גרמניה מעולם לא הפסיקה לחמש את הג'נוסייד שעושה ישראל
ביקורו של הקנצלר פרידריך מרץ בירושלים בדצמבר, עסקת אבטחת סייבר חדשה והמשך אספקת הנשק גם בתקופת האמברגו לכאורה, לא מותירים יותר מדי עמימות לגבי עמדתה של גרמניה: לא דרישה למתן דין וחשבון, אלא נורמליזציה
שותפות צבאית הולכת ומתרחבת. קנצלר גרמניה פרידריך מרץ במסיבת עיתונאים משותפת עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בירושלים, ב-7 בדצמבר 2025 (צילום: אלכס קולומויסקי / פול)
"לישראל יש זכות וחובה להגן על אזרחיה ועל קיומה מפני מי שמכחישים את המדינה היהודית והדמוקרטית ואת זכותה להתקיים". במילים אלה פתח קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ, מסיבת עיתונאים משותפת עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בירושלים בדצמבר.
הדברים היו מוכרים – חלק מלקסיקון מבוסס היטב של הדיפלומטיה הגרמנית-ישראלית. על רקע הג'נוסייד המתמשך שמבצעת ישראל בעזה, ניסוחים כאלה נשמעים כיום כאישוש בוטה של "היחסים המיוחדים" בין שתי המדינות: אישור למחויבותה של גרמניה לביטחונה של ישראל ותמיכה בשותפות צבאית הולכת ומתרחבת.
לסמליות הזאת נלוו מאז צעדים מוחשיים יותר. לפני כשבועיים חתמו ישראל וגרמניה על הסכם להרחבת שיתוף הפעולה הקיים ביניהן בתחום הגנת הסייבר. "אני מייחס חשיבות גדולה לשיתוף הפעולה בין ישראל לגרמניה", אמר נתניהו בטקס החתימה. "אויבי ישראל צריכים לדעת: עינינו עליהם בכל עת ובכל מקום", נכתב בהודעה מטעם משרד ראש הממשלה.
שר הפנים הגרמני אלכסנדר דוברינדט, שהגיע לישראל כדי לחתום על ההסכם, אמר כי הוא רואה בישראל "מודל". "אנחנו נסמכים על חילופי מידע שיטתיים ולא על שיתופי פעולה נקודתיים", אמר דוברינדט לתקשורת הגרמנית. "ישראל היא השותפה החשובה ביותר של גרמניה מחוץ לנאט"ו ולאיחוד האירופי", נמסר בהצהרה מטעם משרדו.
לפי העיתון הגרמני "בילד", ההסכם כולל שיתוף פעולה בין יחידת העילית של משטרת גרמניה, GSG9, לבין היחידה הלאומית המיוחדת ללוחמה בטרור של משטרת ישראל (ימ"מ). היחידה הישראלית אחראית להוצאות להורג ללא משפט של פלסטינים בגדה המערבית, והיתה מעורבת גם במבצע במחנה הפליטים נוסייראת בצפון עזה ביוני 2024, שבמהלכו חולצו ארבעה ישראלים חטופים ונהרגו יותר מ-270 פלסטינים. ה"בילד" דיווח גם על תוכניות להקמת מרכז מחקר גרמני-ישראלי שיעסוק בבינה מלאכותית ובהגנת סייבר.
ההסכם כולל גם השתתפות של גרמניה במשרד האמריקאי לתיאום הביטחוני בין ישראל לרשות הפלסטינית (OSC) בירושלים, ולפי דיווחים דוברינדט אמר כי במסגרת זו גרמניה אמורה "לקחת על עצמה תפקיד מנהיגותי". המשרד מכשיר שוטרים ו"כוחות ביטחון" פלסטינים בגדה המערבית, וקיימות תוכניות להרחיב את הפעילות גם לעזה. גרמניה כבר מעורבת בכוח משימה של האיחוד האירופי לתמיכה במשטרה הפלסטינית ובשלטון החוק, שצפוי להרחיב את המנדט שלו ולאמן גם שוטרים מעזה. (בסך הכול, הכוחות האירופים צפויים להכשיר כ-3,000 שוטרים).
