ישראל חונקת את הרשות הפלסטינית, משפטית ופיננסית

עיקול של כספי הסילוקין מרוקן את היכולות הפיננסיות של הרשות הפלסטינית. ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, מוחמד מוסטפא, בישיבת קבינט ברמאללה, ב-2 באפריל 2024 (צילום: פלאש90)

לפני כמה חודשים הגיעו בשעת לילה שני אנשים לא מזוהים במכונית אזרחית לביתו של קדורה פארס, שכיהן אז כראש הוועדה לענייני אסירים פלסטינים, בעיירה סילוואד שמצפון לרמאללה, ומסרו לבנו מוהנד מסמכי תביעה. את התביעה הגישו משפחות ישראליות שקרוביהן נהרגו במתקפת 7 באוקטובר, והובהר כי אי הגשת תשובה בכתב בתקופה שנקבעה תביא לכך שפארס יועמד לדין בהיעדרו, בהתבסס על סעיף 130 לתקנות סדר הדין האזרחי מ-2018 (פסק דין בהיעדר הגנה).

התביעה הוגשה נגד הרשות הפלסטינית על ידי 500 משפחות ישראליות שאיבדו את בניהן במהלך אירועי 7 באוקטובר 2023. המשפחות הללו מבקשות פיצויים בסך 4.5 מיליארד שקל. פארס הוזכר בכתב התביעה כאחראי לתשלום משכורותיהם של אסירים ושל אסירים משוחררים, ובכלל זה אלה המשויכים לחמאס.

התביעה נגד הרשות מבוססת על סעיף 2 לחוק הפיצויים לנפגעי טרור מ-2024, הקובע כי "גרם מעשה טרור למותו של אדם, יהיו זכאים יורשיו לפיצוי לדוגמה ממבצע מעשה הטרור, ממתגמל הטרור או ממי שחבותו נקבעה לפי סעיפים 12 עד 14 לפקודת הנזיקין, בסכום של עשרה מיליון שקלים חדשים". הפסקה השנייה בסעיף זה מציינת כי ניתן לממש את הפיצויים באמצעות הכספים המועברים מממשלת ישראל לרשות הפלסטינית, למעט הסייגים הקבועים בחוק משנת 2018 בדבר הקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור.

האפשרות לתבוע את הרשות הפלסטינית בבתי משפט ישראליים מעלה שאלה בדבר סמכות השיפוט של מערכת המשפט הישראלית. העיתונאי והתחקירן הפלסטיני מג'ד עלי פרסם לאחרונה תחקיר על סוגייה מורכבת זו בעיתון "אל-ערבי אל-ג'דיד".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

נוסף על החוק מ-2024, פעלה ישראל בשנים האחרונות כדי למסגר בחוק את צמצום כספי הסילוקין – החזרי מס שישראל משלמת לרשות הפלסטינית עבור עבודת פועלים ומכסים שישראל גובה בגין סחורות שהיא מעבירה לרשות. בנובמבר 2023 החליטה מדינת ישראל לקצץ מכספי הסילוקין את הסכום המיועד לרצועת עזה. החלטה זו שבאה בעקבות מתקפת 7 באוקטובר התווספה לקיצוץ קבוע שעליו החליטה ישראל ב-2019, בעקבות תשלומים שהרשות מעניקה למשפחות אסירים פלסטינים.

מתאם הוועידה העממית הפלסטינית עומר עסאף והחוקר לענייני ישראל יאסר מנאע מסבירים כי עוד לפני שעברה החקיקה בנוגע להקפאת תשלומי הסילוקין, נדרשו בתי המשפט הישראליים להתמודד עם תביעות נגד הרשות הפלסטינית, ובכך הפעילו סמכות שיפוטית על הרשות. כך למשל, פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מ-2022 (שנתיים לפני חקיקת חוק הפיצויים לנפגעי טרור) קבע כי "הרשות הפלסטינית מחויבת לשלם פיצויים למשפחותיהם של 34 ישראלים שנהרגו בפיגועי טרור, בסכום של 130 מיליון שקל".

עלי עיין בשישה פרוטוקולים של דיונים בבתי משפט ישראליים, שבסופם השופטים פסקו להעביר את כספי הסילוקין לטובת משפחותיהם של הרוגים ישראלים. בין הדיונים הללו נמצא גם ערעור בבית המשפט העליון ב-23 באוקטובר 2019 נגד פסיקת בית המשפט המחוזי בתל אביב (3361/09). במוקד התביעה עמד מרוואן ברגותי, חבר הוועד המרכזי של פתח, אשר הואשם במעורבות בהריגתם של שלושה ישראלים בכביש 443 ב-2001. הפסיקה קבעה כי אחת הסיבות שהצדיקו את תפיסת הכספים שהועברו לרשות ואת חלוקתם למשפחות הקורבנות הישראלים, היתה "הנזק שנגרם מרשלנות הרשות ומכישלונה במילוי חובתה החוקית".

גם בית המשפט העליון במושבו ב-10 באפריל 2022 בתיק מס' 2362/19, סבר כי הכספים שמשלמת הרשות הפלסטינית לאסירים ולמשפחותיהם מהווים "הכרה בדיעבד" כמשמעותה בסעיף 12 לחוק הנזיקין, כלומר היא תומכת במעשה שהאסיר ביצע בדיעבד גם אם היא לא היתה מעורבת בו ולא תמכה בו ישירות או ידעה עליו מראש. כתוצאה מכך, הרשות נחשבת שותפה לנזק שנגרם מהפעולה שביצע האסיר, ולכן נושאת באחריות לפיצויים. זאת, אף על פי שהרשות גינתה את הפעולות שבוצעו במסגרת ההתנגדות ועצרה לוחמי התנגדות בשלב התכנון שלהן. יתר על כן, הכספים שהרשות משלמת למשפחות האסירים הם חלק מחובות הרווחה החברתית, כפי שציינה עורכת הדין אביטל שרון.

הרחבת הסמכות השיפוטית היא ביטוי מובהק של מהות הפרויקט הקולוניאלי ההתיישבותי. שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, בעתירה של הרשות הפלסטינית, שטענה לחסינות משפטית נגד תביעות נזיקין, ב-4 באוגוסט 2024 (צילום: אורן בן חקון / פלאש90)

היכולת לתבוע את הרשות הפלסטינית בבתי משפט ישראליים פתחה פתח גם לסייענים פלסטינים שנמלטו לתוך ישראל להגיש תביעות פיצויים נגד הרשות. פרסומים של עורכי דין ישראלים מופיעים ברשתות החברתיות, ומזמינים סייענים להגיע למשרדיהם כדי להגיש תביעות פיצויים נגד הרשות בתמורה לשיעור מהפיצויים.

עילת התביעה הרשמית של סייענים פלסטינים היא אחריות הרשות לעינויים שהם עברו כתוצאה משיתוף הפעולה עם כוחות הביטחון הישראליים, אולם מנאע רומז לכך שישראל מעודדת סייענים לתבוע את הרשות כדרך להגדיל את הכנסתם, לאחר שהיא עצמה לא עמדה בהתחייבותה כלפיהם. ב-1 באוגוסט 2024 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים כי הרשות הפלסטינית תשלם יותר מ-80 מיליון שקל ל-39 סייענים.

אומנם עקרונות המשפט הבינלאומי מעניקים למדינות זרות הגנה מפני תביעות בבתי המשפט של מדינה אחרת, אך הפסיקות בבתי המשפט הישראליים קבעו כי לרשות הפלסטינית אין חסינות משפטית מבתי המשפט הישראליים. כך למשל, בתביעה מ-2023, ביקשה הרשות לבטל את המשפט בטענה לכך שהיא זכאית לחסינות משפטית מפני בתי המשפט הישראליים. כאשר התובע הוא פלסטיני ללא אזרחות ישראלית והנתבעת היא ישות פלסטינית, עולה שאלת הסמכות של רשות שופטת ישראלית לדון במקרה כזה.

בתשובה שהציג היועץ המשפטי לממשלה, נטען כי הרשות הפלסטינית אינה עומדת בקריטריונים של מדינה על פי המשפט הבינלאומי, וכי שאלת חסינותה של הרשות הפלסטינית מוכרעת על בסיס כל מקרה לגופו, בהתאם לעמדתה של ממשלת ישראל המוצגת בעדותו של שר החוץ.

אפליה חוקתית שיטתית

שאלה נוספת באשר לסמכות של בתי המשפט הישראליים היא היכן בוצעו פעילויות הטרור שבהן נהרגו הישראלים שכעת דורשים פיצוי. ב-6 בדצמבר 2017 קבע בית המשפט העליון כי גם אם מקבלים את החסינות המשפטית של הרשות בהיותה מדינה זרה, סעיף 5 בחוק מאשר כי החסינות מתבטלת בתביעת נזיקין שגרמה לנזק בגוף או ברכוש, בתנאי שהנזק בוצע בתוך גבולות ישראל. אולם לפי התחקיר של עלי, התקבלו כמה החלטות על פיצויים עבור ישראלים שנהרגו בפיגועים בגדה המערבית. מכך הוא מסיק כי החלטת בית המשפט התייחסה במקרים אלה לגדה המערבית כאל חלק מישראל.

לימא בסטמי, מנהלת המחלקה המשפטית בארגון הברומטר האירופי – ים תיכוני לזכויות אדם (Euro-Mediterranean Human Rights Monitor) מבהירה כי זוהי הפרה של עקרון יסוד במשפט הבינלאומי, הרואה בגדה המערבית שטח כבוש שאינו חלק מישראל. ההחלטות של בתי המשפט הישראליים הן חוליה בשרשרת שיפוטית וחקיקתית ישראלית שמטרתה לשלול כל צורה של שלטון עצמי ושל סמכות משפטית ובכך למנוע כל מובן של ריבונות על האדמות שנכבשו לאחר 1967.

תקנות האג מ-1907 ואמנת ז'נבה הרביעית מחייבות את ישראל שלא לכפות את מערכת המשפט שלה על השטחים הכבושים, למעט כדי להבטיח את ביטחון תושביה. החלטות אלה אושרו על ידי בית הדין הבינלאומי לצדק בחוות דעת שניתנה ב-2024, שקבעה כי החלת סמכותה החקיקתית והשיפוטית של ישראל על הפלסטינים בגדה המערבית, ובכלל זה במזרח ירושלים וברצועת עזה, כמוה כהפרה ברורה של סעיפים 43 ו-64 של שתי האמנות.

אמנות אלה אוסרות על מדינה כובשת להעביר את ריבונותה אל השטח הכבוש ולכפות את חוקיה על האוכלוסייה המקומית, למעט במקרים מוגבלים ויוצאי דופן. בכל המקרים, אין לפגוע ברכוש או במשאבים של האוכלוסייה המקומית, ויש להבטיח את ניהול המשאבים הללו באופן המשרת את האינטרסים שלה בהתאם לעקרון הצדק. המוסדות שמארגנים את השליטה על עם ועל שטח כבוש צריכים לשמור על אופי זמני, ולא להפוך לנוכחות קבועה על ידי הטלת סמכות שיפוט חקיקתית או משפטית.

הרחבת הסמכות השיפוטית של ישראל לפי בסטמי היא ביטוי מובהק של מהות הפרויקט הקולוניאלי ההתיישבותי הישראלי. פרויקט זה משלב סיפוח אדמות והחלת שליטה משפטית ומנהלית, מבלי לתת אזרחות שווה לאוכלוסייה המתגוררת בשטחים אלה. בכך הוא מנציח משטר של אפליה חוקתית שיטתית.

עסאף ומנאע מוסיפים כי הטענה הישראלית שלפיה לרשות הפלסטינית אין חסינות משפטית פותחת פתח לשפע של תביעות פיצויים, שיכולות להגיע למאות מיליוני שקלים, ובכך מספקת לישראל כיסוי משפטי לעיכוב כספי הסילוקין. מגמה זו גם מעודדת חברות מהמגזר הפרטי הישראלי להגיש תביעות נגד הרשות הפלסטינית. כך למשל, במרץ הגישה חברת הביטוח מנורה מבטחים תביעה נגד הרשות הפלסטינית ודרשה פיצויים בסך של כרבע מיליארד שקל, בטענה להפסדים שנגרמו לה מגניבת כלי רכב. בהמשך אותו חודש אישרה הכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק הקובעת כי ממשלת ישראל תנכה כספים מהכנסות הסילוקין עבור ישראלים שכלי הרכב שלהם נגנבו והועברו לגדה המערבית.

מנהל מרכז התקשורת הפלסטיני מוחמד אבו א-רב אומר כי ממשלת הרשות פועלת במישור הבינלאומי כדי לעצור את מדיניות ההחרמה של הכנסות הסילוקין ולשחרר 7 מיליארד שקל שעיכבה ממשלת ישראל. במקביל לכך, היא פועלת למציאת תמיכה פיננסית בינלאומית כדי לפצות על הגירעון הנובע מהקפאת הכספים של תקציב הרשות עד כה.

גם חברות מהמגזר הפרטי מגישות תביעות. שוטרים פלסטינים שומרים על אתר הריסת מכוניות גנובות, במהלך מבצע למאבק בתופעת גניבות כלי הרכב, ליד בית לחם, ב-21 באוקטובר 2009 (צילום: נאג'ח השלאמון / פלאש90)

למרות זאת, הרשות הפלסטינית חזרה בה מהצעה לפנות לבית הדין הבינלאומי לבוררות כדי לפסוק בנושא חילוט כספי הסילוקין בספטמבר 2019. עדותו של מקור במשרד החוץ הפלסטיני לתחקיר, שהעדיף להישאר בעילום שם מסיבות הקשורות לתפקידו, הסביר כי שינוי העמדה של הרשות התרחש כתוצאה מלחץ ישראלי. עסאף מבקר את הרשות על אוזלת ידה אל מול היד הקשה שישראל נוקטת, ועל כך שאינה נאבקת כדי לקבל את הכספים המגיעים לה, למרות העובדה שהיא זקוקה להם נואשות.

עיקול של כספי הסילוקין מרוקן את היכולות הפיננסיות של הרשות הפלסטינית. על פי נתונים שפרסם משרד האוצר באוקטובר 2024, כספי הסילוקין הם 65% מסך ההכנסות הכלליות של הרשות הפלסטינית, כאשר מתוכם עיכבה ישראל העברה של 7.26 מיליארד שקל מאז 2019.

מאז תחילת 2024 עיכבה ישראל העברה בממוצע של 257 מיליון שקל בחודש, על כן נאלצה הרשות לבנות את תקציבה על בסיס מזומן חודשי, כפי שאושר על ידי הבנק העולמי בדוח קרן המטבע הבינלאומית שהוגש לוועדת הקישור אד הוק ב-8 בספטמבר 2023. בדוח צוין כי הרשות, המשלמת משכורות חלקיות לעובדים ולגמלאים, מתקשה להקצות סיוע כספי לקבוצות הפגיעות יותר, וכן מתקשה לספק שירותים בסיסיים, במיוחד במגזרי הבריאות והחינוך. הצטברות החובות הממשלתיים והסיכון המוגבר לבנקים מקומיים עקב חשיפתם המשמעותית לרשות הפלסטינית, מאיימים על יציבותה של המערכת הפיננסית הפלסטינית.

ע'אזי אבו ג'יאב כותב בפרויקט אופק – מיזם משותף למכון ון ליר בירושלים, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם בנצרת