למה הם כל כך מפחדים מארגוני עובדים?
המאמץ האחרון של חברי כנסת מהקואליציה לפגוע בעבודה המאורגנת, בחסות פורום קהלת ובעלי הון, אינו חדש, והחשש שעומד מאחוריו מוצדק. כשעובדים מתרגלים למעורבות ולהשפעה במקום עבודתם, הם עשויים לדרוש שליטה גדולה יותר על תחומים אחרים בחייהם
מנסים כבר שנים לפרק את העבודה המאורגנת. שביתה בנמל התעופה בן גוריון, ב-27 במרץ 2023 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)
בתקופה האחרונה עלו לא פחות מארבע הצעות חוק שמטרתן לפגוע בעבודה המאורגנת ובזכותם של העובדים להשפיע על מציאות חייהם באמצעות פעולה משותפת. החקיקה, שיזמו חברי כנסת ממפלגות שונות, מבקשת, בין היתר, להקשות על היכולת של עובדים להתארגן על ידי העלאת הרף שממנו מכירים בהתארגנות; להגביל את זכות השביתה על ידי הרחבת ההגדרה של "שירותים חיוניים", הכנסת בוררות חובה ומתן סמכות לכנסת לעצור שביתה; להגביל את דמי החבר שניתן לשלם לארגונים על מנת להחליש את העבודה המאורגנת; ולהגביל את היכולת להוציא צווי הרחבה על הסכמים קיבוציים ולהיטיב עם מצבם של יותר עובדים במשק.
מה שמשותף לחברי הכנסת שהגישו את הצעות החוק האלה, ובראשם ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית), היא הטענה כי הן הוגשו בתגובה להחלטת ארגוני העובדים לאפשר לאיגודים לשבות במחאה על חוסר נכונותה של הממשלה להשהות את צעדי החקיקה המשפטית, וכדי לייצר דיון אזרחי נרחב ודמוקרטי.
מה שעוד משותף לאותם חברי כנסת זה שהם משקרים. הצעות חוק דומות מוגשות בעקביות מאז 2020, ומי שכתב אותן הוא פורום קהלת, שכבר ב-2016 הכין מסמך המלצות חקיקה ארוך, שכל כולו הצעות שנועדו לפרק את העבודה המאורגנת בישראל.
>>> זכות השביתה חשובה לא פחות מבג"ץ, אבל עליה אין מי שיגן
הפורום, שעלה לאחרונה שוב לכותרות, ממומן על ידי בעלי הון מארה"ב, ופועל מזה שנים לפירוק מדינת הרווחה ולשבירה של העבודה המאורגנת בישראל. על פי הדיווחים של קהלת לרשם העמותות, הפורום השקיע בשנות הפעילות שלו מעל 142 מיליון שקל. הכסף הושקע בכתיבת אינספור הצעות חוק, ולמען גיוסם של חברי כנסת כמו רוטמן ושרן השכל (המחנה הממלכתי), שרת המשפטים לשעבר איילת שקד ואחרים כדי שיקדמו אותן. ואם מישהו תוהה אם פורום קהלת נעלבו מטענת חברי הכנסת על כך שהחוקים הם המצאה ספונטנית של רגע, אפשר להירגע – סביר שגם הטענה הזאת הוכתבה לחברי הכנסת על ידי אנשי הפורום.
עמותות ניאו-ליברליות כמו קהלת שואפות לחסל את כוח העובדים המאורגנים. ובהתחשב בכך שהן מייצגות את בעלי ההון, הפחד שלהן מהכוח הזה מוצדק. כשארגון עובדים עושה את מלאכתו נאמנה, הוא לא רק חותם על הסכמים קיבוציים במקום העבודה או משפר את תנאי העובדים – הוא מסוגל לבנות מחדש קהילות מאורגנות, שפועלות בצורה של דמוקרטיה השתתפותית, ומצליחות לייצר עוד ועוד כוח אזרחי פעיל שיעמוד אל מול ההון.
כדי להתארגן, עובדים צריכים להתגבר על הפחד ולהתמודד עם הסכנות של העמידה מול הסמכות. הם צריכים לערער על יחסי הכוח, שנראים לנו טבעיים, ולדרוש שהכוח במקום העבודה לא יהיה רק בידי המעסיק, אלא יעבור בחלקו גם אליהם, אל הרוב. כדי להישאר חזקים, ההנהגה צריכה לייצר חיבור עמוק עם העובדים ובין העובדים, לקדם קשרים והבנה של האינטרסים המשותפים שלהם. כדי לנהל מאבקים טובים ומשמעותיים, ההנהגה צריכה גם שהעובדים יהיו מעורבים בדיונים ובהחלטות אסטרטגיות לגבי האיגוד שלהם באופן שוטף.
וייתכן גם שלאחר שאנשים יתרגלו להיות מעורבים בארגוני עובדים וירגישו שהם משפיעים ישירות על המקום שבו הם מבלים כשליש מחייהם, הם ידרשו שליטה גדולה יותר גם על תחומים אחרים בחייהם. אם זה יקרה, החברה כולה תרוויח. בעלי ההון, לעומת זאת, רק יפסידו – ולכן הם תוקפים.
ניצן תנעמי היא מנכ"לית משותפת של "כוח לעובדים"
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
