ישראל מאבדת גם את הימין האמריקאי

50% מהמצביעים הרפובליקאים בני 18 עד 49 מחזיקים בעמדה "לא אוהדת" כלפי ישראל. "צעדת המיליון" של תנועת MAGA בוושינגטון, ב-14 בנובמבר 2020 (צילום: Elvert Barnes / CC BY-SA 2.0)

ב-12 באוקטובר 2017, חבר בית הנבחרים דאז מט גץ נשא דברים בשעה שהגיש הצעת החלטה המגנה את האו"ם על ההטיה האנטי ישראלית הברורה שלו. "אני ניצב היום בתמיכה בידידה ובבעלת הברית שלנו, ישראל", אמר גץ שייצג את פלורידה וטען שהאו"ם מנסה "לשכתב את ההיסטוריה, לגנות את ישראל ולהגדיר אותה ככוח כובש בירושלים". גץ התקיף את ה"אנטישמיות" של האו"ם ואת "מאמציו להעניש ולעשות לישראל דה-לגיטימציה". הוא עודד את חבריו "לגלות סולידריות עם ישראל".

הנאום שלו בן שתי הדקות היה נוסח סטנדרטי מתוצרת AIPAC, מהסוג שאנחנו עדיין שומעים מפוליטיקאים נוסח סנטור טד קרוז, שהגיש במקביל בסנאט הצעת החלטה מקבילה לזו של גץ. אף שטרם מלאה אז שנה לכהונתו הראשונה בבית הנבחרים, גץ כבר היה דמות מובילה באגף MAGA (ר"ת Make America Great again) במפלגה הרפובליקאית בראשות הנשיא דונלד טראמפ. שמונה שנים מאוחר יותר, הטון של גץ השתנה.

"האם אין תחושה שהיכולת של ישראל לפתות את מדיניות החוץ האמריקאית נובעת ממשחק מטורף בשינוי משטרים", הוא שאל ב-16 ביוני 2025, בשעה שטראמפ דן בהצטרפות למלחמה של ישראל נגד איראן, במהלך "התוכנית של מט גץ", המשודרת ברשת החדשות הימנית-קיצונית One America. "אם ישראל היא דמוקרטיה", הוא צייץ ב-X שלושה ימים מאוחר יותר, "מתי כל הערבים שחיים שם יוכלו להצביע?". וב-21 ביוני הוא שוחח על "העליונות היהודית" בישראל עם אורח בתוכנית שלו והדגיש את דיכוי הנוצרים הפלסטינים בישראל.

אף שהוא כבר אינו מכהן בתפקיד נבחר, גץ הפך לאחד הדוברים הרבים של זרם גדל של ספקנים כלפי ישראל בתנועת MAGA. מאז 7 באוקטובר, מגוון דוברים ימנים, כולל טאקר קרלסון, ג'ק פרוסובייק וסטיב באנון, כמו גם פוליטיקאים ב-MAGA כמו מרג'ורי טיילור גרין, השמיעו ביקורת הולכת וגוברת על התמיכה האמריקאית בישראל. הם התנגדו בתוקף לאפשרות של מעורבות צבאית אמריקאית במלחמה בת 12 הימים של ישראל מול איראן. ובעוד כמה מהם זזו מעמדתם ושיבחו את המתקפות האמריקאיות ברגע שנראה שנמנעה מלחמה ארוכה יותר, קולות כמו קרלסון וגרין עדיין מזהירים מפני האפשרות שטראמפ עדיין ייסחף ויסחוב את ארה"ב למלחמה במזרח התיכון.

קרלסון ואחרים הצטרפו לשורת קולות פופולריים בעולם הימני ביוטיוב ובפודקסטים, כולל פרשנים כמו ג'ו רוגאן ותאו ווֹן והקומיקאי הליברטריאני דייב סמית. בפינות היותר רדיקליות של העולם הזה כבר אימצו ביקורת חריפה יותר ואנטישמית בגלוי כלפי הציונות, בדמות קולות מיזוגניים פופולריים כמו אנדרו טייט וג'ק שילדס, חובבי קונספירציות כמו אלכס ג'ונס וקנדייס אוֹוְנר ותומכים מובהקים של עליונות לבנה כמו ניק פואנטס. כמה מאותם אישים דחו את טראמפ באופן מוחלט, טענו שהציונים הטו אותו לגמרי ושתנועה לאומנית אותנטית יכולה לקום רק מאפר הטראמפיזם.

במהלך הכהונה הראשונה של טראמפ, רק מעטים האמינו שמהפך רדיקלי כמו שעבר על גץ יכול להתרחש בלב מה שנראה כקשר יצוק בברזל בין הימין בארה"ב ובישראל. אולם בשנתיים שחלפו מאז 7 באוקטובר, התמיכה בקשר הזה הלכה וכורסמה בבייס של MAGA וגם בחוד החלוץ שלו. ומאז המלחמה בין ישראל לאיראן ביוני, הסדקים על פני השטח התרחבו לידי תהום ומצביעים על שינוי סייסמולוגי, שעומד לעצב מחדש את הימין האמריקאי.

רוב הספקנים אינם אנטי מיליטריסטים

מאז הקמפיין הראשון של טראמפ לנשיאות, המסר של America First שעמד במרכז תנועת MAGA כלל גינוי חד לקונצנזוס שיצרו הניאו שמרנים אחרי המתקפה על מגדלי התאומים, בטענה שהם הטביעו את ארה"ב בעשרות שנים של מלחמות ללא קץ במזרח התיכון. פעילים רבים בימין הודו בגלוי כי העוינות האנטי אמריקאית באזור משקפת סוג של תגובת נגד, שהתמיכה האמריקאית בישראל מזינה אותה במידה לא מבוטלת. הם טענו שמדינות כמו איראן, למרות הרטוריקה הלוחמנית שלהן, אינן מציבות איום ממשי לביטחון ארה"ב. הם יצאו נגד רוב הסיוע הבינלאומי, הצבאי וההומניטרי, וטענו שכספי משלמי המיסים צריכים לתמוך באזרחים אמריקאים.

רבים גם נחרדים כעת באמת ובתמים ממסע ההרס וההשמדה הבלתי נגמר של ישראל בעזה ואינם מעוניינים שכספי המיסים יממנו מעשי זוועה כאלה. כמה מהם גם הדפו ניסיונות בימין הפרו ישראלי לדכא ביקורת נגד ישראל באמצעים מנוגדים לחוקה. ליברטריאנים בקואליציית MAGA טוענים שהם מגינים על זכות הדיבור במרחב הציבורי, בעוד לאומנים נוצרים חושדים שהגדרות ה-IHRA (החזית הבינלאומית לזיכרון השואה) לגבי אנטישמיות – שמבקריהן אומרים שהן משתיקות ביקורת על ישראל – יגבילו את היכולת של נוצרים לדבוק בתיאולוגיה אנטי יהודית קלאסית, כמו למשל בתפיסה שהיהודים אחראים באופן קולקטיבי למותו של ישו.

אמריקאים רבים נחרדים באמת ובתמים ממסע ההרס וההשמדה של ישראל בעזה ואינם מעוניינים שכספי המיסים יממנו מעשי זוועה כאלה. מחנה הפליטים אל-בורייג' במרכז רצועת עזה, ב-22 ביולי 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)

אבל רוב הספקנים כלפי ישראל אינם אנטי מיליטריסטים. בשעה שהם תוקפים בשצף את התמיכה האמריקאית במלחמה במזרח התיכון ובאוקראינה – קו שבר של ממש בתנועת MAGA – הם מבקרים בקול רם גם את סין, שבה הם רואים איום ציוויליזציוני על העליונות הגיאופוליטית האמריקאית. קובעי מדיניות פרו ישראליים עשויים לתעב פקידים בפנטגון כמו אלברידג' קולבי, המגדיר את עצמו כ"ריאליסט" במדיניות החוץ ומקדם את השקפותיו בתפקידו כתת שר ההגנה לענייני מדיניות, אך יהיה מוטעה להגדיר אותם כ"בדלנים". מה שהם באמת רוצים הוא להפחית את הנוכחות האמריקאית במזרח התיכון לטובת הפגנת שרירים צבאיים באסיה ובאוקיינוס השקט.

בין אם היא מבטאת שיקול פוליטי ובין אם דאגה למצב ההומניטרי בעזה, הביקורת בימין האמריקאי על ישראל צפה פעמים רבות על גלים לא שקטים של תיאוריות קונספירציה ואנטישמיות. ככל שהשיח מחריף, לעיתים קרובות קשה להפריד בין הגינוי לקומפלקס הצבאי-תעשייתי ולפקידוּת הניצית, המושרשת בתוך ה"דיפ סטייט" של שירותי המודיעין, ובין הטינה הלוהטת כלפי כוחות הסתר הציוניים, המורכבים – על פי דמיונם של חובבי הקונספירציות – מאליטות של יהודים אמריקאים עוינים, לא נאמנים ובעלי כוח דמוני, המנצחים על התמיכה האמריקאית בישראל מאחורי הקלעים.

במשך שנים, השמרנים הפרו ישראלים תיארו שוב ושוב את השמאל כאיום העיקרי ליהודים, אף שלאומנים לבנים וארגוני מיליציה, קהילות וירטואליות כמו QAnon וימנים קיצונים אחרים קידמו נוסחאות קונספירטיביות ואנטישמיות של אנטי ציונות. אחרי 7 באוקטובר, השיח האנטישמי הזה פילס לו דרך למרחבי הימין, אבל תומכי ישראל בימין והמוסדות שלהם – כמו קרן הריטאג' ש"פרויקט אסתר" שהיא יצרה מתמקד במאבק נגד תנועת הסולידריות עם פלסטין – המעיטו בפומבי בחשיבות המקורות האלה לאנטישמיות. הם חוזרים לספין מוכר: "האנטישמיות החדשה" נובעת מה"קיצוניים" משני הצדדים.

שר התפוצות עמיחי שיקלי לקח על עצמו להטיף ב-X לצ'רלי קירק, ראש קבוצת TPUSA (נקודת מפנה ארה"ב, Turning point USA), המאגדת את דור ה-Z של MAGA בקמפוסים, בזמן שקבוצות הסברה כמו "ישראל365" מכשירות משפיענים נוצרים להתמודדות עם נרטיבים ביקורתיים מימין, בניסיון לבצר את השותפות היהודית-נוצרית הציונית.

לא רוצה שהשסע יתרחב. ראש קבוצת Turning Point USA, צ'רלי קירק, בעצרת בפיניקס, אריזונה, ב-26 בדצמבר 2022 (צילום: Gage Skidmore / CC BY-SA 2.0)

אך בעוד דוברים ניאו שמרנים כמו מארק לוין מבינים שהטיעונים המוכרים שלהם בדבר "האסלאמו-פשיזם" כבר אינם מצליחים לגייס את ההמונים, הוויכוחים הלוהטים שלהם נגד "הימין הווקי" מסגירים את החשש שלהם מפני הפסד במערכה. התיאוריות הקונספירטיביות הפרועות שלהם שלפיהן קטר או המפלגה הקומוניסטית הסינית עומדות מאחורי הפעולות של האנטי ציונים בתנועת MAGA שזורים בנימה של חוסר ביטחון וחשש. הם מרגישים נצורים במחנה שלהם. המטיף האוונגליסטי גלן בק, לדוגמה, טען לאחרונה כי קיבל איומי רצח מפעילי ימין בגלל תמיכתו בישראל.

בעידן MAGA חוזרים זרמים של נייטיביזם ונצרות לבנה שדוכאו שנים רבות למרכז הבמה בארה"ב. אנטישמיות גלויה היא במידה רבה הקו האדום האחרון, אך עם הכרסום בתמיכה בישראל, ייתכן שגם הוא דוהה. אף שהגרסה הניצית והניאו שמרנית של הציונות נראתה מקודשת מאז שנות ה-80, היא מעולם לא היתה באמת אלמותית. ייתכן מאוד שבקרוב היא תיחשב יוצאת דופן, ולא הנורמה, בנתיב הארוך של הימין האמריקאי.

הקולות הבודדים הפכו למקהלה

באמצע יולי, הקרע בימין בנוגע לישראל קיבל ביטוי פומבי מובהק בכנס הסטודנטים השנתי של TPUSA שנערך בפלורידה. כנס זה הוא קרש הקפיצה של דור ה-Z בימין, ורבים ממנהיגי העתיד האפשריים של התנועה השמרנית לבטח נמצאים בין אלפי המשתתפים. בקיץ הזה, מנהיגים רבים ב-MAGA טענו שג'פרי אפשטיין היה נכס של המוסד; ותוכנית הכנס כללה דיון חריף, על הבמה המרכזית, בנוגע לתמיכה האמריקאית בישראל. הביקורת החדה על התמיכה הצבאית האמריקאית ועל מדיניות ההתערבות של הניאו שמרנים זכתה למחיאות הכפיים הרמות ביותר.

המהפך ב-TPUSA מפתיע במיוחד, שכן ב-2019 הקבוצה הזו עמדה במרכז הוויכוח ב-MAGA בנוגע לתומכיו של פואנטס, ששאלו ללא הרף שאלות ביקורתיות באירועים של TPUSA בקמפוסים ברחבי המדינה. הקולות הבודדים האלה הפכו עכשיו למקהלה ו-TPUSA כבר אינה יכולה להתעלם מהם. סקר של מכון Pew ממרץ 2025 הראה ש-50% מהמצביעים הרפובליקאים בני 18 עד 49 מחזיקים בעמדה "לא אוהדת" כלפי ישראל.

בעוד הבייס הצעיר ומלא האנרגיה של MAGA הופך יותר ויותר ביקורתי כלפי ישראל, הרגש הזה עדיין לא הפך דומיננטי בקואליציה כולה. אף שסקרים מראים כבר זמן רב ירידה בתמיכה בישראל בקרב אוונגליסטים צעירים, מצביעים אוונגליסטים מבוגרים – גרעין התמיכה בטראמפ בשלוש מערכות הבחירות האחרונות – עדיין מגבש את עמדותיו על פי הנאמר בכלי תקשורת כמו פוקס ניוז ובדרשות פרו ישראליות בימי ראשון.

אבל אפילו שם מתחילים להופיע סדקים. כאשר טאקר קרלסון אתגר את היסודות התנכיים של הציונות הנוצרית במהלך הראיון הלוחמני שלו עם טד קרוז ב-19 ביוני, קטעים מחילופי הדברים הלוהטים הפכו ויראליים ועוררו ויכוחים בעלי אופי מתגונן בתקשורת הנוצרית ובכנסיות.

ההתקפה הישראלית על הכנסייה הקתולית היחידה בעזה ביולי ומתקפת המתנחלים על העיירה הנוצרית טייבה בגדה המערבית זכו למקהלת גינויים בכל רחבי התקשורת הנוצרית. אירועים אלה אף דחפו את השגריר האמריקאי בישראל, מייק האקבי, ציוני נוצרי מושבע, לבקר בטייבה. כמה ימים קודם לכן האקבי השמיע גינוי יוצא דופן בחריפותו לרצח של הפלסטיני-אמריקאי סייף אללה מוסלט בידי מתנחלים וקרא ל"דין וחשבון על המעשה הנפשע והטרוריסטי" הזה.

המיינסטרים של הימין הנוצרי עושה מאמץ להדוף את האיומים האלה על הקונצנזוס הפרו ישראלי השליט. אבל בשעה ששורת קולות ביקורתיים, קתוליים ופרוטסטנטיים, בתוך תנועת MAGA קוראים תגר בגלוי על האורתודוקסיה הציונית נוצרית, ייתכן שהמרכז לא יעמוד במתקפה.

לא להזדרז למחוא כף ללא תנאי

ב-24 ביולי, ראש קבוצת TPUSA קירק הפיץ סרטון של קבוצת מיקוד של סטודנטים בקבוצה, שנועדה לבחון את הסיבות לתמיכה המידרדרת בישראל. אחת הסטודנטיות שיבחה יוזמה, שהגיעה כנראה מקבוצת סולידריות עם פלסטין בקמפוס שלה, לעורר מודעות למצוקת הילדים הפלסטינים בעזה. "בקמפוס שלנו, הם תלו כרזות קטנות של 'ילדים נעדרים'… הם ניסו לעורר יותר אהדה כלפיהם".

ואכן, מלחמת האזרחים בתוך הימין לא נולדה בחלל ריק. ההתגייסות ההמונית במחנה הפרוגרסיבי נגד מלחמת הג'נוסייד של ישראל הדגישה את מרכזיות המשבר בעזה בתוך הפוליטיקה האמריקאית. בתורו, הדבר סייע להעמיק את השסע בתוך קואליציית MAGA.

מנהיגים ב-MAGA כמו קירק אינם רוצים שהשסע יתרחב. הם חוששים שאפילו מראית עין של חוסר אחדות עלול להרפות את ידי המחנה ולעצור את המומנטום של הצעדים האוטוריטריים, שישה חודשים לתוך הכהונה השנייה של טראמפ. יש סיבה לקוות שוויכוחים אלה יחלישו את המאמצים בימין לדכא את תנועת הסולידריות עם פלסטין. עם זאת, אף שלא סביר שהביקורת בתוך MAGA תמנע בזמן הקרוב מממשל טראמפ להעניק צ'ק פתוח לישראל, לאורך זמן היא עשויה לכרסם בחסינות שישראל סמכה עליה במשך שנים מצד הפטרון האימפריאלי המרכזי שלה.

מונעים מהשפלה לאומנית, בושה וזעם אל מול האפשרות של שקיעה אמריקאית. עצרת תמיכה בדונלד טראמפ באריזונה, ב-28 באוגוסט 2024 (צילום: Gage Skidmore / CC BY-SA 2.0)

בעוד הג'נוסייד בעזה מגיע לרמות מחרידות ובלתי נתפסות של חורבן, כל טיפת תמיכה בקרב חלקים אלה באלקטורט האמריקאי היא מבורכת והיתה צריכה להגיע מזמן. אולם ראוי שהפרוגרסיבים לא יזדרזו למחוא כף ללא תנאי למבקרי ישראל מהימין ולא ישתפו איתם פעולה באופן משמעותי. אותם אנשים עומדים בחזית הגירוש ההמוני, דיכוי זכויות להט"ב, המתקפה על ארגוני השמאל ושאר מהלכים אוטוריטריים.

הכוח המניע את אי-הנחת שלהם אינו סולידריות עם הפלסטינים, אלא השפלה לאומנית, בושה וזעם אל מול האפשרות של שקיעה אמריקאית. והביקורת שלהם על העליונות היהודית הממוסדת במה שנוגע לישראל/פלסטין נשמעת צבועה, לאור התמיכה הנלהבת שלהם באג'נדה דומה של לאומנות נוצרית לבנה בתוך ארה"ב.

הצורך בתנועה פרוגרסיבית המונית נגד המלחמה האינסופית הוא גדול מתמיד, בשעה שמיליונים ברחבי ארה"ב נסוגים מהתמיכה הדו-מפלגתית בטבח שמבצעת ישראל. אם הפרוגרסיבים לא יבנו את התנועה הזו, מתחרינו בימין הקיצוני יובילו את חוסר הנחת הזה למחוזות אפלים ודיסטופיים יותר.

בן לורבר הוא חוקר בכיר ב-Political Research Associates, קבוצת חשיבה בענייני צדק חברתי, העוסק באנטישמיות ובלאומנות לבנה. הוא מפרסם בקביעות מאמרים על אנטישמיות והימין האמריקאי בבמות שונות, כמו גם בבלוג שלו. הוא מחבר שותף של "ביטחון באמצעות סולידריות: מדריך רדיקלי למלחמה באנטישמיות", וכותב גם בעמוד שלו ברשת X. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: מירון רפופורט