הימין פתח בקמפיין הבחירות על גבול עזה בחסות הצבא והמשטרה
בעוד פעילי שמאל שהפגינו בעבר ליד גדר עזה נעצרו באלימות, משתתפי "צעדת האלפים" זכו לבקבוקי מים ולהסעות מהחיילים, אף שהאזור הוכרז שטח צבאי סגור. "לא יהיו יותר ערבים בעזה, חד-משמעית", דניאלה וייס הבטיחה לצועדים
המונים המשיכו להגיע לאזור שבימי שגרה סגור לתנועת הציבור. פעילי ימין ליד גדר עזה במהלך "צעדת האלפים", ב-19 ביולי 2026 (צילום: אורן זיו)
את "צעדת האלפים", שבה צעדו אתמול (ראשון) פעילי ימין לעבר עזה בדרישה להקים התנחלויות ברצועה, קשה לכנות הפגנה או מחאה. הפגנה ומחאה הן פעולות המכוונות לדרוש דבר-מה מהשלטון, ואילו האירוע אתמול התקיים בהשתתפות שרים וחברי כנסת ובחסות המשטרה, אף שהאזור הוכרז שטח צבאי סגור. כמו במקרים קודמים, ההגעה לנקודת ההתאספות הסמוכה לגדר, מקום שלרוב הציבור אסור להגיע אליו, היא חלק מרכזי באירוע.
הסיבה הרשמית לקיום הצעדה היתה הפעלת לחץ על ראש הממשלה בנימין נתניהו, שכן "ברגע שראש ממשלה ייתן את האישור", כדברי שר האוצר בצלאל סמוטריץ', יוקמו התנחלויות. בפועל, המטרה חרגה מכך. נראה כי האירוע נועד גם להראות מי בעל הבית, כפי שנעשה בירושלים המזרחית ובגדה המערבית, ומי עומד מעל החוק ויכול להשיג את מבוקשו, עם או בלי ראש הממשלה.
גם בתוך הטרלול הכללי היה מדהים לראות כיצד הצבא חילק מים לנוכחים בתוך שטח צבאי סגור, בצמוד לגדר, ובהמשך אף הסיע כמה מהם ברכבים ממוגנים בחזרה לנקודת ההסעות. ניכר כי המשטרה והצבא חוששים מעימותים עם הצועדים או מלפעול ברצינות כדי למנוע מהם להגיע קרוב יותר לגדר. זאת, אף שהצבא הכריז מראש על האזור כשטח צבאי סגור והקים מחסומים, שלא הרשימו איש.
בתחילה הצעדה היתה אמורה להתכנס ביד מרדכי, אך ברגע האחרון הועתקה לחוף זיקים. מאות מטרים מהחוף הוצב מחסום של המשטרה הצבאית, וחיילים הציגו למשתתפים, ברצינות תהומית, צו שטח צבאי סגור וניסו לגרום לכלי הרכב לשוב על עקבותיהם. אך לאלפים שהגיעו לא היתה כל כוונה לוותר: הם המשיכו לצעוד ועברו, ללא קושי או התנגדות, מחסום אחר מחסום. מחסום נוסף שהקימה המשטרה, מאות מטרים מן הגדר, נעקף גם הוא בקלות.
לרגעים היה נראה שהמשטרה, שהביאה למקום כוחות יס"מ ויחידות מצוידות ברכבי שטח משוכללים, המשמשים בדרך כלל לפעילות נגד בדואים, באמת מנסה להדוף את המוחים. אך התוצאה הסופית ונוכחותו של השר הממונה על המשטרה, איתמר בן גביר, בין הצועדים הבהירו שמדובר בהצגה בלבד. לאורך כל האירוע, שנמשך עד לאחר רדת החשכה, המשיכו המונים להגיע לאזור, שבימי שגרה סגור לתנועת הציבור.
הובהר שמדובר בהצגה. פעילי ימין צועדים בליווי כוחות ביטחון לגדר עם עזה, ב-19 ביולי 2026 (צילום: אורן זיו)
רק לפני כשנה פעילי שמאל שהפגינו ליד הגדר הותקפו באלימות ונעצרו. אתמול, האווירה היתה אחרת. "מה הם יכולים לעשות לנו", שאלה נערה את חברתה, בעוד רכבי המשטרה מתקדמים לעברן. אחרים דנו בשאלה אם אכן יצליחו להיכנס לעזה. לכל אורך הצעדה אפשר היה להבחין בבתים ההרוסים של בית לאהיא.
גם כאשר המוחים ירדו לכביש הביטחון של הגדר – תחילה בודדים ואז מאות – רקדו ושרו את "שיר הנקמה", איש לא ניסה לפנותם. המארגנים ביקשו בנימוס מהמשתתפים לחזור למעלה, שם תתקיים העצרת, אך איש לא הקשיב. לאורך האירוע עצרו לא מעט חיילים לומר למפגינים "כל הכבוד", ובהמשך אף הביאו עשרות בקבוקי מים מינרליים גדולים וחילקו לנוכחים. עם רדת החשכה הסיעו כלי רכב צבאיים חלק ממאות המשתתפים שהגיעו עד לגדר בחזרה לנקודת ההסעות. במהלך השנים צעדתי במחאות שונות ומגוונות, אך ה"ההסעות" היחידות שלהן זכו המפגינים במחאות הללו היו בזינזנות למעצר, וה"שתייה" היחידה שקיבלו מהצבא ומהמשטרה היתה מי בואש או גז מדמיע.
אתמול ב"צעדת האלפים לעזה" של ארגוני המתנחלים, בקריאה להקים התנחלויות ברצועה: הצבא אפשר למפגינים להגיע עד לגדר הגבול, חילק להם בקבוקי מים, ובהמשך אף הסיע את חלקם ברכבים צבאיים חזרה לנקודת ההתחלה של הצעדה.
צילום ודיווח: אורן זיו pic.twitter.com/KxZsgcJas4
— שיחה מקומית (@mekomit) July 20, 2026
"כדאי להם ללכת, הם סובלים"
הדרישה הקונקרטית של האירוע היתה להקים שלוש התנחלויות, "עוד לפני הבחירות", כדברי דניאלה וייס, שנאמה בפני הקהל שנותר על הכביש שמעל לגדר ולא ירד אליה. "אנחנו כאן כדי להפוך את עזה חזרה ליהודית. לפני 21 שנה גורשו עשרת אלפים יהודים, והמקום הפך למרבץ של מפלצות. שואלים אותי מה יהיה עם הערבים בעזה? לא יהיו יותר ערבים בעזה, חד-משמעית", אמרה לקול מחיאות כפיים.
"זה הבית שלי, הייתי שם. כולם יחזרו", אמרה מזל חניה, שלפני ההתנתקות גרה בהתנחלות נווה דקלים. לשאלה מה יעלה בגורל הפלסטינים בעזה השיבה: "גרתי שם עשרים שנה ולא הפרעתי לאיש. פרנסתי, נתתי מתנות, עזרתי – והם פגעו בי ורצחו את החברים שלי. אני אשמח שהם ילכו אבל לא אעשה דבר רע למי שלא עושה רע. אני אשמח שהם יחליטו שלא כדאי להיות במקום כל כך קשה, תסתכל איך הם סובלים. כדאי להם ללכת כי הם סובלים".
"לא יהיו יותר ערבים בעזה". דניאלה וייס במהלך "צעדת האלפים" לעזה, ב-19 ביולי 2026 (צילום: אורן זיו)
על חולצותיהם של חלק מהמפגינים התנוסס הכיתוב "כיבוש, גירוש, התנחלות", לצד איור של דחפור. חולצות אחרות זעקו "יהודי עזה – זה לא חלום, זו מציאות", הסיסמה השחוקה של בן גביר על "הגירה מרצון" שאפילו הוא, עושה רושם, אינו מאמין בה. בן גביר ציין בגאווה כי "אם היו אומרים לפני שלוש שנים שנשלוט ב-70% משטחי רצועת עזה, אף אחד לא היה מאמין", אבל לא הזכיר את הזוועות שהובילו לאותה שליטה ואת מחירן.
לאחר 7 באוקטובר, פעילויות של אנשי ימין סמוך לגדר, ובהן פריצה לעזה והכנס בירושלים, שבו אלפים רקדו וצהלו כשרוב הציבור עדיין היה שרוי בהלם, עוררו אי-נחת ואף זעם. כיום גם הדבר הזה נורמל, כחלק מקמפיין הבחירות של הימין שנפתח אתמול רשמית.
ביקשנו את תגובת הצבא והמשטרה. בדוברות המשטרה הפנו אותנו לדוברות הצבא, וזו בחרה שלא להגיב. אם תתקבל תגובה, היא תפורסם כאן.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