בתגובה לדרישה לפתוח בחקירה פרלמנטרית שהגישה מפלגת השמאל, ממשלת גרמניה אישרה לאחרונה כי היא משתתפת – באמצעות צוות ממשרד החוץ הגרמני ומצבא גרמניה – במרכז התיאום האזרחי-צבאי (CMCC) בהובלת ארה"ב הפועל בקריית גת. המרכז הוקם כדי לתמוך ביישום תוכנית 20 הנקודות של הנשיא טראמפ בעזה, ואף שהפלסטינים מודרים ממנו לחלוטין, הוא פועל בשיתוף עם חברות ביטחוניות אמריקאיות כגון פלנטיר ודאטאמיינר.
אלא ששיתוף הפעולה בין גרמניה לישראל רחב יותר משיתוף מידע מודיעיני או הכשרת שוטרים. גרמניה היא ספקית הנשק השנייה בגודלה של ישראל אחרי ארה"ב, וישראל היא מהלקוחות המרכזיים של תעשיית הנשק הגרמנית.
בין 2020 ל-2024 סיפקה גרמניה יותר משליש מיבוא הנשק לישראל. באותה תקופה היתה ישראל היעד השלישי בגודלו ליצוא נשק מגרמניה, וכ-11% ממנו הגיע אליה.
דוח שפרסם לאחרונה מכון פרנקפורט לחקר השלום מעריך כי מאז 7 באוקטובר 2023 אישרה גרמניה יצוא נשק לישראל בהיקף של כ-550 מיליון יורו. ב-2023 לבדה אושר יצוא בהיקף של 326.5 מיליון יורו. בין השאר, אושר יצוא של 500 אלף כדורי רובים ואלפי רקטות "מטאדור" – רקטות כתף אישיות וחד-פעמיות נגד מבנים, ביצורים וכלי רכב קרביים. הצבא השתמש ברקטות אלה לעיתים קרובות כדי להרוס תשתיות אזרחיות בעזה, כפי שניתן לראות בסרטונים שהעלו חיילים ישראלים לרשתות החברתיות.
הקשר הזה נראה חיוני על רקע מעמדה הבינלאומי המידרדר של ישראל, בעיקר בארה"ב ובפרט בחלקים מסוימים של הימין הטראמפיסטי. עמדתו הבלתי צפויה של הנשיא טראמפ כלפי ישראל רק מגבירה את הצורך להבטיח בעלי ברית מהימנים יותר במקומות אחרים.
אף שבאוגוסט 2025 גרמניה עצרה באופן חלקי את אישורי היצוא לנשק שמשמש בעזה, ההקפאה הוסרה באוקטובר עם כניסת הפסקת האש לכאורה לתוקף. כשבוחנים מקרוב את אותו "אמברגו", מתברר שגרמניה לא באמת הפסיקה לחמש את הג'נוסייד הישראלי.
יצוא נשק גרמני לישראל בהיקף של כ-550 מיליון יורו. הרס בעזה, ליד הגבול עם ישראל, ב-19 ביולי 2025 (צילום: צפריר אביוב / פלאש90)
מחוות חלולות
בסוף קיץ 2025, אפילו התקשורת הגרמנית, הנוטה במובהק לטובת ישראל, כבר לא יכלה להתעלם לחלוטין משטף התמונות של ילדים מורעבים בעזה. לנוכח התמונות האלה, גם דעת הקהל בגרמניה התחילה להשתנות.
הצורך בתגובה ממשלתית היה ברור, וזו הגיעה בדמות הודעה שלפיה גרמניה עוצרת את יצוא הנשק שעלול לשמש בעזה. בהמשך, מרץ אף הרחיק את עצמו משפת "היגיון המדינה" (Staatsräson) – מחווה שאף שנראתה מרשימה היתה בפועל חלולה, בשל טענתו כמה חודשים קודם לכן שישראל "עושה את העבודה המלוכלכת בעבור כולנו" כאשר היא תוקפת את איראן.
כדי להבין את משמעות הצעד הזה, יש לעבור דרך מערכת של הבחנות משפטיות וטרמינולוגיות הרלוונטיות למדיניות יצוא הנשק של גרמניה. ראשית, קיימת הבחנה בין יצוא נשק לבין אישור יצוא כזה. כשהוכרז באוגוסט 2025 שגרמניה "עצרה" את יצוא הנשק לישראל, הצעד חל רק על אישורים חדשים ליצוא נשק שנועד לשימוש בעזה; העברת משלוחים שאושרו קודם לכן אמורה היתה להימשך ללא הפרעה. הדגמה לכך ניתן למצוא בדיווח בעיתון הכלכלי "הנדלסבלאט", שלפיו צוללת בעלת יכולות שיגור של טילים גרעיניים יצאה לישראל מעיר הנמל הגרמנית קיל בחודש שבו הוכרז על עצירת אישורי היצוא.
הגורם המוסמך לקבל החלטות בנוגע לאישורי היצוא הוא מועצת הביטחון הפדרלית של גרמניה – גוף חשאי המפקח על העברות של אמצעי לחימה רגישים, ושלפי החוק דיוניו מוסתרים מעיני הציבור.
הבחנה נוספת נוגעת להפרדה החוקית בגרמניה בין "נשק מלחמתי" (Kriegswaffen) לבין "מוצרים צבאיים" (Rüstungsgüter). הקטגוריה השנייה כוללת רכיבים וציוד, כגון מנועים, ראשי נפץ, קסדות, אקדחים, סוגים מסוימים של תחמושת וחומרי נפץ. מנועים מתוצרת גרמניה המשמשים בטנקים מסוג מרכבה ונמר, שפעלו בעזה, מסווגים כ"מוצרים צבאיים".
אף שרכיבים כאלה חיוניים לעיתים קרובות לתפקוד של כלי נשק, ההסדרה המשפטית של שתי הקטגוריות שונה. סף יצוא הנשק המלחמתי גבוה בהרבה והוא כפוף לחוק הפיקוח על נשק מלחמתי. לעומת זאת, הסדרת הקטגוריה של מוצרים צבאיים נעשית במסגרת חוק סחר החוץ, ואינה מחייבת אישור ממשלתי מיוחד. הבחנה משפטית זו מקלה את תהליך יצוא נשק ומקשה את הפיקוח עליו.
"מנקודת המבט של החוק הבינלאומי, ההבחנה בין 'רכיבי נשק' ל'נשק מלחמתי' אינה נחרצת", אמר אלכסנדר שוורץ, עורך דין במרכז האירופי לזכויות חוקתיות וזכויות אדם (ECCHR), למגזין 972+. "האמנה לפיקוח על סחר בנשק חלה באופן זהה על שתי הקטגוריות. המשמעות היא שגרמניה מפרה כיום את החוק הבינלאומי. אין כאן מרחב של שיקול דעת".
הבחנה שלישית נוגעת להפרדה בין כלי נשק הגנתיים והתקפיים. נשק וציוד להגנה אווירית וימית – שמוצגים כחיוניים להגנה העצמית של ישראל – הוחרגו מהקפאת האישורים שעליה הכריז מרץ באוגוסט. חלק ניכר מהצי הימי של ישראל, כולל צוללות וספינות טילים מדגם סער 6, נבנה בגרמניה. טיסנקרופ מערכות ימיות (TKMS), החברה שמייצרת את הספינות הללו, אישרה כי המשיכה להעביר לישראל רכיבים לכלי השיט במהלך 2024 ו-2025. עבור TKMS, לחוזים אלה חשיבות כלכלית גדולה.
אף שהם מסווגים כ"הגנתיים", כלי השיט מדגם סער 6 שמיוצרים בגרמניה שימשו מאז 7 באוקטובר להפגזת קו החוף בעזה. סרטונים שפרסם הצבא מראים ספינות סער 6 בפעולה, כשהן משתמשות בתותח אוטו מלרה 76 מ"מ. לפי הצבא, הספינות ירו לעבר מתקן לייצור אמצעי לחימה.
מסווגים ככלי נשק "הגנתיים", אך שימשו להפגזת קו החוף בעזה. ספינת סער 6 ליד חופי אילת, ב-11 בפברואר 2025 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)
ישראל מפעילה כיום חמש צוללות שיוצרו בגרמניה וסובסדו מכספי משלם המסים הגרמני; מועצת הביטחון הפדרלית של גרמניה אישרה ייצור של צוללת שישית בסוף 2023. ישראל מפעילה גם ארבע ספינות סער 6, המצוידות בתותחים אוטומטיים ובגרסה ימית של מערכת כיפת ברזל.
"בתחילת המלחמה עסקנו בעיקר בהגנה", אמר ל"מעריב" מפקד אחת הספינות הללו בנובמבר 2025. "עם הזמן, כשהספינות עברו תהליך התבגרות, יכולנו לפעול גם בהתקפה". לדבריו, "ככל שעבר הזמן פעלנו בזירות הלחימה, ביצענו עם התותח של הספינה ירי מאוד מדויק וכבד לעבר אזורים בעזה".
"להבחנה בין כלי נשק הגנתיים והתקפיים אין משמעות בחוק ההומניטרי הבינלאומי", הסביר שוורץ מ-ECCHR. "מערכות נשק רבות יכולות לשמש לשני הדברים. בסופו של דבר, מה שחשוב אינו התיוג שמוצמד לכלי הנשק, אלא אם השימוש בו עומד בתנאי החוק הבינלאומי". לדבריו, האמנה לפיקוח על הסחר בנשק מחייבת לפי החוקה הגרמנית, ויש להביאה בחשבון בכל החלטות היצוא.
אותה אמנה של האו"ם, שמסדירה את הסחר בנשק בעולם כדי למנוע שימוש לרעה בו, מחייבת הערכות סיכון מתמשכות בכל הנוגע להפרות זכויות אדם. לנוכח לחצים גוברים מבית ומחוץ, ובהמשך לעתירה שהגישה ניקרגואה לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג – המאשימה את גרמניה במעורבות בג'נוסייד שמבצעת ישראל בעזה – החלה ממשלת גרמניה להתנות אישורי יצוא נשק בהתחייבות עצמית רשמית מצד גורמים בישראל, שלפיה השימוש בנשק הגרמני ייעשה בהתאם לדין הבינלאומי.
לפי העיתון הגרמני "די צייט", אייל זמיר – כיום הרמטכ"ל ואז מנכ"ל משרד הביטחון – כתב לממשלת גרמניה בסוף 2024: "אנחנו יכולים להבטיח שהשימוש בכל כלי הנשק והציוד הצבאי שמספקת גרמניה, או שמכילים רכיבים גרמנים, נעשה אך ורק בהתאם לחוק ההומניטרי הבינלאומי". מול העדויות המצולמות הרבות לשימוש בנשק גרמני כדי להשטיח תשתיות אזרחיות בעזה, ההתחייבויות האלה נראות אבסורדיות.
"מדובר בשאלות יסודיות של חוקיות"
הסודיות שמחילים גורמים בממשלת גרמניה על נתוני היצוא מקשה את הפיקוח עוד יותר, כפי שניתן להסיק משני הליכים שהתנהלו לאחרונה בבית המשפט לעניינים מנהליים בברלין.
במקרה אחד, ארבעה פלסטינים מעזה תבעו את ממשלת גרמניה (באמצעות ECCHR), בנוגע לרישיון יצוא שהונפק ב-30 באוקטובר 2023. הרישיון אישר ליצרנית הנשק הגרמנית דינמיט נובל דיפנס בע"מ לייצא לישראל 3,000 רקטות "מטאדור". תובע חמישי, נאיף ריאן, נהרג מפגיעת רחפן ישראלי ביולי 2025, בזמן התקפה על דוכן פלאפל סמוך לבית החולים אל-עודה במחנה הפליטים נוסייראת בעזה. כל ארבעת התובעים ששרדו איבדו בני משפחה בהתקפות ישראליות.
במקרה השני, פלסטיני תושב עזה ביקש להקפיא את מתן רישיונות היצוא נשק מלחמתי לישראל עד לנסיגת הכוחות הישראליים מהרצועה.
לדברי שוורץ, שתמך בתובעים במקרה הראשון, היעדר השקיפות מצד ממשלת גרמניה הפך את הביקורת השיפוטית לכמעט בלתי אפשרית. "לא נאמר לנו אילו אישורים ניתנו וגם לא מה היקפם", הוא אמר למגזין 972+. "אנחנו מגששים כל העת באפלה ונאלצים להסתמך על עיתונאים רק כדי לדעת שהאישורים האלה בכלל קיימים".
רמו קלינגר, עורך דין בתיק הראשון, טען כי הממשלה לא הצליחה להראות שאישורי היצוא נתונים לבחינה משפטית כלשהי, אף שחוק הפיקוח על נשק מלחמתי מחייב בחינה כזו. "איפה הבחינה? איפה המסמך? הוא נעדר לחלוטין", הוא אמר למגזין 972+. "יש לנו ספקות כבדים שבכלל נעשתה הערכה כזאת".
הצוות המשפטי שייצג את הממשלה טען כי גרמניה לא הנפיקה אישורים חדשים ליצוא נשק מלחמתי מאז פברואר 2024. עוד נטען כי רק 1.8% מהיצוא הצבאי שאושר לאחר 7 באוקטובר נגע לנשק מלחמתי, וכי יותר מ-98% ממנו היה למוצרים צבאיים, שיועדו לכאורה לשימוש הגנתי. כל הפרת זכויות אפשרית, לטענתם, לא נבעה מהיצוא הגרמני אלא מ"החלטות עצמאיות" שקיבל הצבא הישראלי על אופן השימוש בנשק.
בית המשפט דחה בסופו של דבר את שתי התביעות, בקובעו כי לא ניתן להעניק הגנה משפטית מניעתית בהיעדר "סכנת הישנות" שניתן להוכיח. בפסק הדין הסתמך בית המשפט על הצהרת ממשלת גרמניה באותה עת שלפיה לא יונפקו רישיונות יצוא חדשים לנשק המשמש בעזה. בנוסף נטען כי המצב בעזה "השתנה באופן מהותי" בעקבות הפסקת האש.
"הטענה שאין סכנת הישנות הופרכה כמעט מייד", אמר שוורץ למגזין 972+, שכן חמישה ימים בלבד לאחר הפסיקה הסירה ממשלת גרמניה את ההקפאה החלקית על הנפקת אישורי יצוא של נשק מלחמתי לישראל.
אף שדחה את התביעות, בית המשפט הותיר פתוחה את השאלה המשפטית הרחבה יותר: האם פלסטינים בעזה יכולים לערער על רישיונות היצוא שמנפיקה גרמניה. קלינגר מפנה לפסיקה עדכנית של בית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה – המכונה "פסיקת רמשטיין" – העוסקת בתפקידה של גרמניה במלחמתה של סעודיה בתימן. בפסיקה זו הוכרה האפשרות כי זרים שנפגעו יוכלו, בנסיבות מסוימות, לעתור נגד גרמניה ולתבוע סעד משפטי. "הדבר חל ביתר שאת במקרה הנוכחי, שבו גרמניה עצמה הנפיקה את האישור, ושאותו אישור היה לא חוקי", הסביר קלינגר.
בפסק הדין הכיר בית המשפט בכך שמשמעות חידוש העברת הנשק המלחמתי לישראל היא ש"המצב העובדתי עשוי להצטייר באופן שונה", אך קבע כי לא ניתן עוד להביא בחשבון את ההתפתחויות האלה. קלינגר הודיע כי בכוונתו להגיש ערעור. "מדובר בשאלות יסודיות של חוקיות", אמר, "ובשאלה אם אפשר בכלל לבחון את עמידתה של גרמניה בהוראות הדין הבינלאומי".
פנייה חדה לכיוון האינטרס העצמי של גרמניה
אחד ההיבטים שמבדילים את ביקוריהם האחרונים של מרץ ודוברינדט מהמדיניות הרחבה יותר של גרמניה כלפי ישראל הוא פנייה חדה לכיוון האינטרס העצמי של גרמניה. אף שגרמניה ממשיכה להציג את עצמה כשומרת של ישראל – בהתאם ל"היגיון המדינה" הוותיק, הרואה בביטחונה של ישראל מחויבות מוסרית הנובעת מהשואה, ושיש הטוענים כי סייע ביצירת התנאים להתרחשות הג'נוסייד בעזה – ביטחונה של גרמניה עצמה מעוגן כיום במפורש בברית עם ישראל, ומקבל לגיטימציה דרך זיכרון השואה.
כך למשל, ב-2023 רכשה גרמניה מישראל מערכות הגנה מטילים מדגם חץ 3, בעסקה שהיקפה 3.6 מיליארד יורו. המערכות, ששיווקן הוצג כמרכיב מרכזי בהגנה הגרמנית מפני רוסיה (אף שקיימת מחלוקת באשר ליעילותן בהקשר הזה), הפכו מבצעיות לאחרונה. מאז החוזה הורחב ב-3.1 מיליארד יורו נוספים, מה שהפך את העסקה לאחת מעסקאות הנשק הגדולות בתולדות ישראל.
במסיבת העיתונאים בדצמבר בירושלים פתח מרץ את דבריו בהתייחסות לביקורו במוזיאון יד ושם מוקדם יותר באותו יום. "בשל כך גרמניה תמיד תפעל למען קיומה וביטחונה של ישראל", הצהיר. "זהו חלק מהליבה החיונית והבלתי ניתנת לשינוי של היחסים בינינו. זה נכון היום, זה נכון מחר, וזה יהיה נכון לנצח".
הניצול של זיכרון השואה אינו חדש, אך מקבל כיום ממד מטריד במיוחד. קנצלר גרמניה פרידריך מרץ ביד ושם, ב-7 בדצמבר 2025 (צילום: אורן בן חקון / פול)
נתניהו אמר: "לא רק שגרמניה פועלת למען ביטחונה של ישראל; ישראל – המדינה היהודית – 80 שנה אחרי השואה, פועלת למען ביטחונה של גרמניה". כשהסבירו מדוע לחמאס לא יכול להיות כל תפקיד בעתידה של עזה, גם מרץ וגם נתניהו קשרו במפורש בין מתקפת ה-7 באוקטובר לבין השואה.
הניצול של זיכרון השואה כדי להגן על האלימות שמפעילה מדינת ישראל מכל ביקורת – ולהסיט את תשומת הלב משותפות גרמנית באלימות הזאת – אינו חדש. ואולם, לנוכח תיאור פעולות ישראל בעזה כג'נוסייד בידי מומחים רבים מהאו"ם, ואחרים, ומארגוני זכויות אדם, מקבל השימוש הזה ממד מטריד במיוחד.
יש שהתמקדו בכך שמרץ חזר והביע מחויבות לפתרון שתי המדינות. אך שלא כמו צרפת, ספרד או בריטניה, גרמניה ממשיכה לסרב לבצע אפילו את הצעד הסמלי הקטן ביותר של הכרה בפלסטין.
יתרה מכך, אף שנראה כי מרץ הציב בנאומו מגבלות מסוימות על הברית בין ישראל לגרמניה – למשל התחייבות לתמיכה גרמניה בשיקום עזה ומתיחת ביקורת קלה על שאיפות הסיפוח של ישראל בגדה המערבית – הוא עשה זאת תוך אישור המשך שיתוף הפעולה ההדוק עם ממשלה המפרה את הוראות הדין הבינלאומי. היקף ההרג בעזה וההרס הנרחב של כמעט כל התשתיות ברצועה לא זכו לכל התייחסות.
כל אשליה שעוד נותרה ולפיה להצהרות המתונות הללו יש משקל פוליטי כלשהו התפוגגה כאשר נתניהו אישר בגלוי את ריבונותה של ישראל "מהנהר עד לים". קשה היה להחמיץ את האירוניה: ימים ספורים לאחר מכן פסק בית משפט בברלין כי ביטוי זה הוא סמל של חמאס, ולכן אמירתו נחשבת עבירה פלילית. בברלין, קריאה או כתיבה של הביטוי הזה בהקשר פרו-פלסטיני משמשות לעיתים קרובות להצדקת מעצרים, אלימות משטרתית קיצונית, ובמקרים אחדים גם הוצאת צווי גירוש לאזרחים של האיחוד האירופי.
לקראת סיום נשאל מרץ אם יזמין את נתניהו לגרמניה, למרות צו המעצר שהוציא נגדו בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC). תשובתו של הקנצלר נשמעה מתחמקת: לדבריו, לא מתוכננת הזמנה כזו, אך ייתכן שתהיה "אם הזמן יאפשר זאת".
חוזרים לעסקים כרגיל
גרמניה נמצאת כעת עמוק בשלב של התחמשות לאומית. עד 2030 מתכננת ברלין להוציא כ-650 מיליארד יורו על ביטחון – התחייבות שדרשה נסיגה חדה משנים של דוגמטיזם בכל הנוגע לצמצום החוב. שינוי זה מוביל גם להידוק היחסים עם ישראל.
בוועידת נשק שנערכה לאחרונה באוניברסיטת תל אביב ("פסגת DefenceTech") ביוזמת משרד הביטחון, המשלחת הגרמנית היתה אחת הגדולות. לפי דיווח ב"וול סטריט ג'ורנל", שר הביטחון לשעבר יואב גלנט – שגם נגדו הוצא צו מעצר בידי ה-ICC – היה בין המשתתפים. בין הדוברים הגרמנים היו אולף האוסלר, מנהל חטיבת המבצעים והתכנון בנאט"ו; סיימון ברינייס, סגן נשיא חברת הטכנולוגיה הביטחונית הגרמנית הלסינג; וכריסטיאן שטיינבורן, מנהל הפיתוח העסקי בחברת ריינמטאל, יצרנית הנשק הגדולה בגרמניה.
בסרטון שקידם את האירוע מופיעים משתתפים במדי צבא גרמניה לצד איש ההון-סיכון שון מגווייר. "אני לא חושב שישראל רחוקה מלהצמיח חברות ענק בשווי 500 מיליארד עד טריליון דולר שישנו את העולם", אמר מגווייר, בזמן שהסרטון הציג לוגואים של חברות נשק ישראליות כגון אלביט, רפאל והתעשייה האווירית, לצד החברה האמריקאית פלנטיר.
לפי דיווחים, בכנס הוצגו גם תקיפות רחפנים על בניינים בעזה, כהוכחה ליעילותם. בסיקור האירוע בחברת השידור הציבורית ההודית DD הודו הוצגו צילומי קרב של רפאל. כפי שניסח זאת ניר וויינגולד, שמונה לאחרונה ליועץ הכספי של הרמטכ"ל ולראש אגף התקציבים במשרד הביטחון: "אמינות שהוכחה בקרב מנצחת".
לוגיקה זו, כפי שפירט באופן מעמיק העיתונאי אנתוני לוונשטיין, קיבלה אישוש נוסף באתר דרופ סייט ניוז, שפרסם הקלטות מהוועידה. באחת מהן מצהיר מנכ"ל התעשייה האווירית בועז לוי: "המלחמה שעימה התמודדנו בשנתיים האחרונות מאפשרת לרוב המוצרים שלנו להפוך תקפים עבור רוב העולם… החל ומשם לאיראן ולתימן".
המשלחת הגרמנית היתה אחת הגדולות. פסגת DefenceTech באוניברסיטת תל אביב, ב-10 בדצמבר 2024 (צילום: פסגת DefenceTech)
בינתיים דווח בתקשורת הישראלית על שנת שיא למגזר הטכנולוגיה הביטחונית, עם השקעות בהיקף של כמיליארד דולר בסטארט-אפים צבאיים. ב"גלובס" צוטט לאחרונה בכיר בצבא, שתיאר כיצד משקיעים מחפשים סטארט-אפים ביטחוניים ישראליים ודורשים ערבויות מהצבא לאחר החתימה על עסקאות. "המענה שלנו מעניק אמינות", אמר אל"מ ישי כהן בהתייחסו לפגישה עם משקיעים גרמנים.
בדיווח נוסף ב"וול סטריט ג'ורנל" מתואר אירוע צדדי בוועידה, שבו נפגשו חברות סטארט-אפ ישראליות עם משקיעים אירופאים – בהם גרמנים – וקיבלו ייעוץ כיצד להתגבר על הביורוקרטיה האירופית.
מאז 7 באוקטובר השתלבו יותר מ-130 סטארט-אפים ישראליים במאמץ המלחמתי בעזה – כמחציתם ממוקדים ב-AI, כרבע בטכנולוגיות חישה כגון מערכות נגד רחפנים, והיתר בניווט ולוחמה אלקטרונית. יצוא הנשק מישראל זינק בעקבות הג'נוסייד, והגיע לשיא של 14.8 מיליארד דולר ב-2024. אירופה היתה הרוכשת הגדולה ביותר של נשק ישראלי, עם כ-54% מסך היצוא. לאחר שישראל צמצמה במידה מסוימת את עוצמת המתקפה על עזה, מדינות רבות חשות יותר בנוח לחזור לעסקים כרגיל.
בגרמניה נתפס התהליך הזה כשבר בהבנה העצמית של המדינה. הממסד הגרמני, שבעבר שימש מודל להתמודדות עם פשעים היסטוריים, מיישם את הלקח "לעולם לא עוד" באופן סלקטיבי ואינסטרומנטלי. ג'נוסייד חדל מלהיות פשע אוניברסלי, והפך לפשע מותנה – כזה שניתן להמעיט בערכו או להצדיקו כאשר מבצעו הוא בעל הברית "הנכון".
ביקורו של מרץ בירושלים והמשך זרימת הנשק בין גרמניה לישראל מותירים מעט מאוד עמימות באשר לבחירה שנעשתה: לא דרישה למתן דין וחשבון, אלא נורמליזציה.
האנו האונשטיין הוא עיתונאי עצמאי וסופר מברלין. עבודותיו התפרסמו בין השאר ב"גרדיאן", "האינטרספט" ו"ברלינר צייטונג". הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
