כל רץ במרתון התנ"ך משתתף בהכשרת האפרטהייד והדיכוי

באמצע החודש יתקיים, גם השנה, אירוע שנקרא "מרתון התנ"ך". זהו מרוץ שמשתתפים בו יהודים בלבד. ההרשמה פתוחה, לכאורה, לכל אדם, אבל טרם נמצא פלסטיני שיבחר להשתתף.

המרוץ מבוסס על היסטוריה מפוברקת, שנועדה לטעון שמרוץ המרתון נולד לכאורה כאן, לא ביוון. הוא מתעלם מכל דבר שאינו יהודי, ונערך בליבם של השטחים הכבושים, בין יישובים פלסטינים שתושביהם סובלים מהגבלות תנועה בגינו – כל זה בעזרת משרדי ממשלה שונים והצבא. גם כמה ארגונים אזרחיים רשומים כתומכים באירוע, ובהם מרכז הפועל וחברת "אדידס". אם תרצו, זהו סיפורה של השליטה הישראלית במיליוני אנשים חסרי זכויות אזרח.

כבר שנים אני משתדל להתריע על האירוע הנוראי הזה. בזמנו התברר לי שהוא זוכה לתמיכת ארגון המרתונים הבינלאומי AIMS. פניתי אליהם, והם הסירו את תמיכתם.

בעברי הייתי רץ חובב, ובתור שכזה ער להזדמנויות הריצה התחרותית השונות בסביבה. ראיתי לא מעט אנשים, את חלקם אני מעריך ומחבב, שמתפתים להגיע לאירוע האפרטהייד הזה. הנימוק היה תמיד זהה: "צריך להפריד בין ספורט לפוליטיקה".

זה נימוק שקרי אבל יעיל. הוא מסוג הטיעונים שאנשים נוטים לקבל כמין מוסכמת יסוד שאין לערער עליה. מחשבה מעמיקה יותר מראה שמדובר בהבל. בעולם אוטופי, שבו אירועי ספורט היו מנותקים מסביבתם, אפשר היה לחשוב על שביתת נשק שמתקיימת בזמן שבו הספורט שולט. כך היה למשל בזמן המשחקים האולימפיים הקדומים ביוון (או לפחות כך לפי האגדה). אבל בימינו, כמעט כל אירוע ספורט מייצג אינטרס פוליטי, והשתתפות באירוע יכולה להצביע על לגיטימציה לאינטרס. בתור שכזו, ההשתתפות עצמה היא מעשה פוליטי.

הנה דוגמה יחסית ניטרלית: חישבו על אירוע ספורט שנערך בימים אלה בקייב, או לחלופין במוסקבה. ההשתתפות באירוע כזה תיחשב בוודאי פוליטית. אין שם כל אפשרות, או סיבה, להפריד בין הספורט לפוליטיקה.

מרתון התנ"ך הוא אירוע שהמילה "פוליטי" לא מגדירה אותו עד הסוף. מדובר באירוע שמטרתו לצרוב תודעה. כל כוונתו לומר, "אנחנו רצים כאן כמו בכל מקום אחר בישראל. זה שטח שלנו". כל אדם שרץ באירוע משתתף בביצור הנרטיב הזה. ביקורת עליו אינה "עירוב של פוליטיקה בספורט", אלא הצבעה על המשמעות האמיתית של קיום המרוץ: נרמול השליטה של ישראל בשטח.

ואם כל הדברים הללו נשמעים לכם מוכרים, זה לא מקרי. תנועת ההתיישבות בשטחים והתנועות הנספחות אליה, כמו הגרעינים התורניים, משתמשות בצורה אפקטיבית בסנטימנטים ליברליים. הדוגמה האחרונה היא ה"תפילה" שניסו לארגן בערב כיפור. המארגנים ידעו שיש להם שכבת מגן, כי הרי "אין להפריע לתפילה". בפח הזה נפלו רבים מאוד. בדיוק כמו שמרתון התנ"ך הוא הפגנת שליטה המתחזה למרוץ, מה שהיה בערב יום כיפור היא ניסיון השתלטות המתחזה לתפילה.

>> רוצים להרגיע את הרוחות? ייבשו את הגרעינים התורניים

גם איכות הסביבה היא כלי יעיל כזה. בשנים האחרונות יש ניסיון להציג אספקטים שונים בהתנחלויות כידידותיים לסביבה. אמנם רוב מפעל ההתיישבות הרסני לאזור שבו הוא מתקיים (הרבה יישובים קטנים, הרבה כבישים, התעלמות מתוואי השטח, גדרות, הרבה צבא ועוד ועוד), אבל זה לא מפריע לייצר מצג שווא של התיישבות חקלאית שלווה, שעומדת בניגוד לזיהום הרב שהפלסטינים מייצרים. לא מעט אנשים קונים את הזיוף הזה.

תעשיית השקרים הזו היא חברה בת של משהו גדול עוד יותר: השימוש בשקרים בוטים ככלי מלחמה פוליטי ומדיני. כאשר האמת אינה כובלת אותך לאדמה, אתה יכול להמריא ממש גבוה.

קטונתי מלתת מענה לאימפריית השקר. מדובר בתופעה גדולה יותר מתחומי מדינת ישראל. בכל העולם מנסים להתמודד איתה. אבל בכל זאת מצאתי נישה קטנה משל עצמי. יש לי אתר קטן המדווח על תוצאות מרוצים בארץ. החלטתי להפסיק לדווח על המרוצים שנערכים בשטחים הכבושים. זה לא ימנע את קיומם, אבל לפחות יאפשר לי לומר את דעתי עליהם: מדובר בתועבה.

אילן זיסר הוא מתכנת ורץ חובב