גם בלי דגלי פלסטין, מאות חגגו את שחרור ותיק האסירים
למרות ההצהרות המוקדמות של השר לביטחון לאומי, החגיגה לרגל שחרורו של מאהר יונס, ותיק האסירים הפלסטינים, היתה המונית. ולמרות שלא הונפו דגלים, לא השתנה אופי ההצהרות של יונס, והוא גם לא הפך פחות פלסטיני
קבלת הפנים למאהר יונס לאחר שחררו מהכלא, כפר ערערה, 19 בינואר 2023. (אורן זיו)
מאהר יונס, שהורשע ברצח החייל אברהם ברומברג ב-1980, שוחרר מהכלא לאחר 40 שנה. שותפו למעשה, כרים יונס, שוחרר לפני שבועיים. השניים היו האסירים הפוליטיים הפלסטינים הוותיקים ביותר. למרות הצהרת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, טרם שחרורו של יונס, על מניעת חגיגות לרגל שחרורו, ועל אף איומי המשטרה, מאות בני משפחה ותומכים השתתפו בקבלת פנים לכבודו.
יונס שוחרר מכלא קציעות הבוקר (חמישי) לקראת השעה שש. בדומה לכרים יונס, ששוחרר ברעננה בזמן שמשפחתו המתינה לו ליד כלא השרון, שב"ס שיחרר את מאהר בבאר שבע, משם אספו אותו בני משפחה. לאחר שביקר את קבר אביו, שנפטר במהלך מאסרו, הגיע יונס לבית משפחתו בערערה. בין מקבלי הפנים היה גם כרים יונס.
יממה לפני שחרורו של יונס, כוחות משטרה רבים הגיעו לבית המשפחה בכפר ערערה, והזהירו את בני המשפחה שלא לקיים חגיגות. לאחר ששוחרר כרים יונס לפני שבועיים, התקיימה לכבודו קבלת פנים, שנמשכה מספר ימים, וכללה הנפה של דגלי פלסטין. המשטרה הגיעה מספר פעמים למקום וביקשה להסיר את הדגלים, והשר בן גביר מתח ביקורת על המשטרה על כך ש"החגיגות" לא הופסקו לגמרי וביקש שהעניין יתוחקר במשטרה.
בהצהרותיו לתקשורת לקראת שחרורו של מאהר יונס, בן גביר הגדיר את שחרורו כ"מבחן הריבונות שלנו" והוסיף כי "אסור לנו בשום אופן לאפשר עבירות חמורות של עידוד ותמיכה בטרור בכל מקום במדינת ישראל".
מפקד תחנת עירון, סגן-ניצב דודי רוזנטל, אמר לפני השחרור כי " מבחינתנו, בצורה חד-משמעית אין חגיגות, מוזיקה, פסטיבלים, שירים, שום דבר. האורחים מגיעים לפה, לוחצים לו את היד והולכים. במידה שיהיה משהו כזה, מתפעלים את האירוע מידית".
נראה כי לאחר שלא הצליח לאלץ את המשטרה לנקוט ביד קשה נגד המפגינים בתל אביב ונגד הנפת דגלי פלסטין במחאה, ולאחר שאפילו בשייח' ג'ראח המשטרה סירבה להיענות לדרישה להחרים דגלי פלסטין, בן גביר מצא מטרה נוחה, אליה גם המשטרה התגייסה ברצון.
אף על פי כן, תושבים ובני משפחה רבים הגיעו לברך את יונס בחצר הסמוכה לביתו, שם הוכנו מראש מאות כיסאות; "החגיגות" נעשו בשקט, בהתאם לדרישות המשטרה; במקום דגלים היו חיבוקים, צילומי סלפי וחלוקת קפה ודברי מתיקה מסורתיים. לקראת הצהריים, מאות המבקרים הוזמנו לשבת סביב שולחנות עמוסי מאכלים.
בדבריו לתקשורת יונס הודה לנוכחים והוסיף: "הדגל הפלסטיני והמולדת נמצאים בלב שלנו. 40 שנה ישבתי בכלא ונמשיך לסרב לכיבוש". יונס קרא לעם הפלסטיני "להתאחד למען פרויקט של שלום והסדר כדי להגיע למולדת עצמאית וחופשית", והוסיף כי הוא מחכה לשחרור כל האסירים.
מאהר יונס מבקר את הקבר של אביו בכפר ערערה לאחר שחררו מהכלא, 19 בינואר 2023 (אורן זיו)
"צריך למצוא פתרון. מספיק דם"
משעות הבוקר נערכו כוחות יס"מ סמוך לבית המשפחה, אך הם לא נכנסו לאזור קבלת הפנים. מעל הרחבה שאליה הגיעו המברכים, חגו שני רחפנים משטרתיים. שלט קטן בערבית, שהוצב על מכסה מנוע של אחד מכלי הרכב, ביקש מהאורחים לא להניף דגלי פלסטין. "אסור לעשות כלום, אבל העיקר שמאהר איתנו", אמרה אחת המבקרות. "בינתיים לפחות מותר לחייך".
אף שבן גביר סימן את האירוע כניצחון ואף אמר שהוא "מרוצה" מהתנהלות האירוע, מניעת הנפת הדגל לא מנעה את קבלת הפנים ההמונית, לא שינתה את אופי ההצהרות של יונס, וגם לא הפכה אותו לפחות פלסטיני. הגבלות המשטרה גם לא הרתיעו מבקרים – שחלקם לבשו כאפיות – מלהגיע לברך ולהצטלם עם יונס, או מכלי תקשורת לשדר את האירוע בשידור חי לאורך היום. למעשה, סביר שהוראות בן גביר והמשטרה הגבירו את העניין התקשורתי בשחרורו ובקבלת הפנים שנערכה לו.
אחמד סרסווי, שריצה בעצמו 30 שנה בכלא והגיע לאירוע קבלת הפנים, אמר: "המשטרה קיבלה את ההוראות מבן גביר, אבל הציבור הערבי גילה אחריות יותר מבן גביר". בפנייה לכתבים הישראלים הוא הוסיף: "תגידו לציבור בעברית את האמת, מאהר וכרים ישבו ארבעים שנה, אבל מה עם אסירים יהודים שישבו שנים בודדות על רצח פלסטינים? אנשים של כהנא זרקו רימון על מפגינים (במהלך הפגנת שלום עכשיו שבה נרצח אמיל גרינצוויג, א"ז) וישבו שנים בודדות".
סנאא דקה, אישתו של האסיר וליד דקה, המרצה עונש מאסר מאז 1984 לאחר שהורשע במעורבות ברצח החייל משה תמם, שנכחה גם היא במקום, אמרה כי זהו "יום שמח לכל משפחה של אסיר" וכי היא מצפה לשחררו של בעלה בעוד שנתיים וחצי.
בין המבקרים שהמשיכו לזרום למקום גם בשעות הצהריים, אמר יונס לשיחה מקומית: "כל אסיר מחפש את החופש שלו. הכל השתנה, האנשים השתנו, הכפר הפך לעיר, אבל אני עדיין מזהה את המקום". לגבי העתיד אמר: "צריך למצוא פתרון. מספיק דם".
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
