newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שאלת בנט: לאן נעלם הדיון הערכי בשמאל?

מחנה השמאל נחלק באחרונה לשני חלקים: אלה שרואים בסילוקו של נתניהו מטרה עליונה, ואלה שחושבים שלא בכל מחיר. אך בשמאל הציוני נוכח בעיקר השיח הפרגמטי בנוגע להשפעה, ופחות העמדה המוסרית. "לא 'נמריץ' את בנט, אבל יש סיכוי שנמתן אותו"

מאת:

לפני כשבועיים התכנסה קבוצה של כמה עשרות אנשי שמאל בשירות פעיל למסיבה פרטית, כדי לחגוג את כניסת חבריהם המצויינים לכנסת. כמקובל באירועים מסוג זה, בשמאל לפחות, גם כאן היו ברכות ודרשות שנושאן העתיד הפוליטי.

אחד הדוברים הזכיר את שמו של נפתלי בנט כראש ממשלה שיחליף את בנימין נתניהו. ברגע אחד, בלי תיאום, נפלטה מפיהם של כמה מהמשתתפים מילת התקווה "הלוואי"! עוד היו הדיה של המילה תלויים באוויר החדר, וכבר התחלפה המשאלה המילולית במבט נבוך שתלו הוגיה ואחרים אלו באלו, כאומרים: "מה קרה לנו? היינו לאנשים שבנט הפך עבורם למושא חלומות? אנחנו?"

יו"ר מפלגת ימינה, נפתלי בנט, מגיע לבית הנשיא ב-5 במאי 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

יו"ר מפלגת ימינה, נפתלי בנט, מגיע לבית הנשיא ב-5 במאי 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

הרגע הקטן הזה מזקק את מצבו הסוציו-פוליטי האנומלי של ה"מחנה" שהגדרתו קשה כמו מצבו. הוא נחלק בשבועות האחרונים לשני חלקים לא שווים בגודלם: החלק הגדול יותר רואה בסילוקו של נתניהו מטרה עליונה; החלק האחר שם לכמיהה זו סייגים שמשמעותם – לא די ב"רק לא ביבי", בכל זאת תלוי מי.

ברשומה בפייסבוק כתב הסוציולוג לב גרינברג: "המנטרה 'רק לא ביבי' העבירה את שבט 'השמאל'על דעתו – עכשיו זה הפך ל'רק בנט'". גרינברג אולי הגזים בתיאור הכמיהה, אבל צדק באבחון מוזרותו של המצב. בכל מקרה, הוא חטף מכל הצדדים – גם מתומכי "רק לא ביבי" וגם מתומכי "יש גבול – ושמו בנט", כשאף אחד לא מציע מוצא של כבוד מן הסבך.

בוגרי בחירות 1992 זוכרים מן הסתם את הססמא האיקונית "יומרץ רבין", פרי מוחו של יו"ר מרצ דאז, יוסי שריד. הכוונה היתה כמובן "בואו נהפוך את רבין לקצת יותר מרצ", כלומר נדחוק אותו שמאלה. בלי להידרש אחרי 30 שנה למידת ההצלחה של הקריאה, את גרסת 2021 שלה, נוסח "יומרץ בנט", קשה אפילו לדמיין. מפלגת הסיפוח עם ניחוחות בושם הפאשיזם שהשיקה הפרזנטורית איילת שקד בבחירות 2019 לא "תומרץ".

על פניו, יש מוצא. 56 חברי כנסת המליצו בפני הנשיא ראובן (רובי) ריבלין על יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, לראשות הממשלה. אם תחבור אליהם רע"מ על ארבעת נציגיה בכנסת – הנה גוש של 60 חברי כנסת, שמייתר את ימינה ומאפשר הקמה של ממשלה בלי בנט. זה בתיאוריה.

עם זאת, קשה לדמיין מצב שבו מי שנחשבים כבר ל"שותפים טבעיים" – מפלגת תקווה חדשה של גדעון סער ומפלגת ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן – חוברים לממשלה שנשענת בצורה כה מסיבית על קולות הערבים והשמאל. אותם, לשיטתם, אפשר להבין.

פחות מובנת ההתנהלות בשמאל. שאלת בנט כלל אינה עולה לדיון פוליטי, מוסרי וערכי, וזה מן הסתם חסר. אפשר ללמוד על כך משיחות, מקריאה ברשתות חברתיות, וגם מממצאי הסקר האחרון של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שהתפרסם שלשום (שלישי).

בין שלל השאלות, נשאלה – בציבור היהודי בלבד – שאלה יוצאת דופן. הנסקרים התבקשו להביע את דעתם על הקביעה: "סמוטריץ' ראוי להערכה על דבקותו בהבטחתו לבוחריו לא לשבת בממשלה בתמיכת המפלכות הערביות". 62% ממשיבי הימין תמכו בקביעה. טבעי. במרכז הסכימו 42% עם האמירה. הגיוני. ההפתעה מגיעה כאן: "48.5% מהנסקרים שהגדירו את עצמם 'שמאל' תמכו בקביעה כי סמוטריץ' ראוי להערכה על הדבקות בעמדתו הערכית".

אם נתעלם לרגע מהממד הגזעני המביש בגישתו של יו"ר מפלגת הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', יש כאן אמירה ברורה של השמאל כלפי מנהיגיו: גם אנחנו רוצים ומעריכים עמידה עקרונית על ערכים. בקיצור, הבו לנו סמוטריץ' שמאלן וליברלי, כזה שיגיד – רגע, בואו נראה איך אפשר בלי בנט, לא בכל מחיר. זה מעיד על חוסר בדיון ערכי שיתלווה לפתרונות הפרגמטיים שעיקרו מתוכם כל אידיאולוגיה, סליחה על המילה.

רוצים השפעה

המצב ברשימה המשותפת פשוט יחסית – שם סוגיית בנט פשוט נפסלת על הסף. בל"ד, למשל, לא המליצה בפני הנשיא על אף אחד מהמועמדים. יו"ר בל"ד, סאמי אבו שחאדה, אמר ל"שיחה מקומית" כי "מנסור עבאס הוא טעות היסטורית", ואילו "איימן עודה (יו"ר המשותפת וסיעת חד"ש; ל"ג) טעה כשהוביל שנים פרויקט של שותפות, ואני מקווה שחד"ש למדו מהטעות".

ח"כ עאידה תומא סלימאן מביעה עמדה נחרצת: "היום בנט הוא אחת הבעיות הגדולות של מחנה השינוי, שעוסק בפרסונה ולא בפוליטיקה, ומוכן להמליך אחד כמוהו. אני לא מכחישה שיש פה דילמה בין ימין פשיסטי לימין אידיאולוגי מתנחלי. יש דילמה, ואין תשובות. על שאלות שהעליתי ענו לי ביש עתיד: 'תהיה לנו זכות וטו'. זה לא מספק.

"אני לא מזלזלת בצורך להזי את ביבי, אבל לא אוכל לקחת על עצמי להיות חלק אקטיבי בפתרון כזה. לא נרים יד אקטיבית בעד בנט בשום פנים ואופן", אומרת תומא סלימאן.

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת) בסיור בחירות עם פעילי חד״ש בשוק לוינסקי בתל אביב, 25 בפברואר 2021 (צילום: אורן זיו)

"לא נרים יד אקטיבית בעד בנט". ח"כ עאידה תומא סלימאן בסיור בחירות עם פעילי חד"ש בשוק לוינסקי בתל אביב, ב-25 בפברואר 2021 (צילום: אורן זיו)

עמיתה בסיעת חד"ש, ח"כ עופר כסיף, מנסח זאת אחרת: "הימנעות יכולה להישקל כשבנט לא יהיה בנט". לקביעה הזאת מצורפת רשימה ארוכה של דרישות שיהפכו את בנט ללא בנט. מלבד שינוי מגדר – יש בה הכל.

עמדתן של מרצ ומפלגת העבודה מורכבת יותר. אחרי 20 שנה, הן מתקרבות לראשונה אל השלטון במעמד משמעותי, שונה מהמיצוב נטול ההשפעה שהיה לעבודה בממשלות האחרונות שלהן חברה, בניגוד לעמדת רוב בוחריה. אין לזלזל במיצוב הזה, אבל בהחלט אפשר לתהות מדוע הסוגיה שטורדת חלק גדול ממצביעיהן אינה עולה כלל לדיון.

חלק מהתשובה מגולם כבר בשאלה: הנחת העבודה (הנכונה) היא שרוב מצביעיהן של שתי מפלגות אלה תומכים בשותפותן בממשלה הזאת. לאורך שנים מואשמ מרצ בטהרנות יתר שהדירה אותה מן השלטון, ומנהיגיה אינם רוצים לחזור שוב על אותה הטעות.

"את צודקת, אכן לא 'נמריץ' את בנט, אבל יש סיכוי שנמתן אותו", אומר ח"כ מוסי רז ממרצ. "בנט יהיה במיעוט בממשלה הזאת, וכל כך מבסוט מעצם העובדה שהוא ראש ממשלה, שאפשר יהיה לבנות עמדת השפעה לידו. אני רואה את עיקר השפעתנו בזירה הכלכלית. ובכל מקרה לא נהיה שם לבד. יהיו אתנו בזה גם העבודה, ואפילו חלקים מכחול לבן ויש עתיד. זה לא יהיה נכון מבחינתנו לצאת מהמשחק".

גם ח"כ תמר זנדברג שותפה להערכה שמרצ תוכל לבוא לכדי ביטוי בממשלה כזאת. לדבריה, "אנחנו מפלגה אידיאולוגית הכי לא מתפשרת, אבל מפלגה. באנו להשפיע על המציאות ולא לרחוץ בטוהר. גם בממשלות של יצחק רבין ואהוד ברק עשינו פשרות.

"נכון, זה לא בדיוק אותו הדבר. גם לשותפים שלנו ברור שלא נהיה בממשלת סיפוח ובממשלה של פסקת התגברות, למשל. אין ספק שהמהלך הזה לא פשוט עבור ציבור מצביעי מרצ, אבל הלך הרוח שולט בקרבם הוא בכל זאת שזה מהלך הכרחי".

תמר זנדברג ומוסי רז חוגגים את ניצחונה של זנדברג בפריימריז, ב-14 בפברואר 2019 (צילום: פלאש90)

"באנו להשפיע על המציאות". הח"כים תמר זנדברג ומוסי רז, ב-14 בפברואר 2019 (צילום: פלאש90)

נקודת המוצא במפלגת העבודה היא דומה. שם מעריכים שרוב מצביעי המפלגה שקמה לתחייה רוצים לראות אותה בממשלה, ולא בספסלי האופוזיציה. יתר על כן, ההערכה היא שהמפלגה ששואפת להחזיר לעצמה את העוצמה האבודה יכולה לעשות זאת רק מתוך שותפות בשלטון.

אך לא כולם גורסים כך. רק לאחרונה אמר איש העבודה בעבר, חיים רמון, כי עדיף לעבודה לתמוך בממשלה מבחוץ ולא להיות חלק ממנה. לטענתו, ההיסטוריה הפוליטית מלמדת שחבירה לממשלה שבה השפעתה קטנה רק גורמת לשחיקה מתמשכת בכוחה של העבודה.

ח"כ עומר בר לב חולק על הטענה הזאת. לדבריו, "גם בחירה הפוכה לא הוכיחה את עצמה. היו כמה סבבים שבהם דווקא ההחלטה להישאר באופוזיציה גרמה לנו לאובדן כוח אלקטורלי. לא חוכמה לקחת נתונים חלקיים ולהפוך אותם לאקסיומה, זה פשוט לא מדויק".

גם במרצ וגם במפלגת העבודה בונים על הקמתו של מנגנון לגיבוש הסכמות, שבאמצעותו ידונו נושאים שבהם אפשר להגיע להסכמה. "זה המחיר של פשרה", אומר יו"ר מרצ, ניצן הורוביץ.

הרציונל ברור, ואפשר להבין אותו – פרגמטי, ענייני, ומתכתב עם המציאות ההזויה שחברו בה נזקי נתניהו וחולשה מבנית ממשכת של השמאל. אבל בכל זאת, אל מול הטענה כי בנט יחסל את עתידו הפוליטי בימין בישיבה בממשלת "שמאל" או בממשלה "עם השמאל", נשאלת השאלה מה יקרה ערכית ואלקטורלית לאותו השמאל שיישב עם בנט.

הח"כ והשר לשעבר ממרצ יאיר צבן לא צופה טובות. "הייתי מציע לעבודה ולמרצ להישאר בחוץ ולתמוך מבחוץ", הוא אומר. "גם בתמיכה מבחוץ אפשר להגיע להישגים. אפילו העובדה שרמון מציע את זה לא מרתיעה אותו מלומר את אותו הדבר. בעיני בנט הוא תופעה מאוסה. את שואלת למה איש מתוך מפלגות השמאל לא אומר את זה? הם מפחדים. פשוט כך. מרצ והעבודה מהלכות כבר שנים על פי תהום, ונרתעות ממהלכים אמיצים. זה הסיפור, וחבל".

לסיכום ניתן להביא עוד שני ממצאים מהסקר של המכון לדמוקרטיה, שמשקפים במידה מסוימת את הלך הרוח והחמיצות שבה מתקבלת הממשלה העתידית – שיעור כמעט זהה (כ-56%) מהיהודים והערבים שהשתתפו בסקר מאמינים כי הסיכוי להקמת ממשלה בראשות נתניהו או בנט-לפיד הם "נמוכים או נמוכים מאוד". לעומת זאת, יותר מ-70% מהציבור היהודי והערבי מאמינים שהסיכויים לבחירות חמישיות הם "גבוהים או גבוהים מאוד".

מכיוון שסקרים מבטאים בעיקר הלך רוח במועד עריכתם, הנתונים האלה משקפים בעיקר את חוסר ההתלהבות הכללי מהממשלה הנרקמת. ואפשר אולי להתנחם בעובדה שהיהודים והערבים בישראל לא מתלהבים מכך ממש באותה מידה.

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
חייבים להבחין בין ויתורים שאינם בלב הערכי לאלו שמהווים התקפה על עיקר העיקרים. תמר זנדברג ונפתלי בנט (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

חייבים להבחין בין ויתורים שאינם בלב הערכי לאלו שמהווים התקפה על עיקר העיקרים. תמר זנדברג ונפתלי בנט (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

חוק האזרחות: הצפרדע שעלולה לחנוק את השמאל הציוני

כניסתן של מפלגות שמאל לממשלה החדשה מחייבת ויתורים ופשרות, אבל תמיכה בחוק האזרחות תבהיר שאין לשמאל הזה קווים אדומים והכל נתון לסחר-מכר פוליטי. את החוק הזה אי אפשר לתקן או למתן. הוא רקוב מוסרית מהשורש

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf