האם סגלוביץ' מצטרף לרע"מ או שרע"מ מצטרפת לסגלוביץ'?
צירופו האפשרי של פוליטיקאי ציוני לרע"מ מעלה שאלות נוקבות על המחיר של פוליטיקת ההשתלבות שמוביל מנסור עבאס, מהתניית זכויות בסיסיות בשירות אזרחי ועד לסיכון הרף המינימלי של ההסכמה הלאומית הפלסטינית
נהנה מדימוי חיובי בחברה הערבית בזכות המאבק בפשיעה. ח"כ יואב סגלוביץ', 28 בינואר 2026 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
יו"ר רע"מ, מנסור עבאס, הפך זה מכבר לפוליטיקאי הערבי המוזכר ביותר בתקשורת הישראלית. בדיקה שהתפרסמה לאחרונה העלתה כי במהלך החודש האחרון שמו הופיע יותר מ-2,000 פעמים בתקשורת העברית, בעוד שאר הפוליטיקאים הערבים זכו לעשרות אזכורים בלבד.
>> התמיכה בגישתו של מנסור עבאס גדלה, ומעידה על שינוי תפיסתי
עבאס מתקדם, מתפתח ולומד. הוא יודע כיצד לכפות את נוכחותו על סדר היום וכיצד להעביר את הדיון ממשבר אחד למשנהו. אחרי שהתקשורת הישראלית עסקה במשך ימים בהסתה נגדו, משום שסירב להגדיר את חמאס ארגון טרור בראיון ברדיו, הוא ספג גל של ביקורת בחברה הערבית בעקבות דבריו על השירות האזרחי. הוא אמר כי על הערבים לשרת, גם אם במתכונת אחרת, וחזר על ההיגיון של "מילוי החובה" כלפי המדינה. אחר כך הסביר כי הוא מתכוון למסגרת התנדבותית-חברתית – שאינה בגדר שירות חובה ואינה בעלת אופי ביטחוני – שתנוהל בידי מסגרות אזרחיות, תותאם לערכיה ולצרכיה של החברה הערבית ותפעל בתוכה.
עוד בטרם שככו הסערות התקשורתיות האחרונות שחולל, בין היתר בשל סירובו להגדיר את חמאס ארגון טרור ודבריו בזכות שירות אזרחי, התעוררה סערה חדשה: האפשרות שיצרף לרשימת רע"מ את יואב סגלוביץ', הנהנה מדימוי חיובי בחברה הערבית בזכות פעילותו במאבק בפשיעה בתקופת כהונתו כסגן השר לביטחון פנים.
בשעות האחרונות אומנם מתפרסמים דיווחים שלפיהם ההסכם כבר נסגר וסגלוביץ' יוצב במקום השני, אך דיווחים אחרים מכחישים זאת, ועבאס עצמו אמר כי הסוגיה טרם הוכרעה. ההערכה היא שהמפלגה לא תקבל החלטה לפני כינוסה של הוועידה הכללית של רע"מ ב-22 באוגוסט, אז היא צפויה לבנות מחדש את מוסדות המפלגה ולבחור את מועמדיה.
נוכחותו של יהודי ברשימה ערבית אינה דבר חדש, אך יש כאן תקדים אחר. סגלוביץ' הוא פוליטיקאי ציוני ששירת כקצין בכיר במשטרה. אם יקבל מקום מובטח בהנהגת המפלגה, תהיה זו הפעם הראשונה שבה פוליטיקאי ציוני משתלב בליבה של מפלגה ערבית.
תחכום פוליטי או ויתור מרחיק לכת?
לפי הפרסומים, סגלוביץ' הציב לעבאס שלושה תנאים להצטרפותו: תמיכה בשירות לאומי-אזרחי לערבים, הכרה בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ומקום בשלישייה הראשונה. בשלב זה מדובר בהדלפות שלא אומתו, אבל הן מעלות שאלה מטרידה: מי מצטרף למי? האם סגלוביץ' מקבל את דרכה של רע"מ, או שרע"מ משנה את דרכה כדי לקבל אותו?
סגלוביץ' הציב לו תנאים. מנסור עבאס, 8 ביולי 2026 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
בעוד שבשיח הישראלי-יהודי תואר המהלך באופן חיובי, כאמיץ ופורץ דרך, בחברה הערבית הדעות חלוקות: יש הרואים בו ביטוי לתעוזה ולתחכום פוליטי, ואחרים רואים בו ויתור נוסף בשורת הוויתורים של מנסור עבאס בניסיונו לזכות בלגיטימציה מצד הציבור הישראלי – ואולי אף המסוכן שבהם עד כה.
סלאמה אל-אטרש, לשעבר ראש המועצה האזורית אל-קסום בנגב, שאינו מזוהה עם רע"מ, מכנה את עבאס "בית ספר לפוליטיקה", השובר את הכללים ומחפש הזדמנויות להשפיע, ומברך על האפשרות לצרף את סגלוביץ', זאת בזכות המוניטין שצבר במאבק בפשיעה. לדברי אל-אטרש, עבאס מציג סגנון פוליטי המבוסס על יוזמה ועל קבלת החלטות לא שגרתיות, ותומכיו רואים בו פוליטיקאי שקורא את המציאות ופועל בהתאם לה, במקום להסתפק בהצהרות.
על רקע העלייה המתמדת במספר מקרי הרצח והפשיעה, התפשטות הנשק וקריסת האמון במוסדות המדינה, העמדה הזו מובנת. אבל צריך להזכיר כי המאבק בפשיעה היה חלק אינטגרלי מתפקידו של סגלוביץ' כסגן השר לביטחון הפנים, והוא מחובתה של כל ממשלה. זו אינה טובה אישית המקנה לו זכות לקבל את המקום השני ברשימה ערבית. אם הוא רוצה להצטרף, עליו להציג את תוכניתו ולקבל את הכרעת חברי המפלגה. אבל שריון מקום עבורו, בזמן שרע"מ מדברת על בחירות פנימיות, על איזון בין הגליל, המשולש והנגב ועל ייצוג נשים, מעלה שאלות מהותיות. למשל, מי יידחק לאחור לטובתו: מועמד מהנגב או אישה ערבייה? ומה משמעותן של הבחירות במפלגה אם המקומות החשובים ביותר אינם עומדים לבחירה?
הצטרפותו האפשרית של סגלוביץ' לרע"מ עוררה מחדש את הדיון התקשורתי בהיפרדותה של רע"מ מהתנועה האסלאמית, ובעיקר ממועצת השורא, ואת השאלה אם סגלוביץ' יכול להצטרף ללא אישורה.
בשיח הישראלי הצטיירה מועצת השורא כגוף מסתורי וקיצוני שמנהל את רע"מ מאחורי הקלעים. יש בדימוי הזה מידה רבה של הגזמה ועוול. רע"מ והתנועה האסלאמית הדרומית מעולם לא היו תנועות קיצוניות, גם לפי אמות המידה הישראליות. נראה שעבאס, במקום לפרק את הדימוי הזה, בוחר לנצל אותו, כאומר לישראלים: נפטרנו מהגוף שהפחיד אתכם, עכשיו אנחנו מפלגה שאפשר לסמוך עליה.
הקמת מפלגה עצמאית וקיום בחירות פנימיות עשויים להיות צעדים חיוביים, אבל אם המטרה היא להפוך את רע"מ לדמוקרטית יותר, הסמכות צריכה לעבור לחברי המפלגה. הדבר צריך לבוא לידי ביטוי בהקמת מנגנוני ביקורת ואחריות, בייצוג נשים ואזורים גיאוגרפיים שונים וביכולתם של מוסדות המפלגה להגביל את סמכויות היו"ר. אבל אם ההיפרדות ממועצת השורא ומהתנועה האסלאמית תתמצה בכך שהיו"ר יקבל חופש לסגור עסקה המבטיחה את המקום השני למועמד מבחוץ, לא מדובר בדמוקרטיזציה אלא בהעברת סמכות ההכרעה ממועצה קולקטיבית לידיו של אדם אחד.
ויכוח קשה החברה הערבית. מינהלת השירות האזרחי-לאומי בירושלים, יוני 2011 (צילום: סוזאנה ינקול / פלאש90)
חובות בלי זכויות
אחת הסוגיות הנפיצות בשיח הציבורי הערבי היא השירות הלאומי-אזרחי. עבאס מנסה להבחין בין השירות הלאומי במתכונתו הנוכחית ובין מיזם התנדבותי-חברתי שיופעל על ידי גופים שאינם ביטחוניים, כמו משרד הרווחה או המשרד לשוויון חברתי, ויותאם לחברה הערבית. הוא גם אמר כי יש לדון ברעיון בוועדת המעקב העליונה וכי מטרתו היא להגן על הצעירים ולהכשירם, ולא לשלבם במסגרת ביטחונית.
ההבהרה הזאת חשובה, אבל היא אינה פותרת את הבעיה הטמונה בקשירת זכויות לחובות. האזרחים הערבים משלמים מיסים ומהווים חלק מהמשק הישראלי. בה בעת, הם מתמודדים עם הריסות בתים, הפקעת קרקעות, אפליה בתקציבים ובתכנון ופשיעה גואה. שוויון לא אמור להיות פרס שמקבלים על שירות. הבטחת ביטחונם האישי של האזרחים היא חובתה של המדינה, לא תמורה פוליטית.
אין דוגמה מלמדת יותר מניסיונם של הדרוזים. עשרות שנים של גיוס חובה ושל "ברית דמים" לא מנעו הפקעת קרקעות, לא הקנו להם שוויון ולא הבטיחו להם ביטחון אישי. המדינה יודעת לדרוש את מילוי החובות ולסרב להעניק זכויות.
בימים האחרונים שבו גופים פוליטיים בחברה הערבית והדגישו את התנגדותם לשירות האזרחי. בהודעה שפרסמה דחתה בל"ד את הניסיון לארוז אותו מחדש תחת השם "שירות חברתי", וחזרה על עמדתה של ועדת המעקב, המתנגדת למהלך. תנועת בני הכפר הגדירה את ההצעה כחלק ממיזם רחב יותר של ישראליזציה, העולה בקנה אחד עם סיסמת "שירות לכולם" של המרכז הציוני.
יוסף עבד אל-סלאם אבראהים, חבר הלשכה הפוליטית של תנועת בני הכפר, מתאר את עבאס כ"מקרה חריג", לא משום שנכנס לקואליציה או התקרב לממסד, אלא משום שלדעתו הוא חצה את גבולות ההשתלבות הפוליטית והפך לכלי בשירות הפרויקט של הימין הלאומני, שבישראל מכונה "המרכז". במובן זה, אומר אבראהים, "סגלוביץ' אינו לב העניין, אלא אחד מביטוייו". הסוגיה העקרונית, לדבריו, היא הגדרתם מחדש של הפלסטינים אזרחי ישראל כקבוצה ישראלית המנותקת מבני עמה בגדה ובעזה.
החברה הערבית עייפה. זירת רצח בלוד, ב-12 בפברואר 2026 (צילום: יוסי אלוני / פלאש90)
לדברי אבראהים, אפשר להסביר את התרחבות התמיכה בשיח של עבאס בלי לטעון שהחברה הערבית נעשתה פחות לאומית אחרי מלחמת ההשמדה. הציבור מפוחד ומותש יותר, והפשיעה והרדיפות החלישו את אמונו בפעולה קולקטיבית. במצב כזה, כל פקיד ישראלי שמבטיח תוכנית למאבק בפשיעה נראה כמושיע, והשתתפות בממשלה מוצגת כהישג עוד לפני שנדונה שאלת המחיר.
"מה שנדרש אינו האשמת הציבור, אלא הצגת פרויקט פוליטי הקושר בין ביטחון, תקציבים ודיור לבין זכויות לאומיות ואזרחיות", סיכם אבראהים.
עד כה לא חזו הסקרים זינוק מכריע במספר המנדטים של רע"מ בתרחיש שבו סגלוביץ' מצטרף אליה. חלקם העלו אותה לשישה מנדטים, אחרים הותירו אותה עם חמישה. אבל האמת היא שרוב הסקרים אינם מתייחסים ברצינות מספקת להתפתחויות בחברה הערבית. כך למשל, הם עדיין מציגים את חד"ש ותע"ל כרשימה אחת ואת בל"ד כרשימה נפרדת, אף שחד"ש ובל"ד סיכמו על ריצה משותפת כבר לפני יותר מחודש, בעוד תע"ל נותרה מחוץ להסכם. זאת בזמן שמתקיימים מגעים לקראת הכרזה אפשרית על רשימה משותפת של שלוש המפלגות בימים הקרובים.
ייתכן שכל מה שרע"מ זקוקה לו הוא מנדט נוסף, שירחיק אותה מאחוז החסימה ויחזק את יכולת המיקוח שלה בהרכבת הממשלה הבאה. ייתכן שזה בדיוק מה שמפלגות המרכז צריכות: מפלגה ערבית חזקה דיה כדי לתמוך בקואליציה, אך כזו שאינה חלק מרשימה משותפת רחבה היכולה להציב תנאים פוליטיים קולקטיביים. במובן הזה, הדיון אינו עוסק רק במעבר של חבר כנסת ממפלגה אחת לאחרת, אלא גם בייצוג הערבי שהמערכת הישראלית מעדיפה: רחב ועצמאי, או שותף קטן שאפשר להכיל ולנהל איתו משא ומתן על סוגיות יומיומיות המנותקות מהסוגיה הלאומית הפלסטינית.
גם אם סגלוביץ' יוסיף לרע"ם מנדט, עדיין נותרת השאלה אם הדבר מצדיק את הגדרתה מחדש של המפלגה. יוזמה אינה ערך כשלעצמה. היא יכולה לפרוץ מחסומים, אבל גם לחצות את הקווים שהגנו על הרף המינימלי של ההסכמה הלאומית הפלסטינית.
אם סגלוביץ' יצטרף ללא תנאים ויקבל עליו מצע הכולל עמדה ברורה נגד הכיבוש, המלחמה, הגזענות והריסות הבתים, וכן מחויבות למאבק בפשיעה, אפשר יהיה לדבר על המהלך כעל שותפות. אבל אם המחיר הוא שירות אזרחי לערבים, הכרה בהגדרתה היהודית של המדינה ומקום משוריין המתעלם מרצונם של חברי המפלגה, אין זו שותפות ערבית-יהודית אלא עוד דרישה מהערבי לשנות את עצמו כדי להפוך לשותף מקובל. השאלה שמנסור עבאס צריך להשיב עליה כעת היא פשוטה: מהם הקווים האדומים שלא יחצה כדי להיכנס לממשלה, והאם בכלל נותרו כאלה?
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
