התקומה הפוליטית של השמאל תגיע מתוך המחאה

כבר כמה חודשים שמאות אלפי ישראלים יוצאים לרחובות, נאספים בבלפור ומרגישים שאולי העתיד יכול להיראות אחרת מתסריט האימים של נתניהו. כדי שזה יקרה המחאה חייבת להיתרגם לכוח פוליטי חדש, מנותק מהמפלגות הקיימות והרקובות. אנחנו האנשים להם חיכינו

מאת:
השאירו תגובה
א א א

"בוקר טוב, סוף סוף התעוררנו". כבר כמה חודשים שהסיסמה הנהדרת הזאת נשמעת ברחובות ישראל. בכל הפגנה, בכל צעדה, אלפי אנשים, בעיקר צעירים, צועקים לעולם שהם התעוררו.

המחאה הזאת אכן העירה מאות אלפי אנשים, אולי אפילו מיליונים, מתרדמת. רגע לפני שהכל באמת נחרב כאן, העם התעורר. אנשים יוצאים לרחובות, לגשרים, לצמתים.

מחאת בלפור, הפגנה בירושלים, ב-5 בספטמבר 2020 (צילום: נטשה דודינסקי)

מחאת בלפור, הפגנה בירושלים, ב-5 בספטמבר 2020 (צילום: נטשה דודינסקי)

כבר כמה חודשים שבכל שבת נאספים עשרות אלפי אנשים מול מעון ראש הממשלה הרשמי בבלפור בירושלים, מסתכלים ימינה ושמאלה ומרגישים שהתקווה חזרה, שאולי העתיד יכול להיות אחרת מתסריט האימים שבנימין נתניהו כותב לנו. הדור הצעיר התעורר, חלקו יוצא בפעם הראשונה להפגין. זו התעוררות מרגשת.

אבל ההתעוררות הזאת חייבת להיות גם מתורגמת להתעוררות פוליטית. לא ייתכן ששוב סתיו שפיר 2.0 או איציק שמולי חדש יבלעו להם באותן מפלגות ישנות ורקובות. זה פשוט לא מספיק. לא בשביל זה אנחנו יוצאים לרחובות כבר חודשים ארוכים.

המחאה של 2011 הראתה שלא מספיק ששניים או שלושה אנשים, טובים ככל שיהיו (ולפחות שמולי הוכיח שהוא עשוי מאותם חומרים פוליטיים רקובים, וזחל לממשלת נתניהו תמורת כסא וג'ובים) ישתלבו במפלגות הקיימות.

אסור שהמחאה הזו תהיה כמו משחקי הכדורגל של נבחרת ישראל – משחקים שבהם הנבחרת משחקת טוב, אפילו טוב מאוד, מתמסרת נהדר, מגיעה לרחבה, אבל פשוט לא בועטת לשער ולא מצליחה להבקיע. ואז אחרי שהשדרים והאוהדים מרעיפים מחמאות רבות על הנבחרת, מגיעה היריבה ובהתקפה אחת, בדקה האחרונה למשחק, מבקיעה גול מנצח. הם ניצחו, ואנחנו נשארנו עם המחמאות.

כך גם המחאה. המחאה חייבת רגל מסיימת, חייבים להבקיע שער. ורגל מסיימת תהיה לתרגם את המחאה הזאת לכוח פוליטי. כן, מפלגה חדשה, של השמאל הישראלי. כי ליבת המחאה הזו מגיעה ממחנה השמאל שמאס בשלטון המושחת הקיים, מאנשי מחנה השמאל שרוצים לראות אלטרנטיבה.

donate

האנשים ברחובות לא מאסו רק בשלטון הקיים. הם מאסו גם בנציגים הנוכחיים שאמורים לייצג אותם. המחאה הזאת חשפה גם את הניתוק שקיים בין נבחרי הציבור של מפלגות השמאל לבין הבוחרים שלהם.

אנשים קצו בפוליטיקאים הנוכחיים. לא עוד אותם נציגים שנמצאים בכנסת אי אלו שנים, אלא אנשים חדשים. לא עוד מפלגות מיושנות ומסורבלות שמונעות הזרמה של דם חדש, ועוסקות קודם כל בביצור מעמדם של הנציגים הקיימים.

מרצ היא דוגמה מעולה למפלגה שמזמן נשבתה בידי עסקניה ועסוקה בשימור הכסאות של מי שכרגע יושב שם. רק לא מזמן דחתה מרצ בשנה את הבחירות לוועידת המפלגה, הגוף העליון והקובע שלה.

ברוח דבריו של העיתונאי ד"ר אבישי בן חיים, הדחיה הזו משמרת את ההגמוניה הקיימת שמאוד מודעת להגמוניותה. האוחזים בהגה של מרצ מעוניינים להמשיך בתפקידם בלי שיאלצו לבזבז אנרגיות על הדבר המרגיז הזה שנקרא בחירות דמוקרטיות.

כבר כמה שנים שמרצ אינה משפיעה ואינה תורמת לפוליטיקה הישראלית. צריך לומר ביושר שבתקופה הזו, מפלגת מרצ מהווה את החסם להקמתה של מפלגת שמאל ישראלית אמיתית, כזו שתיתן ייצוג לכלל האוכלוסייה הישראלית. נכון לה למרצ, על שלל עסקניה, להיעלם מהמפה הפוליטית.

אין ולא יהיה משיח לתקומת השמאל. לא גנרל כדוגמת יאיר גולן, שפעם אחר פעם מוכיח שאולי הוא היה אמיץ בשדה קרב כזה או אחר, אבל אומץ פוליטי בוודאי שאין לו, ולפי התנהלותו בחודשים האחרונים, גם תבונה פוליטית היא מצרך שחסר לו. המשיח גם לא יהיה איש או אשת תקשורת כזה או אחרת.

התקומה והבשורה של השמאל חייבות לבוא מתוך גלי המחאה האדירים, מתוך האנשים עצמם. אחת האמירות היותר נפוצות שכתובות על שלטי המחאה גורסת כי "אנחנו האנשים להם חיכינו". זה הזמן, עכשיו, להמיר את הסיסמה הכל כך נכונה הזו לכדי מסגרת פוליטית. לא עוד כוכבים, אלא קבוצה של אנשים רציניים שחוברים יחד, מכניסים את הניסיון, הכישרון וההתלהבות שלהם לתוך מפלגה ומציבים אלטרנטיבה לפוליטיקה הישנה.

מאת: מחאת הדגלים השחורים

מאת: מחאת הדגלים השחורים

אני יכול לחשוב כרגע בקלות על לפחות עשר דמויות בולטות מהמחאה שהוכיחו כי הם מנהיגים, ושהייתי שמח לראות אותם כחברי כנסת – נאבקים בתוך כותלי הפרלמנט כפי שהם נאבקים כבר תקופה ארוכה ברחובות. אליהם יצטרפו אנשים בולטים וטובים, יהודים וערבים, מתחומי העשייה החברתית, אנשים שבאים מתוך העם ולא כאלה שכבר משומנים היטב בגריז המערכת הפוליטית.

אני מכיר כמה וכמה התארגנויות כאלה. בחלקן אני שותף, על חלקן אני שומע מרחוק. כולן טובות. החיבור שלהן יביא בשורה, ולא פחות חשוב מכך, יתן תקווה למחנה שלם שמשווע לנבחרי ציבור ראויים שיביאו את השינוי הרצוי.

הבחירות יגיעו במוקדם או במאוחר, ומהרגע שיכריזו עליהן יהיה קשה עד בלתי אפשרי להקים מפלגה חדשה. לכן, כבר עכשיו צריכה לקום מפלגה. גם אם היא לא תהיה המפלגה המושלמת, היא לפחות תתחיל לתת מענה לשאיפות הפוליטיות של מחנה שלם – שבראש סדר העדיפויות שלו עומדים צדק חברתי, שיוויון אזרחי מלא, וסיום הכיבוש.

ניר אבישי כהן הוא פעיל פוליטי וחברתי

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
הפגנה נגד אלימות כלפי נשים בכיכר הבימה בתל אביב, ב-22 בספטמבר 2020 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

הפגנה נגד אלימות כלפי נשים בכיכר הבימה בתל אביב, ב-22 בספטמבר 2020 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

השוטר שהטיף מוסר לוופא הוא התגלמות האדון הקולוניאליסטי

"אל תלמדי אותי את העבודה שלי", אמר השוטר לאישה שסובלת מאלימות כמה ימים לפני שנרצחה, והדגים את התנהלות המשטר שמפקיר את הנשים הפלסטיניות בפרט ואת החברה הפלסטינית בכללה. אך למרות הייאוש, אנו נמשיך לחיות וללמד את כולם אילו חיים מגיעים לנו באמת

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf