כך פועלת מדינת ישראל לריסוק מערכת החינוך הפלסטינית
דוח מחקר חדש מציג את האופן שבו ישראל משמשת גורם פעיל בדיכוי מערכת החינוך הפלסטינית בגדה המערבית. הוא מצטרף לניסיונות החרבה של החינוך הפלסטיני כולו, גם בעזה, במזרח ירושלים ובתוך ישראל, והפגרת החינוך הממלכתי היהודי שמהווה מצע נוח לשגשוג הגזענות
"אני רואה תלמידים שנשחקו נפשית ואיבדו את תחושת התכלית שבלימודים". תלמידים פלסטינים חוצים מחסומים כדי להגיע לבתי הספר שלהם בחברון, ב-8 בספטמבר 2025 (צילום: ויסאם השלמון / פלאש90)
מערכת החינוך של פלסטין מנוהלת על ידי הרשות הפלסטינית מאז 1994. אולם אמנות בינלאומיות ופסיקות של בית הדין הבינלאומי לצדק קובעות כי על ישראל – כמי ששולטת במרחב, בתנועה, במשאבים ובתנאי הקיום – מוטלת האחריות להבטיח את פעילותם התקינה של מוסדות החינוך.
בפועל, מדינת ישראל לא רק שאינה מאפשרת זאת, אלא פועלת לדיכוי ולריסוק מערכת החינוך הפלסטינית. היא עושה זאת באמצעות הגבלות תנועה וסגרים, פעילות צבאית ופשיטות בבתי הספר, טרור מתנחלים המופנה כלפי נגד תלמידות ותלמידים ומבני החינוך, הריסת בתי ספר והחרמת כספי הרשות, המונעת תשלום שכר למורות ולמורים.
הדברים פורסמו בדוח מחקר חדש של האגודה לזכויות האזרח בישראל, שנכתב בידי עו"ד רעות שאער. הדוח, "בלי שגרת לימודים: הפגיעה בזכות לחינוך של ילדים פלסטינים בגדה המערבית", מבוסס על עדויות תושבים ועל דוחות של גופים בינלאומיים. מתוך מקורות המידע האלה אמליץ לעקוב אחר הפרסומים בעברית של משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), המתפרסמים כמעט מדי שבוע. הנה כמה דוגמאות מתוך הדוח החדש.
מניעת הגעה לבתי הספר
מאז אוקטובר 2023 החריפה ישראל את הגבלות התנועה של פלסטינים בגדה המערבית. לצד הצבת מחסומים ומכשולים חדשים, נוקט הצבא מדיניות של בדיקות, עיכובים, הגבלות על שעות המעבר וסגירות תכופות. נכון לאפריל 2026 תועדו בגדה 925 מכשולי תנועה, כמעט פי שניים ממספרם בשנים שלפני 2023.
אחמד ג'באר, אב לשלושה ילדים בגילים 6, 11 ו-12, העיד על חסימת הדרך לבית הספר באזור H2 בחברון:
"קודם הילדים הלכו ארבע–חמש דקות מהבית [לבית הספר] 'זיאד ג'אבר'. עכשיו הם צריכים לרדת למחסום למטה, לחכות בתור, להסתובב לג'באל ג'והר, ולחזור לעלות למעלה. זה בערך ארבעה קילומטר באזור מתוח מאוד. […] לכן הילדים לא הולכים לבית ספר. אבל אנחנו לא רוצים שהילדים יישארו בבית ולא ילמדו. חבל על העתיד שלהם".
בשנת 2025 נסגר מחסום תיאסיר שבצפון הגדה. 140 תלמידות, תלמידים ואנשי חינוך נאלצים מאז להגיע לבית הספר בדרך עוקפת, המאריכה את הנסיעה בכ-90 דקות. נוסף על כך, במחסום אל-חמרה שבדרך החלופית עליהם להמתין כשעה עד שעתיים, ולעיתים המעבר נסגר בעודם ממתינים.
העידה על כך הנאא פקהא, אם לארבעה:
"גם בימים שבהם אמורים להתקיים לימודים, סגירת המחסומים יכולה למנוע מהאוטובוס להגיע, או להביא לכך שהילדים נשלחים הביתה באמצע היום. היו גם מקרים שבהם ילדים ומורים הצליחו לחזור לבתיהם רק בשבע או שמונה בערב".
פעילות צבאית בתוך בתי הספר
במהלך שנת הלימודים 2024–2025 תועדו 2,040 אירועי אלימות צבאית נגד מערכת החינוך, שפגעו בלימודיהם של כ-85 אלף תלמידות ותלמידים ב-541 בתי ספר. מחצית מהאירועים התרחשו בשטח C, הנתון לשליטה ישראלית מלאה. במהלך 2024 הותקפו והושחתו 109 בתי ספר; 85 תלמידות ותלמידים ושלושה מורים נהרגו; מאות נפצעו ו-149 תלמידים נעצרו בפעילות הצבא.
מוחמד ברגו'תי, מורה למתמטיקה בתיכון בבית רימא, העיד:
"אחרי אוקטובר 2023 נהרג אחד מתלמידינו, תלמיד אחר נעצר וכמה נוספים נפצעו – הכול בכיתה אחת ובתוך חודשים ספורים. במציאות כזאת אי אפשר לצפות מהתלמידים להניח בצד את מה שקורה סביבם ולהתרכז במתמטיקה או בשפה. אני רואה תלמידים שנשחקו נפשית ואיבדו את תחושת התכלית שבלימודים. הם מחפשים עבודה ויציבות במקום ללמוד, משום שהם מרגישים שאין סיבה ללמוד אם ממילא אין להם עתיד".
אלימות המתנחלים נגד מערכת החינוך
מאז 2023 מתועד דפוס של כניסת מתנחלים לבתי ספר פלסטיניים, תקיפת מורים ותלמידים, השחתת כיתות וציוד, הטלת אימה וחסימת דרכי גישה. כך למשל, ב-16 בספטמבר 2024 פרצו מתנחלים לבית הספר היסודי באל-מוערג'את-מזרח באזור יריחו במהלך שעות הלימודים, תקפו במקלות שתי מורות ופצעו אותן. הצבא התערב, אך עצר דווקא את מנהל בית הספר.
ב-21 באפריל 2026 הרסו מתנחלים את בית הספר היסודי בחמאם אל-מלח שבצפון בקעת הירדן. ההריסה התרחשה לאחר חודשים של השחתה ותקיפות, ובמקביל לעקירתן של המשפחות האחרונות שנותרו בקהילה. ב-9 ביולי 2026 הרסו מתנחלים גם את בית הספר המשותף בכפר יאנון.
דפוס של כניסת מתנחלים לבתי ספר פלסטיניים. בית הספר בקהילת אל-מוערג'את, שהותקף על ידי מתנחלים (צילום: אורן זיו)
אריג' ס', מורה לחינוך גופני בבית הספר בעוורתא, מדרום לשכם, העידה:
"הכפר שלנו נמצא באזור שסובל מאלימות מתנחלים. בתקופות של סגר ומתקפות התקיימו מרחוק רק שיעורים שנחשבו חיוניים כמו מדעים, חשבון ושפות. מקצועות כמו אומנות, מוזיקה וחינוך גופני בוטלו. כך הילדים מאבדים לא רק חומר לימודי, אלא גם חלקים אחרים וחשובים של המסגרת הבית-ספרית.
"היו גם מקרים שבהם מתנחלים נכנסו לעוורתא ושערי בית הספר ננעלו במשך שעות כשהתלמידים והצוות בפנים. הילדים היו מפוחדים ודאגו למשפחותיהם. אי אפשר ללמוד במצב כזה. אני מרגישה שתלמידים מעדיפים לפעמים לא להגיע לבית הספר כדי לא לסכן את עצמם. גם כשמורה מצליח להגיע לאחר שנתקל באלימות או באיומים בדרך, לא תמיד הוא נמצא במצב שמאפשר לו לעמוד מול כיתה וללמד".
ייבוש תקציבי של מערכת החינוך
תקציב הרשות הפלסטינית, ובתוכו תקציב החינוך, תלוי בהעברה חודשית של כספים שבשליטת ישראל. הממשלה הנוכחית, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, מקזזת ומעכבת את העברת הכספים לרשות כאמצעי שליטה וענישה.
כתוצאה מכך, הרשות נמצאת במשבר פיננסי ואינה יכולה לשלם את משכורות המורות והמורים. בשנת הלימודים 2023–2024 הוגבל אפוא הלימוד הפרונטלי ליומיים בשבוע בלבד, במקום חמישה ימים. בפברואר 2024 החל הבנק העולמי להעביר כספים לרשות, אולם גם אז שולמו למורים רק כ-60% משכרם.
באסמה ח', מורה בתיכון בבית איבא, העידה:
"מערכת החינוך אינה מתנהלת באופן סדיר מאז הקורונה, והיו סמסטרים שבהם התלמידים כמעט שלא למדו. בשנת הלימודים האחרונה, כאשר התקיימו לימודים פרונטליים, הם התקיימו יומיים או שלושה בשבוע בלבד.
"לא קיבלתי משכורת מלאה כבר יותר מחמש שנים. בשנת בחינות התהוג'יהי [הבגרות], שבה לתוצאות הלימודים יש השפעה מכרעת על עתיד התלמידים, קבוצת מורות ואני קיימנו בהתנדבות שיעורים פרונטליים בזמננו הפרטי".
כך העיד גם ת.כ., תושב רמאללה, פנסיונר של מערכת החינוך:
"אני רואה הידרדרות משמעותית במערכת החינוך הציבורית ובהישגי התלמידים. כבר בתקופת הקורונה נפגע הרצף הלימודי, ובשנים האחרונות משבר משכורות המורים הביא לצמצום שבוע הלימודים לשלושה ימים בלבד. מורים נאלצים לעבוד בעבודות נוספות, ומגיעים לבית הספר עייפים ועם פחות זמן וכוחות להשקיע בתלמידים. הפגיעה אינה מסתכמת באובדן שעות לימוד. נפגעים הרצף, המוטיבציה והיכולת לצבור ידע, במיוחד במקצועות הליבה".
את העדויות בדוח המחקר החדש על דיכוי החינוך בגדה המערבית אפשר לצרף לתמונה רחבה יותר, שלפיה ישראל נלחמת בחינוך הפלסטיני על כל שלוחותיו.
בכלל זה: חורבן מוחלט של מערכת החינוך בעזה, דיכוי מערכת החינוך במזרח ירושלים, אפליה תקציבית ממוסדת של זרם החינוך הערבי בישראל ,רדיפה פוליטית אחר מורות ומורים ערבים ודיכוי חופש הביטוי של סטודנטים ערבים בישראל. לכך אפשר להוסיף את ההפגרה של החינוך הממלכתי היהודי, המהווה מצע נוח לשגשוג הגזענות ולהשלמה (מתוך הסכמה או מתוך התעלמות) עם דיכוי החינוך הפלסטיני.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
