בין ג'ינגיס ח'אן לסופר-ספרטה: החזון של נתניהו
כשראש הממשלה אמר שג'ינגיס ח'אן עדיף על ישו, לא היתה זו פליטת פה. הוא שיקף את תפיסת עולמו, שהפכה למדיניות ואומצה על ידי רוב הציבור היהודי בישראל; מלחמה מתמדת היא הברירה היחידה, ואין דרך פעולה צבאית אפשרית מלבד השמדת האויב
אין מקריות באנלוגיות ובדוגמאות שנתניהו שואב מההיסטוריה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במסיבת עיתונאים בירושלים, ב-19 במרץ 2026 (צילום: שלו שלום / פול)
בנימין נתניהו אינו רק בנו של היסטוריון. הוא מעיד על עצמו כי קריאה ולימוד היסטוריה הם מרכז חייו, המצפן שלאורו הוא פועל. בספרו האוטוביוגרפי "ביבי: סיפור חיי", שיצא לאור ב-2022, הוא מספר על צעיר אמריקאי, נכדו של העיתונאי דן ראת'ר, ששאל אותו מה כדאי לו ללמוד בקולג'. "יש שלושה מקצועות שכדאי לך ללמוד", ענה לו נתניהו לפי עדותו, "היסטוריה, היסטוריה ועוד היסטוריה".
>> ישראל כבריון אזורי: מיקור החוץ של ארה"ב במזרח התיכון
לכן אין מקריות באנלוגיות ובדוגמאות שנתניהו שואב מההיסטוריה. העובדה שפעמים לא מעטות הוא נאלץ "להבהיר" את דבריו – לומר שלא התכוון למה שאמר או שהובן לא נכון – אינה הופכת את התבטאויותיו ה"היסטוריות" לפליטות פה. הן בדיוק ההפך מפליטות פה: הן מעידות באופן הישיר ביותר על הדרך שבה הוא תופס את ההיסטוריה, ובעיקר על תוכנית הפעולה שהוא מפיק ממנה.
המקרה האחרון הוא אמירתו על ישו וג'ינגיס ח'אן. לשם ההוגנות נביא כאן את התרגום המלא של הדברים שאמר, באנגלית כמובן, לכתבים זרים ביום חמישי שעבר: "ההיסטוריה מוכיחה, למרבה הצער ואי-האושר, שלישו הנוצרי אין שום יתרון על ג'ינגיס ח'אן. כי אם אתה מספיק חזק, מספיק חסר רחמים ומספיק רב-עוצמה, הרוע יגבר על הטוב, התוקפנות תגבר על המתינות. כך שאין לך ברירה: אם אתה מסתכל על העולם כפי שהוא היום, אתה צריך להיות עיוור כדי לא לראות שהדמוקרטיות שארה"ב מובילה חייבות להביא לידי ביטוי את רצונן להגן על עצמן ולהתנגד לאויביהן כל עוד יש זמן, לפני שהפעמון המטלטל של הסכנה יעיר אותן וזה יהיה מאוחר מדי".
כמו שקרה לא פעם, נתניהו נאלץ לתקן את דבריו. "אבהיר: לא השמצתי את ישו במסיבת העיתונאים שלי", נאמר בהודעה מיוחדת שפרסם למחרת. בזמן שחלקים ב-MAGA, כמו טאקר קרלסון ואחרים, מציגים אותו כמי שגרר את ארה"ב למלחמה נגד האינטרסים שלה, הדבר האחרון שנתניהו צריך זה להרגיז את הבייס האוונגליסטי במפלגה הרפובליקאית. הוא גם צודק: הוא לא השמיץ את ישו. הוא אפילו שם אותו, את ישו, בצד של הטוב. אבל ברור למדי כי בבחירה בין "תוכנית הפעולה" הפוליטית של ישו, כלומר הגשת הלחי השנייה, ובין תוכנית הפעולה של ג'ינגיס ח'אן, כלומר הטלת אימה על אויביו וחורבן פיזי של מי שלא נכנע לו, נתניהו מעדיף את האחרון.
דווקא בתור מי שבקיא בהיסטוריה, נתניהו בוודאי יודע כיצד ג'ינגיס ח'אן נתפס בהיסטוריה העולמית, ובייחוד בהיסטוריה המזרח-תיכונית. ובכל זאת כדוגמה הוא בחר בו, ולא בשום מנהיג אחר. ג'ינגיס ח'אן הפך לסמל על-זמני של שימוש "חסר רחמים" באלימות כשיטת לחימה, של הרס של ערים שלמות והוצאה להורג המונית של תושבי המקומות שכבש. הדוגמה המפורסמת ביותר קשורה דווקא לנכדו, הולגו ח'אן, שהחריב את בגדאד – שהיתה אז אחת הערים המפוארות בעולם – הרס ארמונות, מסגדים וכנסיות, וערם בצורת פירמידות את גולגולותיהם של לפחות מאה אלף מתושביה שרצח. ג'ינגיס ח'אן הוא התגלמות הרעיון כי might is right.
בכך שהוא קובע שלישו, כלומר נציג המוסר, אין עדיפות על ג'ינגיס ח'אן, נציג הברבריות (והעובדה שהיה מה שנקרא "עובד אלילים" תרמה לדימויו נטול המוסר), אלא להפך – ג'ינגיס ח'אן הוא שמכתיב את מהלך ההיסטוריה, נתניהו מלמד על תפיסת עולמו. "החלש קורס, נשחט ונמחק מההיסטוריה, בעוד החזקים, לטוב ולרע, שורדים", ציטט צייצן אלמוני ציוץ שפרסמה לשכת נתניהו באוגוסט 2018. "את החזקים מכבדים. בריתות נעשות עם החזקים, ובסופו של דבר שלום נעשה עם החזקים". ג'ינגיס ח'אן לא השאיר אחריו תורה כתובה, אבל נראה שהדברים האלה אינם רחוקים מרוחו של המצביא המונגולי.
מלחמה כגזירת גורל
"פליטת הפה" של נתניהו בעניין ג'ינגיס ח'אן וישו, שכאמור איננה ממש פליטת פה, מזכירה אמירה נוספת שלו שנשענת גם היא על דוגמה היסטורית. "נצטרך יותר ויותר להסתגל לכלכלה שיש לה סממנים אוטרקיים", הוא אמר בכנס אגף החשב הכללי של משרד האוצר בספטמבר 2025. "אנחנו הולכים להיות אתונה וסופר-ספרטה. אין לנו ברירה". הסיטואציה הבינלאומית, המשיך נתניהו, גם "כתוצאה מהגירה בלתי מוגבלת של מיעוטים משמעותיים ומאוד לוחמניים" לאירופה, מכניסה את ישראל ל"סוג של בידוד".
גם כאן, כמו במקרה ג'ינגיס ח'אן, נתניהו מיהר לתקן את דבריו לאחר שהבורסה הגיבה בירידות לחזון הספרטני שלו. הוא כינס מסיבת עיתונאים והסביר כי "עלתה אי הבנה" וכי התכוון רק לתעשייה הצבאית שישראל תצטרך לפתח לבדה. תומכיו אף הדגישו כי הוא דיבר גם על אתונה "הנאורה" לצד ספרטה ה"מיליטריסטית", ובכך המשיך דיון פנים-ציוני על זהותה של מדינת ישראל, ששורשיו בימי דוד בן-גוריון, ונמשך עד היום. שבועיים בלבד לפני דבריו של נתניהו בספטמבר 2025 אמר יהורם גאון, תומך מובהק שלו, כי "הארץ הזאת צריכה להיות ספרטה".
אבל נתניהו לא הסתפק בהתלבטות בין אתונה לספרטה. ספרטה העתיקה, אומר הדימוי ההיסטורי (המציאות היתה כנראה קצת שונה), היתה חברה שכולה צבא, שמהותה מלחמה מתמדת. נתניהו דיבר על "סופר-ספרטה", כלומר ספרטה משוכללת, מודרנית, מותאמת לימינו. הבחירה אינה יכולה להיות מקרית. ישראל, החמושה עד לאוזניה ומוכנה תמיד לקרב, היא החזון של נתניהו למדינה.
אבל השאלה כאן אינה רק מה עולם הדימויים ההיסטוריים של נתניהו מלמד על עולמו הפנימי. העניין המהותי יותר הוא שנתניהו הפך את השקפת עולמו למדיניות, גם בנוגע לאימוץ המודל הספרטני וגם בנוגע לאימוץ המודל של ג'ינגיס ח'אן. ולא פחות חשוב מכך, רוב של הציבור היהודי אימץ את תפיסת העולם של נתניהו: מלחמה מתמדת כאופציה היחידה של ישראל מול שכניה מצד אחד, והמטת חורבן והשמדה על האויב כדרך הפעולה הצבאית היחידה מצד שני.
בבחירה בין תוכנית הפעולה הפוליטית של ישו ובין תוכנית הפעולה של ג'ינגיס ח'אן, נתניהו מעדיף את האחרון. פסל של ג'ינגיס ח'אן בתערוכה במוזיאון בסינגפור (צילום: William Cho / פליקר, CC BY-SA 2.0)
רגע לפני תחילת המלחמה הנוכחית עם איראן כתבתי כאן שהציבור בישראל התרגל לרעיון שמלחמה היא גזירת גורל. לנתניהו היה חלק נכבד בהנחלת התפיסה הזו. מצד אחד, הוא הוריד מהשולחן כבר לפני יותר מעשור את אופציית המו"מ המדיני עם הפלסטינים כדרך להגיע ליציבות כלשהי, שלא לדבר על הסכם שלום או פיוס. מצד שני, בעיקר מאז 7 באוקטובר 2023, הוא שכלל את התפיסה שלפיה השפה היחידה שבה ישראל יכולה לדבר עם המזרח התיכון היא הפגנת כוח – בעזה, בלבנון, בתימן, באיראן ואפילו בקטר.
כוח כמכשיר היחיד
גם בן-גוריון האמין כי "חשוב מה שיעשו היהודים", אבל הוא ידע גם מהן מגבלות הכוח, כלומר התחשב גם ב"מה שחושבים הגויים" (לדוגמה, הוא התנגד למלחמת ששת הימים). נתניהו – לא. עוד לפני שנתן את ההוראה להפציץ באיראן בסוף פברואר, נתניהו כבר סימן את האויב הבא: טורקיה ו"הציר הסוני" שאמור להחליף את הציר השיעי הקורס. זה התרגום של תפיסת ספרטה למדיניות.
התפיסה הזו, כמובן, אינה נחלתו של נתניהו בלבד. גם הצבא קיבל אותה במלואה. אם בתחילת המלחמה בעזה עוד היו דיווחים כי הרמטכ"ל דאז הרצי הלוי הזהיר שבלי מהלך מדיני הצבא ייאלץ להמשיך להילחם בעזה ללא סוף, לא נראה שהרמטכ"ל הנוכחי, אייל זמיר, בכלל מעלה את שאלת התכלית המדינית, ובהצהרותיו הוא מדבר על כך שהמלחמה "תימשך עוד זמן רב". מה שפרופ' יגיל לוי התנבא עליו בספרו "יורים ולא בוכים: המיליטריזציה החדשה של ישראל בשנות האלפיים", שיצא לאור כמה חודשים לפני 7 באוקטובר, מתממש מול עינינו.
תודעת ספרטה הזו באה לידי ביטוי במלחמה הנוכחית מול איראן גם בביקורת על כל מי שמעז לומר שנמאס לו מהמלחמה ומהישיבה במקלטים, שאין אפשרות להשיג את המטרות שהוצבו, כגון הפלת המשטר בטהראן, או שאין "אסטרטגיית יציאה". מי שמעלה שאלות כאלה, כתב ב-ynet יובל אלבשן, שאינו מגיע מהעולם הגזעני-טרנספריסטי של בצלאל סמוטריץ' ודומיו, הוא "תייר … (ש)המדינה עבורו היא לא גורל משותף אלא חוזה שירותים". "אני חושב שזו שגיאה חריפה לבקר את הממשלה על עצם העובדה שיש מלחמה. זה שיש מלחמה זו נקודה לזכותה, לא לחובתה", כתב בפוסט אלעד נחשון, חוקר במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות. "מגוחך לדרוש ממנה לפרסם לציבור את תוכניותיה הצבאיות והמדיניות, ואין צורך להסביר למה". עזבו את אתונה. יש רק ספרטה.
אבל זו לא רק ספרטה. זו לא רק מלחמה מתמדת כדרך היחידה, ואפילו המועדפת, להתקיים במזרח התיכון. זה גם האופן שבו המלחמה הזו מתנהלת. וכאן אנחנו חוזרים לג'ינגיס ח'אן. בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג דן, כידוע, בתביעה של דרום אפריקה לקבוע כי מה שישראל מחוללת בעזה הוא ג'נוסייד. בית הדין הפלילי בהאג הוציא צווי מעצר לנתניהו ולשר הביטחון לשעבר יואב גלנט, באשמה של פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. בהחלטה לבטל את כתב האישום נגד החיילים שהואשמו בהתעללות בעציר פלסטיני בשדה תימן, כתב כאן מיכאל ספרד, הצבא גם ויתר על העמדת הפנים כאילו יש לו כוונה כלשהי לחקור חיילים על פשעים שעשו בעזה.
יובל אברהם פרסם כאן כי על פי נתוני אמ"ן, 83% מההרוגים בעזה היו אזרחים – תוצאה של התקפות על בתים פרטיים של חשודים בשייכות לחמאס או לג'יהאד האיסלאמי, ורשות להרוג 20 אזרחים על כל פעיל חמאס זוטר ויותר מ-100 על פעיל בכיר. אבל נדמה לי כי מה שמקרב את ישראל יותר מכול לטקטיקת לחימה ג'ינגיס ח'אנית הוא השימוש במדיניות ההרעבה, הניסיון המוצהר לבצע טיהור אתני בעזה, וההרס השיטתי, עד היסוד, של ערים, עיירות וכפרים ברצועת עזה, ובמידה מסוימת גם בלבנון. להרוס כדי שהפלסטינים לא יוכלו לחזור, כפי שאמרו חיילים לאורן זיו ולי בתחקיר שפרסמנו במאי 2025.
בשלב האחרון של המלחמה, לאחר שישראל הפרה את הפסקת האש הראשונה ולפני הפסקת האש באוקטובר 2025 וגם אחריה, הרס מוחלט של המרחב האורבני בעזה והפיכת הערים שם לאבק הפכו למדיניותו הרשמית של הצבא. דבר לא נשאר: לא בתי מגורים, לא אוניברסיטאות, לא בתי ספר. "כך עשינו וכך נעשה", אמר שר הביטחון ישראל כ"ץ בינואר השנה, בהתייחסות לתחקיר "ניו יורק טיימס" שהראה כי ישראל הרסה 2,500 מבנים בעזה מאז הפסקת האש.
שלא במקרה, אם צריך לחשוב על חייל או קצין אחד שבלט במלחמה בעזה, עולה מיד שמו של אברהם זרביב, "המשטח של עזה", ששם משפחתו הפך לפועל – לזרבב. בסרטון שעלה לאחרונה בפודקאסט "על המשמעות" סיפר זרביב כי פגש את הרמטכ"ל זמיר בעזה, וזה נזף בו חמורות. "אל תגיד שאתה הורס בתים", ציטט זרביב את דברי התוכחה של הרמטכ"ל, "תגיד שאתה הורס תשתיות טרור". כמעט מתפתה לומר שבמקום להתפאר בהחרבת ארמונותיה של בגדאד, הולגו ח'אן היה צריך לומר שהוא בסך הכול "הורס תשתיות טרור".
הרס מוחלט של המרחב האורבני. ח'אן יונס, דרום רצועת עזה, ב-26 בינואר 2026 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)
נראה כי ישראל ממשיכה להעתיק את המדיניות הג'ינגיס ח'אנית הזו גם ללבנון. "לאור ההצלחה הגדולה בעזה, 'המציאות החדשה' מגיעה גם ללבנון", נכתב בכרוזים שהצבא פיזר מעל ביירות. תנועת "אם תרצו" ציטטה הוראה של כ"ץ לצבא, להרוס עד היסוד 22 כפרים בלבנון. גם אם הידיעה הזו היא סוג של wishful thinking, מדיניות "האדמה החרוכה" של הרס וגירוש בלבנון פועלת במלוא המרץ.
את טהראן, עיר של עשרה מיליון תושבים, קשה לשטח – לא מהאוויר ולא מהקרקע. ועדיין, הפעלת אלימות אדירה, המכוונת גם נגד תשתיות אזרחיות כגון מתקני דלק וגז, כמו גם מתקני בריאות, במהלך מלחמה יזומה המנוגדת באופן מובהק לחוק הבינלאומי, היא מה שיש לישראל להציע לאזור. גם אם אינה יכולה לשלוט במזרח התיכון כולו, היא יכולה להרוס ולחבל. בישראל התקבעה תודעה שלפיה כדי להשיג תחושת ביטחון אפשר לשאוף לפרק מדינה של 90 מיליון תושבים. היא הפכה לסוכנת כאוס.
"דוקטרינת דאחיה מיושמת בטהראן", אמר עלי עליזאדה, פרשן פוליטי ועיתונאי איראני החי בלונדון, בפודקאסט "מקדיסי סטריט", בהתייחסו לדוקטרינה שישראל פיתחה בשכונה הדרומית של ביירות במלחמת לבנון השנייה. ארה"ב, הסביר עליזאדה, מוכנה למסור את מערב אסיה לידי ישראל, אבל ישראל אינה יכולה להיות הגמונית באזור כי כולם שונאים אותה. "לכן המצאתי את המושג נֶ-גֶמוֹניָה, הגמוניה נגטיבית. ישראל תהיה ההגמוניה הנגטיבית של האזור – לא מסוגלת לכפות סדר אזורי כלשהו, אבל מסוגלת לחבל בסדר בכל אחת מהמדינות. היא יכולה להפוך את מערב אסיה לשממה ל-30 השנים הבאות". בדיוק האזור שבו דהרו פרשיו של ג'ינגיס ח'אן לפני 800 שנה והחריבו כל שנקרה בדרכם.
ספרטה וג'ינגיס ח'אן הולכים ביד יד. שני המודלים האלה מבטאים הסתמכות על כוח כמכשיר היחיד, בלי לשעות לשאלות מוסריות. אבל כפי שכתבה העיתונאית הירדנית אחסאן אל-פקיה בעיתון "אל-קודס אל-ערבי", "מה שחמק בהשוואה (בין ג'ינגיס ח'אן לישו) שעשה נתניהו הוא שהאימפריה של ג'ינגיס ח'אן חלפה מן העולם והפכה לזכר בלבד, ואילו המוסר של המשיח (ישו) ממשיך לעבור מדור לדור". נתניהו מבוקש על פשעי מלחמה, ובינתיים הוא זורע הרס ומוות במזרח התיכון. סביר שהוא ייזכר כג'ינגיס ח'אן. בוודאי לא כישו.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
