מדווחים על אלימות מתנחלים, ומוצאים את עצמם בחקירה

חבר שלי, סאמי חורייני, ומשפחתו עבדו באדמתם בכפר א-תוואני בדרום הר חברון ב-31 במרץ, כשהותקפו על ידי מתנחל ישראלי מחוות מעון הסמוכה.

"בזמן שעבדנו בשדות שלנו ליד הבית שלי, מתנחל נסע עם הטרקטורון שלו לידינו", מספר סאמי. "הוא עצר וירד מהטרקטורון, והתחיל לצלם אותנו בזמן שניקינו את האדמה שלנו מסלעים, בניסיון להחזיר אותה לרשותנו ולהפוך אותה מתאימה שוב לעיבוד". בהמשך, לדברי סאמי, המתנחל התגרה בו ובמשפחתו, וטען שהם עובדים על אדמה שהוא משכיר מהמדינה.

ב-11 באפריל, משטרת ישראל קראה לסאמי להגיע. הם ביקשו ממנו לבוא לתחנת המשטרה בהתנחלות קרית ארבע, שממוקמת בפאתי חברון בגדה המערבית הכבושה. אך ברגע שהתיישב מול החוקר, לדבריו, הוא קיבל יחס של חשוד.

"השוטר אמר: 'היית על אדמה ששייכת למתנחלים'", נזכר סאמי. "'זה לא נכון. האמת היא שהמתנחל פשט על האדמה של משפחתי והתגרה בנו', השבתי. 'אתה שקרן', השיב לי השוטר".

"נדהמתי", ממשיך סאמי. "חשתי דיכוי. הייתי בטוח שלא משנה מה אומר, לא יתייחסו לזה ברצינות". בשלב הזה, הוא החליט לשתוק במשך כל שאר החקירה.

בסופו של דבר, החוקר ביקש מסאמי להתקשר לקרוב משפחה כדי שישחרר אותו בערבות. "אני לא משלם כלום", סאמי השיב, מופתע מהנחישות שלו עצמו. "הוא [המתנחל] פשט על האדמה שלנו והתחיל להתגרות בנו. ואז אתה מעכב אותי, חוקר אותי, ועכשיו מבקש ממני לשלם כדי להשתחרר. לא, לא אעשה את זה".

השוטר עזב אז את חדר החקירות, והותיר את סאמי לבדו במשך זמן מה, בלי שהוא יודע מה יקרה אתו. כשהחוקר חזר, הוא ביקש מסאמי לחתום על כמה מסמכים. נקבע דיון בבית המשפט ב-11 באוגוסט, ובחתימתו סאמי נאלץ להסכים לשלם קנס של 5,000 שקל אם לא יתייצב. אבל ב-10 באוגוסט התובע הכללי התקשר לעורכת דינו של סאמי ואמר לה שהשימוע בוטל – המשטרה לא הגישה נגדו שום אישום.

החוויה של סאמי אינה מקרה בודד. פעילים פלסטינים בכל הגדה המערבית מדווחים על יחס דומה מהמתנחלים ומהרשויות הישראליות, ואומרים כי כשהם מחליטים להגיש תלונה נגד אלימות מתנחלים למשטרת ישראל, בסופו של דבר הם מוצאים את עצמם מואשמים באלימות.

זו אחת הסיבות שבגללה פלסטינים נמנעים לעתים קרובות להגיש תלונות למשטרה אחרי התקפות של מתנחלים. לפי ארגון יש דין, שעוקב אחר אלימות מתנחלים בשטחים הכבושים, מ-413 מקרים של עבירות ממניע אידיאולוגי שתועדו על ידי הארגון בין 2013 ל-2015, 30% מהקורבנות ציינו בפירוש כי אינם מעוניינים להגיש תלונה במשטרה.

רוב הקורבנות אמרו ליש דין שאין להם אמון ברשויות אכיפת החוק הישראליות. אחרים הביעו חשש שהגשת תלונה תסכן אותם או את בני משפחתם. היו גם כאלה שאמרו שהם יתלוננו רק דרך הרשות הפלסטינית, או שהם מתנגדים אידיאולוגית למגע ישיר עם הרשויות הישראליות.

