newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פיזה 2022: ה"יציבות" בהישגים מסתירה קטסטרופה חברתית

משרד החינוך טוען שההשיגים של תלמידי ישראל יציבים, "לצד ירידות חדות בעולם". נכון, התוצאות במבחנים לא השתנו מאז 2002, והן נמוכות מבינוניות ומובילות בפערים. כך יוצר משרד החינוך תודעה כוזבת, שמונעת דרישה לשינוי המדיניות. אחרי הכל, בורות ופיצול חברתי הם שני כלים רבי עוצמה בידי השלטון

מאת:
תלמידים בבחינה בבית ספר בירושלים (צילום אילוסטרציה: נעם רבקין פנטון / פלאש90)

מדיניות החינוך בישראל לא השתנתה בעשרים השנים האחרונות. תלמידים בבחינה בבית ספר בירושלים (צילום אילוסטרציה: נעם רבקין פנטון / פלאש90)

השבוע התפרסמו תוצאות מחקר פיזה הבינלאומי, הבוחן אוריינות של תלמידות ותלמידים בגיל 15 (כיתות ט'). שני כרכים של מידע, 950 עמודים של הסברים, ועשרות קבצי אקסל של ממצאים. ואת כל העושר הזה, הצליחו במשרד החינוך לרדד עבורנו למשפט קצר: "יציבות בהישגי ישראל לצד ירידות חדות בעולם".

אם זאת השורה התחתונה של הררי הממצאים, מישהו עוד עלול לחשוב שבישראל הכל בסדר, ואפשר להמשיך באותה הדרך. זה רע, משום שהתואר "יציבות" מסתיר קטסטרופה חינוכית וחברתית. זה רע, משום שזה מונע התעוררות של מחאה, בדרישה לשינוי המדיניות של משרד החינוך.

אציג בהמשך שני ממצאים מייצגים: בתחום ההישגים ישראל היא מדינה שמתחת לבינוניות. מחצית מתלמידות ותלמידי ישראל נכשלים במבחנים. הנתון הזה יציב מאז 2002. הם, למשל, אינם אורייני שפה, ולכן אינם יכולים לקרוא טקסט באופן ביקורתי, או להסיק ממנו תובנות כלשהן.

בתחום הפערים, ישראל מובילה את מדינות העולם. גם הנתון הזה יציב מאז 2002. המשמעות של פערים בהישגים לימודיים בכיתה ט' היא הסללה למגמות לימוד שונות, מיון למקומות עבודה שונים, ופערים כלכליים ופיצול חברתי של החברה הבוגרת.

בורות ופיצול חברתי הם שני כלים רבי עוצמה בידיו של השלטון. אולי זאת הסיבה שמדיניות החינוך בישראל לא השתנתה בעשרים השנים האחרונות, למרות שכבר במחקר פיזה 2002 נמצאו בדיוק אותם ממצאים כמו במחקר שפורסם השבוע.

כבר אז כתבו החוקרים: "הממצאים הקשים של מחקר פיזה מצביעים על הצורך בשיפור ניכר במערכת החינוך הישראלית". איש לא עשה עם זה דבר.

"יציבות" בהישגים נמוכים זה רע

ישראל השתתפה לראשונה במבחן "פיזה 2000", אשר בוצע בישראל ב-2002. במבחן חולקו הישגי התלמידים לחמש רמות, כאשר רמה 3 ציינה הישגים בינוניים (מעל ומתחת לממוצע העולמי). במבחן הקריאה, לשם דוגמה, 57.3% מתלמידות ותלמידי ישראל דורגו ברמות 1 עד 2, כלומר נכשלו במבחן.

לחלוקה לרמות יש משמעות מבחינת כישורי הבנת הנקרא. למשל, תלמידים ברמה 1 יכולים לזהות נושא של טקסט אם המידע הדרוש כתוב בטקסט במפורש, אבל הם מתקשים להבין יחסים בין חלקי טקסט, לפרש משמעות, או להשוות בין טענות. תלמידים ברמה 2 מסוגלים לזהות רעיון מרכזי של טקסטים קצרים, אבל מתקשים להסיק מסקנות, לפרש דו משמעות, להעריך באופן ביקורתי או להתמודד עם מידע מתחרה.

במבחנים שנערכו בשנים הבאות חלה ירידה בשיעור התלמידים הנכשלים במבחן הקריאה, עד "לשיא" של 45% ב-2012. שיעור גדול כל כך של נכשלים אינו משהו לשמוח בו, אבל בכל זאת ניכרה מגמת שיפור באותו עשור (הנתונים כאן ולהלן מתוך פיזה 2022, לוח I.B1.5.2).

אלא שהמגמה הזו השתנתה, ובשנים הבאות שוב עלה בהדרגה שיעור הנכשלים. 48% ב-2015, ו-50% בשנים 2018 ו-2022. כלומר "היציבות" אינה מעידה על מגמה חיובית, כפי שניתן להבין. אנחנו עדיין במצב חמור יותר מאשר ב-2012, שהיה חמור כשלעצמו.

שיעור המצטיינים בהבנת הנקרא (המדורגים ברמות 5 עד 6) גדל מ 4.2% מכלל התלמידות והתלמידים בשנת 2002 ועד 10% החל משנת 2012 ועד המבחן הנוכחי. "היציבות" כאן פירושה שיש קבוצה קטנה מאוד של מצטיינים, ואנחנו לא מצליחים להגדילה.

במבחן באוריינות מתמטית, דורגו ב-2006 ברמות נכשל (1 עד 2) 64% מהתלמידות והתלמידים. רק 6.1% הצטיינו ודורגו ברמות 5 עד 6. עם השנים חל שיפור הדרגתי, איטי וצנוע, ששיאו היה ב-2012. במחקר 2022 (שפורסם השבוע) דורגו 58% ברמות נכשל, ו-8.4% ברמות הצטיינות (לוח I.B1.3.1).

אנחנו לא יכולים להתנחם בשיפור הזעיר הזה, שכן עדיין יותר ממחצית מהתלמידות והתלמידים לא מסוגלים לתכנן אסטרטגיה לפתרון בעיות, להתמודד עם יחסיות, או להבין סימולציה של סדר פעולות. המצב דומה גם בחשיבה מדעית, שם 56% מדורגים ברמות 2-1.

בכל המבחנים ובכל המדדים, חשוב להזכיר, ישראל נמצאת מתחת לממוצע של המדינות המשתתפות. לא מדינה מובילה ולא מדינה בינונית, אלא מדינה שמתחת לבינוניות.

היינו ונותרנו אלופי העולם בפערים

מלבד רמת ההישגים, בודק מבחן פיזה את היקף הפערים בין תלמידים. אחת הדרכים לייצוג הפער הוא בחישוב ההפרש בציונים בין תלמידים מצטיינים לנכשלים. כדי למזער את ההשפעה של תלמידי הקצוות, החישוב נעשה לפי ההפרש בין האחוזון ה-90 לאחוזון ה-10. כלומר, אם היו לנו 100 תלמידים מסודרים לפני סדר הציונים שלהם, הפער נבדק לפי ההפרש בין התלמיד העשירי לתלמיד ה-90.

כבר במחקר שנערך בישראל ב-2002 נמצא כי יש אצלנו "פערים גדולים בכל התחומים". בתחום אוריינות קריאה, הציון של האחוזון ה-90 היה כמעט כפול מהציון של האחוזון ה-10, והפער ביניהם היה 282 נקודות. ראו בתרשים מקומה של ישראל בעמודה המודגשת באדום, בקצה המביך מבין 37 מדינות.

