הקשר ההדוק בין המאבק לשחרור נשים ובין שחרור בעלי חיים
עוד במאה ה-19, נשים שנאבקו להפסקת ניסויים בנשים עניות נאבקו גם להפסקת עינוי בעלי חיים. כדי ליצור עולם אמפטי לנשים, צריך ליצור עולם יותר אמפתי לכולן. אין צדק לא.נשים וצדק לבעלי חיים אחרים, יש רק צדק
אני זוכרת שעמדתי ככה לפני כמה שנים, משותקת מפחד, חנוקה. הידיים הגדולות שלו החזיקו אותי והרגשתי איך אני מאבדת תחושה. הוא ראה את הדמעות, עצר לרגע ואז המשיך. הוא היה צריך, ואני הייתי שם כלי לסיפוק היצרים והצרכים שלו.
במיצג שקיימה עמותת המכללה, בית ספר חברתי לנשים שורדות זנות ואלימות, אני שוכבת בארון קבורה, שוב מעמידה פני מתה.
ה-8 במרץ מצוין בעולם כ"יום האישה", יום שהפך מיום מאבק ליום צרכנות שבו מוכרים לנו "טיפולי יופי" וסדנאות סטיילינג, כאילו זה מה שנשים צריכות. כאילו שהן לא צריכות ביטחון ברחוב; לא צריכות לקום בוקר אחד בלי להרגיש פגומות ובנוח עם המראה שלנו; לא צריכות שלא ירצחו אותנו בבית; לא צריכות שוויון כלכלי בתעסוקה; לא צריכות שיעבור יום אחד ללא אונס או אלימות מינית כלפי מישהי. אנחנו לא קונות את זה יותר. אנחנו לא כאן בשביל פירורים של זכויות, אנחנו לא נסתפק בפחות מצדק לכולן.
תפיסה של "עליונות טבעית" היא מכבסת מילים שנוצרה כדי להצדיק דיכוי, בין אם זה האדם הלבן מול השחור, בעלי רכוש מול חסרי רכוש, גברים מול נשים – וכן, גם בני אדם מול מינים ביולוגיים אחרים. על מנת לבסס עליונות, הצד החזק צריך לייצר הפרדה ברורה, צריך לייצר את "האחרוּת" המדומיינת הזו, שבכל פעם מחליפה פנים: נשים, שחורים, יהודים, מוסלמים.
שיח הזכויות עבר תהליכים ונאלץ לאורך השנים להכליל בתוכו קבוצות מוחלשות, שהשליטה בהן נתפסה כסדר הטבעי של הדברים. גם השיח הפמיניסטי עבר תהליכים. הפמיניזם הליברלי עסק בעיקר במה שקורה לנשים במרחב הציבורי. הפמיניזם הרדיקלי קרא לתת במה לנשים מגזעים וממעמדות שונים והעביר את הזרקור גם לחדר המיטות. אני מבקשת להפנות את הזרקור אל המטבח והצלחת, ולהרחיב את המבט למינים ביולוגיים אחרים.
הקשר ההדוק בין המאבק לשחרור האישה למאבק לשחרור בעלי חיים הוא לא רק מהותי אלא גם היסטורי. במאה ה-19, כאשר התבצעו ניסויים רפואיים בבעלי חיים ובנשים עניות ושחורות שמעמדן נתפס כלא אנושי ולכן מותר, פמיניסטיות שהחלו לעסוק בתחום הרפואה פתחו במאבק להפסקת הניסויים בנשים ובבעלי החיים, מתוך הבנה שלא ניתן להצדיק פגיעה בחלש לתועלת החזק. גם חלק משמעותי מהפעילות בתנועת הסופרג'יסטיות לקחו חלק פעיל במאבק לשחרור בעלי חיים.
במיצג "בסבל כולם שווים" שקיימתי לפני כמה שנים עמדתי ובידיים רועדות החזקתי בגוף מעונה שותת דם, שלקחו ממנו הכל. לקחו ממנו כי היה אפשר, כי ככה כולם עושים, כי לימדו אותנו להפריד בין דם לדם, בין כאב לכאב, כי התרבות שלנו עדיין מלמדת שיש חיים ששווים יותר וכאלו שפחות.
הורגלנו לראות פרסומות שהפכו נשים לחפץ, שמוכרות את גופנו כמו מוצר, התרגלנו להסתכל על עצמנו במראה ולשנוא, התרגלנו שנוגעים בנו בלי רשות. התרגלנו לראות גופות כמזון ולפשוט את עורו של יצור אחר ולהתהדר בו סתם כי זה "יפה".
התרגלנו להשמדה של יערות גשם עבור מוצרי צריכה לא הכרחיים, לעולם שבו האוקיאנוסים גוססים ורובו של הדגן הולך להזין בעלי חיים במכלאות, בזמן שרבים סובלים מהשמנת יתר והחצי השני מרעב.
השלמנו עם השמדה של מיליוני מינים ביולוגיים בגלל התנהגות חסרת אחריות של מין אחד. הסתגלנו והפנמנו את האלימות היומיומית שמולנו, את האלימות היומיומית שנעשית בגופנו והאלימות שבה כולנו לוקחים חלק. ואני תוהה, מתי עצרנו לחשוב מה המחיר? ומי משלם אותו? ואיך עוצרים ולמה כולנו שותקות? ומתי איבדנו את התקווה לעולם טוב יותר.
"אפליה, דיכוי, אדישות, והתעללות מתקיימים רק כאשר קבוצה אחת רואה עצמה עליונה על אחר, ובעלי חיים חווים צורת עליונות זו מדי יום ביומו כשהם נשחטים עבור שולחן האוכל שלנו", מסבירה אנג'לה דייויס.
פטריארכיה, גזענות וסוגנות הם כולם צדדים שונים של אותו המטבע, של אותה תפיסה שלפיה יש חיים ששווים יותר ואלו שפחות. הכיבוש אותו כיבוש, כיבוש האדמה, כיבוש ציוני, כיבוש גברי, כיבוש אנושי.
מדינה שחיה על תעשיית הנשק שלה לעולם תחיה על אלימות וכוח, ותפעיל אותו נגד כל מי שנחות בעיניה – אתיופים, פלסטינים, נשים ובעלי חיים. מדינה שבזמן משבר אקלימי ממשיכה לאשר קידוחי גז ונפט ומתעדפת רווח כלכלי על פני החיים של כולנו, מדינה שלא מצליחה להגן על מחצית מהאוכלוסייה שלה, שבה כל אישה שלישית עוברת תקיפה מינית ואחת מתוך אחת נפגעת. מדינה שממשיכה להשליט משטר צבאי על מיליוני בני אדם, שמפעילה אלימות משטרתית כלפי קהילות שלמות. המדינה הזו לא צריכה לא טיפול קוסמטי, אלא טיפול שורש.
אני סבורה שאין כזה דבר צדק לא.נשים וצדק לבעלי חיים אחרים, יש רק צדק. ועל מנת ליצור עולם אמפתי לנשים, צריך ליצור עולם יותר אמפתי לכולן. ואני מאמינה שאנחנו יכולות.
עדי וינטר היא פעילה פמיניסטית לשחרור בעלי חיים ובכללם האדם
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן