אפרטהייד באקדמיה: על הרדיפה השיטתית של הסטודנטים הערבים בישראל

סטודנטים יהודים נהנים מהגנה חוקתית, הסטודנטים הערבים נדרשים להוכיח את חפותם ואת נאמנותם למדינה. טקס לציון יום הנכבה בכניסה לאוניברסיטת תל אביב, ב-15 במאי 2024 (למצולמים אין קשר לתוכני הטור. צילום: אורן זיו)

המוסדות האקדמיים בישראל רודפים את חופש המחשבה וחופש הביטוי של סטודנטיות וסטודנטים ערבים. שלושה מאפיינים לרדיפה: היא שוביניסטית, שכן שלושה מתוך ארבעה הליכי משמעת נפתחו נגד סטודנטיות, נשים ערביות; היא "תופרת תיקים" ומקדימה את ההאשמה לבירור העובדתי, כפי שיוצג בדוגמאות בהמשך; ומעל הכול, הרדיפה מפלה על רקע גזעני.

סטודנטים יהודים נהנים מהגנה חוקתית, לפיה אין לוועדות המשמעת של המוסדות האקדמיים סמכות לשפוט אותם מחוץ להקשר הלימודי. לעומת זאת, הסטודנטים הערבים נדרשים להוכיח את חפותם ואת נאמנותם למדינה, בעקבות דעות שהשמיעו מחוץ לקמפוסים ומחוץ להקשר הלימודי. דין שונה והליך משפטי שונה אינם אלא אפרטהייד.

הדברים מתבררים בדוח מחקרי חדש של עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל. הדוח, "אפרטהייד באקדמיה הישראלית: הסטודנטים הפלסטינים לאחר ה-7 באוקטובר 2023", נכתב בידי עורכי הדין לובנה תומא, עדי מנסור ומאי דיאב, ונערך בידי ד"ר פאדי ח'ורי.

המחקר מבוסס על תיקי הייצוג שהוכנו במרכז עדאלה בעניינם של 132 סטודנטיות וסטודנטים פלסטינים (אזרחי ישראל מהחברה הערבית), שנגדם נפתחו הליכים משמעתיים במוסדות שבהם למדו.

ההידרדרות היתה מהירה

כבר ביום השני למלחמה, 8 באוקטובר 2023, שלח רקטור אוניברסיטת חיפה, פרופ' גור אלרואי, מכתב השעיה מהלימודים לארבעה סטודנטים ערבים. כך כתב בו: "לאור התבטאותך ברשתות החברתיות ותמיכתך במתקפת הטרור על יושבי עוטף עזה ורצח חפים מפשע, הנך מושעה מלימודיך באוניברסיטת חיפה עד לבדיקת הנושא".

לאחר ש-25 מרצים בכירים פרסמו מכתב מחאה נגד המהלך, התברר כי החלטת הרקטור התקבלה ללא בירור, ללא שימוע, שלא על פי תקנון המשמעת של האוניברסיטה ותוך חריגה מסמכות. ועדות המשמעת שביררו את המקרים, קבעו כי ההשעיות שעליהן הכריז הרקטור מבוטלות (כאן, עמוד 2).

אלא שההידרדרות היתה מהירה. ב-12 באוקטובר הורה שר החינוך לראשי המוסדות האקדמיים לטפל ביד קשה בסטודנטים התומכים במעשי טרור: "עליכם להשעות באופן מיידי כל סטודנט", לקיים "שימוע באופן מיידי לאותם מסיתים", ואף "להורות על הרחקה לצמיתות".

תקדימים אלה הניעו גל עכור של רדיפה אחר התבטאויות של סטודנטיות וסטודנטים ערבים. בתוך זמן קצר הגיעו למרכז עדאלה עשרות פניות בבקשה לעזרה ולליווי בהליכים המשמעתיים. הפניות הגיעו מלומדים ב-40 מתוך 61 המוסדות האקדמיים (אוניברסיטאות ומכללות) המוכרים בישראל. מספר גדול של הליכי משמעת נערכו באקדמיה בצלאל בירושלים, באוניברסיטת חיפה, בטכניון ובמכללה למנהל בשלוחותיה השונות.

ראוי לזכור שהדוח הנוכחי עוסק רק במקרים שטופלו במרכז עדאלה, אבל ידוע על מקרים רבים נוספים. למשל, בדוח "אקדמיה לשוויון" מוזכרים בנספח 53 מקרים נוספים, מתוכם 21 של סטודנטיות וסטודנטים מבצלאל שזומנו לדין משמעתי, לעיתים תוך השעיה זמנית מהלימודים, על "הבעת דעה ברשת החברתית".

ריח של "תפירת תיקים"

דוח עדאלה סוקר דוגמאות רבות לפגמים בהליך המשמעתי שנפתח נגד הסטודנטים. בחלק מהם הסטודנטים זומנו לבירור מבלי שנמסר להם מדוע נפתח נגדם הליך משמעתי. למשל, סטודנטית במרכז האקדמי הרב תחומי ירושלים (לשעבר מכללת הדסה) קיבלה ב-18 באוקטובר 2023 מכתב מנשיא המרכז, המורה על הרחקתה מהלימודים לאלתר, "לאור מידע שהגיע לידינו בדבר פרסום פוגעני המהווה תמיכה בטרור ורצח חפים מפשע". כאשר נציגי מרכז עדאלה ביקשו לקבל את הפרסום האמור, הם נענו בשלילה, שכן, נאמר להם, "למרשתך אמור להיות מידע על פרסומים שפורסמו".

לעיתים לא נבדק מועד הפרסום, והוא יוחס באופן שגוי להקשר המלחמה. למשל, במרכז האקדמי פרס נפתח הליך משמעתי נגד סטודנט אשר בשנת 2022, בזמן משחקי גביע העולם בכדורגל, כתב: "גביע העולם נמצא בקטר, כאשר גביע הגבריות, ההתנגדות והגאווה משוחק בפלסטין". במרכז טענו כי פרסום זה מעיד על תמיכה במתקפה של חמאס, שהתרחשה כשנה לאחר הפרסום.

במקרים אחרים לא נעשתה אפילו בדיקה ראשונית של זהות המפרסם, כך שהסטודנטים התבקשו להסביר פרסומים שאינם שלהם. למשל, במכללת אורט ירושלים נפתח הליך משמעתי נגד סטודנט בשל תמונת פרופיל ברשת חברתית שבה נראה אדם אוחז באקדח. אלא שהפרופיל לא היה של הסטודנט. כפי שכותבים עורכי המחקר: "החשד הקדים את הבדיקה, וההאשמה קדמה לבירור העובדתי".

שר החינוך הורה לראשי המוסדות האקדמיים "לטפל ביד קשה בסטודנטים התומכים במעשי טרור". השר יואב קיש בטקס הנחת אבן פינה לבית ספר בקצרין, ב-6 בינואר 2026 (צילום: מיכאל גלעדי / פלאש90)

סטודנט במכללה האקדמית להנדסה בראודה בכרמיאל שיתף בחשבונו תמונה ובה פסוק מהקוראן, שהתפרסמה במקור בעמוד אחר. הפסוק (סורה 3, 200) מבקש מהמאמינים לגלות סבלנות ולהחזיק באמונתם, על מנת לזכות בהצלחה ובישועה. הסטודנט התבקש להסביר את הפסוק ולהוכיח שאין בו תמיכה בטרור. בהמשך טען המוסד שהסטודנט "לא עמד בנטל ההוכחה", שכן בעמוד המקורי שבו פורסם הפסוק, יש גם פרסומים אחרים המביעים לכאורה תמיכה בטרור.

מקרים רבים נוספים נשענו על תרגום לקוי של הפרסומים מערבית לעברית. למשל, במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע נפתח הליך נגד סטודנטית שפרסמה פסוק מהקוראן. הפסוק מתוך סורה 110 מתייחס לנפילת מכה לידי המוסלמים, ומבטיח כי הישועה של אלוהים עומדת להגיע ואיתה יבוא הניצחון. הפסוק תורגם על ידי המכללה באמצעות גוגל טרנסלייט, אשר הותיר את המילים "ישע אלוהים" בתעתיק לעברית וכתב "נסר אללה". כך יצא שהסטודנטית הואשמה בכך שהיא מייחלת לניצחון של מזכ"ל חיזבאללה.

סטודנטית במכללה האקדמית צפת פרסמה דועאא, שהיא תפילה אישית, לשלומם של תושבי עזה. מטעם ההגנה הוגשה חוות דעת של מומחה לתרגום ולספרות ערבית אשר הסביר את משמעותו הדתית והתרבותית של הטקסט. בית הדין של המכללה דחה את חוות הדעת, ובהסתמך על תרגום גוגל של התפילה קבע שאין צורך "בפרשנות מתפתלת". נטען שיש לפרש את הדברים לפי מבחן "השומע הסביר" ולא לפי "בירור מקצועי של מומחי בלשנות".

הליך משפטי נפרד ליהודים ולערבים

בכל ההליכים המשפטיים נסמכו המוסדות האקדמיים על סעיף 17 לחוק זכויות הסטודנט, המאפשר למוסד לקבוע "כללי התנהגות […] בקשר עם לימודיהם במוסד […] ובם תקנון משמעת והעונשים הצפויים". אלא שכל ההליכים התייחסו לפרסומים ברשתות חברתיות, שאינם במרחב הפיזי של המוסד, ואינם קשורים עם הלימודים בו.

לשם ניהול ההליך הרחיבו המוסדות את תחום סמכותם אל מעבר לפרשנות החוק. אלא שהרחבת הסמכויות של ועדות המשמעת נעשתה אך ורק בבירור תלונות על סטודנטיות וסטודנטים ערבים. בדוח מוזכרות כמה דוגמאות שבהן האוניברסיטאות נקטו בגישה שונה כלפי סטודנטים יהודים.

למשל, במאי 2022 נערכה הפגנה אלימה נגד סטודנטים ערבים במעונות של אוניברסיטת תל אביב. בין היתר הושמעו קריאות "מוות לערבים". במקרה זה האוניברסיטה לא נקטה בהליך משמעתי כלשהו, וקבעה כי "ההפגנה המדוברת התקיימה בשטח עירוני מחוץ לתחומי האוניברסיטה".

האקדמיה בישראל בוגדת בזכות קיומה. כריכת דוח עדאלה

ב-2025 הגישו שני סטודנטים פלסטינים תלונה משמעתית נגד יו"ר אגודת הסטודנטים בטכניון בעקבות פרסום פומבי שבו תועד במהלך שירות מילואים בעזה מצייר על קיר מבנה הרוס את סמל אגודת הסטודנטים. במקרה זה הזיקה של הפעולה למוסד הלימודים ברורה, אבל כאן פירשו בטכניון את גבולות הסמכות אחרת. הם דחו את התלונה (המתועדת בארכיון עדאלה) בטענה "שאין בסמכותנו להיכנס בגבולותיו של הצבא".

במאי 2026 הורשע סטודנט מהאוניברסיטה העברית בעבירות מין חמורות, מחוץ לקמפוס וללא קשר ללימודיו. במקרה זה הבהירה האוניברסיטה בהודעה פומבית: "מכיוון שהעבירות לא בוצעו באוניברסיטה או במסגרת פעילות אוניברסיטאית, תקנון האוניברסיטה אינו מאפשר לאסור על התלמיד להגיע לקמפוס".

כך נוצרו שני מסלולים משמעתיים נפרדים באוניברסיטאות ובמכללות בישראל. המסלול החוקתי השמור ליהודים בלבד, ובו המוסדות שמרו על גבולות סמכותם ונמנעו מהתערבות. כפי שנכתב בדוח המחקר: "הסטודנטים [היהודים] נהנים מחופש ביטוי והם חסינים מפני הליכי משמעת בגין ביטויים שאין להם זיקה ישירה ללימודים אקדמיים, גם כאשר מדובר בביטויים גזעניים, קריאות להשמדת עם ושיטוח עזה".

מנגד, התפתח מסלול מנהלי, שחל רק על סטודנטיות וסטודנטים ערבים. כאן הרחיבו המוסדות את סמכותם לשיפוט התבטאויות אישיות מחוץ להקשר הלימודי. זאת, תוך הפרות בוטות ושיטתיות של עקרונות היסוד של הליך הוגן. "הסטודנט הפלסטיני אינו דמות אזרחית בעלת זכויות חוקתיות, אלא דמות שהיא בבחינת 'אויב' החייבת להוכיח את נאמנותה מחדש והתאמתה לאתוס הלאומי הציוני".

חופש המחשבה הוא ליבת הלמידה האקדמית וההצדקה היחידה לקיומה. המלומדים אמורים לבחון תיאוריות קיימות ולעקוב אחר הליך המחשבה שהם תווים בחופשיות. זה יכול לקרות רק במקום שבו אין הגבלות, אין סנקציות נגד דעות לא פופולריות, ובוודאי שאין בו אפליה בוטה ואפרטהייד. האקדמיה בישראל בוגדת בזכות קיומה.