ניצלתם וזרקתם. פלסטיני נפרד ממבקשי הרילוקיישן
בפרלמנטים שאני יושב בהם מדברים על רילוקיישן, האלגוריתם טועה ומציג לי פרסומות להשגת דרכון זר, אפילו שאני פלסטיני. על משקל שירו של טהא מוחמד עלי, אני אומר לעוזבים: הארץ הזו תזכור אתכם כמלחים שהגיעו ללילה והמשיכו הלאה
ברגע שהארץ הזו לא מספקת את הסחורה, הם פוזלים לחו"ל. נוסעים בנתב"ג, אוגוסט 2023 (צילום: אריה לייב אברמס / פלאש 90)
"נפולת של נמושות”, כך תיאר יצחק רבין את אלה שביקשו “לרדת” מהארץ. היום ממתגים את המהלך הזה בשם חדש, סקסי יותר, רילוקיישן.
ב"פרלמנטים" שאני נוכח בהם אני לא מפסיק לשמוע את השיח על הדרכונים הזרים. זה מתחיל כמעט תמיד בשאלה מהו המוצא של יושבי הפרלמנט. ולאחר מכן, הם מתחלקים לשתי קבוצות. הראשונה מורכבת מאלה ש"כבר יש לי דרכון למקרה ש…", והשנייה מורכבת מ"אני בודק זכאות ובתהליך להוצאת דרכון".
>>אולי במקום להגר לדנמרק, נלמד ממנה משהו על סולידריות
תמיד, אבל תמיד, יש מישהו שאומר: "אני חייב כמה שיותר מהר, לפני שיהיה מאוחר מדי", ושאר יושבי השולחן מהנהנים בהסכמה. לפעמים מישהו שמצהיר שיש לו דרכון רומני "עלוב", וכולם צוחקים עליו, והוא עונה, "לפחות רומניה באיחוד האירופי, אז מה זה משנה". אני יושב בשקט ומתבונן במשוחחים.
במקביל, בערוצי התקשורת, לא מניחים לנושא. מאז פרצה המחאה לא עובר שבוע בלי כתבה על בריחת מוחות, בריחה של עסקים וחברות הייטק. רק בשבוע שעבר "דה מרקר" בישר שלפחות 800 מומחים במערכת הבריאות מבקשים לצאת לחו"ל.
הרשתות החברתיות מפוצצות בפרסומות של משרדי עורכי דין, המציעים את שירותיהם בהבטחה לדרכון זר. על אף שאני לא קהל היעד, האלגוריתם מתבלבל ומראה לי את הפרסומות האלה לפחות שלוש פעמים ביום, מה שמחייב אותי להתמודד עם השאלה הזו, אם אני רוצה או לא.
כחלק מהתמודדות הזו, נזכרתי בשני פתגמים בערבית. האחד אומר: "בוס אל-כלב מן ת'ומו, חתא תוח׳ד חאג'תכ מנו", כלומר "נשק את הכלב על פיו, עד שתשיג ממנו את מבוקשך". הפתגם השני אומר: "אִלִי אסתחו, מאתו", כלומר "אלה שהתביישו, מתו". הצירוף של שני הפתגמים האלה ממחיש את יחסיהם של מבקשי הרילוקיישן למרחב הזה. יחסים של נצלנות חומרית, ולא מעבר. כשהארץ הזו לא "מספקת את הסחורה", הם ישר פוזלים לנתב"ג. הם לא רוצים שיגידו עליהם "אלי אסתחו, מאתו", שיגידו שמי שהתבייש, מת.
המשורר הפלסטיני, טהא מוחמד עלי, כתב בשנת 1983 את השיר "ענבר". כעת עוד יותר מתמיד, המילים שלו רלבנטיות. כך כתב:
בוגדנית היא האדמה
האדמה לא תשמֹר אמונים
האדמה חסרת מבטחים
האדמה זונה היא
משדלת את השנים
מנהלת בר רִיקודים
עבור המלחים
צוחקת בכל הלשונות
ומלעיטה את מתניה לכל המזדמן
(תרגום: אנטון שמאס)
כמה צדק טהא בתיאורו את חלקת אלוהים הקטנה הזו. כיליד הארץ הזאת, אני אומר לכם, מבקשי הרילוקיישן. שההיסטוריה של המקום הזה תזכור אתכם לא אחרת מאשר מלחים חולפים. אבל ההבדל ביניכם לבין מלחים, שעוגנים עם ספינתם בשעת ערב, באישון לילה משתכרים ומבקרים בבתי בושת, ועם זריחה מרימים עוגן ושטים הרחק, הוא שאתם רצים לספר לכולם איפה הייתם ומה עשיתם וכמה חזק הדרכון שלכם. ואני, המתבונן, מקשיב, ונזכר במילים של משורר אחר, מחמוד דרוויש:
הוי ההולכים בין מילים פורחות
עמסו שמותיכם על שכם והסתלקו
שלפו שעותיכם מזמננו והסתלקו
וגנבו לכם תמונות נוף כרצונכם למען תדעו
כי לא תדעו לעולם
איך תבן אבן מאדמתנו את רקיע השמים!
(תרגום: אהרון אמיר)
כדובר של שפה עשירה בברכות, לא נותר לי אלא לאחל לכם באל-נג׳ח, אללה מעכום וצאתכם לשלום
ג'יווארה בדר הוא סטודנט באוניברסיטת בן גוריון
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
