משבר הדלק בגדה המערבית הוא רק קצה הקרחון
המחסור בבנזין ובסולר שממנו סובלים הפלסטינים בגדה כבר כמה שבועות הוא ביטוי של משבר מבני עמוק. כששלטון הכיבוש משתלב במצוקה הכלכלית והפוליטית של הרשות, התושבים נלכדים באחיזת חנק כפולה שאין ממנה מוצא
משבר הדלק קשור לקריסה כלכלית רחבה הרבה יותר. תור של נהגי מוניות פלסטינים ליד תחנת דלק בשכם שבגדה המערבית, ב-26 ביולי 2026 (צילום: Leo Correa / AP)
אחמד, מכונאי ותיק ברמאללה, מנגב גריז שחור מידיו במטלית בלויה בעודו בוחן מנוע מפורק של מכונית חדשה החונה במוסך שלו. הוא אומר ל"שיחה מקומית" שאינו מופתע מהזינוק חסר התקדים במספר המכוניות התקולות שמגיעות למוסך שלו, ומסביר שהשוק המקומי מוצף בבנזין ובסולר מזוהמים ובאיכות ירודה, שדוללו בתוספים זולים.
הדלק הירוד הזה, שמוברח בערוצים לא רשמיים כדי לפצות על המחסור החמור באספקה הרשמית, הורס משאבות דלק, סותם את מערכת הזרקת הדלק ומחרב את המצתים. הנהגים נאלצים לשלם סכומי כסף גדולים על תיקונים, ומתקשים לעמוד בהוצאה הזאת לנוכח הקיצוץ בשכר בשירות הציבורי ומשבר יוקר המחיה החונק.
הכשלים המכניים האלה הם רק פני השטח של משבר מבני ופוליטי עמוק הרבה יותר בגדה המערבית – משבר שבו שלטון הכיבוש הישראלי והמצוקה הפנימית ברשות הפלסטינית משתלבים ולוכדים את התושבים באחיזת חנק כפולה.
ליד המוסך של אחמד, מחוץ לאחת מתחנות הדלק הגדולות בשכונת אל-בירֶה ברמאללה, ותחת השמש הקופחת, מתפתל תור ארוך של כלי רכב, כמו נחש מברזל. הנהגים גוללים בטלפונים שלהם ומחפשים עדכונים בקבוצות ברשתות החברתיות, שהפכו בפועל לכלי שיתופי לאיתור תחנות שעדיין נותר דלק במכלים התת-קרקעיים שלהן. בינתיים, עובדי התחנה מנופפים בידיהם ומאותתים במעין התנצלות שהדלק במשאבות אזל.
כמה קילומטרים מהתור הזה, המחסור בדלק מקבל ממד מפלה ובוטה יותר. לפי דיווחים בחודש שעבר, גורמי ביטחון מההתנחלות אריאל הסמוכה לאזור התעשייה ברקן הזהירו בעל פה ובוואטסאפ פלסטינים העובדים במקום שלא יתדלקו בתחנות הדלק של TEN וסונול ליד הכניסה להתנחלות. בהודעות הם איימו על העובדים במעצר, בחקירה או בשלילת היתרי העבודה שלהם אם לא יצייתו להנחיה.
לפי הדיווחים, יו"ר ארגון העובדים מען, אסף אדיב, גינה את ההגבלות האלה וטען שמדובר בהפרה בוטה של זכויות העובדים. ממען שלחו מכתב התראה משפטי לעיריית אריאל ולהנהלת פארק התעשייה ברקן, ובו נכתב כי "להנחיה אין כל בסיס חוקי" וכי היא פוגעת שלא כדין בזכויות יסוד. אף שהעירייה והנהלת אזור התעשייה מיהרו להכחיש את הדיווח ופרסמו הודעה בעניין, ככל הנראה כדי להימנע מההשלכות המשפטיות, המציאות בשטח מאששת שהמגבלות נאכפות בסיוע חיילים ישראלים.
משבר האנרגיה הזה קשור גם להידרדרות החריפה במצב הביטחוני באזור. אחרי האירועים הקטלניים ב-24 ביולי בכפר תל שליד שכם – אז מתקפה של כ-20 מתנחלים מחוות גלעד על בתי תושבים הובילה לעימות שבמהלכו נהרגו ארבעה פלסטינים, מתנחל וחייל – הצבא הטיל שורה של הגבלות גורפות, ובהן חסימות דרכים, הצבת מחסומים ומגבלות תנועה נוספות.
בעקבות הידוק המגבלות, התנחלויות כמו אריאל סוגרות את שעריהן בפני פועלים פלסטינים ומונעות מהם גישה לתחנות הדלק במקום, ששימשו עד כה אמצעי מרכזי לעקיפת המחסור. כך נשללים מהפלסטינים חופש תנועה בסיסי וגישה למוצר חיוני, בעוד המתנחלים בסביבתם נהנים מאספקת דלק ללא הגבלות או תנאים.
כדי להבין את המנגנון שמאחורי השיתוק הלוגיסטי המתמשך הזה, יש להרחיק את המבט מהתורים בתחנות הדלק ולהפנות אותו למשרדים הסגורים במוקטעה ברמאללה. גורם בכיר ברשות הפלסטינית, שביקש לדבר בעילום שם, קושר בין משבר הדלק לקריסה כלכלית רחבה הרבה יותר. לפי דיווחים רשמיים והתבטאויות של בכירים, הרשות הפלסטינית מתמודדת עם "שיתוק פיסקלי" חסר תקדים בגלל עיכוב העברת כספי הסילוקין – מסים ומכסים שישראל גובה עבור הרשות, המהווים יותר מ-65% מתקציבה ומשמשים את ישראל ככלי להפעלת לחצים פוליטיים.
>> זמנה של הרשות הפלסטינית הולך ואוזל
כיום, ההכנסות המקומיות הזמינות לרשות הפלסטינית מסתכמות ב-9–12 מיליון שקל ביום, בעוד העלות התפעולית של הרשות היא כמיליארד שקל בחודש. המשמעות היא שהכספים הזמינים מכסים פחות מחמישית מצורכי הממשלה, ולכן נאלצה הרשות לקצץ במחצית את שכר עובדי המגזר הציבורי. מאז סוף השנה שעברה לא מגיע לרשות סיוע כלכלי ממדינות ערביות ומוסלמיות, והיא נסמכת על סיוע מהאיחוד האירופי ומהבנק העולמי בלבד. לממשלה לא נותרה ברירה אלא לפתוח ברפורמות מקיפות ואגרסיביות שנועדו להתמודד עם "בזבוז" ו"לסתום דליפות" תקציביות ובכך לנסות להבטיח את המשך תפקודה.
לפי הבכיר ברשות ונתוני משרד האוצר הפלסטיני, המאבק בבזבוז התמקד תחילה בתחומים החיוניים ביותר, כמו משקי המים והחשמל, ורק לאחר מכן עבר לדלק. הממשלה פתחה במבצע נרחב לתיקון צינורות מים מרכזיים ולפירוק כנופיות שעסקו בגניבת מים, בעיקר לאורך צינור דיר שעאר בחברון וברשתות הצנרת בג'נין, שם, לפי דיווחים של רשות המים הפלסטינית והצהרות רשמיות, נגנבו מדי יום כ-12 אלף מטר מעוקב של מים. הגניבות הללו גוזלות הון עתק מהקופה הציבורית, שכן הרשות משלמת לישראל עבור מים המועברים בצינורות ישראליים, גם אם אבדו לפני שהגיעו למונים הפלסטיניים.
אחרי שהמבצע התחיל להראות סימני הצלחה ואספקת המים ברשויות המקומיות התייצבה, הממשלה עברה להתמקד ברשתות הברחת הדלק. לפי נתוני משרד האוצר ולדברי הבכיר ברשות, הדלק המוברח מהווה בין רבע לשליש מצריכת הדלק היומית בשוק הפלסטיני – כ-30 מיליון ליטר בחודש, בשווי מוערך של יותר מ-130 מיליון שקל. ההברחות הללו גם גורעות מהקופה הציבורית הכנסות ממס הבלו, שמכפיל בפועל את מחיר הבסיס של הדלק, וממע"מ בשיעור 16%.
המאבק האגרסיבי שמובילה הממשלה לעצירת אובדן המשאבים קיבל בחודש שעבר ביטוי פומבי ודרמטי, לאחר שהתובע הכללי של הרשות הפלסטינית הודיע על פתיחת חקירה נגד חברת הדלק אלהודא ועל הוצאת צו מעצר נגד הטייקון טארק אל-נתשה, בחשד לביצוע מניפולציות בשוק הדלק ולהעלמת מסים בהיקף נרחב.
אל-נתשה, שהחברה שהקים ב-1998 הפכה לאחת מאימפריות הדלק הגדולות בגדה המערבית, מחזיק ב-28 תחנות דלק ברחבי הגדה והוא שותף מרכזי במתקנים לאחסון דלק. במשך שנים רבות נהנתה הקבוצה שלו מחוזי אספקה בלעדיים למנגנוני הביטחון ולמשרדי הממשלה ברשות הפלסטינית.
לפי דיווחים בתקשורת המקומית, בעקבות פתיחת החקירה פשטו כוחות ביטחון ופקידי מס של הרשות על תחנות הדלק של אלהודא, החרימו מלאים והסירו את החיסיון הבנקאי מעל חשבונות התאגיד. השיבוש הפתאומי ברשת ההפצה הוביל להחמרה מיידית במחסור בדלק. לצד זאת, במסדרונות הפוליטיים ברמאללה, עיתוי הצעדים עורר תהיות. מקורות יודעי דבר אמרו ל"שיחה מקומית" כי ייתכן שההאשמות בהעלמת מסים אינן אלא סיפור כיסוי לחיסולי חשבונות וביטוי למאבקי כוח בצמרת ההנהגה הפלסטינית.
לפי דיווחים, גורמי ביטחון הזהירו פלסטינים לא לתדלק בתחנות שמחוץ להתנחלות. תחנת הדלק TEN מחוץ לאריאל, בגדה המערבית (צילום: ג'מאל עוואד / פלאש90)
רבים תוהים כיצד חברה ששולטת בכשליש משוק הדלק ברשות ומספקת דלק למנגנוני הביטחון כבר 25 שנה יכולה להיות מעורבת בהפרות חוק כה בוטות ומתמשכות מבלי למשוך ולו פעם אחת את תשומת ליבם של הרגולטורים במשרד האוצר, ברשות הדלק או ברשות המסים – עד שקופת האוצר התרוקנה והממשלה יצאה לחפש מקורות הכנסה.
מג'די חסן, סגן שר האוצר והתכנון, הממונה על ההכנסות וראש רשות הדלק ברשות הפלסטינית, מציג עמדה רשמית שממעיטה מחומרת המצב. בראיון ל"שיחה מקומית", הוא טוען בתוקף שאין משבר דלק של ממש, ומציין כי לפי נתוני רשות הדלק, הרשות מספקת יותר משלושה מיליון ליטר דלק ביום. לדבריו, הפניקה הציבורית, שמלובה בספקולציות ברשתות החברתיות, מנפחת את הבעיה באופן מלאכותי וגורמת לאזרחים מודאגים לאגור דלק בכמויות העולות בהרבה על צורכיהם.
חסן הגן על ההצעה להקים חברת דלק ממשלתית ברשות הפלסטינית, שעלתה שוב לאחרונה, וטען שמדובר ברפורמה מבנית שתוכננה זה מכבר ונועדה ליצור מודל ניהולי שיפריד לחלוטין בין תפקידה של רשות הדלק כגוף רגולטורי ומפקח ובין הפעילות התפעוליות והמסחרית של רכישת הדלק, שינועו והפצתו – בדומה לאופן שבו מנוהלים תחומי המים והחשמל במדינות שונות ברחבי העולם.
בניגוד לביטחון שמפגין חסן, גורמים במגזר הפרטי מביעים חשש כבד. כשיצרתי קשר עם סאמר אבו חדיד, ראש איגוד בעלי תחנות הדלק בגדה, וביקשתי לשמוע את דעתו על היוזמה הממשלתית, תגובתו היתה מתוחה ומתחמקת: "אתה צריך לדון במשבר הדלק עם משרד האוצר ועם רשות הדלק; הם אלה שמייבאים ומפקחים". כשניסיתי לברר את עמדת האיגוד בנוגע להקמת חברת דלק ממשלתית, אבו חדיד התחמק שוב: "תן לי לסיים את הפגישה הזאת ונדבר מאוחר יותר", אמר לפני שניתק את השיחה. תגובותיו של אבו חדיד מעידות על מחלוקת עמוקה ואווירה של חוסר אמון בין הרשות, שנמצאת במצוקת מזומנים ומבקשת להדק את שליטתה בשוק, ובין בעלי העסקים במגזר הפרטי, שמרגישים שהם נתונים למתקפה ונותרים מחוץ לתמונה.
"מלכודת הנזילות"
הטרגדיה שבמצב הנוכחי מחריפה עוד בשל "מלכודת הנזילות" שנוצרה בעקבות המגבלות שמטילה ישראל על המערכת הבנקאית הפלסטינית. מכיוון שהעסקאות בתחנות הדלק ברשות מתבצעות במזומן בלבד, כמויות גדולות של שקלים ישראליים מצטברות בבנקים הפלסטיניים. אולם הבנקים בישראל, בעקבות הנחיות פוליטיות, מסרבים לקבל מהמוסדות הפיננסיים הפלסטיניים את עודפי השקלים, המסתכמים כיום ב-15 מיליארד שקל לפחות.
המצור הכספי הזה חוסם גם העברות דיגיטליות לספקי הדלק הישראלים. מכיוון שהבנקים הפלסטיניים אינם יכולים להמיר את המזומנים לאשראי דיגיטלי ולשלם על אספקה חדשה, משבר האנרגיה מקבל גם ממד של הדרה פיננסית. מקורות במשרד האוצר הפלסטיני אמרו ל"שיחה מקומית" שכמה תחנות דלק כבר מסרבות לקבל מזומן ודורשות תשלום בכרטיסים נטענים, כדי להימנע מצבירת שטרות שאין באפשרותן להעביר הלאה. המעבר הכפוי לשיטת תשלומים אלקטרונית מכביד במיוחד על פלסטינים מהשורה; רוב הפועלים והמשפחות מעוטות ההכנסה מקבלים את שכרם במזומן בלבד ואין להם גישה לבנקאות דיגיטלית. כך הופך המחסור בדלק גם למנגנון מדיר, שמונע מהעניים ביותר גישה למשאב חיוני.
הכלכלן אחמד בכר אמר ל"שיחה מקומית" כי חקירות המסים והמאבק ברשתות הברחת הדלק אינם אלא פתרונות זמניים, שעשויים למלא לזמן קצר את הקופה הציבורית אך אינם מתמודדים עם בעיית היסוד. לדבריו, המשבר נובע מגירעון מבני בהיצע: הגדה המערבית זקוקה לכארבעה מיליון ליטר דלק ביום, אך הספקים הישראלים מעבירים רק שניים וחצי עד שלושה מיליון ליטר, וכך נוצר מחסור כרוני ההולך ומצטבר. בכר קושר את התלות הזאת לפרוטוקול פריז, ההסכם הכלכלי בין אש"ף לישראל שנחתם ב-1994, שכבל את הכלכלה הפלסטינית לתשתיות האנרגיה של ישראל, שלל מהרשות הפלסטינית את השליטה על נתיבי היבוא ואסר עליה לרכוש דלק מירדן או ממצרים.
המהלכים הפיננסיים הנואשים של הרשות הפלסטינית כיום ממחישים היטב את מחירו של צוואר הבקבוק הזה. לפי דיווחי משרד האוצר ודוחות כספיים דו-צדדיים מ-2024, הרשות נאלצה להסיט 767 מיליון שקל מכספים שהוחזקו בנורבגיה במסגרת הסדר בתיווך ארה"ב, לטובת הסדרת חובות לחברות דלק ישראליות ובכך להבטיח משלוחי דלק עתידיים. המינוף הכפול הזה מאפשר לישראל לקזז חובות שלא שולמו ישירות מכספי הסילוקין המעוכבים, ובה בעת להכתיב את היקף האספקה.
המצב הזה גם מאפשר לישראל להשתמש במגזר האנרגיה כמנוף להפעלת לחצים פוליטיים וצבאיים. תחת תקנות צבאיות לשעת חירום, משרד הביטחון הישראלי הסב זמנית לצורכי הצבא עד מחצית מ-400 מכליות הדלק שבדרך כלל משמשות לאספקת דלק לרשות הפלסטינית (לפי מקורות מסוימים, מדובר ב-250 מכליות). השליטה הגורפת הזאת, לצד היעדר מוחלט של עתודות דלק אסטרטגיות ברשות הפלסטינית, מותירה את משק האנרגיה הפלסטיני כולו תלוי בסדרי העדיפויות הצבאיים של ישראל. לפי דוחות מקצועיים, מאגר הדלק האסטרטגי הלאומי למעשה אינו קיים, והשוק תלוי אך ורק בדלק שכבר נמצא בתחנות, שמספיק לחמישה ימים במקרה של הפסקת האספקה.
בסופו של דבר, משבר הדלק בגדה המערבית חושף מנגנון שליטה רב-שכבתי, שמנציח את התלות המתמשכת ומגביר אותה. מצד אחד, פרוטוקול פריז הוא מחסום מבני קבוע ששולל מהפלסטינים ריבונות בתחום האנרגיה וגישה למשאבי הטבע שלהם – כמו שדה הנפט והגז רנתיס (מגד), שלפי הערכות מומחים מכיל 1.5 מיליארד חביות נפט וכ-180 מיליארד רגל מעוקב של גז טבעי. רוב השדה נמצא בגדה המערבית, אך זה עשרות שנים הוא נתון לשליטתה הבלעדית של ישראל.
רוב שדה הנפט נמצא בגדה המערבית, אך זה עשרות שנים הוא נתון לשליטתה הבלעדית של ישראל. טוביה לוסקין, המייסד והגיאולוג לשעבר של חברת גבעות עולם שגילתה את שדה הנפט מגד (צילום: מנדי הכטמן / פלאש90)
מהצד השני נמצאת רשות פלסטינית משותקת מבחינה כלכלית ונצורה מבחינה פוליטית, שסובלת ממשבר פיסקלי חמור ומנסה להבטיח את המשך תפקודה באמצעות רפורמות כוחניות ומאבק בבזבוז. המדיניות הזאת מוצגת כניהול תקין, אך היא פוגעת באופן לא מידתי באזרחים מהשורה ומעוררת חשדות כי היא משמשת כלי לסגירת חשבונות פוליטיים בקרב האליטות.
מכל זה עולה שהתקלות המכניות היומיומיות שבהן מטפל אחמד במוסך שלו, כמו גם השעות הארוכות שנהגים מבלים בתורים בתחנות הדלק ברמאללה, אינן כשלים לוגיסטיים מבודדים שניתן לפתור באמצעות מאבק ברשתות ההברחה או מעבר כפוי לתשלום דיגיטלי. צעדים מנהליים ריקים מתוכן לא יוכלו להביא להקלה של ממש באחיזת החנק שמתהדקת סביב התושבים ומכבידה מאוד על חיי היומיום שלהם. לשם כך נדרש לפרק את מעטפת המכסים המאוחדת שנקבעה בפרוטוקול פריז; להעניק לפלסטינים ריבונות מלאה בתחום האנרגיה, כך שיוכלו לפתח את משאבי הטבע שלהם; ולהפעיל לחץ בינלאומי מתמשך על ישראל כדי שתפסיק לעכב את העברת כספי הסילוקין.
בלי שינויים מבניים כאלה, הפלסטינים מהשורה יוותרו לכודים בתור אינסופי. מאחורי שמשת מכונית שהדלק המזוהם מאיים להשבית, הם ממתינים למשאבה שאולי תספק כמה ליטרים של דלק מדולל, ומביטים בגבעות הסמוכות, שם בולדוזרים ישראליים משטחים את מה שנותר מאדמות כפריהם כדי להרחיב את ההתנחלות אריאל, שבה הדלק זורם ללא הפסקה וללא כל הגבלה.
סאמי סואלמה הוא חוקר פוליטיקה ומדעי החברה המתגורר ברמאללה. מאנגלית: יונית מוזס
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
