newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"המדינה איבדה את הבושה. מבחינתם משילות זה רק להרוס"

כוחות משטרה גדולים פשטו על הכפר הבלתי מוכר ואדי אל חליל שבנגב, לאפשר את פעולת ההריסה הגדולה ביותר ב-14 השנים האחרונות. התושבים, שכלל לא התנגדו לפינוי, רק סירבו לעבור לשכונה שיש עליה כבר תביעת בעלות: "בן גביר לא רוצה פתרונות של חיים משותפים. הוא רוצה להבעיר את הנגב"

מאת:

"המדינה מכריזה מלחמה על אזרחיה". הריסת המסגד בכפר הבלתי מוכר ואדי אל חליל שבנגב, ב-8 במאי 2024 (צילום: אורן זיו)

כאלף שוטרים ועובדי מנהל מקרקעי ישראלי פשטו הבוקר (רביעי) על הכפר הבלתי מוכר ואדי אל חליל שבנגב, והחלו להרוס את כל עשרות המבנים שמרכיבים אותו. בכפר חיים כ-320 תושבים.

במקום היו יחידות של שוטרי יס"מ ומג"ב ויחידת יואב. הם הגיעו מצוידים במסוק, ברכבי שטח, באופנועים, ברחפנים ובמכת"זית. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, התגאה בהודעה שפרסם בגידול במספר ההריסות בנגב, וקרא לתושבים "פורעי חוק". זאת, אף שהפינוי נעשה במסגרת הרחבת כביש 6, ולא מכיוון שהמבנים אינם חוקיים. המהלך הוא חלק מ"פרויקטים לאומיים" שמוקמים בנגב, שבמסגרתם מפונים תושבים בדואים.

זו ההריסה הגדולה ביותר בנגב זה 14 שנים, כשרוב ההריסות בתקופה הזאת היו של חמישה עד עשרה מבנים בכל פעם, לכל היותר. ב-2010 נהרס הכפר אל עראקיב כולו, אך היו בו מספר קטן יותר של מבנים. ואדי אל חליל, אחד מ-35 כפרים בלתי מוכרים בנגב, לא חובר לתשתיות, ותושביו לא קיבלו שירותים ביישוב עצמו, אף שהם חיים במקום עשרות שנים. ממועצת הכפרים הבלתי מוכרים נמסר כי ליישוב הוצאו 47 צווי הריסה. בין השאר, נהרס גם המסגד של הכפר.

עם הגעתם למקום, השוטרים הרחיקו לשולי הכפר את התושבים ואת מעט הפעילים שהגיעו לעמוד איתם, והתחילו להכניס דחפורים ומשאיות. עובדי קבלן, לבושים בווסטים צהובים, הוציאו את הציוד והרהיטים שנותרו בבתים והעמיסו אותם על משאיות. כמה סוסים וגמלים הסתובבו באי שקט בין הדחפורים והשוטרים.

סלימאן אבו עסא, מראשי הכפר, אמר לפני תחילת ההריסות: "גרים פה כ-300 אנשים. אנחנו מעולם לא התנגדנו לפתרון ולפשרה, הבענו נכונות. הדרישות שלנו צנועות, רק מקום מתאים ופיצוי הולם. אמרו שאנחנו סרבנים, אבל זה לא נכון. אפילו המבוגרים יודעים שבגלל כביש 6 צריך להתפנות".

כפי שאמר אבו עסא, התושבים הסכימו כבר לפני כארבע שנים להתפנות מהמקום כדי לאפשר את סלילת כביש 6 דרומה. תחילה סוכם שיעברו לשכונת אלמטלה, ממזרח לתל שבע, שאושרה על ידי מוסדות התכנון בסוף 2020 כדי לתת מענה למפונים מתוואי כביש 6, ונמצאת כיום בתהליך פיתוח. בפברואר 2021 אישרה ועדת גבולות דרום את העברת שטח השכונה מהמועצה האזורית בני שמעון לשטח המוניציפלי של תל שבע, אך שרי הפנים לא חתמו מאז על המהלך.

לפני שלוש שנים, החליטה רשות הבדואים לכפות על תושבי הכפר לעבור לשכונה 1 באום בטין, מרחק של כקילומטר מהמקום המיועד באלמטלה, אך הם מסרבים לכך. לפי התושבים, משפחה גדולה שמתגוררת סמוך לשכונה 1 דורשת שהשכונה תיועד לה, וחלק מבני המשפחה מאיימים באלימות כדי למנוע מאחרים להתיישב בה.

לדברי אבו עסא, "קבעו בשכונה 1 באום בטין, מקום לא מתאים, שיש בו מריבה, ויש מי שטוענים לבעלות שם, אז אם עוברים לשם יהיה בלגן. היה תקדים בלקייה שהסתיים ברצח. הם התעקשו, סגרו את כל האפשרויות האחרות, למרות שיש ממזרח לבאר שבע אזור שהוגדר למפוני כביש 6, אבל שר הפנים לא חתם. מאז קום המדינה יש בעיה עם המנהל, אבל מקרה כזה לא היה, כזאת עקשנות. נראה שכשמדברים אליך לא מתייחסים אליך כאל בן אדם. המדינה איבדה את הבושה. מבחינתם, משילות זה רק להרוס".

בפברואר אשתקד הגישו תושבי ואדי אל חליל עתירה לבג"ץ נגד המעבר לשכונה 1 וצווי ההריסה, אך היא נדחתה. בג"ץ נימק את הדחייה כשצידד בעמדת המדינה, לפיה מעבר לאלמטלה יעכב בשנתיים את הארכת כביש 6. לפני כחודשיים הגישו התושבים עתירה נוספת לבג"ץ, כדי לדרוש ממשרד הפנים לאשר את העברת אלמטלה לתל שבע. ההליך עדיין מתנהל.

