newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"איך זה הגיוני להרוג 200 איש כדי לחלץ ארבעה אנשים?"

חיילים יוצאים ממשאיות סיוע, טנקים ומטוסים מפציצים, גופות בכל מקום, בתי חולים עמוסים בפצועים, ותחושה של אחרית הימים: כך תיארו במחנה נוסייראת את הפעולה הישראלית לחילוץ ארבעה חטופים. "אנחנו דם זול בעולם צבוע", אומרים שם

מאת:
פלסטינים במחנה נוסייראת אחרי ההתקפה הישראלית, ב-8 ביוני 2024 (צילום: חאלד עלי / פלאש90)

ההתקפה התחילה בלי שום אזהרה. פלסטינים במחנה נוסייראת אחרי ההתקפה הישראלית, ב-8 ביוני 2024 (צילום: חאלד עלי / פלאש90)

זה התחיל בלי שום אזהרה. "מטוסים הפציצו. טנקים ירו. רחפנים ירו. אנשים רצו וצרחו. זה הרגיש כמו יום הדין, כאילו שאנחנו חיים את הרגעים האחרונים בחיינו".

כך תיאר עיתונאי פלסטיני את מה שקרה בערך ב-11 בבוקר ביום שבת, 8 ביוני, במחנה הפליטים נוסייראת שבמרכז רצועת עזה. ההפצצה האווירית, תיאר העיתונאי שהעדיף להישאר בעילום שם, לוותה בכניסה של עשרות אנשי צבא וכוחות משטרה מיוחדים שיצאו ממשאיות סיוע. "לא הצלחנו להבין מה קורה", אמר העיתונאי.

בהמשך התבהר לפלסטינים שהתבצעה במקום פעולה צבאית רחבה לחילוץ של ארבעה ישראלים – נועה ארגמני, שלומי זיו, אנדריי קוזלוב ואלמוג מאיר – שחמאס חטף מפסטיבל נובה לפני כמעט שמונה חודשים. במסגרת הפעולה נגרם הרס רב במחנה נוסייראת, לפחות 274 פלסטינים נהרגו וכמעט 700 נפצעו.

"עוצמת ההפצצות הרגישה כמו רעידת אדמה", אמר אינס א-לוח, בן 45 מהעיר עזה שמצא מקלט במחנה. "חשבתי שחיי יסתיימו שם. צעקתי על ילדי לא להתרחק ממני, כדי שנוכל למות ביחד. במשך יותר משעה, עברנו אימה של הפצצות והפגזות בלתי פוסקות".

אחמד אל-מג'דלאווי, בן 40 ששוהה במחנה נוסייראת עם משפחתו מאז תחילת המלחמה, מספר שקול הפיצוצים והצרחות בשוק הכניסו אותו למצב של פניקה. "המוח שלי הפסיק לעבוד, ורצתי לבדוק מה שלום משפחתי", הוא אמר למגזין 972+. "בזמן שרצתי, ראיתי את המתים ואת הפצועים שוכבים על הרצפה, ואת השורדים מתחננים לעזרה".

"הגעתי הביתה ומצאתי את ילדי ואת משפחתי צורחים מפחד", המשיך אל-מג'דלאווי. "ניסינו למצוא מסתור, אבל המצב הפך יותר ויותר אלים. (צבא) הכיבוש הוליך שולל את המחנה. בימים שלפני המבצע, המצב היה שקט ורגוע, ולא שמענו את קול מטוסי הסיור. ואז הגיעה ההתקפה באכזריות גדולה. כל אדם במחנה איבד מישהו ממשפחתו".

"הבכי של האימהות והילדים היה כל כך עוצמתי"

בזמן שמאות פצועים פלסטינים התחילו להגיע לבית החולים שוהדא אל-אקצא בדיר אל-בלח הסמוכה, הצבא הישראלי התקשר לצוות בית החולים, הורה לו להתפנות ואיים להפציץ את בית החולים. הצוות העביר את האזהרות למי שהצליח, אבל רוב מי ששהו במקום היו נואשים מכדי לזוז. בסופו של דבר לא התבצעה התקפה על בית החולים, ונראה שהאיום נועד לזרוע עוד כאוס ובלבול בזמן המבצע הצבאי הישראלי.

 "כל הצלמים והעיתונאים בחרו להישאר (בבית החולים)", מספר העיתונאי. "כשהמשכנו לסקר את האירועים בתוך בית החולים – שהמשיך לקבל אינספור פצועים – עשינו את העבודה שלנו. לא היה אכפת לנו מהוראת הפינוי, מכיוון שמה שחווינו היה הרבה יותר גרוע מכל מחשבה או תחושה אחרות. הבכי של האימהות והילדים היה כל כך עוצמתי".

פלסטינים מפנים את אחד מיותר מ-270 האנשים שנהרגו בהתקפה הצבאית במחנה הפליטים נוסייראת, ב-8 ביוני 2024 (צילום: חאלד עלי / פלאש90)

כאוס ובלבול. פלסטינים מפנים את אחד מיותר מ-270 האנשים שנהרגו בהתקפה הצבאית במחנה הפליטים נוסייראת, ב-8 ביוני 2024 (צילום: חאלד עלי / פלאש90)

חליל אל-דג'ראן, דובר בית החולים שוהדא אל-אקצא, אמר למגזין 972+ שרוב הפצועים שהגיעו באותו יום היו נשים וילדים. אך לדבריו, בגלל ההתקפות הבלתי פוסקות של הצבא הישראלי במרכז עזה בשבועות קודמים, בית החולים לא היה מסוגל להתמודד עם כמות גדולה כל כך של פצועים.

"טיפלנו בפצועים על הרצפה במסדרונות ובחוץ באוהלים, מכיוון שאין בבית החולים מיטות פנויות כדי לקבל אותם", אמר אל-דג'ראן. "הם הגיעו באמבולנסים, במכוניות אזרחיות ובעגלות רתומות לבעלי חיים". המצב היה כל כך חמור, עד שבית החולים נאלץ לשלוח פצועים לבית החולים ליולדות אל-עודה, שהיה קרוב יותר לאזור הטבח בנוסייראת, אף שהמקום אינו ערוך לטפל באנשים עם פציעות חמורות.

המשאבים המידלדלים בבית החולים אל אקצא הגבילו עוד את יכולתו לקבל פצועים. לדברי אל-דג'ראן, "הגיעו לעזה כמה משלחות רפואיות עם אספקה שיכולה לסייע למטופלים שלנו, אבל הצבא הישראלי החרים את האספקה ומונע מהם להיכנס לעזה. הוא מעכב כניסה של דלק וציוד רפואי לבתי החולים, ומונע מהפצועים לקבל טיפול מציל חיים מחוץ לרצועה".

הפעולה בנוסייראת היתה הפעם השנייה מאז 7 באוקטובר שבה הצבא הישראלי חילץ חטופים בחיים. גם הפעם הראשונה, ב-12 בפברואר, שבה חולצו החטופים פרננדו מרמן ולואיס הר, גבתה מחיר דמים כבד מאוד מהפלסטינים, ולפחות 74 אנשים נהרגו בפעולה במחנה פליטים ברפיח שנועדה ליצור "הסחה".

א-לוח עדיין מנסה להתמודד עם מה שחווה. "איך זה הגיוני להרוג יותר מ-200 איש כדי לחלץ ארבעה? אנחנו דם זול בעולם צבוע, שלא מבין את המשמעות של אנושיות, לא מדבר על מאות ההרוגים והפצועים, לא מזדעזע וזועם לנוכח הטבח הזה".

רווידה כמאל עמאר היא עיתונאית עצמאית מח'אן יונס. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

ההורים בעזה מתמודדים עם הסיוטים הכי גרועים שאפשר להעלות על הדעת. אב ובתו בח'אן יונס, עזה, לאחר הפצצה ישראלית, 13 ביולי 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

אני, פלסטיני מיפו, רואה מה קורה בעזה וחרד לגורל לבתי

כל תמונה של אב פלסטיני האוחז בגופו חסר החיים של ילדו מזכירה לי את הסכנה המאיימת על בתי. אם המלחמה לימדה אותי משהו, זה האמת העצובה שחיי ילדינו הם חסרי ערך. היא מציבה אותנו בפני דילמה בלתי אפשרית: להישאר במולדת או להגן על ילדינו במחיר של פליטות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf