newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ההימור של נתניהו על פוטין עשוי להרתיע את דוברי הרוסית

בניגוד למה שאולי מקובל לחשוב, רבים מאוד מקהילת יוצאי בריה"מ לא אוהבים את השליט הכמו-דיקטטורי. "כשאני רואה את הפוסטר של פוטין, אני מרגישה שהוא רודף אחריי", אומרת עיתונאית דוברת רוסית. עוד שגיאה בקמפיין של נתניהו בקהילה הרוסית?

מאת:

בשנים האחרונות, מגיעה לישראל בזרם דק עלייה חדשה מרוסיה. עשרות אלפי יהודים משכילים, בעלי מעמד סוציו-אקונומי גבוה למדי ברוסיה, ליברלים ונאורים, שנסים בשאט נפש מההידרדרות האלימה בדמוקרטיה במדינה שבה חשבו לבלות את כל חייהם. מכנים אותם "עליית פוטין", על שמו של המנהיג שמשטרו הכמו-דיקטטורי (יש המקלים ומגדירים אותו "דיקטטור נאור") הוא הסיבה להגירתם.

אפשר רק לנחש את תחושת הקבס, שאחזה בהם כשגילו בשבוע שעבר את כרזות הבחירות הענקיות שבהן נראה ראש ממשלתם, בנימין נתניהו, בחברתו של פוטין. הכרזות נתלו, מעשה שטן, בדיוק יום למחרת ההפגנה הגדולה של האופוזיציה במוסקבה, הפגנה שדוכאה באלימות לא מרוסנת עם מאות עצורים. "ליגה אחרת", מכנה עצמו נתניהו בצילום המשותף עם פוטין, ללמדנו שמדובר בשני מנהיגים גדולים, בעלי מעמד מיוחד. אגב גודל: נתניהו עושה כבוד לנשיא הרוסי. אף שפוטין נמוך בהרבה מנתניהו, בכרזה הוא מוצג כגבוה במעט מעמיתו הישראלי. קצת יותר מגובה העיניים של נתניהו.

בכרזה פוטין נראה גבוה מנתניהו. במציאות פוטין הרבה יותר נמוך. הכרזה על מצודת זאב בתל אביב (צילום: אדם שולדמן / פלאש 90)

בכרזה פוטין נראה גבוה מנתניהו. במציאות פוטין הרבה יותר נמוך. הכרזה על מצודת זאב בתל אביב (צילום: אדם שולדמן / פלאש 90)

את תגובתם להאדרתו של פוטין בקמפיין הישראלי ביטאו בני העלייה הזאת באין ספור תגובות נזעמות או לעגניות ברשתות חברתיות. "כשאני חולפת מתחת לפוסטר הענק של פוטין עם ביבי בתל אביב, אני מרגישה כאילו הוא רודף אחרי", אומרת ל"שיחה מקומית" אלה בריסובה. בריסובה, עיתונאית במקצועה, עזבה את רוסיה ב-2013, שנה אחרי שפוטין נבחר בפעם המי יודע כמה לנשיאות. עם שקיעת הדמוקרטיה ברוסיה, היא הרגישה שיהיה לה קשה יותר ויותר לתפקד כעיתונאית. "עליית פוטין" החלה שנתיים קודם לכן, ב-2011, כשפוטין הודיע על כוונתו להתמודד שוב לנשיאות. הגירה פוליטית שבאה לא בזכותו, אלא בגללו. "אני מאד מתוסכלת לראות עכשיו ברחובות ישראל את הדיוקן שלו", אומרת בריסובה. "אני לא רוצה אותו ואת תפיסת עולמו מטביעים את חותמם על ישראל. רבים, רוסים ואוקראינים, חשים כמוני".

"ביבי עוד לא בליגה של פוטין, הוא לא מושחת כמוהו"

אבל אם היה מדובר רק במי שהגיעו ב"עליית פוטין", אפשר היה לראות בשלטים האלה מכה קטנה בכנף של מסע הבחירות של נתניהו. סך הכול, מדובר בקבוצה לא גדולה, ועל כן אולי גם לא ממש נחשבת. לנתניהו יש הרי סדרה ארוכה של צילומים גאים עם דיקטטורים ורודנים. אז הנה עוד תמונה אחת.

אלא ש"עליית פוטין" אינה בודדה בתגובתה השלילית, המגחיכה או העוינת לשימוש בתמונותיו של פוטין בקמפיין של נתניהו. ה"קול הרוסי" מוערך בכ-15 מנדטים, שהתחלקו בבחירות האחרונות כמעט שווה בשווה בין הליכוד של נתניהו ו"ישראל ביתנו" של ליברמן. שניים או שלושה מהם – כך על פי הסקרים – עברו נכון לעכשיו מנתניהו לליברמן. סביר להניח שאותם מצביעים שעדיין עוגנים בליכוד הם מבוגרים יותר, מחויבים יותר לאידיאולוגיה הליכודניקית ואולי גם מוכנים לחתום על העצומה המבטיחה לנתניהו נאמנות נצח. הם כנראה אינם נרתעים מהחיבור בין נתניהו לפוטין. אולי אפילו להיפך.

הציבור הזה, המבוגר יותר, ממשיך לצרוך תקשורת המגיעה מרוסיה, ותפיסת עולמו מתעצבת בהתאם. ההערצה ל"מנהיג חזק" היא אחד המאפיינים המובהקים של האדם הפוסט-סובייטי והיא מבוססת על תפיסה, שמנהיג חזק יכול להועיל לעמו יותר מהשיטה הדמוקרטית. התפיסה הזו יובאה במטען האישי של העולים המבוגרים יותר. אבל אצל הדור הצעיר יותר הגישה כלפי פוטין שונה. הביטוי "ליגה אחרת" ביחס לפוטין לא עושה להם טוב.

"כשאני רואה את התמונה (של נתניהו – ל.ג.) עם פוטין ואת הססמה 'ליגה אחרת', אני חושב שביבי משקר", אומר ל"שיחה מקומית" דוד איידלמן, פרשן פוליטי לרחוב הרוסי. "הוא, נתניהו, עדיין לא באיכות של פוטין בשחיתות ולא בליגה של פוטין בריסוק מערכת החוק. אי אפשר לקיים חקירה ולהגיש כתב אישום פלילי נגד פוטין. ביבי אולי רוצה להיות כזה, אבל זה עדיין רק בגדר חלום בשבילו. פוטין לא נראה לי האיש הנכון לקדם דרכו קמפיין בחירות. בטח לא ברחוב הרוסי ולא בכלל".

העולים מרוסיה בשנים האחרונות בורחים מפוטין, הם לא רוצים לראות אותו מתחבק עם נתניהו. נתניהו עם פוטין במוסקבה (צילום: חיים זך / לע"מ)

העולים מרוסיה בשנים האחרונות בורחים מפוטין, הם לא רוצים לראות אותו מתחבק עם נתניהו. נתניהו עם פוטין במוסקבה (צילום: חיים זך / לע"מ)

אילטוב: מי שתוקף את הפוסטר, פוגע באינטרס הישראלי

בשיחה עם "שיחה מקומית" נזעק ח"כ לשעבר רוברט אילטוב להגנת קמפיין נתניהו-פוטין. נזעק זו מילה קטנה. אילטוב טוען שכל מי שמבטא ביקורת גלויה נגד גיוסו של פוטין לקמפיין – גורם נזק מדיני למדינת ישראל. לא פחות. עד לא מכבר כיהן אילטוב כח"כ מטעם "ישראל ביתנו". משהבין שהקריירה שלו אינה מתקדמת לשום מקום, עזב והפך ליועצו של נתניהו בבחירות אלה. "ברמת העיקרון, הוציאו דברים מהקשרם", טוען אילטוב. ומהו ההקשר? "מתקיים דיון אסטרטגי נרחב בין מנהיגי העולם", הוא מסביר. "ביבי הוא לא רק חלק מהדיון הזה, הוא היוזם שלו. מי שמנסה להציג את זה אחרת גורם נזק למדינת ישראל. הרי אין בפוסטר הזה התייחסות למה שקורה שם בפנים (ברוסיה – ל.ג.). הוא מבטא אינטרס לאומי, ועל כן מי שתוקף את הסוגיה הזאת, פוגע באינטרס הישראלי".

ועדיין, אולי, לפנינו ביקור של פוטין לחנוך בדחיפות – עוד לפני הבחירות – מצבת זיכרון לקורבנות המצור על לנינגרד. הלחץ בא מלשכת ראש הממשלה, ההחלטה היא כמובן של פוטין. בשלב זה, גם נתניהו יצטרך לשקול את כדאיות מעשה הראווה.

נתניהו דורך לראשונה על קרקע לא מוכרת. ברוב מערכות הבחירות היו לו קבלני משנה לקול הרוסי – פעם נתן שרנסקי עם "ישראל בעלייה", אחר כך ליברמן עם "ישראל ביתנו".

השימוש בפוטין בכרזה אינו מתייחס ישירות למה שקורה בתוך רוסיה פנימה. בכך אילטוב צודק. אלא שבלתי אפשרי ליצור הפרדה מוחלטת בין "בפנים" ל"בחוץ". פוטין אינו עוד סתם מנהיג קשוח, דיקטטור או רודן. הוא מעורר תגובות רגשיות חזקות אצל מאות אלפי דוברי רוסים בישראל ואף ממשיך להשפיע על חייהם מרחוק. די לחשוב על הקהילה הגדולה של יוצאי אוקראינה החיה בישראל, ששווה כמעט בגודלה לעולים מרוסיה. הישראלים נוטים לרוב להתייחס לעלייה הגדולה בשם הכולל "רוסים", אך הטעות אינה רק סוציולוגית. יש לה גם השלכות פוליטיות. משבר חצי האי קרים וההשתלטות הרוסית על השטח הזה שהיה בתחום אוקראינה קרעו את קהילת העולים לגזרים. הרוסים נגד האוקראינים ותומכיהם, והאוקראינים נגד הרוסים ותומכיהם. עבור הקהילה הישראלית הגדולה של יוצאי אוקראינה, הפוסטר הענק של פוטין על נתיבי איילון או על מצודת זאב בתל אביב הוא סמרטוט אדום.

הרוח האנטי-להט"בית מגיעה ממוסקבה לישראל

באופן מקרי, כמובן, מצודת זאב – מקום משרדי תנועת הליכוד – ממוקמת בדיוק אל מול "גן מאיר", שם שוכן המרכז העירוני לקהילה הגאה. בקהילה הזו חברים גם יוצאי ברית המועצות לשעבר. אם קשה עדיין להשתייך לקהילה הלהט"בית הישראלית, קשה פי כמה להיות חלק מהקהילה הלהט"בית של דוברי הרוסית. יוצאי ברית המועצות הגיעו לכאן גם גישות אנטי-להט"ביות, תוצאה של חינוך סובייטי על פיו האדם הסובייטי הוא מושלם ושלם רק בדרך אחת. עם הזמן וחילופי הדורות, השתנתה במידה רבה הפתיחות בציבור דוברי הרוסית, אבל הגישה האנטי-להט"בית ממש לא נעלמה לחלוטין.

החקיקה האנטי-להט"בית ברוסיה, שהחלה ב-2013, מייצרת שם לא רק חוסר סובלנות, אלא אלימות מסוכנת ממש נגד חברי הקהילה. בכפר הגלובלי של דוברי רוסית, האווירה "שם" חוצה גבולות ומחלחלת לקהילה כאן. גיא פרנקוביץ', בן העלייה הזאת וחבר הקהילה הלהט"בית, אומר שאם נתניהו ופוטין שייכים אכן ל"ליגה אחרת" צריך לכנות אותה "ליגת האי-צדק". נדיה איינזר, גם היא חברת הקהילה ועורכת באתר הליברלי "רלוונט" בשפה הרוסית, רואה זיקה ישירה בין הרטוריקה ההומופובית והאלימות המקצינות ברוסיה לבין האווירה ההומופובית המקצינה בציבור הרוסי בישראל.

החוקים האנטי-להט"בים של פוטין משפיעים על הקהילה הרוסית בישראל. הפגנה בתל אביב נגד החקיקה האנטי-להט"בית ברוסיה (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

החוקים האנטי-להט"בים של פוטין משפיעים על הקהילה הרוסית בישראל. הפגנה בתל אביב נגד החקיקה האנטי-להט"בית ברוסיה (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

בשיחה עם "שיחה מקומית", טוענת אייזנר כי האווירה והאלימות ההומופובית שמגיעים מרוסיה נפגשים עם האווירה ההומופובית הגוברת בציבור החרד"לי בישראל ויוצרים סינרגיה. לא מכבר, התארגן בחיפה מצעד הומופובי תחת הכותרת "מצעד המשפחות". לדברי אייזנר, לראשונה בתולדות הקהילה הרוסית פורסמה התהלוכה כ"איוונט" בפייסבוק ברוסית. זה לא קרה בעבר. בתמונות מן המצעד נראים חובשי כיפות וחרדים עם שלטים בעברית, ומאחוריהם קבוצה גדולה של דוברי רוסית עם שלטים ברוסית. "אמא ואבא זה משפחה מאושרת", נכתב על אחד מהם ברוסית. מעט מוזר. העלייה מבריה"מ הביאה משפחות בכל מיני הרכבים, כמו גם שיעור גבוה במיוחד של חד-הוריות. אז המשפחות האלה לא מאושרות? שנאת הלהט"בים בישראל עוברת גיור לחומרה בחסותו של פוטין. מהקהילה הזו לא יגיעו קולות לנתניהו ב-17 בספטמבר.

אז מה באמת קורה כאן? החיבור עם פוטין אינו הכשל הבעייתי היחיד בקמפיין המוזר, שמנהל נתניהו – מי שמתואר הרבה פעמים כ"מלך הקמפיינים" – בציבור דוברי הרוסית. אחת האפשרויות הסבירות היא שלנתניהו יש יועצים גרועים ברחוב הרוסי והם גוררים אותם לקמפיין ברוח "רטרו". הוא עולה, כמו לפני 30 שנה, למטוס המביא עולים לארץ הקודש, מצטלם, כמו קודמיו בעבר, עם עיתונאים בפאב רוסי, מתעניין לראשונה באין-פנסיות ובאין-דיור-ציבורי, בעיה שימיה כימי העלייה מרוסיה. התגובות לקמפיין הזה לעגניות. "רק שידאג שהוודקה תהייה טובה. אותנו, הרוסים, לא קונים בזול". אפשרות אחרת היא שנתניהו דורך לראשונה על קרקע לא מוכרת. ברוב מערכות הבחירות היו לו קבלני משנה לקול הרוסי – פעם נתן שרנסקי עם "ישראל בעלייה", אחר כך ליברמן עם "ישראל ביתנו".

ויש גם הסבר אחר. בניגוד לכל הפרשנויות, ייתכן שהקמפיין עם פוטין אינו מיועד כלל לדוברי הרוסית. בזירה הזאת הוא רק יכול להפסיד. ייתכן מאוד שפוטין גויס כמגנט קולות ברחוב הישראלי הכללי והמעט פרובינציאלי שממש לא מעניין אותו מה קורה ברוסיה פנימה ומתפעל ממנהיג של מדינה קטנה שמשחק בליגה של הגדולים – פעם טראמפ, פעם פוטין. היה כבר גם רגע בקמפיין בו הגיח גם "ידידי נרנדרה מודי, ראש ממשלת הודו", כנכס אלקטורלי. אולי גם הוא עוד ישוב.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
חגיגות לרגל נפילת אסד, מג׳דל שמס, 9 בדצמבר 2024 (צילום: אורן זיו)

חגיגות לרגל נפילת אסד, מג׳דל שמס, 9 בדצמבר 2024 (צילום: אורן זיו)

במג'דל שמס חגגו את נפילת אסד: "חיכיתי לרגע הזה כל חיי"

במשך עשרות שנים, מתנגדי המשטר הסורי בגולן חששו להביע את עמדותיהם מחשש לנקמה בקרוביהם בסוריה. כעת נפרץ הסכר, אך כמו שכניהם תומכי המשטר הם מבינים כי הדרך לשחרור העם הסורי עדיין ארוכה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf