newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

גפני וטיבי כמשל: ברית המיעוטים בכנסת זקוקה לחישוב מסלול מחדש

בין הח"כים החרדים והערבים נהגה לשרור לא רק שותפות של מיעוטים אלא גם שפה פרלמנטרית משותפת ואפילו חברות אישית. אלה הוקרבו על מזבח חבירת החרדים לבלוק של נתניהו. כעת, כשהברית הזו מפסיקה להניב, יתכן שגם עוצמתה עומדת בסימן שאלה  

מאת:
השאירו תגובה
א א א

ב-2013 עמד חבר הכנסת החסידי ישראל אייכלר על במת הכנסת, עטור פאות מסולסלות, ונאם בערבית. "נחנו מעאכום בנידלכום מן אג'ל א-דמוקרטיה" ("אנחנו אתכם במאבק למען הדמוקרטיה"), אמר בהזדהות עם עמיתיו הערבים במשכן, ואחמד טיבי השיב לו בנאום ביידיש. שש שנים וכנסת אחת מאוחר יותר, הרימו הח"כים החרדים את אצבעותיהם בעד חוק הלאום, מול עיניהם הכלות והמאוכזבות של עמיתיהם נציגי הציבור הערבי.

ח"כ אייכלר מדבר בערבית ושותק בעברית:

היחסים המורכבים בין נציגי המיעוטים בכנסת ישראל הגיעו השבוע לנקודה מכרעת, עם תמיכתו של נציג הרשימה המשותפת, ח"כ אחמד טיבי, בהדחת ידידו משכבר הימים ח"כ משה גפני מראשות ועדת הכספים.

ניתן למצוא בכך ביטוי לתהליכים, אך כפי שמוכיחה הדוגמה שבפתיח, היא גם צירוף של אינטרסים ציניים. כשדרכיהם הצטלבה באופוזיציה נגד ממשלת "ברית האחים" של יאיר לפיד ונפתלי בנט, הלכו הערבים והחרדים שלובי זרועות; כשהם ניצבים משני צדי המתרס – איש איש לנפשו.

עד לרגע זה, ח"כ משה גפני ממלא פיו מים ולא מתייחס להדחתו מתפקידו רב ההשפעה, אך במגזר החרדי רבים השתמשו במונח "בגידה" כדי לתאר את אכזבתם מהצבעתו של טיבי לטובת ח"כ עודד פורר מישראל ביתנו במקום בן בריתו החרדי.

שפה פרלמנטרית נכחדת

לחיבור ארוך השנים בין הנציגים החרדים והערבים בכנסת יש בסיס רחב. שניהם מייצגים מיעוטים מוחלשים, שנסמכים על המנגנון כדי להתקיים. אם תושב רמת גן מושפע ישירות ברמה מזערית מהתנהלות הפרלמנט, הרי שעבור תושב בני ברק או אום אל פחם, ה"לחם והחלב" שלו – כבישים, תקציבים מיוחדים, תמיכה במוסדות – תלויים לא מעט בעבודה סיזיפית במסדרונות השלטון.

הברית בין הצדדים הניבה לא מעט שיתופי פעולה משמעותיים. חוק הגיוס וחוק המואזין הם דוגמאות קלות מני רבות. גם באופן פומבי, הידידות ניסתה לצוף מעל אווירת האיבה.

על רקע מתקפות פרועות של נתניהו נגד הערבים, ניצב גפני בפתח ישיבת ועדה שהתקיימה לפני ארבעה חודשים ואמר: "במערכת הציבורית הופכים את הנציגות של המשותפת לדרגה שנייה, כאילו הם לא לגיטימיים. מבחינתי, הציבור הערבי בוודאי, אבל גם הנציגות הערבית והחברות שלי, עם טיבי וגם עם חברים נוספים ברשימה המשותפת – לגיטימיים". ח"כ ינון אזולאי (ש"ס) הצטרף: "עם הרשימה ואחמד היה שיתוף פעולה ותמיד אפשר לעשות עוד".

בין האישים גפני וטיבי הברית עמוקה עוד יותר. בימים שהכנסת מוצפת בח"כים צעירים וחדשים שנקודות החוזקה שלהם היא שידורי לייב בפייסבוק, לשני הח"כים הוותיקים שפה נכחדת: השפה הפרלמנטרית. היא נרכשה בשנים של עבודה סיזיפית, בלילות ארוכים של דיונים משמימים בוועדות, והיא חוצה מחנות פוליטיים. בין דוברי השפה של הקליקה הפרלמנטרית ניתן היה למצוא בעבר ח"כים כמו הנשיא ראובן (רובי) ריבלין ודוד רותם.

קווי המתאר של גפני וטיבי דומים. מצד אחד הם מחוברים בתרבותם ובהווייתם למגזר שממנו באו. מאידך, שניהם לא רואים בכנסת מקום להנחיל השקפות עולם או לקדם אג'נדות גדולות. הפרלמנט אינו מקדש עבורם. הוא מקום "לגנוב סוסים", לייצר פרקטיקה ולהשיג עבור בוחריהם את המיטב.

לשני הח"כים הוותיקים שפה נכחדת: השפה הפרלמנטרית. טיבי וגפני (פלאש 90)

לשני הח"כים הוותיקים שפה נכחדת: השפה הפרלמנטרית. טיבי וגפני (פלאש 90)

ככל שהחרדים העמיקו את בריתם וכרכו את גורלם בעתיד "הבלוק" של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הלכה ונפרמה הברית בינם לבין הערבים. גם כאן זה שילוב בין אינטרסים לבין האישי. הפעם האחרונה שבה נפגשו הצדדים במליאת כנסת נורמטיבית היתה ביום האחרון לכנסת ה-19, שם עברה ההצבעה על חוק הלאום.

מלכתחילה, החרדים באמת ובתמים לא התכוונו לתמוך בו. בכל שלב, מהוועדות המקדימות ועד ההצבעות הראשונות, הם הבטיחו למסמס אותו, אך בסוף לא עמדו בלחץ הימין. המזימה שלהם לקבל בתמורה את חוק הגיוס נחלה כישלון. כך או אחרת, הח"כים הערבים נעלבו. הם לא ציפו מהחרדים לתת את קולם לחוק המשפיל.

מאז, הצדדים כמעט ולא נפגשו. מזה יותר משנה שהכנסת בקושי מתכנסת. ועדת הכספים מתפקדת בחסר. בטלה הכימיה. בטלו האינטרסים. בטלה האהבה. בוטל הדיל.

נאמנות בעירבון מוגבל

חצות לילה, אור ליום שלישי. הוועדה המסדרת מתכנסת, רגע אחרי השבר הגדול של הבלוק. חרף כל תעלוליו, הוא מאבד את השליטה בכנסת. הוועדות החשובות עוברות לכחול לבן ובנות בריתה. בין ח"כ אורי מקלב, חבר רשימתו של גפני המודח, לבין "מפקד הבלוק", ח"כ מיקי זוהר, מתפתחים חילופי מהלומות מילוליים. "מי שמפריע לי זה רק אתם, הליכוד", צעק מקלב על זוהר. "אי אפשר להתנהל אתכם".

האם מדובר באיתות על היחלשות הבלוק נוכח היחלשות כוחו הפוליטי? מוקדם מכדי לקבוע, אך הדברים לא מגיעים בחלל ריק. בזמן שאריה דרעי נצמד אדוק לנתניהו ורוקח מהלכים לטובתו מאחורי הקלעים, הרי שהמפלגה החרדית האשכנזית נמצאת הרחק מאחור, בדגש על אגף דגל התורה בתוך יהדות התורה.

מאז קבלת תוצאות הבחירות, נציגי דגל התורה וסביבתם מביעים בחדרים הסגורים ייאוש וחוסר שביעות רצון מהמצב. לדידם, הפוזיציה שלהם בתוך הפלונטר הפוליטי לא מובילה לשום מקום. ההיצמדות לנתניהו מובילה לאבדון.

שני מכתבי נאמנות לבלוק שיזמו בשבועיים האחרונים דרעי ובנט הוכשלו ולא חזרו חתומים. הכתובת להכשלה היא דגל התורה. על מסמך נאמנות האחרון הם סירבו לחתום, ורק אחרי התמהמהות ממושכת ולחצים הואילו לצרף את חתימתם. הסיבה הרשמית – "אין צורך לחתום כל היום, אנחנו נאמנים והכל בסדר". הסיבה הלא רשמית – ירידת חשק דרסטית מהברית הדביקה.

ברגע זה, קשה לראות את דגל התורה מפרקת בלוק – ובכלל, בצד שמנגד לא מחכים להם זרי שושנים, אלא יריבים מושבעים בדמות אביגדור ליברמן ולפיד. אך העתיד הפוליטי יכול לפתח נקודות ממשק מעניינות.

הלא לפי דוקטורינת כחול לבן להשתלטות על הכנסת ונוכח משבר הקורונה, עבודת הפרלמנט של התקופה הקרובה עשויה להוליד בריתות נקודתיות, שיתופי פעולה, ואולי גם צעדים יותר משמעותיים. העובדה שדגל התורה איבדה מאחז כוח כמו ועדת הכספים לא תתרום לביצור השורות של הבלוק הלאומי בקרב חייו.

ישראל פריי הוא כתב פוליטי חרדי

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

חיילים יוצאים מלבנון, אוגוסט 2006 (פייר תוג'מן / פלאש 90)

האדמה שחרכנו בלבנון ממשיכה להרעיל אותנו עד היום

מלחמות לבנון הפכו לטראומה ישראלית המודחקת אל תת-מודע קולקטיבי באמצעות אלימות שלטונית ומידע סלקטיבי, שערערו באופן חמור את אמון הציבור בשלטון. אותי זה הוביל לסרב לשרת בשטחים, כי הפסקתי להאמין למניעי ההנהגה הפוליטית והצבאית. 20 שנה לנסיגה, שורת הקברים עדיין דורשת תשובות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf