עכשיו גם תמיכה בפלסטין עשויה להיחשב עבירה פלילית בגרמניה

דו"ח חדש שפרסמה ועידת שרי הפנים של המדינות הפדרליות בגרמניה, העוסק ב"מניעה ופעולה נגד אנטישמיות הקשורה לישראל", מבקש להחריף עוד יותר את הצעדים נגד סולידריות עם הפלסטינים, ואפילו דן באפשרות להפוך נאומים ופעילות מסוג זה לבלתי חוקיים.

הדו"ח, שכתבה אחת מקבוצות העבודה של הוועידה בתחילת דצמבר ואומץ על ידה, מתייחס באופן קבוע לאנטי-ציונות ולאנטישמיות כאל מושגים נרדפים, תוך שימוש בהגדרה השנויה במחלוקת לאנטישמיות שכתבה "הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה" (IHRA). הדו"ח כולל הצעות ספציפיות, כמו לקרוא לבתי הספר להציג בפני התלמידים דימוי חיובי יותר של ישראל בכיתות הלימוד, ומגדיר את הדו"ח האחרון של ארגון אמנסטי העולמי על האפרטהייד הישראלי כ"מסמך אנטישמי". הדו"ח אף מציע לאסור על הצגת מפות ה"מטילות ספק בזכות קיומה של ישראל". לא ברור אם ההצעה מתייחסת גם למפות המציגות את פלסטין ההיסטורית.

החלטות הוועידה לא מחייבות חוקית באופן מידי, אך לוועידה, המורכבת משרי פנים וסנטורים מ-16 המדינות הפדרליות של גרמניה, תפקיד חשוב בתיאום הפעילויות של הממשלות המקומיות, והחלטותיה מכוּוָונות ליישום ברמת המדינות. אף שיישום ההחלטות אינו באחריותה של הוועידה, הן מחייבות פוליטית, שכן לפי כללי הוועידה עליהן להתקבל פה אחד.

במסמך המידע של הוועידה עצמה מצוין כי אי ציות להחלטותיה "ירסק בעתיד את היסודות לשיתוף הפעולה המבוסס על קולגיאליות ועל אמון". על פי הנוהל, שרי הפנים הפדרליים מתנהלים בהתאם להחלטות הוועידה, ומדווחים זה לזה על הצעדים שננקטו לצורך יישומן.

מארגון אמנסטי העולמי נמסר בתגובה למגזין 972 כי הארגון "מתנגד לאנטישמיות, שהיא ההיפך מזכויות אדם. אנו מתנגדים לאפליה, לגזענות ולפשעי שנאה בכל צורה, כולל נגד יהודים ונגד אנשים שנתפסים כיהודים. כל הביקורת של אמנסטי נגד הממשלה הישראלית מבוססת על החוק הבינלאומי, ועל ראיות לנזקים ולסבל העצום שמסבה המדיניות הישראלית לפלסטינים. אמנסטי מבקרת את הממשלה הישראלית, לא את העם הישראלי או את העם היהודי".

דוברות ועידת שרי הפנים לא ענתה על בקשתנו לתגובה.

תפיסה הזייתית של מציאות הכיבוש

הדו"ח של ועידת שרי הפנים מתמקד בתנועת ה-BDS (חרם, משיכת השקעות וסנקציות) תוך הצגתה כמסוכנת וכאנטישמית, וקובע כי היא כוללת "קיצונים זרים, ארגוני טרור אסלאמיים וקבוצות שמאל קיצוניות", טענה שישראל מקדמת באינטנסיביות. עוד מאשים הדו"ח את תנועת ה-BDS בכך שבפעולתה במרחב האקדמי "ממעיטה בסכנת הלאומנות הערבית, ובסכנת האנטישמיות והטרור האסלאמיים במזרח התיכון". "תומכי קמפיין ה-BDS נוכחים גם בסצינת האמנות והתרבות, כמו גם בקהילה המדעית", ממשיך הדו"ח.

הקמפיין שמנהלת גרמניה נגד תנועת ה-BDS הולך וגובר מזה שנים, וקיבל תאוצה בעקבות החלטת הבונדסטאג מ-2019, שהגדירה את התנועה כאנטישמית. החלטת הבונדסטאג מונעת הלכה למעשה מארגונים התומכים בחרם על ישראל גישה לכספים ולמרחבים ציבוריים. ההחלטה אפשרה לאוניברסיטאות, לממשלות פדרליות ולארגונים ציבוריים למנוע מפלסטינים את חופש הביטוי וההתארגנות.

צנזורה זו תרמה לצמיחתו של סנטימנט פוליטי אנטי-פלסטיני בגרמניה. תומכיו מצדיקים אותו בשם האחריות ההיסטורית של גרמניה כלפי ישראל בגלל השואה. כתוצאה, כל ביקורת על הדיכוי הישראלי של הפלסטינים מוצגת כמעט תמיד כבעייתית.

"זוהי התפתחות מסוכנת ביותר לכיוון האוטוריטרי", אומר על הדו"ח החדש כרם שאמברגר, מומחה גרמני לתקשורת ופעיל פוליטי. "העובדה שהמדינה, מוסדותיה ומנהיגיה מאמצים הגדרה פוליטית ומוטה כזו לאנטישמיות מבטאת תפיסה הזייתית של מציאות הכיבוש וחוסמת כל ביקורת עליה.

"הם מנסים להפליל כל פעולה פרו-פלסטינית ולהעניש את מבצעיה", ממשיך שאמברגר. "הם עשו את זה באופן כללי יותר עם ההחלטה נגד ה-BDS, אבל זאת היתה רק ההתחלה. כעת המדינות מנסות לייצר כלים ספציפיים, שבאמצעותם יוכלו להעלות על המוקד סולידריות בינלאומית ופעילים פרו-פלסטינים".

"טענות שחוקות וחסרות בסיס"

כדי להיאבק בתנועת ה-BDS, קבוצת העבודה שניסחה את הדו"ח האחרון המליצה לפתח "חומרים ופורמטים חינוכיים הולמים לבתי הספר", וכן להכשיר אנשי חינוך במטרה "להציג דמות ריאליסטית של ישראל".

בדצמבר דיווחנו כאן על המאמצים האגרסיביים של מערכת החינוך הגרמנית לאמץ נרטיב פרו-ישראלי בכיתות הלימוד. לא זו בלבד שצעדים אלה גרמו להיעדר שיח ביקורתי בקרב התלמידים, הם גם מרתיעים מלהביע עמדות פרו-פלסטיניות, מה שיוצר לעתים קרובות אווירת לימוד עוינת עבור פלסטינים. אולם לפי הדו"ח, ועדת שרי הפנים מאמינה שבתי הספר צריכים לאמץ אג'נדה עוד יותר פרו-ישראלית, לצד תוכניות חילופי תלמידים "מואצות" עם ישראל.

במקביל, הדו"ח לא רק מקדם דרכים נוספות למאבק בכל צורה של סולידריות פרו-פלסטינית, אלא אף קורא להטיל עונשים חמורים יותר על אקטיביזם פלסטיני ולהפוך אותם ל"אחידים ככל האפשר". קבוצת העבודה שואפת לפתח מערך הנחיות לאומי, שבו יוכלו הממונים על סוגיית האנטישמיות ברמה הפדרלית והארצית להשתמש כדי לנטר ולאתר פעולות אנטישמיות ברחבי המדינה.

הוועדה גם ממליצה "ליצור בסיס חוקי חדש", שעל פיו ניתן יהיה להרשיע פעילויות נגד מדיניות ישראל או להעמיד לדין פלילי קבוצות פרו-פלסטיניות, כולל נהלים חוקיים נגד פעילויות ומועדונים פרו-פלסטיניים, במסווה של "איסור על התארגנויות אנטישמיות".

גרמניה כבר מחויבת לאיסור על התארגנויות פרו-פלסטיניות. בחודש מאי האחרון, משטרת ברלין עצרה 170 איש במהלך הפגנות יום הנכבה, חלקם לא עשו דבר מלבד להחזיק דגל פלסטין או לעטות כאפייה. משטרת ברלין גם אסרה לקיים עצרת מחאה על הריגתה של שירין אבו עקאלה, עצרת שתוכננה על ידי פעילים יהודים – הכל בשם המאבק באנטישמיות.

"הגם שהוא עושה שימוש באותן טענות שחוקות וחסרות בסיס, מדובר בניסיון חדש להגביל את חופש הביטוי למען זכויות הפלסטינים ואת הדרישה הלגיטימית לדרוש דין וחשבון (מישראל) באמצעות מתווה מדיניות שאינו מחייב", אומרת אליס גרסיה, מנהלת ההסברה והתקשורת במרכז האירופי לתמיכה משפטית, התומך בפעילים פרו-פלסטינים ברחבי אירופה.

"כמובן שיהיה קשה לאשר את הצעדים האלה דרך הצעות חוק, משום שאין להם בסיס מוצק ומשום שאינם מכבדים את הזכויות הבסיסיות לחופש הביטוי ולחופש ההתארגנות", אומרת גרסיה. "הדו"ח הזה הוא אחד הכלים, שבאמצעותם תומכי השיח האנטי-פלסטיני מנסים לכפות קטגוריה חדשה של צעדים שהם רוצים להפוך לבלתי-חוקיים. משום כך, יש לגנות אותם ולהיאבק נגדם בתוקף".

ה-BDS לא מאיים על היהודים

ואמנם, קבוצות שונות מגנות ומאתגרות את האנטי-פלסטיניות המתגברת בגרמניה. אחמד עבד, עו"ד גרמני-פלסטיני, היה מעורב לאחרונה בתיק שמדגים את המאמצים האלה. בנק LBBW סגר את החשבון של "ועדת פלסטין שטוטגרט", קבוצה התומכת ב-BDS, בגלל המדיניות האנטי-ציונית של הקבוצה. עבד הצליח לסייע לקבוצה להפוך את החלטת הבנק, וב-26 באפריל בית המשפט המחוזי של שטוטגרט קבע כי צעדיו של הבנק היו בלתי מוצדקים.

"בית המשפט קבע כי תנועת ה-BDS לא מהווה איום על החיים היהודיים בגרמניה", אמר עבד למגזין 972. אך ההחלטה לא השפיעה, כפי הנראה, על מחברי הדו"ח.

"שרי הפנים פועלים נגד החוקה שלהם עצמם ונגד אמנת האנטי-אפרטהייד, שגרמניה מחויבת לה", אומר עבד בהתייחס לדו"ח. "ארגוני זכויות אדם דורשים להטיל סנקציות בגלל האפרטהייד הישראלי, אבל פעולות לא אלימות כמו BDS הופכות ללא חוקיות. אפשר יהיה להעמיד לדין פלסטינים על הצהרות כגון 'פלסטין תשוחרר – מהים עד לנהר', על הצגת מפה של פלסטין ההיסטורית, או על תמיכה ב-BDS. שרי הפנים פשוט מתעלמים מהחלטות אחרונות של בית המשפט, שאוסרות על כך".

אפילו אקדמאים ואמנים יהודים מישראל מוטרדים מהכיוון שבו הדברים מתפתחים בגרמניה בשנים האחרונות. ב-2020, כמה עשרות אנשי אקדמיה ואמנים יהודים מישראל וממקומות אחרים דרשו מהממשלה הגרמנית להדיח מתפקידו את הנציב הפדרלי למאבק באנטישמיות, פליקס קליין, בגלל "השימוש לרעה באנטישמיות במאבק נגד ביקורת על ישראל". "כנציג רשמי של ממשלת גרמניה, קליין חותר תחת היכולת לממש חירויות בסיסיות. דבר זה צריך להדאיג עמוקות את ממשלתכם, בהתחשב בכך שהיא מחויבת לעקרונות הדמוקרטיים ולשלטון החוק", נאמר במכתב.

עדיין לא ברור מה יהיו ההשלכות של דו"ח ועידת שרי הפנים, או באיזו מהירות תוכנו יתורגם לחקיקה במדינות הפדרליות השונות. עם זאת, דבר אחד ברור: בגרמניה הדמוקרטית-כביכול, נעשה קשה יותר ויותר להיאבק למען החירות הפלסטינית.

היבא ג'מאל היא עיתונאית אמריקאית-פלסטינית החיה כיום בגרמניה. המאמר פורסם במקור במגזין 972+. מאנגלית: אורלי נוי