החשיבות של ממצא זה היא כפולה. ראשית, לפי הפערים בהישגים הלימודיים, בכיתה ט' מתמיינים התלמידים (החזקים והחלשים) למגמות לימוד שונות בתיכון. לנוכח איכות תעודת סיום התיכון, הם מתמיינים להמשך (או אי המשך) לימודים אקדמיים. איכות הלימודים העל תיכוניים ממיינת אותם למשרות שונות בשוק העבודה. על כן, פערים משמעותיים בין תלמידים בציונים בכיתה ט' ב-2002, פירושם פערים כלכליים עמוקים בין משפחות ב-2022.

שנית, כבר במחקר פיזה 2000 התגלה כי יש קשר בין רמת הפערים לבין רמת ההישגים הכללית. כפי שכתבו החוקרים: "מעניין לציין שבכל המדינות המצטיינות, הפערים בהישגים בקריאה היו קטנים מהפערים בכלל המדינות".

אנשי הימין החברתי-כלכלי בישראל מפיצים את הטענה השקרית, שלפיה דאגת יתר לחלשים תגרום להחלשת החזקים, ולבינונית בהישגים של כולם. זה לא נכון. בחינוך מתקיים הקסם החברתי המושלם, שלפיו עזרה לחלשים מתבטאת דווקא בהצטיינות של כולם.

חלפו שני עשורים, ובמבחן פיזה 2022 השתתפו כבר 81 מדינות. במשרד החינוך טענו השבוע כי היציבות בישראל, לצד הירידה במדינות העולם, "הובילה לעלייה בדירוג של ישראל". האמנם?

עיניכם הרואות בתרשים כי בתחום הפערים בהישגים, ריבוי המדינות לא הועיל לדירוג של ישראל. ישראל (בעמודה האדומה) התדרדרה ממקום 35 בעולם למקום 80, ונותרה בין המדינות המובילות בפערים. הציון של האחוזון ה-90 בישראל נותר כפול מהציון של האחוזון ה-10, והפער ביניהם גדל ל 322 נקודות, 40 נקודות פער יותר מאשר ב-2002.

חייבים לשנות את מדיניות החינוך

שני עשורים של השתתפות במבחני פיזה מלמדים אותנו שההישגים של תלמידי ישראל נותרו נמוכים, ושהפערים ביניהם נותרו גבוהים. שום תעלול מילולי של ייצוג "יציבות" כדבר חיובי, לא יכול לשנות את האמת המרה הזאת.

המטרה של מבחני פיזה היא לספק למעצבי המדיניות מידע על מצבה של מערכת החינוך, כך שיטיבו להגדיר יעדי מדיניות ומהלכי מדיניות חדשים. אבל בישראל, לנוכח העיסוק הרדוד בתוצאות המבחנים, שום דבר לא משתנה.

אנשי המקצוע במשרד החינוך, שהיו צריכים להקים קול זעקה חברתית, מסתתרים מאחורי ניסוחים שטחיים וחנפנים, היוצרים תודעה כוזבת שכביכול הכל בסדר. ממילא מחצית מהאוכלוסייה מתקשה בקריאה ביקורתית, ולכן לא ישימו לב למניפולציה.

ומכיוון שלכאורה הכל בסדר, לא מופעל על משרד החינוך שום לחץ ציבורי לחדול מהמדיניות האנטי חברתית הפושעת, שבה הוא מחזיק מאז שלהי שנות ה-90 של המאה הקודמת.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
פרופ' רפאל גרינברג (צילום: אורן זיו)

"אנחנו אמורים להיות גאים ולבנות עתיד חדש, והעתיקות שלנו מורידות אותנו כל הזמן". פרופ' רפאל (רפי) גרינברג (צילום: אורן זיו)

"האסונות שלנו נחגגים בארכיאולוגיה. אנחנו ממש קבלני חורבן"

ספרם החדש של הארכיאולוגים רפי גרינברג ויאניס חמילקיס עוסק בשימוש הדומה שנעשה בארכיאולוגיה קולוניאלית בישראל וביוון לצורך ביסוס הזהות המערבית ומחיקת שכבות היסטוריות "עודפות" בדרך אל העבר המכונן. אבל הארץ שלנו, מזכיר גרינברג, אינה לבנה. ראיון

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf