כך נראה בית בעזה אחרי שהפך לעמדה צבאית
מרצפות וטלוויזיות שבורות, בגדים ולכלוך בכל פינה, שירותים סתומים, ציורים על הקירות ותכשיטים שנעלמו. אלה המראות שמוצאים מי שחוזרים לבתים שחיילים תפסו בעזה
כותב אורח, וצלם: אלכסנדר נבוקוב, עזה
אני נמצא בתוך בית פלסטיני בעזה, אחרי שהחיילים הלכו. ההרס כאן ניכר בכל פינה. הרהיטים הפוכים, את כל הבגדים העיפו מחוץ לארונות והם מונחים בערבוביה על הרצפה. אני מנסה להימנע מלדרוך עליהם אבל לא מצליח. אני פוסע על בגדים, על זכוכית שבורה, שאריות של אוכל, מחסניות ותרמילים בגדלים שונים.
בתוך הבית, בכמה אזורים, כתובות בעברית וסימנים ושרטוטים שנעשו בטוש ובספריי. על קירות הבתים באזור מצוירות מפות גדולות, וכן טבלאות שמציגות לוחות שמירה של חיילים.
תוכניות קרב על הקירות (אלכסנדר נבוקוב)
הבית שאני נמצא בו כרגע הוא כנראה הבית שממנו נורה סאלם שמאלי. סאלם נורה ונהרג מול עיני, במרחק מטרים ספורים ממני, בשג'עיה. הוא היה נער שניסה להציל את קרובי משפחתו בזמן שהיה אמור להיות הפסקת האש.
זו לא הפעם הראשונה שלי כאן. הבית הזה הוא אחד מארבעה בתים שאני נכנס אליהם שוב ושוב. בכל הארבעה השתמשו חיילים, וההרס הנגלה לעין זהה. אני מלווה צוות טלוויזיה ומצביע על סמני "איקס" על יד החלונות, מצדו החיצוני של הבית, שריססו החיילים בספריי כסימן לכוחותיהם שלא לירות על הבית. אני מראה להם את שקי החול על יד החלונות, העשויים מציפיות של כריות מהבית, ציפיות שהחיילים מילאו בחול.
מאיפה יש חול בבית? בשביל זה שברו את המרצפות והוציאו את החול שמתחת.
חיילים ציירו איקס מחוץ לחלונות כדי לסמן לחבריהם לא לירות בבית (אלכסנדר נבוקוב)
אנחנו מסתכלים על אריזות של תחתונים ובתחתונים משומשים שנשארו זרוקים על הרצפה. יש גם קופסאות שימורים ריקות עם כיתוב בעברית וכריכים בשקיות, שתי חולצות צבאיות שנשכחו מאחור וכומתה בצבע כחול כהה. מסכי הטלוויזיות מנופצים, ולצידם הפטישים.
את הטלוויזיה ניפצו והשאירו לידה את הפטיש (אלכסנדר נבוקוב)
בחתונות פלסטיניות מקובל להעניק לכלה תכשיטי זהב, אך קופסאות התכשיטים שבבית ריקות עכשיו. לפני מספר ימים הראה לי אחד מבעלי הבתים לא רק את הקופסה הריקה אלא גם את התעודה שמאשרת את ערך התכשיטים הנעדרים. סיפרתי על כך למישהי שאני מכיר שעובדת באו"ם כאן. היא אישרה באוזני שהם קיבלו דיווחים דומים מבתים לכל אורך הגבול בעזה בהם התבצרו חיילים ישראלים. הצבא המוסרי בעולם.
קופסת תכשיטים ריקה (אלכסנדר נבוקוב)
צוות הטלוויזיה נרתעים ומתרחקים ברגע שהם מתחילים להריח את הסרחון שמגיע מכיוון השירותים. אני יכול לדווח ממראה עיניי שבכל הבתים המראה הוא אותו מראה, כזה שמעלה חשד שבטירונות לא לימדו אותם להוריד את המים בגמר השימוש.
השירותים בכל הבתים שנתפסו נראים ככה (אלכסנדר נבוקוב)
אני מוציא קוראן ומראה לצוות כיצד כל הדפים בפנים נתלשו. אני מרים כריכה של אלבום תמונות, פותח אותו, ובפנים חסרות כל התמונות שהיו בו פעם. הרס הזיכרונות של פלסטינים היה מאז ומתמיד כלי בלוחמה הישראלית. זיכרונות והיסטוריה, הרי, מהווים את המצע עליו נבנית זהות לאומית.
מדי צה"ל הושארו מאחור (אלבסנדר נבוקוב)
אנחנו עולים לגג ואני מצביע לעבר הבתים האחרים שנתפסו כעמדות, שיחדיו מהווים לקט נקודות אסטרטגיות שמהן ניתן לצפות על רדיוס גדול. מולנו, למטה, משטח ריק שלפנים היה בוסתן פורח. אני מסתובב לצד השני ומצביע על חלקת אדמה המרוחקת כמאה מטרים מאיתנו, בסמוך לגבול. לאורכה ניתן לראות בבירור סימני צמיגים. לפי הסימנים נראה שהטנקים עמדו בשורה מסודרת זה לצד זה וירו ישירות לעבר הבתים. אני מראה לצוות העיתונאים גם אסם שבתוכו מתו פרות וגמלים. אפשר להניח בבטחה שאף אחד מהגמלים לא מת מצמא.
גרפיטי על קירות הבית (אלכסנדר נבוקוב)
היום הוא היום האחרון של הפסקת האש, שהוארכה כבר כמה פעמים. אין סיבה להאמין שיאריכו אותה שוב. גם אין סימנים לכך שהצדדים מסוגלים להגיע להסכם בקהיר. אנחנו עוזבים את הבית ומגלים שאנחנו לא לבד. לצדנו צועדות המשפחות שבאו לבחון את הנזקים לבתיהן ההרוסים, ועכשיו הן כולן שוב בדרכים, ילדים רכים על הכתפיים וציוד מינימלי והכרחי שהצליחו לחלץ ביד.
הם יוצאים מהבתים כמו פלגי מים קטנים, שמחפשים את הנחלים בדרך אל הים. מספר ההולכים בכבישים הולך וגדל. משפחות חוזרות לבתי חברים ומכרים או לבתי ספר של האו"ם. בניגוד לפעם הקודמת, הפעם לא מדובר במנוסה מבוהלת. הם פשוט הולכים, חלקם בידיעה שהפעם כבר לא משאירים דבר מאחור.
> אני יושב בבית החולים אל-שיפא, מוקף בדוחות על המתים והפצועים
מגן דוד על קיר בית שהצבא הפך לעמדה בעזה (אלכסנדר נבוקוב)
אלכסנדר נבוקוב הוא פעיל בינלאומי שנמצא כרגע בעזה.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
