עבור החרדים, ממשלת הימין על מלא הפכה מחלום לסיוט

הכעס על העסקנים החרדים מגיע מלמטה. כרזה בירושלים של מפלגת "הציבור החרדי" היוצאת נגד המפלגות החרדיות הוותיקות, 25 באוגוסט 2026 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

את החגיגיוּת והצבעוניוּת שליוו את תקופת הבחירות ברחוב החרדי מאז ומעולם מחליפה בשבועות האחרונים אווירת נכאים. זה קשה לי. כילד, אני זוכר את השבועות שקדמו ליום הבוחר בבית שמש ובירושלים: כינוסי מפלגות, הופעות זמר, אינסוף מדבקות, קלפים, שלטי חוצות, פאשקווילים וכרזות ענק על מרפסות.

>> אני סרבן וחרדי לשעבר. זו הסיבה שאני תומך במחאה החרדית נגד הגיוס

בבחירות כלליות או מקומיות, כולם היו מתחרים על תשומת הלב שלנו: המפלגות החרדיות השונות, המפלגות הלא-חרדיות שהעזו גם הן לפלוש למרחב החרדי ולהסתכן בעימותים, וכמובן קמפיין "אסור להשתתף בבחירות" של החוגים הקיצוניים, שבזבזו כסף רב כדי לשכנע את החרדים לוותר על השתתפות בבחירות בנימוק שמדובר בדבר עבירה.

את הקרנבל התוסס הזה, השונה כל כך מימי השגרה ברחוב החרדי המאופק והמופנם, מלווה הפעם טעם מר. הרחוב החרדי, כך נראה, מגיב באדישות כללית למודעות משרדי הפרסום. בכנסים ההשתתפות דלילה, והכרזות על המרפסות מוקדשות למאבקי התמיכה בעריקים החרדים, העומדים בפני עונשי מאסר – עדות לכישלונן של המפלגות החרדיות. הפער לא ייאמן: בנובמבר 2022 חגג הרחוב החרדי ניצחון פוליטי מסחרר; ערב הבחירות הקרובות הוא מגיע אל הקלפיות עייף, מאוכזב ומוכה.

בינתיים, כך נראה, נפקד גם מקומם של ראשי המפלגות, הכוכבים הגדולים של תקופת הבחירות. הסיבות מגוונות: אריה דרעי, למשל, בכיר הפוליטיקאים החרדים, זכה כמה פעמים לקריאות בוז בכינוסים שיזמו רבני המפלגה ואף הונפו נגדו שלטי מחאה. השטח החרדי רואה בו אחד האשמים בכישלון המפלגות החרדיות להגן על הצעירים החרדים מפני הסנקציות והמעצרים שמושתים על לומדי התורה.

את מערכת הבחירות פתח דרעי בסכסוך מתוקשר וחריף עם בכיר רבני התנועה, הראשון לציון והרב הראשי לשעבר יצחק יוסף, בנו של המנהיג המנוח הרב עובדיה יוסף, שאף הורה לסביבתו להפסיק להצביע ש"ס. אחרי חודשים של הורדת ידיים בין דרעי לרב יוסף נערכה פגישת פיוס, שבה סוכם לעיני המצלמות כי דרעי יקבל את מרותו של הרב.

היחסים נשארו מתוחים. יו"ר ש"ס אריה דרעי והמנהיג הרוחני של המפלגה הרב יצחק יוסף, 8 ביוני 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

אבל זה רק לעיני המצלמות. מתחת לפני השטח חוסר האמון בדרעי הולך וגדל. הברית החזקה בינו לנתניהו, כך חושדים, קודמת אצלו לאינטרס המגזרי. בקידום האינטרס של המגזר הוא נכשל לאורך כל הציר: גיוס, תקציבים, חינוך, ישיבות. דרעי מתמודד עם שורה מכובדת של רבנים ספרדים, הדורשים לנקוט קו תקיף יותר נגד גיוס לצבא ומרחיבים את איסור הגיוס אפילו על מי שאין תורתו אומנותו. דרעי מוצא את עצמו מחושק וחשוד.

במפלגת "יהדות התורה" הבלגן חוגג. משה גפני, היו"ר החזק והוותיק, הודח בבושת פנים מראשות המפלגה, חרף תחנוניו לחברי מועצת הרבנים. יחד איתו הודח חבר הכנסת אורי מקלב, שנחשב לאיש אמונו. את מקלב וגפני הדיחו בתי הרבנים השולטים במפלגת "דגל התורה", ומעל הדחתם מרחף צילו של אותו כישלון שבו מואשם דרעי, ושל המבוי הסתום שאליו נקלעה הברית הוותיקה בין הימין לחרדים, שגפני היה מראשיה.

ההדחה, שנעשתה כדי לרצות את השטח החרדי, גרמה לתגובה הפוכה: כעס ציבורי על מקורבי הרבנים, שסילקו כך בבושת פנים את גפני וניסו לגלגל עליו את הכישלון הכללי. המחאה הגיעה אפילו לביטאון הרשמי של המפלגה, "יתד נאמן", שחרג ממנהגו, הגיב לכעס הציבורי והאשים את עוזרי הח"כים המפוטרים בליבוי הרגשות.

בסיעת "אגודת ישראל" חסם הרבי מגור מהלך להדחת היו"ר יצחק גולדקנופף, שהובילו כמה ממקורביו, ואילו בחצר בעלזא, השנייה בגודלה בסיעה, החליף האדמו"ר את ח"כ ישראל אייכלר הוותיק במקורבו אליקים שטארק. יום אחרי ההחלפה הוביל שטארק, יחד עם ח"כ מאיר פרוש, פרישה ממפלגת "אגודת ישראל", והשניים הקימו מפלגה חדשה בשם "תורת חומת ישראל", מה שהשאיר למעשה את גולדקנופף יו"ר ללא סיעה.

ב"דגל התורה", כמו גם ב"אגודת ישראל", המחלוקות המרכזיות נוגעות להתנגדות לחקיקת חוק גיוס ולשאלת שיתוף הפעולה עם ממשלת הימין בראשות נתניהו. הרבי מגור הוביל את הקו המרכזי בעד פירוק הברית עם נתניהו, אך לא הצליח להביא לפירוקה של הממשלה. חוסר ההצלחה הזה הוביל, בין השאר, לפירוק החזית המשותפת.

הודחו בבושת פנים. ח"כ אורי מקלב וח"כ משה גפני בכנסת, 9 בפברואר 2026 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

תחושה חמוצה

שישה שבועות לפני יום הבוחר, סדר היום בלשכות הבכירים החרדים עמוס בהטחת רפש, בתדרוכים ובהאשמות הדדיות. "התחושה חמוצה מאוד", אמר לי עוזר פרלמנטרי ב"יהדות התורה" ששרד את מהלכי ההדחה. "לא רק שנכשלנו בשורה התחתונה, אלא גם איבדנו את מגע הקסם. את היכולת לומר 'תנו לנו את הכוח ואנחנו נביא פתרונות'. אין לנו עוד שפנים בכובע. האשמנו את היועמ"שית ואת בג"ץ, אבל זה לא מספיק. תמיד היתה לנו מערכת משפטית, ותמיד ידענו להסתדר. התחושה שיש שינוי משמעותי מאוד באיך שהדברים מתנהלים, והח"כים לא מבינים אותו".

יש מי שמנצל את זה: לא פחות מארבע מפלגות אנטי-ממסדיות צצו ברחוב החרדי בבחירות הללו. הבולטת שבהן היא מפלגת "הציבור החרדי" בראשות מוטי לייטנר, סגן ראש עיריית בית שמש, המזוהה עם קהילות החרדים החדשים, התומכים בגיוס לצבא ובהשתלבות בחברה הישראלית. לייטנר, שמייצג קהילות חרדיות רבות, הדהים את הרחוב החרדי כאשר שיבץ במקום השלישי ברשימתו את האקטיביסטית החרדית ד"ר נחומי יפה, והוא מנהל קמפיין אגרסיבי נגד המפלגות החרדיות.

מהצד השני נרשמה מפלגת "צבע שחור", מפלגת הפעילים למען העריקים החרדים מגיוס, המבקשת למשוך אליה את קולות המוחים החרדים נגד המפלגות החרדיות ("צבע שחור" היא מערכת ההתרעות החרדית-הפנימית מפני מעצרי עריקים חרדים בשולי הערים החרדיות ומזוהה עם החוגים החרדיים הקיצוניים יותר). מנהיגי החוגים החרדיים הקיצוניים זוכים לפופולריות בתקשורת החרדית המיינסטרימית, והקו הכללי נע בין זעם על הנציגים החרדים ובין ייאוש מהאופציה הפוליטית.

רק לפני ארבע שנים, במוצאי בחירות 2022, המצב היה שונה לגמרי. קשה לשחזר את האופוריה ששררה ברחוב החרדי לאחר שנודעו תוצאות הבחירות והתברר שאפשר להקים ממשלת ימין מלא-מלא. איש ברחוב החרדי לא יכול היה לתאר לעצמו שארבע שנים לאחר הקמת ממשלת הימין הזו, יוקפאו מאות מיליונים מתקציבי הישיבות, יוטלו סנקציות מקיפות על משפחות חרדיות ואנשי החוק יצודו אברכים ברחובות ישראל. הפער בין התחושות דאז למציאות כיום בלתי נתפס.

קיבל הנחיה להביא להפלת ממשלת הימין על מלא. יו"ר יהדות התורה יצחק גולדקנופף עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, 27 בספטמבר 2023 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

ב-17 בנובמבר 2022, שלושה שבועות לאחר הבחירות, כתבתי ברשת X שהמשא ומתן הקואליציוני "מציב את נתניהו בתפקיד הכי קשה בהיסטוריה: היהודי שצריך לבשר ליהודים שהמשיח לא באמת בא". זה היה אחרי ששוחחתי עם בכירים במפלגות החרדיות, שהאמינו שכל שרצו וחלמו עליו מתגשם. זכינו. ברשתות החברתיות לעגו מסבירנים חרדים לאנשי ממשלת השינוי היוצאת, ונציגי החרדים הקפידו להכניס להסכמים הקואליציוניים את ביטול המס על כלים חד-פעמיים ועל שתייה מתוקה, משל לא היו לפיד ובנט מעולם.

ממשלת הימין מלא-מלא שהושבעה בדצמבר 2022 הביאה לשיא את הברית בין הימין לחרדים. מאז שנות ה-80 ניצבו החרדים, שהתנגדו היסטורית לציונות ולמדינת ישראל, בפני מצב חדש: ברית פוליטית רווחית בין הימין הישראלי, הציונות הדתית והקהילות החרדיות. מבחינה רעיונית, הברית הזו ביקשה לשים מאחור את ההתנגדות החרדית למדינת ישראל ואת החשש העמוק מפני תהליך החילון שמדינת ישראל ביקשה לקדם.

מנהיגי הימין אומנם העמיקו את תהליכי החילון, אבל כבר לא היו מחויבים למודל של חילוניות ישראלית משותפת, והסכימו לממן את עמותות החינוך החרדיות ולפטור את החרדים והחרדיות מגיוס. שיאה האידיאולוגי של הברית הזו היה "נאום השפנים" המפורסם של המנהיג החרדי הרב שך, אחד החתומים על ברית זו, במהלך "התרגיל המסריח" בשנת 1990. בנאום הסביר הרב שך כי אף שמבחינה מדינית דעותיו קרובות לשמאל, או בכל אופן נוטות למתינות מדינית, הוא יתמוך בשלטון הימין.

הנאום הזה ניבא את מה שלימים יכנה פרשן הימין ינון מגל "הגוש האמוני", שמרכיב את ממשלת הימין מלא-מלא: צֶבֶר של קבוצות, מפלגות וקהילות שאינטרס פוליטי וקהילתי מאגד אותן, והן חוסות תחת מעטה אידיאולוגי של עליונות יהודית במרחב, סרבנות לשלום, פיתוח מפעל ההתנחלויות ואוטונומיה לחינוך החרדי, שהפכה זה מכבר לאנרכיה. במהלך השנים התווספו לגוש הזה היוזמה לפירוק מערכת המשפט הישראלית ומשטר הפרטה וצמצום ההוצאה הציבורית נוסח פורום קהלת; ובממשלה הנוכחית – תמיכה טוטלית בהמשך המלחמה גם במחיר של חיי החטופים הישראלים ("הניצחון המוחלט").

נראה היה שעם השנים הברית הזו רק הולכת ומתחזקת, אידיאולוגית ודמוגרפית. היא הולידה חיבור רעיוני, והאינטרס המשותף הביא לבניית התנחלויות חרדיות עצומות בגדה. ההבדלים בין מפלגות הימין למפלגות החרדיות הלכו ונשחקו. המאבק של המפלגות החרדיות במערכות הבחירות התרכז במניעת המצביעים שלהן מלנהור למפלגות ימין אחרות. התפיסה הפוליטית החרדית המסורתית היתה שהולכים עם הימין כל עוד אפשר, אבל אם אין ברירה חוברים למי שיש, כלומר גם למרכז-שמאל.

החרדים סירבו אפילו לשקול להצטרף לממשלה שלהם. יאיר לפיד ונפתלי בנט, 20 באוגוסט 2026 (צילום: גיל יערי / פלאש90)

צהלת המנצחים התחלפה באכזבה

אבל אפילו התפיסה הזו נשברה אחרי הבחירות ב-2021. הימין לא היה יכול להרכיב ממשלה, ולמרות זאת, לראשונה מאז 1977, החרדים סירבו להצטרף לממשלת השינוי והיו מוכנים לשלם על כך מחיר פוליטי. בזכות נאמנותם לנתניהו ולימין המתנחלי, דבר נדיר בפוליטיקת הסכינים החרדית, ציפו המנהיגים החרדים שממשלת הימין שהוקמה ב-2022 תפתור שתיים מבעיות היסוד של הממסד החרדי: תעגן בחוק קבוע את עניין הגיוס ותציל את רשתות החינוך החרדיות מקריסה כלכלית.

ארבע שנים אחרי, לא נותר דבר מצהלת המנצחים. גפני, מראשי הברית ההיסטורית, מודח מתפקידו. מנהיג "דגל התורה", הרב דב לנדו, מפרסם מכתב בכתב ידו ולפיו הברית עם נתניהו הסתיימה, והרבי מגור, הדמות המרכזית במועצת גדולי התורה, מורה לנציגו ח"כ יצחק גולדקנוף לעשות הכול כדי להביא לפירוק הממשלה. הרב יצחק יוסף, המנהיג הרבני הספרדי, מדבר בפומבי נגד נתניהו והשותפות עם הימין, ודרעי – שכרך את גורלו הפוליטי בזה של נתניהו – נתקל בחשדנות ברחוב החרדי.

כל המהלכים האלה מלמדים שהברית ההיסטורית בין הימין לחרדים נקלעה למשבר אמיתי. עם זאת, צריך לקחת בערבון מוגבל את הבטחותיהם של פוליטיקאים חרדים "ללכת עם השמאל", אמירות שחוזרות מדי מערכת בחירות, שאריות מהימים שבהם היו החרדים לשון מאזניים בין הגושים. גם אם יקום פוליטיקאי חרדי שיעז לחצות את הקווים, לא בטוח שידו המושטת תפגוש יד אחות.

יהיה שגוי להספיד את הברית הזו בין החרדים לימין, שקיימת כבר עשרות שנים. כל אחד מהצדדים לברית נכון לחדש ולהעצים אותה. הבעיה היא שזה פשוט לא עובד. סוגיית גיוס החרדים, אחת מאבני הנגף ההיסטוריות בפני הברית הזו, התעצמה בחסות המלחמה ופקיעת חוק הגיוס וחשפה פער ניכר בתוך גוש הימין בשאלת צדקת הדרך. החרדים אולי תומכים במלחמה, אך לא ינקפו אצבע כדי להשתתף בה בעצמם.

סכנת המעצר מרחפת מעל לכל האברכים. הפגנה חרדית בבני ברק נגד הגיוס לצבא, 23 ביולי 2025 (צילום: פלאש90)

אבל זו לא רק המחלוקת סביב גיוס חרדים לצבא, ואפילו לא רק חוסר היכולת הפוליטית של הקואליציה לקדם חקיקה ורפורמה משפטית. בכל הקשור למגזר החרדי, המשבר הזה הוא פנימי הרבה יותר משהוא חיצוני. העוני המחריף, התעצמות כוחו של הממסד החרדי ומערך הדיכוי שהוא מפעיל נגד הפרט החרדי, שליטתו בשוק התעסוקה החרדי ועריצות עמותות החינוך החרדיות – כל אלה נתפסים כתוצאה של הסדר הנוכחי, שמעניק כוח עצום לעסקנות החרדית הרקובה.

השימוש בסמכותם של הרבנים הופך נלעג בשעה שהפוליטיקאים החרדים מתנהלים באופן מושחת וחסר עכבות. צעירים חרדים רבים פורצים את המסגרת החרדית לעבר מגמות השילוב השונות, באקדמיה ובצבא. אחרים, לעומת זאת, בוחרים בנתיב קיצוני יותר ומעמיקים את התבדלותם מהחברה הישראלית הכללית. חלום ממשלת הימין מלא-מלא הפך לחלום בלהות.

בעוד שישה שבועות ייגשו מאות אלפי חרדים לקלפי. בין 130 ל-150 אלף צעירים וצעירות חרדים יוכלו להצביע בפעם הראשונה. רוב מוחלט של הגברים מתוכם מתמודדים עם משבר הגיוס: כל מפגש עם איש חוק עלול להיגמר במאסר, לעיתים ממושך. זכויות חברתיות ואישיות נשללות מהם בזו אחר זו. הפקידות, המערכת הפוליטית ומערכת המשפט משלבות ידיים נגדם, במטרה לגייסם או לכל הפחות להענישם על בחירתם לסרב, באופן ישיר ועקיף.

לפוליטיקאים החרדים אין הצעה רצינית כיצד להתמודד עם המשבר הזה. ראשי גוש הימין, השותפים הטבעיים, מבטיחים מתווי גיוס שונים, שהמכנה המשותף להם הוא שהם עומדים בניגוד לתפיסת עולמם הדתית של החרדים. למחנה האופוזיציה רעיונות אחרים: משלילת זכות הצבעה ועד הטלת מגבלות תנועה.

בתוך האקלים הפוליטי הזה ינסו משרדי הפרסום החרדים לשכנע את המצביע החרדי להצניע את ייאושו, את התסכול ואת הכעס ולצאת בכל זאת אל הקלפי. אין ברירה אחרת, לא תרצה להעניק את קולך לשונאיך, ועשית ככל אשר יורוך. היועמ"שית כבר מככבת בקמפיין הבחירות של ש"ס, וסביר להניח שתכף יצטרפו אליה שופטי בית המשפט העליון, אביגדור ליברמן, נפתלי בנט ואולי גם יאיר גולן. בסופו של דבר, רוב המצביעים החרדים יעניקו את קולם למפלגות החרדיות הוותיקות. אלא שהפעם זה יהיה למרות המפלגות האלה, לא בגללן.