הרס אתרי המורשת בעזה נמשך בקצב מהיר. "זו פגיעה באנושות"

מתחילת ההפצצות הישראליות ברצועת עזה, נפגעו או נהרסו אוצרות מורשת תרבותית רבים אינספור. כמו חלקים נרחבים ברצועה הנצורה, האתרים יקרי הערך והאהובים האלה מההיסטוריה של עמנו עומדים כעת חרבים.

מורשת תרבותית היא חלק חיוני בזהות של אומה, ויש לה משמעות סמלית עצומה. היא מוכרת ומוגנת באמנות, בהסכמים ועל ידי גופים בינלאומיים. אך המתקפה הישראלית בעזה, שנכנסה לחודש החמישי שלה, מפגינה אדישות מוחלטת לעדויות האלה להיסטוריה התרבותית העשירה, בת אלפי השנים, של עזה – עד כדי כך, שהיא עלולה להגיע לרמה של ג'נוסייד תרבותי.

חוקרים מנסים נואשות לקטלג את האתרים האלה ולאבחן את מצבם הנוכחי, אבל מתקשים לעקוב אחרי קצב ההרס. ואף שאובדן חיי אדם הוא הטרגדיה הגדולה ביותר בכל מלחמה, הרס המורשת התרבותית הפיזית של עזה על ידי ישראל משיג מטרה דומה: מחיקת העם הפלסטיני. רוב המרואיינים בכתבה זאת מאמינים שזו בדיוק הסיבה שהאתרים האלה הם מטרות להתקפה ישראלית.

חמדאן טאהא הוא אקדמאי וארכיאולוג מוכר, והמנהל לשעבר של מחלקת העתיקות הפלסטינית בעזה. בראיון למגזין 972+, אחרי שהצליח לעזוב את הרצועה, הוא הדגיש את התפקיד ההיסטורי והתרבותי העמוק של פלסטין באופן כללי, ושל עזה בפרט, למרות קוטנן הגיאוגרפי.

"בעזה רואים מיזוג תרבותי, זה מקום שבו תרבויות השתלבו זו בזו, מה שהוביל ליצירה של מורשת תרבותית מגוונת ועשירה", מסביר טאהא. הוא מציין במיוחד את נמל עזה, שהיה במשך מאות שנים מרכז גדול של סחר בים התיכון ואתר של רב תרבותיות.

לדבריו, "המורשת התרבותית משקפת את הזהות הלאומית שלנו. זו עדות לעידנים ההיסטוריים והתרבותיים שעברו על המולדת שלנו. זה אוצר לאומי".

טאהא אומר שהמשמעות הלאומית של האתרים האלה, והפוטנציאל שלהם למשוך תיירות ולתרום לכלכלה העזתית, "הובילו את ישראל לפגוע בכוונה במבנים היסטוריים וארכיאולוגיים, מתוך כוונה למחוק את הקשר בין אנשי עזה לאדמתם ולהיסטוריה שלהם". ישראל, לדברי טאהא, "רוצה לנתק את תושבי עזה מההיסטוריה שלהם, וליצור לעצמה נרטיב וקשר למקום משלה".

במלחמה בעזה ב-2014 ("צוק איתן"), טאהא וארכיאולוגים אחרים הקימו ועדה שעריכה את הנזק שנגרם מההתקפות הישראליות. הם פעלו לשחזר ולקטלג את כל העתיקות בעזה, בין השאר כדי להיערך להפצצות עתידיות.

בשל ההפצצות הבלתי פוסקות על הרצועה מאז 7 באוקטובר, טאהא ומומחים אחרים אינם מצליחים להעריך את היקף הנזק – למרות המאמצים הכבירים של אקדמאים וחוקרים פלסטינים וזרים, שעוקבים אחרי המצב מרחוק.

"רוב המידע שאנחנו משיגים מגיע מעיתונאים ומאנשים פרטיים, שלוכדים את התמונות במקרה או כשהם עוברים ליד אתר", מסביר טאהא. "אנחנו נסמכים על מידע שמספקים תושבים שמתגוררים בסמוך לאזורים המופצצים, ועל דיווחים חדשותיים". מהדיווחים האלה, נראה שההפצצות הישראליות כמעט לא הותירו דבר מאחוריהן.

הכל נחשב למטרה

אחד מהצלמים שמתעדים את ההריסות הוא אסמעיל אל-ע'ול, שמתגורר כיום בעיר עזה ומדווח ל"אל ג'זירה". הוא צילם את ההריסות של כנסיה ביזנטית בת 1,600 שנה במחוז ג'באליה, ואת חמאם א-סמארה – בית מרחץ בן מאות שנים בשכונת זייתון.

"בית המרחץ ההיסטורי האחרון שנשאר ברצועת עזה, שההיסטוריה שלו מקיפה כמעט אלף שנה, הרוס כעת לחלוטין", הוא מקונן. "רוב האנשים בעזה ביקרו בבית המרחץ הזה והיתה להם חוויה יפה ובלתי נשכחת. גם מבקרים בעזה רצו לתפוס הצצה בתכונות הריפוי המפורסמות שלו".

אל-ע'ול צילם גם את ההריסות של ארמון פאשה, שהיה ייחודי בגלל השתמרות כל הפרטים הארכיטקטוניים שלו. יותר מ-90% מהארמון נהרס בהפצצות ישראליות ובאמצעות בולדוזרים, ורק חלק קטן ממנו נותר עומד.

ארמון פאשה, לפני ואחרי ההפצצות

למרות הדבקות במשימה של צלמי עיתונות כמו אל-ע'ול, המלחמה לא מאפשרת לתעד את ההיקף המלא של הנזק. "קשה למומחים לעקוב אחרי האירועים בזמן שהם עצמם נעקרים מביתם, מופגזים ונעים כל הזמן ממקום למקום ", מסביר טאהא. "איבדנו יותר מעשרה מומחי עתיקות, בהם ארבעה ארכיאולוגים".

אחד מאתרי המורשת שנפגעו בצורה חמורה הוא מסגד אל-עומרי – הגדול והעתיק בצפון עזה, שההיסטוריה שלו, לפי כמה דיווחים, בת כ-2,500 שנה. כל המבנה נהרס, פרט לצריח אחד. במסגד באה לידי ביטוי ההיסטוריה העשירה והמגוונת של רצועת עזה: הוא היה במקור מקדש פגאני עתיק, שהפך לכנסייה ביזנטית, ובסופו של דבר הומר למסגד אחרי הכיבוש המוסלמי.

>> הרס מסגד אל עומרי בעזה: פגיעה טראגית באתר היסטורי עולמי

גם מסגד א-סייד האשם בעיר עזה נפגע קשות. במבנה, שממוקם בעיר העתיקה, גם קברו של האשם אבן עבד מנאף – סבו של הנביא מוחמד, ששמו קשור כל כך לעיר עד שלעתים קרובות מתייחסים אליה בספרות פלסטינית כ"עזה של האשם".

כנסיית פורפיריוס הקדוש, שמכונה בפי העזתים "הכנסייה היוונית האורתודוקסית" ונבנתה ב-425 לספירה, היא אחת העתיקות ביותר בעולם. גם היא נפגעה במתקפה הישראלית, ואחד מהבניינים בתוך חצר הכנסייה נהרס כליל.

כנסיית פוריריוס הקדוש, לפני ואחרי ההפצצות

טאהא מדגיש שהנזק אינו מוגבל לצפון רצועת עזה. מוזיאון רפיח בדרום הרצועה – המוזיאון היחיד באזור – נהרס לגמרי. למוזיאון אל-קרארה ליד ח'אן יונס – שמציג כ-3,000 פריטים היסטוריים, חלקם מתקופת הכנענים, התרבות מעידן הברונזה שחיה בעזה וברוב הלבנט במאה השנייה לפני הספירה – נגרם נזק רב. מקדש אל ח'דר בדיר אל-בלח שבמרכז עזה, המנזר הנוצרי הראשון והעתיק ביותר שנבנה בפלסטין, נפגע גם הוא כשהאזור לידו הופצץ.

בכל רחבי הרצועה, ישראל פגעה והרסה אתרים היסטוריים – גם חילוניים וגם כאלה שקשורים לאסלאם ונצרות. הכל נחשב למטרה.

"כל ההיסטוריה של עזה על סף קריסה"

חנין אל-עמסי, ארכיאולוגית, חוקרת ומנהלת קרן "עיניים על המורשת" שהוקמה בשנה שעברה, רואה בהרס האתרים הארכיאולוגים חלק מפעולה רחבה יותר נגד החיים הפלסטיניים. "אתרים ארכיאולוגיים הם עדויות פיזיות מוחשיות לזכותם של הפלסטינים על אדמת פלסטין ולקיומם ההיסטורי בה, מתקופת האבן ועד היום", אמרה למגזין 972+. "הרס האתרים האלה ברצועת עזה בצורה כל כך אכזרית ושיטתית היא ניסיון נואש של צבא הכיבוש למחוק את העדויות לזכותו של העם הפלסטיני על אדמתו".

אל-עמסי פירטה כמה אבידות משמעותיות, ובהן הנמל העתיק של עזה – המכונה גם נמל אנתדון או אל-בלקיה, שהוקם סביב 800 לפני הספירה – שנהרס. גם לדר אל-סאקה (בית אל-סאקה) בשכונת שג'אעייה במזרח העיר עזה, שנבנה ב-1661 ונחשב לפורום הכלכלי הראשון בפלסטין, נגרם נזק כבד.

נמל עזה, לפני ואחרי ההפצצות

הרס האתרים ההיסטוריים והארכיאולוגיים האלה, מדגישה אל-עמסי, הוא אובדן משמעותי עבור העם הפלסטיני, שיהיה קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, לתקן. "בלתי אפשרי לשחזר את המבנים האלה מול ההפצצות המתמשכות", היא אומרת. "ולנוכח השתיקה המבישה של השחקנים הבינלאומיים, ההפצצות של אתרים ארכיאולוגיים בעזה יימשכו. כל ההיסטוריה והקדושה הזאת נמצאות על סף קריסה".

גם כשהאתרים הארכיאולוגיים אינם היעד הישיר של ההפצצות הישראליות, הם סופגים נזקים קשים. אל-עמסי מבכה את האובדן של מוזיאון ח'ודארי, שמכונה גם מתף אל-פונדוק (מלון המוזיאון, או מוזיאון הארכיאולוגיה בעזה), שבו היו אלפי פריטים ארכיאולוגיים ייחודיים, חלקם מהתקופות הכנענית והיוונית; המוזיאון נפגע בצורה משמעותית מההפצצה של מסגד ח'אלד אבן אל-וליד הסמוך.

באופן דומה, הח'אן של אמיר יונס אל-נוורוזי, מבצר היסטורי שנבנה ב-1387 במרכז העיר ח'אן יונס שבדרום הרצועה, נפגע בהפצצה של בניין העירייה הסמוך. מנזר סנט הילריון (תל אום אל-עאמר) ליד דיר אל בלח, שנבנה לפני יותר מ-1600 שנה, ובית אל ע'וסיין בעיר עזה, מבנה היסטורי מסוף התקופה העות'מאנית, נפגעו כשאזורים סמוכים אליהם הופצצו.

ארגון זכויות האדם יורו-מד, שמטהו בז'נבה, האשים את ישראל ב"פגיעה מכוונת בכל המבנים ההיסטוריים ברצועת עזה". משרד התיירות והעתיקות בעזה אמר דברים דומים בהודעה לעיתונות שפרסם בסוף דצמבר: "הכיבוש מבצע טבח מכוון באתרים היסטוריים וארכיאולוגיים בעיר העתיקה בעזה, רוצח את ההיסטוריה ואת שרידי הציביליזציות שעברו ברצועת עזה במשך אלפי שנים".

הרס כזה, מכוון או לא, הוא הפרה של אמנת האג להגנת נכסי תרבות בעת עימות מזוין מ-1954. אל-עמסי מקווה שהרשות הפלסטינית תכליל גם את ההפרות האלה בעתירה שלה לבית המשפט הפלילי הבינלאומי.

פרקטיקות ארוכות שנים של מחיקה וניכוס

כפי שאמרו חוקרים רבים, ההרס המתמשך בעזה הוא המשך של פרקטיקות ארוכות שנים של מחיקה וניכוס שמפעילה ישראל. איאד סאלים, היסטוריון וארכיאולוג מירושלים, מנה כמה אתרי מורשת שישראל הרסה מאז הנכבה ב-1948. "בכפרים הפלסטיניים שנהרסו ב-1948, מסגדים, מקדשים מוסלמיים ואתרי מורשת נסגרו, הושמדו או הפכו לבתי כנסת", הוא אומר. "זו סוגיה רחבה וממושכת".

דוגמאות נוספות הן המחיקה של שכונות המוגרבים ושרף בעיר העתיקה בירושלים אחרי מלחמת 1967 כדי ליצור רחבה מול הכותל המערבי, וכן קברים רבים של קדושים מוסלמים. סאלים מציין שגופי המדינה השונים – הצבא, רשות העתיקות והמנהל האזרחי – מילאו תפקיד בהרס ובניכוס האלה.

"כדי ליישם את התוכנית להקמת ה'מדינה היהודית', ישראל עומדת בפני אתגרים של זהות, גיאוגרפיה ודמוגרפיה", הוא אומר. "ולכן היא מנכסת מהפלסטינים ערים, כפרים, אתרים עירוניים, אופנה, אוכל, אמנות ותעשיות מסורתיות, מקדמת אותם בזירה הבינלאומית ומשתמשת בהם כחלק מפרויקט הייהוד שלה".

רוב המחיקה הזאת מתבצעת בצורה מעודנת, שמקשה מאוד על ההישרדות של אתרי מורשת תרבותית פלסטיניים. השיטה הזאת נוכחת מאוד בירושלים, מסביר סאלים, שם העירייה גובה מיסים מופקעים, מפקחת על מוסדות תרבות, דורשת מידע באופן שרירותי, מונעת מימון, מאיימת בסגירה ואוסרת על כל רמז לתמיכה של הממשלה הפלסטינית במוסדות הירושלמים.

אך מה שאנחנו רואים כיום בעזה הוא האצה חדה במחיקת המורשת התרבותית הפלסטינית. וההרס הנרחב של כל כך הרבה אתרים יקרי ערך בשבועות הראשונים של המלחמה מדאיג מאוד ארכיאולוגים וחוקרים ברחבי העולם הערבי.

ב-11-12 בנובמבר, מצרים אירחה את הכנס הבינלאומי ה-26 של ליגת הארכיאולוגים הערבית, שהתמקד בסולידריות עם אנשי עזה. את פלסטין ייצג בכנס חוסאם אבו נאסר, היסטוריון מעזה שבמקרה ליווה את אימו לטיפול רפואי במצרים כשפרצה המלחמה. אבו נאסר הציג דו"ח על מצב המוזיאונים ברצועה שנפגעו עד אז, והליגה הקימה קרן לתמוך בשיקום ובשיחזור אתרי ומוסדות המורשת, כמו גם מוסדות חינוך שנהרסו בעזה. הליגה הבטיחה גם לסייע למאמצי השיחזור אחרי סוף המלחמה.

"באמצעות הרס של מבנים ואתרים היסטוריים ופגיעה בארכיאולוגים, אקדמאים וחוקרים, ישראל מבקשת למחוק את הזהות הפלסטינית, ובמיוחד את זו העזתית, ולרוקן אותה מכל תוכן היסטורי ותרבותי", אמר אבו נאסר למגזין 972+. "ישראל רוצה למחוק את הזיכרון הלאומי שלנו כדי לקדם עיוות של העובדות, ולהילחם בנרטיב הפלסטיני". הוא מדגיש שמדובר בהפרה של החוק הבינלאומי וההומניטרי.

טאהא מדגיש ש"חיי אדם הם הדבר החשוב ביותר, ושום דבר לא קודם לזה. אבל בו בזמן, שימור והגנה על מורשת ותרבות הם רכיב מהותי בהגנה על העם ועל רוחו. לא רק הפלסטינים בעזה, אלא האנושות כולה תיפגע אם ישראל תמשיך להרוס את המורשת התרבותית של רצועת עזה מבלי שתידרש לתת על כך דין וחשבון".

איבתיסאם מהדי היא עיתונאית מעזה, שמתמחה בדיווח על סוגיות חברתיות, במיוחד שקשורות לנשים וילדים, ועובדת עם ארגונים פמיניסטיים בעזה. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס