לא במקרה אל-ג'זירה נסגר בין יום חופש העיתונות ליום השואה

ישנה סמליות לא מבוטלת בעובדה שממשלת ישראל החליטה לסגור את משרדי רשת אל-ג'זירה בארץ בתפר שבין יום חופש העיתונות העולמי ליום השואה. מי שעבורו יום השואה איננו רק כלי ציני לאינדוקטרינציה לאומנית, אלא צו מוסרי ללמידה ולהפקת לקחים מהרגעים האפלים ביותר בהיסטוריה לבל יישנו, אינו יכול שלא להצטמרר מסמיכות הזמנים הזו; הסתרת פשעים, תעמולה גזענית ועידוד הבורות הם אבני המרצפת שמפלסות את דרכה של חברה לפשיזציה מוחלטת וחסרת מעצורים.

מדבריו של שר הכלכלה והתעשייה, ניר ברקת, עולה שלא רק שהממשלה היתה ערה לסמיכות הזמנים הזו, אלא שזו אף היתה מכוונת. "אל-ג'זירה היא מנוע האנטישמיות הגדול בעולם", צייץ ברקת. "ערב יום השואה, הממשלה מעבירה מסר חד נגד זרוע התעמולה של מדינת הטרור קטאר. לא נאפשר לאויבי ישראל לשדר תעמולה אנטישמית ועלילות דם משטחנו".

מנוע האנטישמיות הגדול בעולם, לא פחות. שר במדינה שראשיה מארחים דרך קבע את גדולי הפשיסטים והאנטישמים בעולם, מאשים את ערוץ התקשורת העיקרי שמשדר כיום לעולם את זוועות עזה בהפצת אנטישמיות. לקרוא ולהתפלץ.

עושה רושם שממשלת נתניהו מבינה את מהות העבודה העיתונאית טוב יותר ממרבית כלי התקשורת הישראליים. היא מבינה שהאמת והידע הם הנשק היעיל ביותר נגד טוטליטריות, גזענות וכוחנות, ועל כן רואה בהם אויבים.

מזה שבעה חודשים, בעוד התקשורת הישראלית כולה – למעט מובלעות בודדות – משמשת שופר תעמולה כמעט מוצהר של המדיניות הישראלית ומסתירה מהציבור את האפוקליפסה שמחולל הצבא בעזה, בעוד כתבים יושבים באולפנים ומקריאים את הודעות דו"צ כדיווחים עיתונאיים, כתבי אל-ג'זירה – כמו עיתונאים רבים אחרים בעזה – מסכנים את חייהם כדי לחשוף בפני העולם את הזוועה הזו כהווייתה. ראש לשכת אל-ג'זירה בעזה, ואיל אל-דחדוח, איבד בהפצצות הישראליות את אשתו ושלושה מילדיו, אחד מהם, חמזה, עיתונאי בעצמו. גם מעומק יגונו, לאחר השכול הבלתי נתפס הזה, אל-דחדוח המשיך לעשות את עבודתו במקצועיות.

לפי מדד חופש העיתונות השנתי של ארגון עיתונאים ללא גבולות, מתחילת המלחמה נהרגו יותר מ-100 עיתונאים פלסטינים ברצועה. לפחות 22 מתוכם נהרגו במהלך עבודתם. ישראל, לפי הדו"ח הזה, היא אחד מארבעת "בתי הסוהר הגדולים ביותר בעולם לעיתונאים", בחברתן המכובדת של סעודיה, איראן וסוריה. עכשיו הגיעה הממשלה לצעד הבא: את מי שלא מצליחים להרוג או לכלוא, משתיקים בכוח החלטות ממשלה.

כן, לרשת אל-ג'זירה יש עמדה ביחס למלחמה הזו. כאשר עשרות אלפי אזרחים לא מוגנים מורעבים ונטבחים, לא רק לגופי תקשורת, אלא לכל אדם הגון, אמורה להיות עמדה בעניין. גם לתקשורת הישראלית יש עמדה – לא מוסרית ולא מקצועית, אבל עמדה. אבל בניגוד להם, אל-ג'זירה מקפיד להביא למיליוני צופיו ברחבי העולם גם את הנרטיב הישראלי – כמובן, תוך עימות שלו עם שאלות קשות ונוקבות. זה תפקידו.

בניגוד לתקשורת הישראלית, שבמקום לאפשר לציבור לשמוע את הנרטיב הפלסטיני ממקור ראשון מתווכת את הצד הפלסטיני באופן מסולף ומניפולטיבי במעמד צד אחד, באל-ג'זירה התראיינו לאורך השנים, וגם במהלך המלחמה, דוברים ישראלים רבים, שקיבלו הזדמנות להציג את העמדה שלהם. אפילו דובר צה"ל עצמו, דניאל הגרי, התראיין אצלם. החרמת אל-ג'זירה על ידי ישראל תחסום מעתה גם את האפשרות הזו.

כחודש לתוך המלחמה, אל-ג'זירה ערכו איתי ריאיון ארוך. הריאיון עצמו ארך כשעה, שמתוכה ערכו כחצי שעה לשידור. בסוף השיחה אמרתי למראיין שאני מאוד מבקשת שישאירו את כל מה שאמרתי על זוועות 7 באוקטובר, ולא יורידו את החלק הזה בעריכה. "כמובן שנשאיר", הוא השיב, "זה חשוב לנו לא פחות מאשר לך". הוא הדגיש בפניי שזאת לא רק החלטה מקצועית, אלא גם מוסרית.

כשביקשתי לפתוח הבוקר את אתר אל-ג'זירה באנגלית, פעולה שהיא חלק משגרת היום שלי בחודשים האחרונים, קיבלה את פניי ההודעה הזו:

"הגישה לאתר האינטרנט אליו ביקשת לגלוש הוגבלה בהוראת שר התקשורת מיום 06.05.2024 מכוח סעיף 2(א)(4) לחוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה הוראת שעה – חרבות ברזל , התשפ"ד 2024 […] כל הרואה עצמו נפגע רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המוסמך ולבקש לשנות את תנאי ההוראה או לבטלה".

ההחלטה האווילית והנואלת של ממשלת ישראל לא תמנע מרשת אל-ג'זירה להמשיך לחשוף את פשעיה. בעולם ימשיכו לראות את התמונות, אבל מהבוקר, אזרחי ישראל קצת בורים יותר ביחס למציאות שלהם עצמם. הודעת מכונת התעמולה הישראלית מזמינה את "כל הרואה עצמו נפגע" לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את ההחלטה. הבוקר הזה, הנפגעים הם כל אחת ואחד מאיתנו – אלה שעדיין מסרבים לקבל שמלחמה היא שלום, חירות היא עבדות ובערות היא כוח.