תוכנית החינוך של יש עתיד: לבעוט בחרדים, להתעלם מהערבים

הפרטת החינוך נכשלה בכל מקום שבו נוסתה. ח"כ מירב כהן, המיועדת לשרת החינוך מטעם יש עתיד, מציגה את תוכנית המפלגה. 5 בפברואר 2026 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

לאחרונה פרסמה מפלגת "יש עתיד" את "התוכנית הלאומית לשיקום מערכת החינוך בישראל", בהובלת ח"כ מירב כהן, המיועדת לתפקיד שרת החינוך. זו אינה תוכנית לאומית, ודאי לא ממלכתית, אלא דווקא תוכנית מגזרית-מעמדית. היא תיטיב עם מגזר המצביעים של המפלגה על חשבון המגזרים הערבי והחרדי ותשמר את הפריבילגיות של המגזר הדתי, השותפים לקואליציה הרצויה.

>> הרשימה המשותפת יכולה להוביל חינוך ראוי לישראל

כל המרכיבים הראויים שבתוכנית, כגון שיפור תנאי ההעסקה, סבסוד חינוך לגיל הרך ויישום מסקנות ועדת שפירא לחינוך המיוחד, מותנים בתוספת תקציב דמיונית של עשרות מיליארדי שקלים. לעומת זאת כל המרכיבים החינמיים הם מרכיבי הפרטה, שנועדו לפרק את מערכת החינוך הממלכתית. מהלכים אלה נוסו בכמה מדינות בשלהי המאה הקודמת וכשלו כישלון חרוץ. אבל בישראל זה נעשה "בון טון" לפזר סיסמאות שקריות על ביזור, אוטונומיה וגמישות.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

תוכנית חינוך במבט ממלכתי, המבקשת לקדם צדק חברתי ולכידות חברתית, תחת אמנה דמוקרטית משותפת, חייבת להציב במוקד את בעיית הפערים, ואת העובדה שמחצית מתלמידי ישראל נכשלים בבחינות הבינלאומיות. תוכנית כזאת אמורה להציע מהלכי מדיניות, אשר למיטב ההיגיון והניסיון הבינלאומי יקנו הזדמנות חינוכית של ממש לכולן ולכולם.

אבל תוכנית יש עתיד מציבה במוקד בעיות אחרות לחלוטין. הבעיה הראשונה של מערכת החינוך, לפי יש עתיד, היא התקצוב החסר של הזרם הממלכתי בהשוואה לזרם הממלכתי דתי, והבעיה השנייה היא התקצוב הציבורי של החינוך החרדי (ראו מפגש השקת התוכנית, החל מדקה 31:40). ברור אם כך שנקודת המבט אינה ממלכתית אלא מגזרית.

כתוכנית מגזרית היא מתיישרת בהתאם לשותפים הקואליציוניים הרצויים ליש עתיד. ראשית, התעלמות מוחלטת מהחינוך הערבי, המוזכר במסמך בשני משפטים קצרים בלבד. מוצע במסמך להמשיך בתוכנית החומש 550, אף שהיא הותירה את החינוך הערבי במחסור כרוני, ולחזק את לימודי העברית בחינוך הערבי כדי לאפשר לתלמידיו "השתלבות באקדמיה ובתעסוקה".

העברתי לדוברות "יש עתיד" ולדוברות השרה המיועדת שאלה, האם גם החינוך הערבי יזכה לאוטונומיה פדגוגית, כמו זאת שמובטחת למגזרי החינוך האחרים? האם יימחקו את חוקי הרדיפה והאפליה, ומורות ומורי המגזר יוכלו לעסוק בחופשיות בתרבות ובמורשת הפלסטינית, ובתוכה גם בנכבה משנת 1948? הדובר ביקש ארכה של שבוע בטרם ישיב, אבל גם עשרה ימים לא הניבו תשובה כלשהי.

עדכון: למחרת פרסום הכתבה התקבלה תשובת ח"כ מירב כהן. תוקם מועצה לחינוך ערבי, במקביל למועצות החינוך העברי, הדתי והחרדי. "החינוך הערכי [של המגזר הערבי] יחסה תחת המועצה לחינוך ערבי". בנוסף: "חוק החינוך הממלכתי מאפשר, ואפילו דורש, מורכבות בחינוך. אבל בשום מקום בלשון החוק, אין – ולא צריכה להיות – לגיטימציה להתייחס אל הקמת מדינת ישראל כאל אסון, יהיה הזרם אשר יהיה".

להלאים את החינוך החרדי. שיעור בישיבת פוניבז', פברואר 2016 (צילום: יעקב כהן / פלאש90)

בהתאם למיצוב של הקואליציה העתידית, התוכנית מבטיחה להלאים את החינוך החרדי. מצביעי יש עתיד ישמחו לשמוע שכל מוסדות החינוך החרדיים יעברו לניהול ממשלתי תחת זרם החינוך הממלכתי חרדי, אחרת יימנע מהם תקצוב ציבורי כלשהו. לא ברור כיצד מהלך זה תואם את כוונות ההפרטה של החינוך הממלכתי והעברתו לידי חברות ניהול פרטיות, שאליהן אתייחס בהמשך.

בעוד היא מתעלמת מהחינוך בחברה הערבית ובחברה החרדית, התוכנית של יש עתיד דווקא שומרת חיבוק חם לחינוך הממלכתי דתי. כנראה מפני שאין ליש עתיד קואליציה בלי נפתלי בנט. על כן מוסבר במסמך כי למרות הבדלנות והפריבילגיות של החינוך הדתי, "המטרה היא לא לקחת ממי שקיבל עד היום יותר, אלא לתת יותר למי שעד היום קיבל פחות".

המרכיב הדמיוני – מהלכים טובים בכסף שאין

תוכנית החינוך של "יש עתיד" כוללת כמה מרכיבים ראויים, המחייבים תוספת תקציב אסטרונומית. כמענה למחסור במורות ומורים, התוכנית מבטיחה העלאת שכר ושיפור בתנאי העבודה הכולל, בין היתר, צמצום גודל הכיתות ותוספת שעות תומכות הוראה על חשבון שעות בכיתה. תג המחיר הוא 10 מיליארד שקלים.

התוכנית מבטיחה חינוך חינם איכותי לגיל הרך, במקביל לשיפור תנאי העבודה ולהעלאת שכרן של המטפלות-מחנכות, במחיר 12 מיליארד שקלים. עלות ההלאמה של החינוך החרדי מוערכת ב-4.5 מיליארד שקלים. בלי התחייבות לנתון מסוים, מוזכרת הכפלת התקציב לחינוך הבלתי פורמלי (כגון תנועות הנוער), שבתקציב הנוכחי עומד על 3.6 מיליארד שקלים.

נוסף על כך, מוזכר יישור כלפי מעלה של התקציב לתלמידים בחינוך הממלכתי, בהתאם לתקציב הניתן לתלמיד בחינוך הדתי. על פי נתונים המוצגים באתר משרד החינוך, הפער בשנת 2024 היה 3,907 שקלים בשנה לטובת התלמיד הדתי. בהינתן שיש כ-1.6 מיליון תלמידים בחינוך הממלכתי, הרי מדובר בתוספת של כ-6.25 מיליארד שקלים.

לבסוף, בכוונת יש עתיד ליישם את המלצות דוח ועדת שפירא בנוגע לחינוך המיוחד. כאן מדובר בהשקעה ראשונית של 14 מיליארד שקלים, הגם שבעתיד היא תקוזז מתוך תקציב החינוך המיוחד, שעלייתו אמורה להיבלם.

הלוואי שמהלכי המדיניות שהוזכרו יתממשו, אבל צריך לזכור כי מדובר בתוספת תקציב של 50 מיליארד שקלים לתקציב החינוך שעומד בשנת 2026 על 97 מיליארד שקלים. אפשר להניח שמדובר בהבטחות דמיוניות.

המרכיב ההרסני – פירוק משרד החינוך

בשולי ההבטחות הגדולות, מפוזרות במסמך התוכנית קלישאות מעולם ההפרטה, שכותבי המסמך מניחים שיתקבלו באהדה בקרב מצביעי יש עתיד. בין השאר מדובר על ביזור קבלת ההחלטות, הגברת האוטונומיה, גמישות תקציבית, הפרדה מהפוליטיקה ("לאנשים כמו אבי מעוז לא תהיה יותר דריסת רגל במערכת החינוך הממלכתי"), וכמובן, ערכים שהם הכול מכול בכול: ציוניים, יהודיים, דמוקרטיים ומדעיים.

להפוך אותו לגוף מפקח בלבד. משרד החינוך בירושלים (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

בדומה לתוכנית החינוך שהציג לאחרונה בנט, ולתוכנית החינוך שהציג שי פירון, יש עתיד מציעה "להפוך את משרד החינוך למטה רגולציה". לא מוסבר בדיוק למה הכוונה, אבל צריך לזכור כי ניסיון כזה בוצע בניו זילנד בסוף המאה הקודמת, והוא נחל כישלון חרוץ.

כבר כיום טוענים אנשי השטח, שמשרד החינוך מפעיל מערך דיווח ופיקוח שמעמיס עבודה בירוקרטית וחונק את עצמאותם של המורות והמורים. במשרד עתידי, שכל תפקידו יהיה רגולציה בלבד, ברור שצבא הפיקוח רק יגדל ויתעצם.

בתחום הפדגוגי מוסבר שתוקם "מועצה לאומית לחינוך", שתקבע את מדיניות החינוך, וסמכויותיה יהיו מעל שר החינוך והמשרד. המועצה תקבע את תוכנית הלימודים האחידה לכל תלמידי ישראל, בהיקף של מחצית משעות הלימוד. את שאר תוכנית הלימודים יקבעו זרמי החינוך, הרשויות המקומיות ומוסדות החינוך.

מכאן שיהיו אין ספור גופים שיעסקו בתכנון פדגוגי: תכנון ארצי באחריות המועצה הלאומית, תכנון מגזרי בכל אחד ממגזרי החינוך, תכנון רשותי בכל רשות מקומית ותכנון מקומי בכל בית ספר. וזהו מהלך שנועד להגביר את ההתייעלות והחיסכון.

בתחום הניהולי הדברים מעורפלים עוד יותר. כתוב כי יועברו "סמכויות לרשויות [המקומיות] ולמוסדות [החינוך] שהוכיחו יכולת להצליח בכוחות עצמם". לשאלתי איזה סמכויות בדיוק יועברו לשלטון המקומי, לא קיבלתי תשובה מדוברות המפלגה והשרה המיועדת.

עדכון: למחרת פרסום הכתבה התקבלה תשובת ח"כ מירב כהן. "השאיפה היא לעצמאות במובן רחב ככל הניתן – וכל עוד לא מדובר על דרדור אחריות כלפי מטה, או התנערות המדינה מחובתה לדאוג לחינוך לכל ילד. עמידה בהישגים הנדרשים תוכל למשל להביא לעצמאות שתבוא לידי ביטוי במבנה השיעור או במספר השעות שיוקדשו לנושאים השונים, וכפי שנכתב במפורש בתכנית: מידת הביזוריות והאיזונים הנדרשים – ייקבעו בשיח משותף עם הסתדרות וארגון המורים".

ומה יעשו הרשויות בסמכויות שיקבלו? המגמה היא ברורה כבר כיום: הרשויות מעבירות אותן לידי "רשתות", שהן חברות ניהול פרטיות של בתי ספר.

גם כך צריך לזכור שאין מחסור באוטונומיה למנהלים ולמורים במערכת החינוך בישראל. אין מחסור בחינוך יהודי וציוני, ודווקא משום כך יש פגיעה בחינוך הדמוקרטי והמדעי. ומעל הכול: הפיכת המשרד לרגולטור והפעלת החינוך בידי חברות ניהול פרטיות מובילות בהכרח להגדלת הפערים ולא לצמצומם.

לסיכום, בתוכנית החינוך של יש עתיד יש מרכיבים חיוביים רבים, אך הם מחייבים העלאה דרמטית של תקציב החינוך. אפשר לקוות לזה, קשה לראות כיצד זה יתממש. לצד זה יש מרכיבים אחדים המובילים להעמקת ההפרטה של החינוך, מהלך שכשל בכל מקום בעולם שבו אומץ.

ניכר במיוחד שהתוכנית כתובה בשפתם של מצביעי יש עתיד: הערבים שקופים, בחרדים ניכנס בכוח, את החינוך הדתי נחבק, ולנו עצמנו – נעניק את כל הפריבילגיות שאחרים השיגו לעצמם עד היום. העתיד של יש עתיד הוא מגזרי – חטוף ככל יכולתך, כי זה מה שכולם עושים.