"אנשים מעדיפים לשרוף מתוך כאב"

ֿלעומת הפינוי באום אל חיראן, שבו נהרג התושב יעקוב אבו אלקיעאן מירי שוטרים, הפעם השוטרים הגיעו בשעות היום ולא בחושך. הגעת השוטרים לא נתקלה בהתנגדות, ורק אדם אחד נעצר עם כניסתם למקום. המחאה היחידה התרחשה לפני הפשיטה, סביב שבע בבוקר, כשכמה תושבים הציתו את בתיהם, כולל חלק מהריהוט בו.

יוסף אבו עסא, תושב בן 35 שהוציא את ילדיו מהכפר לפני ההריסה, ישב במכוניתו והביט על השוטרים הפושטים על הכפר, כשברקע בתים עולים באש. "אתה עובד שמונה-תשע שנים בתור שכיר", אמר, "חוסך כסף כדי לבנות בית, ואז הורסים לך, לא נותנים מקום אחר, לא עוזרים. לכן אנשים מעדיפים לשרוף, מתוך כאב".

"תראה כמה שוטרים יש פה", המשיך. "איפה הם היו ב-7 באוקטובר? כוח כזה יכול לכבוש את לבנון. אני מרגיש לא שונה מבחינתם ממחבלי הנוח'בה. אני אזרח ישראלי, נאמן למדינה, עושה שירות לאומי, וזה מה שקורה".

דובר מרחב נגב יעקב, קובי הרוש, התייחס ל-7 באוקטובר בשיחה עם התושבים. הוא עבר את שורת השוטרים, נעמד בין התושבים הזועמים, ואמר: "אנחנו כאן אחים שלכם. השוטרים כאן שמאבטחים הם אותם שוטרים שב-7 באוקטובר הצילו את המדינה. אנחנו משרתים את המדינה, משרתים את כולם. השוטרים כאן מקיימים את החוק, את ההחלטות של בית המשפט. הם מאבטחים, הם לא הורסים פיזית את הבתים, זו החלטה של המדינה. אנחנו פה אוכפים את החוק. אנחנו פה כדי להשליט סדר ושלום ביחד, במשותף".

חבר הכנסת לשעבר טלב א-סאנע (רע"ם-תע"ל) אמר: "עצם ההתנהלות, מה שאנחנו רואים כאן, זו כמו הכרזת מלחמה. מדינה מכריזה מלחמה על אזרחיה. לבדואים יש חטופים בעזה אצל חמאס, במלחמה בתים ספגו ירי של טילים, היו שבעה הרוגים. יש הריסות על ידי רקטות של חמאס, ויש הריסות על ידי בן גביר. במקום לפתור את הבעיה בהידברות והכרה ביישובים, חושבים שהריסת בתים זה פתרון. אבל זה לא. אנחנו אזרחי המדינה. הפתרון הוא הכרה ביישובים, ומתן זכות בסיסית לאנשים לגור בכבוד".

א-סאנע ציין כי הפרקטיקה של לנסות להעביר תושבים לשטח שיש עליו תביעת בעלות אחרת מוכרת כבר שנים. לדבריו, "בן גביר לא רוצה פתרונות של חיים משותפים. הוא רוצה להבעיר את הנגב, לגרור לעימות עם המשטרה. אנחנו אומרים שהנכס החשוב ביותר הוא החיים המשותפים. לא ניתן לשר קיצוני להבעיר את מערכת היחסים".

תושבים ופעילים הזכירו את בן גביר כגורם שדחף להריסה, ובלשכת השר אישרו את הדברים ואף התגאו בכך בהודעה לתקשורת, שפורסמה בבוקר בזמן מבצע ההריסות.

בהודעה נאמר: "הריסת עשרות מבנים לא חוקיים בצביר אבו עסא שבנגב היא צעד חשוב של ריבונות ומשילות. אכן, כפי שהשר הבטיח עם כניסתו לתפקיד, יש עלייה ניכרת בהריסות הבתים הלא חוקיים בנגב, והשר גאה להוביל מדיניות זאת, ועושה זאת מדי שבוע בשולחנות עגולים ובהשתתפות הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, עם השר שיקלי, רשות מקרקעי ישראל, בהובלת השר גולדקנופף וראש רמ"י ינקי קווינט, הרשות לאכיפת מקרקעין והסיירת הירוקה. יידע כל פורע חוק בנגב שאדמות הנגב לא הפקר, ומדינת ישראל תילחם מלחמת חורמה במי שמשתלט על קרקעות ומנסה לקבוע מציאות בשטח".

כפי שפרסמנו בשנה שעברה, השר לשוויון חברתי, עמיחי שיקלי, הציג את "תוכנית המיקודים" לקידום הסדרת ההתיישבות הבדואים בנגב, אך במקום להתמקד במשימות חשובות כמו בניית גני ילדים או שיתוף את האוכלוסייה, עיקר הדגש של התוכנית נמצא באכיפה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
המפגינים בקמפוסים שאני ביקרתי בהם בעיקר רצו לדבר. המאהל באוניברסיטת קולומביה (צילום: עבד דיבר אניה CCO)

המפגינים בקמפוסים שאני ביקרתי בהם בעיקר רצו לדבר. המאהל באוניברסיטת קולומביה (צילום: עבד דיבר אניה CCO)

מרחבים של אי-נוחות

לפני שנסעתי לארה"ב להשתתף בטקס הפרישה של פרופ' רשיד ח'אלידי, מגדולי ההיסטוריונים הפלסטינים ומי שהדריך אותי לדוקטורט, הזהירו אותי מהאווירה בקמפוסים שם. גם אם השיח היה לא פשוט, מצאתי שם נכונות לדבר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf