ועידת האקלים שוב איכזבה. זה לא צריך למנוע מישראל לפעול
במקום להיות הסמן הימני למאבק הבינלאומי במשבר האקלים, הוועידה הפכה למיצג גרוטסקי המעיד על תהליכי העומק המסכנים את הטיפול בסוגיה הדחופה. אבל לישראל יש הזדמנות היסטורית לחזק את הכלכלה והשוויון החברתי דרך מדיניות סביבתית טובה יותר
השפעה עצומה של ענקיות הנפט על הנעשה בחדרים שבהם מתקבלות ההחלטות. ראשי מדינות בפתיחת ועידת האקלים העולמית ה-28 (צילום: Official COP28-cortesia)
ועידת האקלים העולמית ה-28 (COP28), שהתקיימה בדובאי ומשכה אליה יותר מ-100 אלף נציגים מכל העולם, הסתיימה אתמול (שלישי) בקול ענות חלושה. באופן אבסורדי, גם הוועידה הבאה תתקיים אצל מעצמת נפט – אזרבייג'ן. כך, במקום להיות הסמן הימני של המאבק הבינלאומי במשבר האקלים, הוועידה הפכה למיצג גרוטסקי ומביך, המעיד על תהליכי העומק המסכנים את הטיפול בסוגיה הדחופה.
זה מתחיל מהראש. נשיא הוועידה היה לא אחר מאשר שר התעשייה ומנכ"ל חברת הנפט של איחוד האמירויות, סולטן אחמד אל-ג'אבר, שלא רק שלא פעל לקידום החברה והמדינה בתחום האקלימי, אלא גם צוטט בגרדיאן אומר "אין מדע שקובע שגמילה מדלקים פוסיליים הכרחית להגבלת ההתחממות הגלובלית ל-1.5 מעלות", אמירה שסותרת לחלוטין את מסקנות דו"ח הפאנל הבין־ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC).
>> העולם עולה באש. הישראלים אדישים
זה נמשך עם נתון מדאיג על כמות הלוביסטים המייצגים את חברות הדלק, הגז והנפט שהגיעו לוועידה. משלחת זו היתה השנייה בגודלה מבין כל המשלחות, עובדה המעידה על ההשפעה העצומה של ענקיות הנפט על הנעשה בחדרים שבהם מתקבלות ההחלטות.
אם לא די בכך, בטיוטת מסמך המסקנות והסיכום של הוועידה, שפורסמה שלשום, לא מופיעה כל התחייבות להפסקת השימוש בדלקים פוסיליים (מאובנים). במקום זאת, נעשה שימוש נרחב במונחים מעורפלים שאינם מחייבים את המדינות לפעול ברצינות ומעודדים פסיביות ו"גרינוושינג", שלא לומר נקיטת צעדים הסותרים את מטרות המאבק.
ואולם בין שלל הביקורות, ישנן כמה התפתחויות חיוביות, הראויות לציון. כך למשל, כ-118 מדינות, בהן ארה"ב, ברזיל והאיחוד האירופי, התחייבו לשלש את יכולת ייצור האנרגיה המתחדשת בשטחיהן.
הישג נוסף הוא ההסכמה בין מדינות מפותחות כמו ארה"ב, האיחוד האירופי, איחוד האמירויות ויפן על גיוס כספים לקרן נזקים, שתעזור למדינות העניות והפגיעות ביותר בעולם להתמודד עם ההשלכות הבלתי נמנעות של משבר האקלים. זאת לאחר מאבק ארוך שנים למען ייסוד ומימוש הקרן, שהוצעה לראשונה כבר ב-1991. בנוסף, יצאה לאור "הצהרת איחוד האמירויות על מערכות המזון", עליה חתמו מדינות שיחד אחראיות על כ-75% מסך פליטות גזי החממה הנובעות מייצור מזון. אחד הסעיפים המרכזיים בהצהרה הוא התחייבות המדינות החתומות להפחית פליטות מייצור מזון.
הזדמנות ישראלית
לצד כישלון ההנהגה הבינלאומית, ישנם אפיקי פעולה רבים בישראל שיכולים להבטיח לנו עתיד בטוח יותר ואף לחזק את הכלכלה, את החוסן הלאומי ואת השוויון החברתי.
ראשית, צמצום וסיום השימוש בפחם ומעבר למשק אנרגיה ישראלי מבוסס אנרגיות מתחדשות. תחנות כוח הן יעדים אסטרטגיים שניתן לפגוע בהם בנקל, מה שעלול להוביל למחסור חמור בחשמל ולפגיעה נרחבת באוכלוסייה. פחם גם יוצר מפגע זיהום אוויר ופוגע בבריאות התושבים. כמו כן, בניגוד למערכת ריכוזית המבוססת על תחנות כוח, מערכת מבוזרת המבוססת על אנרגיה סולארית תתרום לחוסן האנרגטי של מדינת ישראל, משום שפגיעה מקומית בתשתיות תהיה נקודתית יותר וקלה יותר לתיקון.
שנית, שיפור התחבורה הציבורית. הדבר יפחית זיהום אוויר ושימוש בדלקים, יפחית את העומסים בכבישים ויצמצם פערים חברתיים וכלכליים.
ייצור מזון מקומי משמעותו הפחתת פליטות גזי חממה וקידום תזונה בת קיימא. חקלאי קוצר חיטה בעמק החולה, במאי 2023 (צילום: אייל מרגולין / פלאש90)
נקודה נוספת היא תמיכה בחקלאות ובגידול מקומי של מזון מן הצומח, בישראל כולה ובאזורים שנפגעו מהמלחמה בפרט. ייצור מזון מקומי משמעותו הפחתת פליטות גזי חממה וקידום תזונה בת קיימא. חקלאות זו עדיפה הן מבחינת בריאות הציבור והן מבחינת שמירת הטבע והגנה מפני נזקי משבר האקלים. השקעה זו תשתלם לישראל בטווח הקצר והארוך כאחד.
יעדים אלו נראים רחוקים, אבל בהחלט בני ביצוע. הממשלה צפויה להשקיע מיליארדי שקלים בשיקום הנגב המערבי, לצד כספים ייעודיים מארגונים בינלאומיים ומדינות האיחוד וארה"ב. זוהי הזדמנות היסטורית לשלב מדיניות סביבתית עם תועלות כלכליות וחברתיות עבור תושבי ישראל כולה.
הזדמנות נוספת היא תקציב 2024. התקציב הבא יצטרך לכלול כספים המקדמים מנועי צמיחה, ובכלל זה הפחתת פליטות גזי חממה והסתגלות לתופעות הנובעות משינויי האקלים, כדוגמת גלי חום שכבר מורגשים היטב פה בארץ.
זאת ועוד, חוק האקלים, שעבר בקריאה ראשונה, חייב לעבור מקצה שיפורים ולכלול יעדים שאפתניים להפחתת פליטות גזי חממה לקראת איפוסן המוחלט ב-2050, כפי שכבר התחייבה ישראל. החוק צריך לכלול רגולציה סביבתית על התעשייה ללא מנגנון עוקף, וכן לאפשר ייצור מקומי תוך הקטנת היבוא, הוצאת היתרים לבנייה ירוקה וייצור חשמל סולארי.
לסיכום, כינוס ה-COP28 במדינה בעלת אינטרס ברור להמשיך את השימוש הנרחב בדלקים מאובנים, כמו גם הישגיה המועטים של הוועדה ביחס לוועדות קודמות, הם המחשה לפוליטיזציה ההולכת וגדלה של משבר האקלים. הישועה האקלימית כנראה לא תבוא מההנהגה, אלא מיוזמות פרטיות של אלו שמבינים שפעולה מיידית היא צורך השעה.
הדבר נכון גם לישראל. אולי לא נציל את העולם, אבל בהחלט נוכל להציל את המדינה. אנחנו בצומת קריטי בדברי הימים של ישראל – אסור לנו לפספס את ההזדמנות הזו.
ג׳רד אברהמס הוא מנהל תחום אקלים בארגון מגמה ירוקה
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
