מה שפעילי שמאל צריכים ללמוד מבנצי גופשטיין

השבוע העשירו פעיל הימין הקיצוני בנצי גופשטיין ושני פעילי ארגון להב"ה נוספים, את חשבון הבנק שלהם ב-30 אלף שקלים, פיצויים שישלמו המשטרה ושירות בתי הסוהר בשל חיפוש לא חוקי שעברו באוקטובר 2013 לאחר שנעצרו בהר הבית. לאחר שהגישו באמצעות עו"ד איתמר בן גביר תביעה אזרחית נגד המדינה בגין מעצר שווא ניהלה עימם הפרקליטות משא ומתן שהסתיים בהסכם פיצויים מחוץ לבית המשפט.

זו כמובן לא הפעם הראשונה שבה אנשי הימין הקיצוני פוגעים למדינה באחד המקומות שהכי כואבים לה – הכיס. למעשה, הם הפכו את זה לשיטה, אפקטיבית למדי. ואם לא פעם תהינו מדוע המשטרה נותנת לאנשים כמו ברוך מרזל, איתמר בן גביר בנצי גופשטיין וחבריהם לפעול כמעט באין מפריע – אולי גם כאן נמצא חלק מהתשובה.

> המשטרה מודה: תושב מז' ירושלים נעצר כדי למנוע ממנו להפגין

אלמנט ההרתעה

איתמר בן גביר, פעיל ימין קיצוני ועורך דין ממולח, משתדל לתבוע את המדינה במסלול אזרחי בכל הזדמנות. והוא גם מנצח שוב ושוב. כך לדוגמא ב-2011 הוא זכה ב-18 אלף שקלים לאחר שבית המשפט קבע שהמדינה תפצה אותו לאחר ששוטר בעט בו במסגרת פינוי גוש קטיף שש שנים לפני כן. שלוש שנים לפני כן, ב-2008, קבע בית המשפט כי על המדינה לפצות שלושה פעילי ימין קיצוני, ביניהם עו"ד בן גביר, ב-4,500 שקל לכל אחד, משום שעוכבו לחקירה, ללא הצדקה, כשחגגו את מותו של יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת בשנת 2004.

בינואר 2013 הגיעו איתמר בן גביר, ברוך מרזל, נעם פדרמן ועוד שלושה פעילי ימין קיצוני, להסכם עם המדינה כי משטרת מחוז ירושלים תפצה אותם בסכום של 62 וחצי אלף שקלים בשל מעצר שווא משנת 2008. שוטרים עצרו את השישה למשך לילה כשהיו בדרכם לכפר ג'בל מוכבר בירושלים המזרחית כדי לנסות לפרק בכוח סוכת אבלים שהקימה משפחתו של מבצע המתקפה הרצחנית על ישיבת מרכז הרב.

גם חבר הכנסת יהודה גליק ניצח את המדינה בתביעה אזרחית. לאחר שנים בהן המדינה אסרה עליו לעלות להר הבית, פסק בית המשפט במרץ 2015 כי המדינה תשלם לו פיצויים בסך של חצי מליון שקלים ועוד 150 אלף על הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, בגלל האיסור שהוטל עליו. אותו גליק זכה חודשיים קודם לכן בפיצויים על סך 7,500 שקלים בשל מעצר שווא. חשבון הבנק שלו בוודאי שמח, ומאפשר לו להמשיך את פעילותו הפוליטית, אבל גם המסר היה ברור. בפעמים הבאות המדינה כבר תחשוב טוב טוב טוב אם היא בכלל רוצה להתעסק איתו.

> מי משלם את מחיר העיוורון של מערכת אכיפת החוק?

ואלו רק דוגמאות על קצה המזלג. כי בעוד בימין מצאו דרך אפקטיבית כדי להתמודד עם פעילות משטרתית כוחנית שמטרתה דיכוי פוליטי, בשמאל ממשיכים להוציא עוד ועוד דוחות. בעוד בשמאל צועקים שוב ושוב ססמאות על אבדן הדמוקרטיה, בימין משכללים כלים לגיטימיים שמבהירים שגם לאזרח יש כוח, גם אם עמדתו הפוליטית לא מתאימה לממשל. בעוד פעילי ימין מצליחים לגרום למדינה לשלם על עוול, כסף שישמש אותם להמשך הפעילות שלהם, בשמאל ממשיכים לרדוף אחר מקורות שיממנו עורכי דין לשיירות העצורים שמלקטת המשטרה באין מפריע, הישראלים וכמובן הרבה יותר מכך – הפלסטינים.

לעלות להתקפה

המשטרה משתמשת במעצרים לא רק למטרה לשמה הם נועדו, אלא ככלי הרתעה מול פעילים פוליטיים, כדי להעביר מסר של איום והפחדה, או ככלי ענישה ללא משפט. מראה של מעצרים נרחבים בזמן הפגנות הוא עניין שכיח. כך גם הפרה של זכויות עצורים בזמן החקירות. המשטרה (והצבא בשטחים הכבושים) גם לא מהססת לעצור מאות פעילים מרכזיים יותר או פחות כדי למנוע מהם לארגן או להשתתף בהפגנות עוד לפני שהן בכלל מתרחשות. כלומר – לא בוצעה שום עבירה, אך המשטרה מנסה בדרך הזאת למנוע את קיומם של אירועים ממניעים זרים. בשטחים הכבושים נעצרים קטינים כעניין שבשגרה, שבפועל נחקרים כדי לאסוף מידע על פעילות של בני משפחתם וחבריהם, ולא כי הם חשודים בביצוע עבירה.

וישנה גם האלימות המשטרתית. כך למשל, באוקטובר 2015 נעצר אנסאר עאסי מירושלים המזרחית באלימות קשה על ידי שוטרים שגרמו לו לחבלות שהובילו גם לטיפול בבית חולים. האירוע תועד על ידי מצלמות אבטחה. במשך חמישה ימים הוא הוחזק במעצר שווא מאחר ומשטרת מחוז ש"י לא טרחה לאמת את הגרסה שלו; תושב עיסאוויה שנורה בכדור ספוג שחור על ידי שוטר מג"ב כשעמד בחצר ביתו, וכאשר התלונן נגד השוטרים במח"ש זכה בתמורה לניסיון הפללה שלו עצמו בבדיקת פוליגרף בה נאמר לו לענות "כן" לשאלה "האם זרקת אבנים", כביכול לצורך כיול המכונה; שוטר מג"ב ששבר את אגנו של עציר פלסטיני בבעיטה כשזה היה אזוק; שוטר מג"ב שתקף עיתונאים וחובשים בגז פלפל.

גם סאמי אל ג'עאר מרהט שנורה למוות על ידי שוטר במה שהוגדר "מעצר שהסתבך". למרות הודאת השוטר ולמרת ששיקר בחקירה התיק נסגר מחוסר ראיות; מייסם אבו אלקיעאן עובד המרכול שהוכה קשות במרכז תל אביב על ידי שוטרים שגם עצרו אותו ללא סיבה, רק כי הוא ערבי שלא בא להם טוב בעין; וכמובן מפגינים ישראלים-אתיופים שנפלו קרבן לאלימות משטרתית בזמן ההפגנות הגדולות בתל אביב וירושלים.

שוטרים תוקפים את אנסאר עאסי:

ועוד לדוגמא: קטין מחברון שנעצר למשך שבוע באשמת שווא שהחזיק סכין וניסה לדקור חיילים. הוא שוחרר אחרי שבדיקת מעבדה הוכיחה שלא נגע בסכין. שני ילדים בני שמונה (8!) שנעצרו בירושלים המזרחית בניגוד לחוק, ומבלי שעודכנו הוריהם. והיו גם המעצרים ההמוניים והאלימים בתקופת ההפגנות בגדה המערבית ובשייח ג'ראח. האלימות שספגו פעילים בזמן מעצרים. ויש גם את מוחמד דאר סעד מהכפר אל-מזרעה א-שרקייה שנעצר למשך מעל לשלושה שבועות באשמת זריקת אבנים, ועבר התעללות בידי שוטרים. כתב האישום נגדו נמחק והוא נקנס על השתתפות בתהלוכה לא חוקית.

הגיע הזמן שנלמד כולנו מבנצי גופשטיין ומעו"ד בן גביר איך לסחוט למערכת את המיץ. לתבוע על מעצרי שווא, על אלימות, חיפושים והטרדות, עינויי דין, הפרת זכויות בחקירה.

כפי שכתבה אלמה ביבלש, אחרי שנקבע בעקבות אחת מהתביעות האזרחיות הנדירות שהגישו אנשי שמאל נגד המשטרה, כי המדינה תפצה ב-40 אלף שקל ארבעה פעילי שמאל שנעצרו כשהפגינו מול ביתו של הרמטכ"ל דן חלוץ בזמן מלחמת לבנון השניה: מעט מאוד תביעות נזיקין או פיצויים הוגשו בשם פעילי שמאל, ישראלים ופלסטינים, נגד המשטרה, שמנצלת את כוחה לרעה את סמכותה. וחבל. כי גישה כזו יכולה להפוך את חוקי המשחק ולהעביר את הפעילים מעמדה נרדפת לעמדה התקפית שמעמתת את המשטרה עם הכשלים שלה. שדורשת ממנה לשלם. שמעסיקה אותה גם במתן דין וחשבון. זה לא יפסיק את הכיבוש או את הרדיפה הפוליטית, אבל יכול אולי לגרום למדינה לחשוב שוב כמה היא רוצה לשלם על ההשתוללות של כוחות הבטחון נגד אזרחים.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> "מי שחושב שהצבא קדוש יותר מהחירות שלנו – שימשיך לשרת"