לכו לרחוב אחר

"חולון היא לא עיר שיכולה להרשות לעצמה לסגור מענה טיפולי לדרי רחוב". דר רחוב על ספסל בתל אביב, בנובמבר 2025 (צילום: ורד לי)

ביולי האחרון קיבלה נישה ג'זמוט, מנהלת מערך גגון נשים דרות רחוב בתל אביב, פנייה מעובדת סוציאלית בבית החולים וולפסון. העו"ס סיפרה לה על דרת רחוב תושבת חולון, אם בת 36, שאושפזה לאחר ניסיון התאבדות. מצבה של האישה התייצב והיא היתה אמורה להיקלט במסגרת טיפולית מתאימה.

העובדת הסוציאלית ניסתה למצוא לאישה קורת גג לשבועיים, עד שתשתלב במסגרת החדשה, כדי לשמור על רצף טיפולי ולמנוע את הידרדרותה חזרה לרחוב. "זה דבר שקורה בשגרה", מסבירה ג'זמוט. גגון הנשים, המיועד לדרות רחוב, הוא מעון חירום הפועל מטעם עמותת לשובע, עיריית תל אביב-יפו ומשרד הרווחה. כמו בכל פנייה דומה, ג'זמוט פנתה לעיריית חולון כדי להסדיר את קליטתה של התושבת בגגון למשך שבועיים, אך להפתעתה נתקלה בחומה ביורוקרטית שמנעה ממנה לסייע.

>> המלחמה דחפה אותם לרחוב: עלייה גדולה בחסרי בית מאז 7 באוקטובר

"חיפשתי הרבה זמן עם מי בעיריית חולון אני יכולה לדבר בעניינה", היא משחזרת. "מהבירורים שעשיתי עלה שהמחלקה לדרי רחוב נסגרה, שעיריית חולון לא משלמת יותר עבור שירותים לתושבי ותושבות העיר שהם דרי רחוב, ושבגלל זה אי אפשר לקלוט אותם בגגונים בתל אביב. התשובות שקיבלתי היו מגוונות: 'העירייה בגירעון', 'אין תקציב לדרי רחוב יותר', 'אין טיפול סוציאלי בדרי רחוב יותר'. התרשמתי שכשמגיעה דרת רחוב לבקש סיוע, אומרים לה שהם לא יכולים לעזור".

"ניסיתי להתקשר לכל אדם שאני מכירה". נישה ג'זמוט, מנהלת מערך גגון נשים חסרות בית, ביולי 2026 (צילום: תמנה רוז פרץ)

ג'זמוט אינה מסתירה את תחושת חוסר האונים: "ניסיתי להתקשר לכל אדם שאני מכירה כדי להתגבר על החסם הביורוקרטי הזה, אבל לא הצלחתי. באופן רשמי אנחנו נותנים שירות לדרות רחוב בתל אביב והסביבה, אבל בפועל אנחנו מקבלים נשים מכל הארץ, ובמיוחד במקרים הומניטריים. אנחנו גם מאפשרים כניסה לגגון לנשים דרות רחוב שמרכז חייהן בתל אביב, אף שכתובת המגורים שלהן בתעודת הזהות שונה. אנחנו עובדים עם עיריות בכל הארץ כדי שנשים לא יישארו ברחוב במקרי חירום".

"חולון היא לא עיר שיכולה להרשות לעצמה לסגור מענה טיפולי לדרי רחוב", מדגישה ג'זמוט ומחדדת את חומרת סגירת היחידה. "זאת עיר שיש בה הרבה תושבים מוחלשים ויש בה מצוקה".

ב-1 בינואר 2026 נסגרה היחידה לדרי רחוב בחולון. לטענת מקורות המעורים בנושא, הדבר נעשה בהוראת ראש העיר שי קינן, שהחל לכהן במרץ 2024.

אם לא יטופלו – לא ייעלמו

לדברי גורם בכיר במשרד הרווחה, "במסגרת שיח בלתי פורמלי עם עובדים, התחוור שראש העיר מאמין שאם הוא ייתן מענה מיטבי לדרי הרחוב, כל דרי הרחוב יבואו לחולון, ואם לא ייתן מענה וטיפול, הם ייעלמו. זאת גישה מסוכנת. דרי רחוב לא נעלמים – או שהם יישארו בעירו בלי טיפול, מצב הרבה יותר מסוכן להם עצמם ולכלל החברה, או שיתגלגלו לערים סמוכות כמו בת ים, רמת גן ותל אביב, שיצטרכו לשאת בנטל של חולון, שמסרבת למלא את המחויבות הבסיסית לתושבים שלה ופוגעת בזכויות שלהם.

"מאז שנסגרה היחידה לדרי רחוב בחולון ניכרת הכבדה על ערים סמוכות. זאת אוכלוסייה שקופה שבשקופות. כשנסגרת יחידה שאמורה לטפל בהם, המצוקה של דרי הרחוב גוברת, נפגע הביטחון האישי שלהם, מתרופף עוד האמון שלהם במוסדות וברשויות, שגם כך אינו גבוה במיוחד, וגובר הבידוד החברתי שלהם. אם ראש עיריית חולון מאמין שזה לא יפגע בו, עליו לדעת שהתוצאה תהיה הפוכה".

היחידה לדרי רחוב בחולון הוקמה ב-1 במרץ 2021. הוראה 3.33 בתקנון עבודה סוציאלית לדרי רחוב מסדירה את שירותי משרד הרווחה לאוכלוסייה זו ואת הקמת המסגרות עבורה, וקובעת כי "ברשות מקומית שבה אותרו לפחות 15 דרי רחוב, יש לפעול להקמת מסגרת מקומית אחת או יותר לטיפול בדרי רחוב בקהילה". על פי משרד הרווחה, בערים שבהן נדרש טיפול מוצעים שני סוגים של מסגרות מקומיות: יחידות לטיפול בדרי רחוב וגגונים (מחסה ללינת חירום זמנית). הרשויות המקומיות אחראיות להפעלת המסגרות, במימון משותף של משרד הרווחה (75%) והרשות המקומית (25%).

על פי ההערכות, בחולון יש כ-70 דרי רחוב המוכרים למשרד הרווחה, וסביר להניח שיש נוספים שאינם מוכרים לו אך חיים ברחובות העיר. היחידה לדרי רחוב בחולון פעלה לצד היחידה להתמכרויות והיחידה לרשות האסיר, שנותרו פתוחות, ובתקופת פעילותה זכתה להערכה רבה מצד גורמי מקצוע במשרד הרווחה.

יחידות לדרי רחוב מקיימות, בין השאר, סיורים לאיתור דרי רחוב, מחלקות שמיכות, שתייה ומזון, מפנות למסגרות לינה, מאבחנות ומסייעות במיצוי זכויות ובהגשת מסמכים לוועדות רפואיות, ומעניקות ליווי מקצועי בתהליך השיקום וטיפול פסיכו-סוציאלי.

"לסגירת יחידה כזו השלכות בריאותיות קשות". דנה הלוי, רכזת תחום עוני ומצבי סיכון במחלקת מדיניות בריאות בישראל ברופאים לזכויות אדם (צילום: באדיבות המצולמת)

"היחידות לדרי רחוב הן שער הכניסה של חסרי בית למערכת תמיכה ראשונית שכבר כיום זקוקה לחיזוק משמעותי ולא לצמצום", אומרת דנה הלוי, רכזת תחום עוני ומצבי סיכון במחלקת מדיניות בריאות בישראל בעמותת רופאים לזכויות אדם. "כארגון העוסק בזכות לבריאות, ברור לנו שלסגירת יחידה כזו השלכות בריאותיות קשות: היא קורעת את החוט שמקשר בין אנשים החיים ברחוב, הסובלים לרוב מתחלואה משולשת (פיזית, נפשית והתמכרות) ומשיעורי תחלואה ותמותה חריגים, לבין טיפול רפואי, וזאת כששירותי הבריאות בקהילה ובבתי החולים ממילא אינם מותאמים דיים לצורכיהם.

"ליחידות לדרי רחוב תפקיד קריטי בזיהוי צורכי בריאות, בתיווך לטיפול ובפינוי במצבי חירום. זה תפקיד המדינה לאכוף את מדיניותה שלה – הקמת יחידה לדרי רחוב בכל רשות שיש בה 15 דרי רחוב או יותר – ולמנוע החלטות NIMBY כאלה. בפועל, עיריית חולון מגרשת מתחומה דרי רחוב, מה שאסור על פי הדין, ודוחקת עוד יותר לשוליים אוכלוסייה שקופה שבשקופות".

אתגר חברתי

"היחידה לדרי רחוב נסגרה בהחלטה שרירותית, בלי לתת את הדעת מה יהיה עם האנשים שחיים ברחוב וזקוקים לטיפול", אומרת ליהיא טוניק, עובדת סוציאלית המנהלת את גגון "מול הים" של עמותת לשובע בתל אביב, המיועד לגברים דרי רחוב.

"מאז שהיחידה נסגרה, מגיעים אלינו עוד ועוד דרי רחוב שהם תושבי חולון, כשאין לי שום מידע עליהם ואין אף אחד בעיריית חולון שאפשר לעבוד מולו, לקבל ממנו מידע או קצה חוט כדי להבין מי הם ולטפל בהם. אני מרחמת ופותחת את הדלת כדי שאנשים לא יישארו ברחוב, כי האנשים לנגד עיניי, אבל זה אבסורד ומקומם שראש עיר קם בוקר אחד ומחליט לסגור יחידה כזאת חשובה להכי מוחלשים בחברה, ושכל הערים הסמוכות צריכות לתקצב את זה ולהתמודד עם דרי הרחוב שבשטחו, כי הוא לא רוצה דרי רחוב בחולון.

"בסוף זה מסכן את האנשים האלה". ליהיא טוניק, מנהלת גגון "מול הים" בתל אביב ומנהלת כלל הגגונים של עמותת לשובע, ביולי 2026 (צילום: תמנה רוז פרץ)

"אסור לנו כחברה לקבל התנהלות כזאת. התופעה של דרי הרחוב לא תיעלם אם הוא יגלגל אותם לערים שכנות, היא לא תתאדה. קיבלתי באחרונה תושב חולון דר רחוב שהטיפול בו הופסק כי היחידה נסגרה, והוא הגיע אליי בוכה כשהוא לא יודע בכלל מה לעשות ולמי לפנות. אני רואה את האנשים ולא יכולה לסגור את הדלת בפניהם, אבל זה מחדל שלא יתואר. זה בסוף מסכן את האנשים האלה. כשעיריית חולון לא מטפלת בדרי הרחוב שבשטחה, מצבם רק יחמיר: הם יתגלגלו לערים אחרות ויטילו עליהן מעמסה תקציבית, או ייפלו בין הכיסאות ולא יקבלו טיפול. זה רק יחמיר את מצבם, יקשה על החברה כולה ויגביר את הדה-הומניזציה כלפיהם.

"אני שותפה בקבוצה ארצית לדרי רחוב. יום אחד הצפתי את המחדל והיתה שם הסכמה גורפת: חסרי בית לא מטופלים שמצבם מידרדר בסופו של דבר יכולים להיות בסכנה ולהוות סכנה לחברה כולה. זה סיכון חברתי גדול יותר לכולם. ראש עיריית חולון הביא לכך שדרי הרחוב בחולון נשארים ברחוב ללא טיפול או מתגלגלים לערים סמוכות, ואסור לאפשר את זה רק כי מדובר באוכלוסייה שקופה".

משרד הרווחה והביטחון החברתי מסר בתגובה: "הרשויות המקומיות בישראל מחויבות על פי חוק להעניק שירותי רווחה לכל תושביהן, ובכלל זה גם לדרי הרחוב, קבוצה חלשה במיוחד שנמצאת בקצה רצף הסיכון. אנו רואים בחומרה רבה כל ניסיון להתנער מאחריות זו ולשלול מדרי הרחוב את הזכויות והשירותים המגיעים להם.

"הזנחת הטיפול בדרי הרחוב אינה רק מפקירה אותם לסבל ולסיכון חיים מתמשך, אלא גם פוגעת בביטחון האישי, בחוסן הקהילתי ובאיכות החיים של תושבי הרשות כולם.

"משרד הרווחה והביטחון החברתי מעמיד את המשאבים הדרושים למחלקות לשירותים חברתיים להענקת סיוע סוציאלי לדרי הרחוב, לרבות תקני כוח אדם, וראש עיר אשר נוקט מדיניות של מניעת טיפול מאוכלוסייה זו פוגע קשות הן בסיכויי השיקום שלה והן במרקם העירוני כולו".

למרות פניות חוזרות, עיריית חולון טרם השיבה על הטענות.