ה"בילד" פרסם כתבה כוזבת לטובת נתניהו, ולא שילם מחיר
השערוריה שגרמה לסערה ומעצרים בישראל ולמחאה ציבורית נגד ה"ג'ואיש כרוניקל" בבריטניה, התקבלה בגרמניה כמעט בדממה. שוויון הנפש הזה מדגיש את אחריותה של התקשורת הגרמנית להנצחת נרטיבים מעוותים בסוגיית ישראל-פלסטין בכלל, והמלחמה בעזה בפרט
הכתבה הכוזבת עדיין נמצאת באוויר, ללא תיקונים. משרדי המו"ל אקסל שפרינגר בברלין (צילום: SammyZimmermanns, CC BY-SA 4.0)
שערוריית הדלפת המסמכים ממשרד ראש הממשלה גרמה לסערה בישראל בחודשים האחרונים. אחרי שהתברר שחומרים מסווגים הודלפו מהצבא לדובר במשרד ראש הממשלה, ואז עוותו והועברו לכלי תקשורת זרים – ככל הנראה בניסיון להשפיע על התפיסה של הציבור הישראלי בנוגע למשא ומתן על הפסקת האש, ותוך עקיפת הצנזורה הצבאית – נעצרו בנובמבר הדובר אלי פלדשטיין והנגד במילואים ארי רוזנפלד, והוגשו נגדם כתבי אישום שעשויים להסתכם בתקופות מאסר ממושכות.
בבריטניה פרצה מחאה ציבורית גדולה נגד ה"ג'ואיש כרוניקל" אחרי שנחשף – בין השאר במגזין 972+ – שהעיתון פרסם חומרים שקריים לגמרי שהגיעו מהמקורות האלה, וכמה מהכותבים הבולטים בו התפטרו. אך בגרמניה – שם התפרסמו חומרים שקריים שהגיעו מדוברו של נתניהו בעיתון הגדול במדינה, ה"בילד" – כמעט לא התעוררה שום דרישה לחקירת העניין.
הפרשה התחילה ב-6 בספטמבר, כשה"בילד" פרסם דיווח שתואר בעיתון כ"בלעדי". הדיווח חשף, לפי העיתון, את תוכנו של מסמך סודי של חמאס, שלכאורה מפרט את האסטרטגיה של הארגון במשא ומתן עם ישראל על הפסקת אש ועסקת חילופי שבויים. לפי הדיווח ב"בילד", המסמך – שהתגלה לכאורה במחשבו של מנהיג חמאס יחיא סינוואר במנהרה בעזה – הוכיח שחמאס "לא מכוון לסיום מהיר של המלחמה", ולכן אחראי על גרירת רגליים במשא ומתן.
הדיווח, שפטר למעשה את ממשלת ישראל מאחריות על קריסת המשא ומתן, תאם את האינטרסים של נתניהו לא רק בתוכן, אלא גם בתזמון. הוא הגיע על רקע הפגנות ענק ברחבי ישראל בדרישה להפסקת אש, אחרי שנודע כי חמאס הרג שישה חטופים בעזה בעקבות פעילות צבאית בסמוך למקום הימצאם. בפגישת הקבינט שהתקיימה יומיים אחרי שפורסם הדיווח ב"בילד", נתניהו התייחס אליו כדי להציג את המפגינים כמי ש"נופלים למלכודת של חמאס".
לא עבר זמן רב לפני שהפרשה החלה להתבהר. מקורות בצבא הישראלי אמרו ל-ynet שהצבא אכן מצא מסמך כזה בעזה – כמה חודשים לפני הפרסום ולא קרוב אפילו למחשב האישי של סינוואר (לפי המקורות, המסמך נכתב על ידי איש חמאס בדרג ביניים), ואין שום מידע שמצביע כי הוא אומץ כמדיניות של חמאס.
גרוע מזה, המשפט שצוטט ב"בילד" ושנמצא בלב הסיפור – הטענה שחמאס מעכב באופן מכוון את המשא ומתן מכיוון שאין לו שום עניין להגיע לעסקה – לא מופיע בכלל במסמך המקורי. מאז תחילת המלחמה, חמאס דווקא אותת שוב ושוב על נכונות לשחרר חטופים בתמורה לאסירים פלסטינים וכדי להפסיק את המתקפה הישראלית על הרצועה – עובדה שה"בילד" התאמצו מאוד להסתיר.
כשהפכו את עצמם לשותפים מרצון בקמפיין התעמולה של נתניהו נגד האזרחים שלו עצמו, ה"בילד" סייעו לא רק בהכשלת שחרור החטופים הנותרים, אלא גם בהכשלת סיום הזוועות המתמשכות שהצבא הישראלי מבצע נגד פלסטינים בעזה על בסיס יומיומי. ועם זאת, עד היום העיתון לא נדרש לשום דין וחשבון על מעשיו.
השפעה גדולה על הפוליטיקה בגרמניה
במשך שנים, ה"בילד" מילא תפקיד מרכזי בעיצוב נרטיבים פשטניים על ישראל-פלסטין בגרמניה, כמו גם בעידוד הסנטימנט האנטי-פלסטיני ובהשתקת קולות שמותחים ביקורת על המדיניות של ישראל.
ב-2021 העיתון יצא נגד העיתונאית הגרמנית-פלסטינית נמי אל-חסן, בגלל תמונות שלה משתתפת בהפגנה בברלין נגד ההתקפה הישראלית על עזה ב-2014, כשהיתה בת 20. בעקבות הפרסום, אל-חסן פוטרה מהגשת תוכנית מדע ב-WDR, אחד מתאגידי השידור הציבורי בגרמניה, עוד לפני שנכנסה לתפקיד. שנה לאחר מכן, המנחה מטונדו קסטלו פוטר מתוכנית הילדים של תאגיד שידור ציבורי אחר אחרי שה"בילד" חשף כי השתתף בפסטיבל בכפר האקולוגי הפלסטיני פרח'ה בגדה המערבית, שבמסגרתו התקיימה הפגנה נגד אלימות המתנחלים והצבא.
מאז 7 באוקטובר, ה"בילד" הגביר את הקמפיין הפרו-ישראלי שלו, ויוצא לעיתים קרובות נגד אנשים שמותחים ביקורת על הפעילות הצבאית הישראלית. לא משנה אם הם פלסטינים, מהגרים או יהודים, בעיתון הם מוגדרים כ"אנטישמים" או "שונאי ישראל". בכך, העיתון משפיע על אופיין של התגובות בגרמניה למלחמה בעזה.
במאי, היחידה המשטרתית לפיזור הפגנות פירקה מאהל סטודנטים פרו-פלסטיני באוניברסיטה החופשית של ברלין, שהוקם במחאה על הפלישה הישראלית המתוכננת לרפיח. לאחר שיותר מ-100 אקדמאים, ביניהם חוקר השואה מיכאל וילד – חתמו על מכתב פתוח שקרא לדיאלוג והימנעות מאלימות, ה"בילד" הגיב במאמר שמכנה את החותמים בכינוי הגנאי "UniversiTÄTER" (שילוב בין "אוניברסיטה" ל"פושעים"). שרת החינוך הגרמנית, בטינה שטרק-ואצינגר, מיהרה לגנות את המכתב הפתוח בראיון ל"בילד".
מקרים כאלה מדגישים את כוחו המופרז של העיתון: פוליטיקאים גרמנים, שמודעים מאוד להשפעתו מרחיקת הלכת של ה"בילד" על הציבור במדינה, מתנהגים בזהירות מולו או משתמשים בו כדי לגבש את עמדתם ולהגן על עצמם מחשד לביקורתיות יתר כלפי מדיניות ישראל. באוקטובר האחרון, לציון יום השנה ל-7 באוקטובר 2023, שרת החוץ הגרמנית אנאלנה ברבוק בחרה בשער ה"בילד" כדי לאשרר את תמיכתה בישראל, בצעד שהדגיש את תפקידו של העיתון כבמה המועדפת גם על פוליטיקאים ליברלים להעברת מסרים פרו-ישראליים.
בחרה ב"בילד" כדי לאשרר את תמיכתה בישראל. שרת החוץ של גרמניה, אנאלנה ברבוק, במסיבת עיתונאים בתל אביב, ב-6 בספטמבר 2024 (צילום: אריק מרמור / פלאש90)
בכתבה שהתפרסמה בנובמבר באתר תחנת הרדיו הציבורית דויטשלנד פונק על ההחלטה השנויה במחלוקת שהתקבלה בפרלמנט הגרמני בנוגע לאנטישמיות, צוין כי מתרבות התלונות מצד מנהיגים פוליטיים בגרמניה על הלחצים העזים שמופעלים עליהם. "הפחד שיאשימו אותך באנטישמיות או בשנאת ישראל ב'בילד' מהדהד בפוליטיקה, ומגיע לדרגות הגבוהות ביותר", טען הכותב.
העמדה הפרו-ישראלית של ה"בילד" אינה חדשה. למעשה, מדובר בעמוד תווך של המסגרת האידיאולוגית שבה מחזיק המו"ל אקסל שפרינגר, שמעוגן בחוזי ההעסקה בכלי התקשורת שבבעלותו. עם זאת, בשנה האחרונה העמדה הזאת הפכה בוטה יותר.
ביוני, ה"בילד" חתם על הסכם שיתוף פעולה עם "ישראל היום. ההסכם בין שני כלי התקשורת כולל, לפי דיווחים, שיתופי פעולה בכתבות, תחקירים ופרויקטים תקשורתיים, שיפורסמו במקביל בגרמניה ובישראל.
התוצר הראשון של שיתוף הפעולה הזה היה מאמר שהתפרסם ביוני 2024, תחת הכותרת "כמו בגרמניה הנאצית: מסמכים נדירים חושפים – כך פעלה 'שיטת חמאס' ב-7 באוקטובר". על המאמר היו חתומים עליו כתב "ישראל היום" איתי אילנאי ועורך וכתב ה"בילד" פיליפ פיאטוב, שהיה אחד משני החתומים על הדיווח הכוזב בנוגע לאסטרטגיית המו"מ של חמאס. המאמר מיוני מתאר כיצד ביצע חמאס את ההתקפה ב-7 באוקטובר, ומבצע השוואות מפוקפקות בין הקבוצה הפלסטינית לנאצים בשואה.
העורך הראשי של "ישראל היום", עמר לחמנוביץ, שיבח את השותפות, והדגיש את ההתאמה האידיאולוגית בין שני כלי התקשורת: "שיתוף הפעולה עם העיתון הנפוץ בגרמניה ובאירופה כולה מושתת בראשו על עמידה בלתי מתפשרת לצד מדינת ישראל והעם היהודי. שיתוף הפעולה חשוב בכל עת, וחשוב כפליים בעת הזו, כאשר ישראל נמצאת תחת מתקפה רבתי מצד אויביה, ובד בבד נאלצת להילחם על צדקת דרכה מול גורמים אנטי-ישראלים ואנטישמיים ברחבי העולם".
נדרש חשבון נפש
פרשת הדלפת המסמכים הובילה לסערה פוליטית בישראל, אך בגרמניה התגובה היתה רפה מאוד, למרות תפקיד המפתח שמילא בה ה"בילד". העיתונים הגדולים בגרמניה התחילו לסקר את הפרשה רק אחרי שפורסמו דיווחים בעולם על מעצרים של מקורבים לנתניהו.
עד היום, ה"בילד" כמעט לא נדרש לדין וחשבון על תפקידו בפרשה. באמצע נובמבר קיבל סגן עורך העיתון, פול רונצהיימר, שעומד במרכז הפרשה, את פרס ורנר הולצר היוקרתי לעיתונות חוץ – כבוד שמעלה שאלות קשות לגבי הסטנדרטים שחלים בגרמניה על עיתונות שחשודה במעורבות בתעמולה ממשלתית. המאמר השקרי, שרונצהיימר חתום עליו ביחד עם פיאטוב, עדיין נמצא באוויר, ללא תיקונים או שינויים.
הפרשה מעלה גם שאלות קשות לגבי אתיקה עיתונאית. ה"בילד" מתעקש שהמקורות שלו אמינים, אך התגובות המתחמקות של העיתון לשאלות בנוגע לפרשה מעידות על חוסר שקיפות. פניית מגזין 972+ זכתה לתגובה מנוסחת בזהירות מצד דובר העיתון: "אנא הבינו שאיננו מגיבים בנוגע למקורות שלנו", נאמר בתגובה, "אמינות המסמך שמוכר לנו אושרה על ידי צה"ל מיד אחרי הפרסום". באופן בולט, חסרה בתגובה כל הבהרה בנוגע למקור המסמך או בנוגע להאשמות כי מדובר במסמך מפוקפק.
החשיפות סביב ה"בילד" ונתניהו מדגישות את הצורך בחשבון נפש בעיתונות הגרמנית בכל הנוגע לישראל-פלסטין. אחרי הכל, זה לא רק סיפור על הדלפות וזיופים, אלא גם תזכורת בוטה לכוח ולהשפעה העצומים של כלי תקשורת ממוסדים, ולסכנות של היעדר ביקורת על הכוח הזה, שממשיך להתנהל באין מפריע.
השדה התקשורתי בגרמניה נושא באחריות משמעותית להנצחה של נרטיבים מעוותים על המלחמה בעזה ב-15 החודשים האחרונים. השדה הזה, שבו שולטים כלי תקשורת כמו ה"בילד", לא מצליח לספק סיקור מדויק ומאוזן של ישראל-פלסטין כבר שנים – כישלון שהפך ברור עוד יותר אחרי מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 והמתקפה הצבאית הישראלית על רצועת עזה.
כמה סיפורים מ-7 באוקטובר – כולל האשמות שהופרכו בנוגע לעריפת ראשים של 40 תינוקות – נותרו באוויר ללא תיקונים בתקשורת הגרמנית. נרטיבים כגון אלה הופצו לא רק על ידי כלי תקשורת שמרנים וליברליים, אלא גם על ידי פרסומים לכאורה שמאליים כמו ה"טאגה צייטונג", עיתון שהוקם ב-1980 על ידי ותיקי תנועת הסטודנטים של גרמניה המערבית, כדי להתנגד לכלי התקשורת של שפרינגר בעל ההטייה הימנית.
השתקת ההתנגדות למלחמה, ההשמטה המכוונת של ההקשרים ההיסטוריים, המסגור הפסיבי של ההרוגים הפלסטינים והחיסולים הממוקדים בעזה, והאימוץ הכמעט עיוור של הנרטיבים הממשלתיים בישראל ובגרמניה – במיוחד בגופי שידור ציבורי גרמניים – טיפחו בקרב הציבור הגרמני עמדה פשטנית באופן מסוכן וחד צדדית לגבי הפעילות הצבאית הישראלית בעזה.
עמדה פשטנית וחד צדדית לגבי הפעילות הצבאית הישראלית בעזה. בניינים הרוסים בבית לאהיא, צפון רצועת עזה, 28 בנובמבר 2024 (צילום: אורן כהן / פלאש90)
כלי תקשורת גרמנים גדולים רבים ממשיכים להסתמך על טענות ש"אישר" הצבא הישראלי, באופן שמהווה הסכמה לפשעי מלחמה. אף שהספקנות כלפי אמינות כלי התקשורת של אקסל שפרינגר כמקורות מידע בנושא הולכת וגדלה בקרב הציבור המשכיל יותר, "בילד" הוא עדיין כוח דומיננטי בעיצוב דעת הקהל בסוגיה.
בשל כך, ההשלכות של מעשי ה"בילד" חורגות מעבר לחדר החדשות של העיתון. כעיתון הגדול ביותר באירופה, ששייך לאחד המו"לים החזקים ביותר ביבשת, ה"בילד" קובע תקדים מטריד בסיקור פלסטין וישראל. הוא מנציח הבנה מעוותת של המציאות הפוליטית בשטח, ומשתיק את הדיון על פשעי המלחמה המתועדים שמבצעת ישראל בעזה ובגדה המערבית.
אם בכלל, השערוריה הזאת צריכה להיות קריאת השכמה. בזמן שעיתונאים עזתים נהרגים בתקיפות הצבא ועל עיתונאים זרים נאסרת הכניסה לרצועה, מחיר המעורבות ושיתוף הפעולה של התקשורת לא יכול להיות גבוה יותר.
האנו האונשטיין הוא עיתונאי עצמאי וסופר מברלין. עבודותיו התפרסמו בין השאר ב"גרדיאן", "האינטרספט" ו"ברלינר צייטונג". הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
