המזרח התיכון המדמם הוא תמרור האזהרה לאמריקה נגד טראמפ
הסופר הלבנוני אליאס ח'ורי סייר בארה"ב והזדעזע מתופעת דונלד טראמפ. השטחיות, הגסות, הסגידה לכסף והאלימות הזכירו לו את הבית. אבל הוא גם מצא שם מקור אחד לתקווה
כותב אורח: אליאס ח'ורי
אני זוכר את התדהמה שהיכתה בי כשקראתי איך הצליח הסופר הדגול אמיל חביבי להפוך את שם העצם לפועל ב"אופסימיסט". הוא המציא את הפועל "שיקספר" מהשם "שייקספיר" כפועל שמתאר את מסיבות האלימות שנחשף אליהן סעיד הגיבור באחד מבתי הכלא הישראלים. נדמה לי שהפיכת השמות לפעלים חוסכת במילים ולוקחת אותנו ישירות ללבו של העניין.
זה מה שניסיתי לעשות בסיור שלי בארצות הברית עם הסיפור "סינאקול". כשנשאלתי על נושאים שיש להם קשר לפוליטיקה האמריקאית באזור המזרח התיכון הייתי עונה שאני מפחד מ"טראמפיזציה" של העולם. היה לי קל להטות את המילה לפועל כי באנגלית השם טראמפ הוא כבר פועל. כשניסיתי לתרגם את הפועל טראמפ לערבית, נתקלתי בקשיים רבים כי המילה "טראמפיזציה" (טרמיפ בתעתיק ערבי) היא לא מילה יפה, והייתי צריך להחליף אותה במשפט שלם כדי שהמשמעות תעבור לקוראים.
ואז חשבתי שבעצם אצלנו במזרח הערבי לא צריך מילה שתתאר את המצב הזה בחיינו, כי אנחנו "טורמפנו" או "עברנו טראמפיזציה" מזמן. זה קרה מאז שהמנהיגות הערבית האזורית איבדה את מעמדה, אחרי שמצרים הפסיקה להוביל ומסרה את ההובלה למוטרפי העריצות כמו קדאפי, סדאם ואסד ובנו, שהובילו את האזור לאסון, או לפחות מאז שהשתלטו עלינו הערכים של הגז והנפט והפכו את האזור לתאטרון כאוטי.
שיקוי הרעל. דונלד טראמפ בוועידת איפא"ק (באדיבות איפא"ק)
נעזוב לרגע את משחק הפעלים והשמות. הסיור בארצות הברית היה מועיל ומהנה, אבל גם מילא אותי באימה. האימה לא הגיעה מהמציאות האימפריאליסטית האמריקאית, המדינה שרואה בעצמה את מרכז העולם, כי זה עניין שהתרגלנו כבר אליו. ההרגשה הייתה שהבחירות האלה שיחררו רמות דיבור נמוכות באופן שבדרך כלל אינו מקובל. חוץ מהמועמד הסוציאליסטי ברני סנדרס, שמגלם את שאיפתו של העולם לערכים של חירות וצדק, הדיון של יתר המועמדים לנשיאות נפל בפח של טראמפ. זהו הפח של ביטוי עמוק של המצוקה התרבותית והרוחנית ממנה סובל האדם הלבן, שחי במצוקה כלכלית ומשתלטת עליו האימה מהמהגרים השחורים, הלטיניים והמוסלמים, והוא מרגיש שהערכים שלו מתפרקים.
טראמפ הביא שיח כמעט פשיסטי כדי להגן על "החלום האמריקאי" ועל הערכים של הגבר הלבן. הוא הפך את הערכים לסמרטוט והגיע עד לעקבים של השפה והפשיט אותה מכל הכיסויים כדי להגיד את מה שהוא חושב, את מה שאף אחד לא מעז להגיד בדרך כלל. גם המתחרים שלו במפלגה הרפובלקנית אימצו את השפה שלו, שמשלבת בין ספונטניות חצופה ושיח פוליטי ישיר. היא מזכירה בהפוך על הפוך זמנים בהם הגבר הלבן לא היה צריך לדבר בכנות, כי בשבילו הכח איפשר לדיבור להיות כיסוי על מעשיו.
סוציאליזם או ברבריות
היום כבר השתנו חוקי המשחק, ואת רעד הניצחון של המלחמה הקרה החליף הפחד ממשבר כלכלי אגרסיבי שמרחף מעל כולם, ממשברים חברתיים פנימיים שהם תוצר של קפיטליזם דורסני, והפחד מאבדן השליטה על החברה האמריקאית, שלזירה הפוליטית שלה נכנסו שחורים ונשים והיספנים. חבר אמריקאי אמר לי שזאת התגובה לנשיא השחור הראשון, למרות שאובמה נשאר אזוק והתנהג כמו שחור בין לבנים. אמרתי לו שהוא צודק, והוא ענה שעדיין המראה של נשיא שחור הוא בלתי נסבל מבחינת רבים שם.
אני לא יודע אם ההנחה הזאת נכונה, אבל אני רואה בתופעה הטראמפית כתופעה שחורגת מעבר לאמריקה. זה מה שקרה במזרח אירופה, עם עליית הפשיזם החדש, ובצרפת אחרי ניצחון מפלגת החזית הלאומית בבחירות המקומיות האחרונות. זה גם מה שרואים בעולם הערבי. ישראל הפועלית והחילונית, שכיסתה את הגזענות שלה בשיח "דמוקרטי", כבר לא קיימת, ועכשיו זה זמן הקואליציה בין המתנחלים לזרמים הלאומניים והדתיים הקיצוניים, שישנו את השפה במדינה העברית. הערבים נפלו לבוץ הכישלון והפכו לזירת הרצח הראשית באזור שאיבד את עשתונותיו ונכנע לפנטזיה.
תופת מקומית שגולשת אל כל העולם. מחנה הפליטים אל-ירמוכ בסוריה (צילום: אונר"א)
בלי קשר לתוצאות הבחירות הנשיאותיות בארצות הברית – טראמפ כבר ניצח. הניצחון שלו הוא בעיקר בשפה ובשיח. הניצחון שלו הוא ניצחון הרברבנות, חוסר הבושה, ההתגאות בכסף ושנאת האחר.
אמריקה יורדת לתחתית עם המיליונר הזה, שיש לו תאגיד שנקרא על שמו והוא מתרברב בגוף של אשתו כמו שהוא מתרברב ביאכטה שלו. זה מבטא את התחתית שאמריקה הגיעה אליה אחרי השקר שהוביל למלחמת עיראק וגרם לשינויים באזורנו ובעולם. מלחמת עיראק התבססה על שקר שהמציאה התשוקה של השמרנים החדשים לדם ולנפט, שקר שהבטיח מעבר לתופת בעולם הערבי, תופת שמשתלטת על שאר העולם.
אני לא יודע איזה תעלול יבצע המוסד הפוליטי האמריקאי כדי להימנע מלשתות את השיקוי של טראמפ, אך מה שתופס את תשומת הלב במשוואה הטראמפית הוא שניגוד אחד מציף ניגוד אחר, כי עד כמה שהשיח של טראמפ נראה וולגרי וגס וחסר ערכים – כך השיח של המועמד הדמוקרטי ברני סנדרס, בעל הערכים האנושיים והשפה הברורה והאצילית, יוצר אלטרנטיבה של הניסיון של אמריקה להטביע את העולם בכאוס רוחני ושפתי.
בין הברבריות של השיח של טראמפ והאנושיות של השיח של סנדרס, צריך לזכור את האמירה המרקסיסטית המפורסמת: על האנושות לבחור בין ברבריות לסוציאליזם.
אליאס ח'ורי הוא סופר, מחזאי, הוגה ופעיל פוליטי לבנוני. בעברית ראו אור בהוצאת אנדלוס ספריו באב אלשמס ויאלו, בהוצאת הקיבו המאוחד – פנים לבנות, ובקרוב ייצא בהוצאת חרגול הספר מסעו של גאנדי הקטן. הפוסט נכתב במקור בערבית, ותורגם על ידי דימה דראושה
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
כאן אפשר להצטרף
לתמיכה – לחצו כאן
