימה על הציבור.
"תרומתו של שב"כ צריכה להתמקד בשלושה תחומים עיקריים", אומר ותד. "התחום הראשון הוא המאבק בהתפשטות הנשק הבלתי חוקי, בייחוד נשק גנוב או מוברח.
"התחום השני הוא מעקב אחר הכספים והרשתות להלבנת הון. ארגוני הפשיעה משתמשים במנגנונים פיננסיים ובאמצעים דיגיטליים מורכבים כדי להעביר כספים ולהסתיר את מקורם. היכולות המודיעיניות והטכנולוגיות של שב"כ עשויות לסייע בחשיפת הרשתות האלה ובהגעה למקורות המימון.
"התחום השלישי נוגע לחדירת ארגוני הפשיעה לרשויות המקומיות באמצעות השתלטות על מכרזים ציבוריים, סחיטת ראשי רשויות והעברת כספי ציבור לגורמים עברייניים. המעשים האלה אינם רק עבירות כלכליות, אלא פגיעה בשלטון החוק וביכולתם של המוסדות הציבוריים לתפקד".
אולם גם התמיכה הזאת מותנית בהפרדה ברורה בין תפקידי שב"כ לתפקידי המשטרה. לפי ותד, תפקידו של שב"כ צריך להיות מוגבל לאיסוף מידע ולשימוש ביכולות מודיעיניות וטכנולוגיות, ואילו המשטרה תמשיך להיות אחראית לחקירות ולאיסוף הראיות, שיוכלו לשמש להגשת כתבי אישום בבתי המשפט.
עוד מדגיש ותד כי המאבק בפשיעה המאורגנת אינו יכול להיות מוגבל לחברה הערבית. ארגוני הפשיעה פועלים בחברות הערבית והיהודית כאחת ומנהלים רשתות החוצות גבולות לאומיים וגאוגרפיים. לכן על המדינה לפעול נגד כלל ארגוני הפשיעה לפי אמות מידה אחידות, ולא להפוך את החברה הערבית לבדה למרחב ביטחוני חריג.
הדיון הזה מותיר שאלות פתוחות רבות: מדוע המשטרה אינה משתמשת בכלים, במשאבים ובסמכויות העומדים לרשותה כדי לבצע את המשימה בעצמה? האם חלוקת האחריות בין המשטרה לשב"כ תוביל לשיתוף פעולה ממשי, או דווקא לחפיפה בסמכויות ולהעברת האחריות בין הגופים? מי יחליט באילו מקרים יתערב שב"כ? על פי אילו קריטריונים ייקבע מהו "ארגון פשיעה" המצדיק את המעורבות? וכיצד יפעלו הרשויות מול ארגונים שחברים בהם ערבים ויהודים, או שפועלים ביישובים ערביים ויהודיים גם יחד?
הרחבת תפקידו של שב"כ עלולה להרתיע אזרחים ערבים משיתוף פעולה עם רשויות אכיפת החוק, במקום לעודד שיתוף פעולה כזה, במיוחד על רקע היסטוריה ארוכה של מעקב פוליטי וביטחוני וחוסר אמון במוסדות המדינה. מה שברור הוא כי ההחלטה לשלב את שב"כ במאבק בפשיעה לא תישפט על פי כמה ימים של שקט, אלא על פי פעולות כמו איסוף הנשק הבלתי חוקי, פענוח מקרי הרצח, הגשת כתבי אישום, ייבוש מקורות המימון של ארגוני הפשיעה והגנה על האזרחים ועל הרשויות המקומיות.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