בין המתנחל לשוטר

בתחילת שנות ה-80 של המאה שעברה, ממשלת ישראל הכריזה על אלפי דונמים במאספר יטא – אוסף של כפרים פלסטיניים בדרום הר חברון – כעל שטח צבאי סגור שמכונה "שטח אש 918". מאז ועד היום, הרשויות הביטחוניות השתמשו ב"ביטחון" כתירוץ להריסת בתים של פלסטינים באזור, לסרב לבקשות בנייה, ולמנוע ממשפחות פלסטיניות להתחבר לרשת המים והחשמל.

באותו זמן, ישראל המשיכה להקים התנחלויות באזור. המאחז חוות מעון הוקם בסוף שנות ה-90, אחרי שקבוצה של מתנחלים ישראלים התרחבו מההתנחלות הסמוכה מעון. בניסיון להתמודד עם הביקורת הבינלאומית על מדיניות ההתנחלות, ממשלת ישראל הורתה להרוס את המאחז בתחילת שנות ה-2000. אך מאז המאחז לא רק הוקם מחדש, הוא גם התרחב ופלש לשטחים פלסטיניים.

בתחילת השנה הנוכחית, מתנחלי חוות מעון הקימו מאחז חדש, שניתק בין הרועים הפלסטינים לשדות שבהן הצאן שלהם רועה. כפרים פלסטיניים שנלכדו בין ההתנחלות למאחז – ובהם הכפר שלי, טובא – הפכו ליעדים שגרתיים להטרדות של מתנחלים וחיילים ישראלים.

אבל בחודשים האחרונים, פעילים פלסטינים בדרום הר חברון תיעדו עלייה באלימות המתנחלים, שכוללת זריקת אבנים על תושבים פלסטינים, הצתת ערימות חציר שבהן משתמשים הרועים להאכיל את הצאן, ועקירת עצים.

ב-9 ביוני, בזמן שקבוצת פעילים עסקה בתיעוד בולדוזרים של הצבא הורסים דרכים שמובילות למאספר יטא, חבר שלי מסלה מח'אמרי ממהכפר מר'אייר אל-עביד התקשר אלי. "עלי, אני צריך את עזרתך. בבקשה תביא פעילים לשדה שלי ליד הבאר. מתנחלים מתקיפים אותי ואת הכבשים ואני נמצא כאן לבד", הוא אמר.

ניתקתי את השיחה והתקשרתי לפעילים שהיו להם מכוניות ויכלו לנסוע לפגוש את מסלה. עד שהם הגיעו, הבולדוזרים הצבאיים כבר הרסו את הדרך שמובילה לכפר שלו, ובודדו אותו; הפעילים לא הצליחו לעבור.

ניסיתי להתקשר שוב למסלה, אבל לא היתה תשובה. בהמשך נודע לי שמשטרת ישראל אזקה אותו וכיסתה את עיניו, ולקחה אותו לתחנת המשטרה בקרית ארבע. עדר הכבשים שלו נותר לבד, מוקף במתנחלים.

התקשרתי לאביו של מסלה, שיהאדי, כדי לארגן מישהו שילווה את הכבשים הביתה. הוא שלח את בנו הקטן. כשהגיע וטרינר מאוחר יותר לבדוק את הכבשים, הוא אמר שחלק מהן הוכו וסבלו מפציעות.

אני וקבוצת פעילים ישראלים ליווינו את שיהאדי לתחנת המשטרה כדי להגיש תלונה. אך כשהגענו, השוטרים לא נתנו לנו להיכנס במשך שעות. בסופו של דבר נהיה מאוחר מדי, והחלטנו לחזור הביתה.

יום לאחר מכן מסלה נעצר, והובא לבית הדין הצבאי בכלא עופר בגדה הערבית. חברי סאמי ואני הסענו את אביו לשימוע. המתנחלים שתקפו אותו האשימו אותו שאיים להרוג אותם, והמשטרה ביקשה להאריך את מעצרו בשישה ימים כדי להמשיך בחקירה. במקום זה, בית המשפט החליט להשאיר אותו במעצר רק ארבעה ימים נוספים.

ב-14 ביוני, ביום השימוע השני של מסלה בבית המשפט, המשטרה ביקשה הארכה של שלושה ימים נוספים. עורך דינו של מסלה טען שלרשויות אין כל ראיות נגדו. הוא שוחרר אחרי שבילה חמישה ימים בכלא, בתנאי שאזרח ישראלי ייתן לו ערבות ויתחייב שמסלה יגיע לחקירות במשטרה או דיונים בבית המשפט, ושהישראלי ישלם 20 אלף שקל אם מסלה לא יגיע.

בהחלטתו, שופט צבאי כתב שהעדות של מסלה נראתה לו הרבה יותר כנה מזו של המתנחלים. הוא גם מתח ביקורת על המשטרה שסירבה לצפות בסרטונים שעורך דינו של מסלה סיפק, והתייחס לזה כרשלנות מצדם. הסרטונים הראו את המתנחלים תוקפים אותו פיזית ומילולית.

"כן, נעצרתי על זה שהרביצו לי"

כתוצאה מהתגברות האלימות נגד הרועים הפלסטינים בדרום הר חברון, פעילים ישראלים ובינלאומיים מלווים את הרועים, לפחות כדי לתעד את האלימות כלפיהם. אבל אפילו הפעילים הישראלים והבינלאומיים הפכו ליעדים של אלימות מתנחלים.

ב-13 במאי, שני פעילים ישראלים-אמריקאים, סאם שטיין ובוב סוביירי, ליוו רועה פלסטיני בדרום הר חברון שהוטרד באלימות על ידי מתנחלים ישראלים. כשהגיעו לבאר סמוכה, הם ראו ילד פלסטיני שמפחד לשאוב ממנה מים מכיוון שנער מתנחל עמד על ראש כיפת הבאר, וצפה בו. סאם נעמד בין הילד למתנחל, והילד שאב מים ועזב.

לאחר מכן, שלושה או ארבעה מתנחלים הגיעו והתחילו להכות את סאם ואת בוב במקלות מתכת ועץ. הם לקחו את הטלפון של סאם, שברו את המצלמה שלו, וניפצו את חלונות המכונית השכורה של קבוצת הפעילים. סוביירי נפצע והועבר לבית חולים בבאר שבע.

אחרי שברח מהמקום, סאם התקשר למשטרה כדי להגיש תלונה. כששוטר הגיע לפגוש אותו, הוא אמר שסאם הוא גם "מעורב וגם חשוד", ושהוא צריך לבוא אתו לתחנת המשטרה. חבר נוסף של סאם, אוריאל אייזנר, שאפילו לא נכח באירוע, היה גם הוא חשוד, ונאסר על שניהם להיכנס לגדה המערבית במשך 15 יום.

"היה לי התקף פניקה אתמול בלילה. התקף הפניקה שלי נגרם מהאלימות שהופנתה כלפי מהמתנחלים הרדיקליים. הוא הגיע מהיחס הלא אנושי שלו זכיתי מהממשלה הישראלית ומהמערכת המשטרתית. הממשלה שלי והמערכת המשטרתית שלי", כתב סאם בפייסבוק אחרי התקיפה. "כן, נעצרתי כי היכו אותי".

בזמן החקירה, שוטר האשים את סאם כי היכה קטינים באלה, והסביר שבגלל זה אוסרים עליו להיכנס לגדה המערבית. סאם מכחיש את ההאשמות. השוטר שאל את סאם גם כמה כסף הוא מקבל על ליווי רועים פלסטינים, סאם כתב בפוסט שלו. "ואולי הדבר האבסורדי ביותר, הוא האשים אותי בהסתה והמרדה כי לבשתי חולצה שעליה כתוב 'עומדים ביחד' בעברית ובערבית. אם אתה חושב ש'עומדים ביחד' זו הצהרה מסיתה, משהו ממש לא בסדר אתך".

סאם ממשיך בפוסט, "המתנחלים האלה עושים את העבודה המלוכלכת של מערכת גזענית. ברגע שהם סיימו לתקוף אותי, הם הלכו למשטרה והגישו תלונה שבה טענו ש*אני* תקפתי *אותם*, והמערכת המושחתת שקיימת מאפשרת לזה להניב תוצאות.

"השוטר שחקר אותי ממש העלה תיאוריות קונספירציה אנטישמיות שדומות לאובססיה עם ג'ורג' סורוס. הייתי קורבן לאקט של טרור, ו*אני* הייתי זה שנעצרתי. האירועים האלה הם בדיוק הסיבה שאני עושה את מה שאני עושה. שום דבר לא השתנה, ואני אחזור לעשות את זה בהקדם האפשרי".

עלי עוואד הוא אקטיביסט מהכפר טובא בדרום הר חברון. המאמר התפרסם במקור במגזין 972+. תרגום: יונית מוזס