תוכנית שי פירון: הפרטה מסיבית והרסנית של מערכת החינוך

הטעיות וסתירות פנימיות. שר החינוך לשעבר, שי פירון (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

השבוע פרסם שי פירון, שר החינוך לשעבר, את תוכניתו "מצפן להתחדשות החינוך הציבורי בישראל". אם התוכנית שהציג לאחרונה השר לשעבר נפתלי בנט היא תוכנית פורום קהלת "לפירוק משרד החינוך", כהגדרתו, הרי שתוכנית פירון היא במידה רבה תוכנית ועדת דברת (שבה היה חבר) להפרטת החינוך. שיאה בהצעה שחברות פרטיות ינהלו את בתי הספר, וכל המורים יועסקו בקבלנות ללא ארגוני המורים.

>> המהפכה האחרונה של שי פירון: איך לקחת כסף מחלשים ולצאת חברתי

המסמך פותח בתיאור קודר של תמונת המצב הנוכחית, על מנת לשכנע אותנו בשינוי הדרוש. בין היתר כתוב בה: "74% מההורים טוענים שבתי הספר בארץ לא מספקים חינוך מספיק טוב לילדיהם" (עמ' 17). האומנם? ממש לא. בסקר עמדות ההורים שפרסמה ראמ"ה כתוב ההפך הגמור: "74% מההורים דיווחו כי הם שבעי רצון מבית הספר".

עוד נכתב בתוכנית כי "ישראל היא ייחודית בעולם ביחס למיעוט ההחלטות המתקבלות על יד מנהלי בתי הספר" (העילגות במקור). גם זה שגוי. כפי שהצגתי בטור קודם, על פי מחקר פיזה האחרון, מנהלי בתי הספר וצוותי החינוך בישראל מדווחים על אוטונומיה גבוהה יותר מאשר בממוצע מדינות OECD, בין השאר בתחומים של גיוס מורים, השעיית מורים, גיבוש תקציב בית הספר, מדיניות הערכה ותכנון הלימודים.

נוסף להטעיות אלה, יש בתוכנית כמה סתירות פנימיות. למשל, בפרק העקרונות נכתב כי יש להפוך את פירמידת התקציב, כך שהגיל הרך יקבל את התקציב הגדול ביותר. לעומת זאת בנספח 7, המציג את נוסחת התקצוב, נכתב שהתקציב יגדל בהתאם לגיל, כך שתלמיד תיכון יקבל תקציב גבוה ב-25% מהתקציב לתלמיד צעיר.

ביזור (לכאורה) של ההכרעות הפדגוגיות

על פי תוכנית ההתחדשות של פירון, משרד החינוך יהיה אחראי על תוכנית הלימודים רק במחצית משעות הלמידה. 30% נוספים יהיו באחריות השלטון המקומי ו-20% משעות הלימוד יהיו באחריות בתי הספר עצמם.

אשר למחצית שבאחריות משרד החינוך, אין שום בשורה: המשרד יפעיל תוכניות לימודים בשפת אם (עברית או ערבית), אנגלית, מתמטיקה, מדעים, אזרחות, תנ"ך, היסטוריה, גיאוגרפיה, ידיעת הארץ, ספרות, מעורבות חברתית ומיומנויות המאה ה-21. מדובר באותם תחומי דעת שנלמדים גם כיום, אף שבמבוא כתוב שתכני הלימוד כיום "אינם תואמים את צורכי התקופה".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

נוסף על כך, משרד החינוך יהיה אחראי גם על הערכה ומדידה. למעשה מודגש במסמך שזה יהיה תפקידו המרכזי של המשרד: רגולציה, פיקוח ומדידה. "תהליכי מדידה והערכה יבדקו הישגים לימודיים, כולל בחינת הקניית כלים ומיומנויות […] ויתמקדו בשלבי המעברים בין מסגרות הגיל".

מדובר במבחני מדידה סטנדרטיים (אחידים) מטעם המדינה, שיערכו אחת לשלוש שנים. בכניסה לגן (גיל 3!), בכניסה לבית הספר היסודי, באחת מכיתות היסודי, בכניסה לחטיבת הביניים ובכניסה לתיכון. מבחני הבגרות בסיום התיכון לא מוזכרים, אך גם לא מוזכרת שום חלופה לקיומם.

משמעות ההצעה הרסנית. בתי הספר שלא יעמדו בדרישות הסטנדרט ייפגעו תקציבית, ותישלל מהם זכות הניהול האוטונומי (ראו בהמשך), על כן ברור שמנהלי החינוך בשלטון המקומי יפעילו לחץ אדיר על המורות והמורים "להספיק את החומר". בזה מחסלת התוכנית כל סיכוי לטיפוחה של "פדגוגיה חדשנית ומותאמת פרט", שאותה היא מבטיחה.

שואף לפרק את משרד החינוך. נפתלי בנט (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

התוכנית גם לא מספקת תשובה לשאלה מה יקרה לתלמידים שיכשלו במבחנים החיצוניים. נכון למבחן פיזה האחרון, מדובר במחצית מתלמידות ותלמידי ישראל. תינוקות בגיל 3 יוסללו לכישלון.

מחצית מתוכניות הלימודים תהיה כאמור באחריות הרשות המקומית ובתי הספר. לא כתוב מי אמור לכתוב את התוכניות, מה הידע המקצועי שלו בתחום תכנון הלימודים ומאיפה יגיעו המשאבים לעבודה הרבה הנדרשת.

נזכיר כי על פי חוק חינוך ממלכתי הנוהג כיום, בתי הספר יכולים לקבוע עד רבע מתוכני הלימוד. הם לא עושים זאת, משום שאין למורות ולמורים רגע פנוי בשביל לשבת בצוותי תכנון ופיתוח של תוכניות לימודים. אין במסמך המדיניות של פירון התייחסות לכך, וכנראה שהתקווה היא שהרשויות המקומיות ובתי הספר ימצאו לכך מקורות מימון פרטיים.

שינוי (לכאורה) של שיטת התקצוב

שינוי שיטת התקצוב מוצג במסמך כאחד ממטות הקסם לפתרון שלל בעיות. פירון מציע לעבור מתקצוב לפי שעות הוראה שבועיות לתקצוב בשקלים. כלומר מנהל בית הספר לא יקבל סכום מסוים של שעות הוראה שאותן ישבץ במערכת, אלא יקבל סכום כספי מוגדר שבאמצעותו יממן את שעות ההוראה שאותן ישבץ.

במסמך נכתב כי שיטת התקצוב הקיימת "מסרסת יזמות וחדשנות", ולא מאפשרת "לפתח תוכניות חינוכיות ייחודיות ומותאמות". זה לא נכון. ראשית, הפיתוח הנדרש ברמת בית הספר נחסם עקב מחסור בידע מקצועי ובשעות עבודה פנויות, אם הן נספרות בשעות ואם בשקלים.

שנית, כפי שנמצא במחקרי מרכז טאוב, עיקר הפערים בתקצוב בין המגזרים השונים מוסבר על ידי ההכרעות של המשרד באשר לאופן חלוקת התקציב. הכרעות אלה ייצרו את אותם פערים אם יחושבו בשעות ואם בשקלים.

ושלישית, כבר כיום בתי הספר העל-יסודיים מתוקצבים בשיטה השקלית ולא באמצעות שעות (ראו דוח מרכז טאוב). אן שום עדות להבדל מהותי באיכות הניהול בין היסודי לעל-יסודי, ואין שום עדות לכך שהישגי התלמידים והפערים בין תלמידים משתנים בהתאם לשיטות התקצוב השונות.

הפרטת הניהול באמצעות השלטון המקומי

בתוכנית ההתחדשות של פירון מוצע שהשלטון המקומי יהיה הבעלים של מוסדות החינוך והאחראי לניהולם. לא ברור על סמך מה נקבע שרשויות מקומיות עדיפות על משרד החינוך בכל הקשור לניהול החינוך. האם יש להן (לכולן) את הידע המקצועי הדרוש? האם הן יותר יעילות מבחינה בירוקרטית? האם הן אינן חשופות לשחיתות ולאינטרסים זרים?

נזכיר כי על פי נתוני הלמ"ס, יש בישראל 257 עיריות, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות, ו-99 מתוכן במצב כלכלי נמוך (אשכול חברתי כלכלי 1 עד 4). אלו ודאי שלא יוכלו לעמוד בהוצאה הנדרשת לניהול החינוך.

על מנת להבטיח "ניהול והובלה מיטביים", הרשות המקומית תידרש להקים אגפים מקצועיים בתחומים הבאים: אגפי גיל, אגף חינוך מיוחד, שירות פסיכולוגי ייעוצי, אגף פדגוגיה והכשרה, אגף תקציבים ומשאבים, אגף בינוי ותחזוקה, אגף משאבי אנוש, אגף מידע ונתונים, אגף יזמות וחדשנות ומחלקת חשבי שכר.

כלומר, התוכנית לוקחת את מבנה משרד החינוך הקיים (שעליו נכתב שהוא ריכוזי ומסורבל), ובמקום לפשט אותו, משכפלת אותו 257 פעמים ברחבי הארץ. ומי יממן את שפע הפקידות הנדרשת?

זכות ניהול החינוך תישלל מרשות חינוך שלא תעמוד ביעדי המדידה שהוזכרו (המבחן החיצוני כל שלוש שנים). במקרה כזה משרד החינך יעביר את רשות החינוך שכשלה לידי "גוף חיצוני או רשתות חינוך". הרשות יכולה גם לבחור מרצונה להעביר את ניהול החינוך לאותם גופים חיצוניים.

הנה לכם ההפרטה: רוב הרשויות בישראל לא ירצו או לא יוכלו לעמוד בתנאים, ולכן רוב מוסדות החינוך בארץ יעברו לידי חברות פרטיות שינהלו את בתי הספר עבור הרשויות. ומי יממן את התקורה של "הגוף החיצוני"? הרי גם להם יש משכורות לשלם ורווח להציע לבעלי המניות.

הפרטת העסקה של המורות והמורים

כפי שהוזכר, אחד מצווארי הבקבוק במערכת החינוך הוא מבנה משרת המורה. כדי שמורות ומורים יוכלו לפתח תוכניות לימודים מקומיות וליישם פדגוגיה חדשנית, הם צריכים שעות עבודה שאינן שעות הוראה בכיתות. בעניין זה מוזכרות במסמך שתי חלופות.

על פי חלופה אחת, "לצד העסקת מורים בצורות נוספות, תתאפשר הפעלת שעות לימוד באמצעות מורים עובדי מדינה, על ידי רכישת שעות מהתקציב השקלי". כלומר, המדינה תתרגם את השעות לכסף, ובית הספר ירכוש בכסף הזה שעות מהמדינה, שתשלם משכורות למורים. זה מעשה חלם החוזר למצב הקיים, מלבד התוספת המרומזת – "לצד העסקת מורים בצורות נוספות".

החברות הפרטיות יעסיקו את המורות והמורים בחוזים אישיים פוגעניים. הפגנת מורים לשיפור תנאי העסקתם, כיכר הבימה, ב-14 במאי 2025 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

הצורות הנוספות מוזכרות בחלופה השנייה. כאן נכתב במפורש: "יבוטלו צורות ההעסקה הקיימות […] ותופסק העסקת מורים על ידי המדינה". במקום זאת, מנהלות ומנהלי בתי הספר יקבעו מול כל מורה את מבנה שבוע העבודה שלו ואת שכרו.

בלי בושה כתוב כי היתרון בחלופה 2 הוא: "צמצום משמעותי במעורבות של ארגוני המורים בנעשה במערכת, וביכולת שלהם לעכב ולבטל שינויים במערכת". הנה, מצאנו מי אשם בכל כשלי מערכת החינוך. לא שרי החינוך לשעבר, אלא ארגוני העובדים.

בשביל זה, ככל הנראה, צריך את תקציב בית הספר בשקלים ולא בשעות. כך חברת הניהול הפרטית תוכל להעסיק מורים בשכר נמוך, ולממן בעודפים את עצמה ואת ההוצאות החדשות הנדרשות, שהוזכרו עד כה. וזאת מבלי שלמורים יהיה ארגון שיגן על זכויותיהם.

וכך זה מסתכם: בתי הספר ינוהלו על ידי חברות פרטיות. החברות הפרטיות יעסיקו את המורות והמורים בחוזים אישיים פוגעניים. השליטה המצמיתה במורים ובתלמידים תיעשה באמצעות סדרה של שישה מבחנים ארציים, שייצרו הסללה לכישלון כבר מגיל 3.

ורק דבר אחד חסר בתוכנית ההתחדשות של פירון: הוכחה אחת, או דוגמה אחת, לכך שההפרטה המסיבית וההרסנית הזאת תרמה במקום כלשהו בעולם לשיפור מערכת החינוך. פשוט כי אין כזאת.