"כשהמתנחלים מתקשרים, הצבא בא מיד. לנו לא עוזרים"
השבוע הופץ בתקשורת תיעוד של פלסטינים מכים מתנחלים. מה שנעדר מהדיווח הוא שהמתנחלים פלשו לקהילת ואדי סיק, שגם פלסטינים נפצעו, ושהעימות כולו הוא חלק ממאמץ של מתנחלים לנקות את השטח מפלסטינים
"לא רוצים שלא נהיה כאן". מוחמד כעאבנה מקהילת ואדי סיק ממזרח לרמאללה (צילום: אורן זיו)
ביום שלישי השבוע, אתרי חדשות ישראליים פרסמו סרטון המראה פלסטינים שתוקפים מתנחלים באלות ואבנים. "בנימין: פלסטינים תקפו באלות ואבנים ארבעה רועי צאן יהודים" הכריזה הכותרת ב-N12 מעל תיעוד מצולם שסיפקו מתנחלים.
>>המטרה הושגה: 150 אלף דונם, כמעט נקיים מפלסטינים
אך ביקור בוואדי סיק, הקהילה הפלסטינית הבדואית שבה ההתכתשות קרתה, מעלה תמונה מורכבת יותר של האירוע. תושבים פלסטינים אכן תקפו מתנחלים, אך לפי עדויות התושבים הפלסטינים הדבר אירע לאחר שמתנחלים פלשו לקהילה.
בתקשורת בעברית דווח על ארבעה מתנחלים שנפצעו, אבל העובדה שכמה פלסטינים נפצעו בעימות, בהם ילד בן 14 שעדיין מאושפז בבית חולים ביריחו, נעדרה מהדיווחים. ובעיקר, בדיווח בכלי התקשורת בעברית חסר ההקשר שבו התרחש העימות: המאמצים השיטתיים של מתנחלים מהמאחזים באזור להציק לקהילות הרועים הפלסטיניות באזור במטרה לגרום להן לעזוב ולנקות את השטח מפלסטינים, כפי שהראה תחקיר "שיחה מקומית".
הקהילה בוואדי סיק מונה 37 משפחות, כ-300 נפשות, ויושבת סמוך לצומת רימונים-טייבה, מזרחית לרמאללה. היא קרובה מאוד למרחב שממנו גורשו בשנתיים האחרונות ארבע קהילות פלסטיניות, ובכך יצרו שטח של 150,000 דונם נקיים מפלסטינים, בין כביש אלון במערב לכביש הבקעה במערב, כפי שעלה מהתחקיר.
לפני שישה חודשים הוקם צמוד לקהילה מאחז רועים ישראלי חדש, שלוחה של המאחז של נריה בן פזי שהוקם ב-2018. מאחז הרועים החדש הוקם במרחק כמה מאות מטרים בקו אווירי מבית הספר היסודי של הקהילה, שהוקם בסיוע האירופי. למאחז הרועים הראשי יש עוד שני מאחזי-בת.
רואים את המתנחלים והולכים לרעות במקום אחר. ילדים בקהילת ואדי סיק ממזרח לרמאללה (צילום: אורן זיו)
עדי ראייה פלסטינים סיפרו כי האירוע ביום שלישי החל בעשר וחצי מתחת לבית הספר, בוואדי שבין הקהילה למאחז., לפי עדי הראייה, כמה מתנחלים התקרבו אל שלושה ילדים בני 12 עד 15 שרעו את הצאן במקום. הילדים, שחששו שהמתנחלים רוצים לגנוב את הצאן, ברחו לכיוון בית הספר, שם התנהל העימות הראשון. כעשר דקות מאוחר יותר, נכנסו כעשרים מתנחלים, חלקם חמושים, אל בין בתי התושבים בקהילה, ושם התפתח עימות נוסף. על פי מדידה של ארגון "כרם נבות", האירוע התרחש כ-760 מטר בקו אווירי מהמאחז.
בתיעוד הווידאו שצילמו הפלסטינים, נשמע קול ירי. לפי הפלסטינים, מדובר ברבש"ץ של אחת ההתנחלויות באזור שירה באוויר. בתיעוד נוסף נראה פלסטיני מבוגר מרחיק צעיר פלסטיני, שלידו עומד מתנחל כשהוא פצוע בידו. הפלסטיני מבקש, בעברית, מהמתנחל לומר למתנחלים לעזוב את המקום ואומר לו שהצבא והמשטרה יגיעו בדקות הקרובות. "אנחנו לא עושים בעיות, תחזור", אומר הפלסטיני בעברית, ובערבית הוא מורה לצעירים הפלסטינים לעזוב את המקום.
"הם באו לתקוף אותנו", סיפר ל"שיחה מקומית" מוחמד כעאבנה בן 67. "הצבא והמשטרה תמכו בהם (במתנחלים, א"ז) ועצרו שלושה צעירים". ע', תושב המקום, כבן 50 – שהעדיף להישאר בעילום שם, לדבריו מחשש הצבא והמתנחלים – סיפר שהגיע ראשון למקום אחרי ששמע צעקות.
כעבאנה ראה את הילדים הפלסטינים ואת המתנחלים, ו"פחדנו שהם (המתנחלים, א"ז) רוצים לגנוב את הכבשים. אמרתי להם שיילכו. הרביצו לי, זרקו עלי אבן גדולה בגב. נפלתי והחזירו אותי במכונית לכפר. אחרי זה הגיעו עשרים מתנחלים ליד הבתים, נכנסו אליהם, והתחילה קטטה. איש ביטחון ירה באוויר".
ע' אמר שחיילים ושוטרים הגיעו אחרי עשר דקות. "כשאנחנו מתקשרים (בעת התקפות מתנחלים, א"ז), הם לא באים, או שאומרים שהם בדרך, ולא מגיעים. כשהמתנחלים מתקשרים, הם מגיעים תוך דקות. המתנחלים הראו לשוטרים את מי לעצור. בשום מקום בעולם, בן אדם לא יכול להיכנס אליך הביתה, בלי שהמשטרה תרחיק אותו. כאן יורים עלינו".
ע' סיפר כי עד להקמת המאחז "חיינו בשקט, היו לנו יחסים טובים עם אנשים מכובדים מההתנחלויות באזור". מאז הקמת המאחז, אמר, "התחילו הבעיות. אנחנו לא מתקרבים למאחז, הילדים הולכים עם הצאן לכיוון אחר".
"להם יש נשק, לנו יש רק את אלוהים"
נאלצו לשלוח את הילדים הביתה. בית הספר בקהילת ואדי סיק ממזרח לרמאללה (צילום: אורן זיו)
ביום רביעי, 24 שעות אחרי התקרית, הלימודים בבית הספר היסודי בקהילה התקיימו כרגיל. מעל בית הספר מרחף צו הריסה. לפני כמה שבועות נגנבו סוללות שנטענות סולארית ומספקות חשמל לכיתות, וכעת התלמידים לומדים בחושך ובחום כבד. "שמענו צעקות, הילדים התחילו לבכות," סיפרה פלסטינית שנכחה בבית הספר בזמן שהמתנחלים עברו לידו. "שיחררנו את התלמידים, הם פחדו מאוד".
על פי נתוני משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, בתקופה האחרונה עזבו 35 תושבים את קהילת ואדי סיק. בין בית הספר למאחז, ניתן להבחין במבנים ריקים, מה שעולה בקנה אחד עם הנתונים של האו"ם.
לדברי כעבאנה, המטרה של המתנחלים היא "לאלץ אותנו לעזוב, לגרש אותנו. הם רוצים אדמה בלי האנשים, בלי פלסטינים, מכביש אלון ומזרחה. להם יש נשק ולנו יש רק את אלוהים… אנחנו לא צריכים (סיוע) באוכל או מים, אנחנו רוצים רק ביטחון". הוא חושש שתושבים בקהילה יעזבו אותה, כפי שקרה בקהילות הסמוכות, עין מיה וקבון. "אני מפחד על המשפחה שלי, (אבל) הבעיה שאם נעזוב, המתנחלים יעקבו אחרינו (למקום החדש, א"ז).
כעאבנה מקשר בין המתקפות עליהם ובין הממשלה הנוכחית. "מיום שבן גביר נכנס לממשלה", הוא אומר, "הוא נתן להם כוח ואור ירוק לעשות מה שהם רוצים. הממשלה היא היום ממשלת מתנחלים, תומכים בהתקפות האלימות". כמו יתר הקהילות הבדואיות באזור, גם הקהילה בוואדי סיק עברה כבר כמה גירושים: עד 1948 גרו אנשיה באזור הנגב, אחר כך גורשו לחברון, ולאחר 1967 גורשו לאזור הנוכחי. תחילה ישבו בנקודה אחת ואחר כך גורשו למיקום הנוכחי.
הסיפור של ואדי סיק הוא המשך של גירוש הפלסטינים מהאזור. "חדשות הגבעות", אתר של מתנחלים, הפיץ את התחקיר שפרסמנו על הגירוש ב"שיחה מקומית", בתוספת ההמלצה: "זאת כנראה הכתבה הכי משמחת שתקראו השבוע… לאורך כתבה שלמה הם מגוללים את הסיפור של גבעות כוכב השחר, עשרות נערי גבעות, יהודים גיבורים ואמיצים שיוצאים יום יום למרעה עם הכבשים והעיזים, בלי פחד מהערבים והבדואים מסביב. עד שלאט לאט הערבים לומדים מי בעל הבית, והם פשוט אורזים את החפצים שלהם על משאית ובורחים מהמקום!"
פנינו למשטרה לבקשת תגובה. נוסיף אותה אם וכאשר תתקבל.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
