newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האח הגדול עוקב בפייסבוק אחרי מי שמתנגד למלחמה

הממסד מאפשר הסתה ברשת, כל עוד היא מגיעה מהצד "הנכון". אם אתה לא מהצד הנכון, מספיק שתעשה "לייק" בפייסבוק כדי שיזמינו אותך לחקירה. האח הגדול מדכא באפס סובלנות כל מי שלא תומך בקונצנזוס הלוחמני

מאת:

כותב אורח: פאדי מסמרה

ג'ורג אורוול הקדים אותנו בשלושים שנה. ספרו הדמיוני של אורוול מדבר על משטרת מחשבות ועל שלטון אובססיבי למה שנאמר או נעשה, שמפעיל בקרה צמודה לכל אדם ואדם הגרים תחת שלטונו של ממשל דכאני, המשליט טרור מחשבתי על נתיניו. תחת שלטון כזה מושג האזרחות מקבל משמעות אחרת לחלוטין מזו שאנו מכירים, או למעשה המושג נעלם ובמקומו מתקיימים יחסי מרות ושליטה מוחלטת על כל פרט בחיי הנתינים. ומה היה חסר בסיפור הזה? אני טוען שאורוול לא דמיין שהאנושות תגיע להמצאה הגאונית שנקראת רשת חברתית.

ההמצאה בעלת השם היפה, שמדמה "חברה" שמחוברת ברשת קשרים וקרבה, מהווה בפועל אמצעי ממסדי למעקב אחר אזרחים ולא אזרחים, ומשמשת ככלי לדיכוי ועילה למעצר. חופש הביטוי נקבר ואפשר לקרוא עליו קדיש אלא אם כן אתה נמנה על הקבוצה המתאימה לשלטון או למדיניות שהוא חפץ בה.

אירועי התקופה האחרונה ביטאו בצורה בהירה את העובדה שאכן אנו במעקב מתמיד ותחת עיניו הפקוחות של האח הגדול. קיתונות ההסתה, קבוצות השנאה והגזענות שצצו ברשתות החברתיות כמו פטריות אחרי הגשם, התגובות הגזעניות והמאיימות, רוח הנקמנות – כולן נצפות על ידי השלטון. ולא קורה כלום.

במדינה יש חוקים נגד הסתה וקריאה לאלימות, ובכל זאת, ישנן לא מעט קריאות ברורות לאלימות ופגיעה באחרים, קריאות שמצדיקות רצח והן אינן מטופלות על ידי השלטון. מדוע, אתם בטח שואלים. כיוון שהן נאמרות על ידי הצד הנכון מבחינת השלטון, כי הוא בעצמו נגוע בשיח הזה ומתנהל על פיו.

כאשר ההמון צופה כל יום בשיח הפוליטי בתקשורת – עד כמה שאפשר לכנותו פוליטי, אולי ניתן לקרוא לו בלשון המעטה שיח לוחמני, ואפשר גם לקרוא לו שיח גזעני אלים – לבטח ההמון מקבל את האישור לפעולות אלימות, גזעניות ופוגעניות. כאשר בעל הבית מדבר במונחים המבטלים את אנושיותו של האחר ומצדיקות את רציחתו, אל לנו להתפלא אם ההמון ייקח את הפעולה לידיים וירצח חפים מפשע רק כי הם האחר שעבר דמוניזציה על ידי נבחריו. האחריות היא עליהם, והאח הגדול חייב לשפוט את עצמו לידי חובה.

בימים האחרונים נעצרו לא מעט צעירים ופעילים חברתיים בסביבה שלי ונחקרו שעות ארוכות, חלקם שהו במעצר למשך כמה ימים וחלקם במעצרי בית וזאת עקב "סטטוס בפייסבוק". רק שהם לא הצד הנכון מבחינת הממסד.

ראאפת עואישה שעשה "לייק" על הזמנה להפגנה (שהיא זכות דמוקרטית) נחקר במשך חמישה ימים. פעילים חברתיים נוספים, כמו מופיד אבו סוילם שנעצר עם אחיו ונחקר במשך ימים על הסתה וארגון הפגנות למרות שלא קרא ולא השתתף בהפגנות, וראתב אבו גרינאת שנעצר גם הוא למשך יממה באותן האשמות – כולם שוחררו ללא משפט או הגשת כתב אישום. כי מדובר אך ורק במסע הפחדה.

האח הגדול החליט לדכא בכוח ובאפס סובלנות כל קול שהוא לא בקונצנזוס הלוחמני מיליטריסטי, ורוצה להגיד בצורה הכי ברורה שכאן ישנו רק קול אחד לגיטימי ומותר: קול המלחמה, מטוסי הקרב והפצצות. גם בתקשורת, גם בכנסת, גם ברחובות וגם ברשתות החברתיות.

גנרל אחד שירד מדרגותיו לפני כמה עשורים נשאל במשפטו: איך לכל הרוחות עם כזה נאור, משכיל ופרוגרסיבי הלך שבי אחר שלטון מפלצתי שכזה? והוא הסביר בכנות: העניין כל כך פשוט, תייצר לעם הנאור בעולם אויב חיצוני משותף (גם אם הוא דמיוני), תגנה השכם וערב את המתונים בתוך העם ותקרא להם בוגדים, גייס חמישי. ואז תראה איך ההמון יהפוך מיד לממושמע, כנוע ומקבל כל פשע.

אינני כותב כדי להשתלח או להאשים, אני כותב כדי להתריע על הבאות. כי עוד מעט בדרך כזו או אחרת המלחמה הזאת תיגמר, וכולנו נחזור לשגרת חיינו, עם האשליה שהכל בסדר. אבל הכל לא בסדר, הבומרנג של זרעי הפורענות והשנאה שזרע ועודד וגידל הממסד כבר עושה את הסיבוב בחזרה אלינו פנימה.

* פאדי מסמרה הוא מנכ״ל המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים בנגב

> מאות עצורים בל הפגנות, עשרות מהם קטינים ופעילים פוליטיים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf