הגדה מגיעה לגליל: מאחז רועים הוקם ליד מג'ד אל-כרום

לדברי תושבים, אנשי המאחז התייחסו אליהם באופן מתריס. תושבי מג'ד אל-כרום מפגינים נוכחות סמוך למאחז חדש שהוקדם בצמוד לאדמתם, ב-13 בספטמבר 2026 (צילום: אורן זיו)

בנקודה אסטרטגית גבוהה החולשת על המרחב הוקם מאחז, לפי הספר: צעירים לבושים בלבן וחובשי כיפות, אוהלים, דיר צאן, מכלי מים, דגל ישראל ויישור הקרקע בעזרת בולדוזר. אך אין זו עוד נקודה בגדה המערבית, זהו מאחז חדש הצמוד לאדמות מג'ד אל-כרום שבגליל המערבי, ביער של קק"ל.

לפני כמה ימים גילו תושבי מג'ד אל-כרום, שבבעלותם אדמות רבות באזור, כי המאחז הוקם בצמוד ליישוב גילון. במהלך סיור של חברי המועצה במקום, אמרו להם מקימי המאחז כי הגיעו מהגדה המערבית. גם גישתם מבהירה היטב מהיכן הגיעו. לפי הרשויות, המתנחלים קיבלו מקק"ל היתר רעייה, אך אין בכך כדי להסביר את הקמת המבנים בשטח, שכן היתר כזה אינו כולל הקמת מבנים או יישוב.

בשבת וביום ראשון הגיעו תושבים רבים להפגין נוכחות ולמחות על הקמת המאחז, מחשש להשתלטות על אדמותיהם הפרטיות, כפי שקורה לפלסטינים תושבי הגדה. בבוקר יום ראשון מנעה המשטרה מתושבים ומחברי כנסת להגיע לאזור, ורק בהמשך אפשרה לחברי הכנסת להתקרב. למקום הגיעו גם יו"ר הרשימה המשותפת יוסף ג'בארין, ח"כ עופר כסיף ופוליטיקאים נוספים.

גם היום (שני) הגיעו מאות תושבים לאזור, יחד עם פעילי שמאל ותושבים מיישובים יהודיים באזור, בהם גילון הסמוך, כדי למחות על הקמת המאחז. אלא שכפי שהופתעו לפני ימים אחדים לגלות את המתנחלים מקימים את המאחז, הם הופתעו לראות אותם מפרקים את האוהלים ועוזבים את המקום, תוך שהם מותירים מאחור חלק מהציוד.

תושבים העריכו כי הפינוי החל לאחר שהמשטרה קיבלה תלונה מבעל קרקע פרטית סמוכה, שעליה הונח חלק מהציוד של אנשי המאחז. חבר בוועדה העממית במג'ד אל-כרום סיפר כי גם נציגי קק"ל הגיעו למקום והבהירו לאנשי המאחז שהאישור שניתן להם לצורכי מרעה אינו מתיר הקמת מבנים או הצבת אוהלים. בשלב זה לא ברור אם מדובר בסיום הניסיון להקים את המאחז, במהלך זמני שלאחריו ישובו למקום או בהעתקתו לנקודה אחרת באזור.

ביום ראשון אחר הצהריים, בעת ביקור של "שיחה מקומית", נאסרה הכניסה ליישוב. "היה פה בלגן", אמר השומר במקום. גם דרכי עפר נחסמו. למרות זאת, התושבים הצליחו להגיע למאחז.

"מי אתם?", שאל מתנחל צעיר שצעד מהמאחז לעברנו. הוא אמר כי הם נמצאים במקום "כחוק", וכי הוא "מבין" את חשש התושבים מהשתלטות על אדמותיהם. מתנחל אחר היה פחות עדין: הוא טען כי זו "אדמה שלו" וביקש שנעזוב. כשעוד ועוד תושבים ממג'ד אל-כרום המשיכו להגיע למקום, שהוא שטח ציבורי פתוח, הגיעו גם שוטרים רבים. בתחילה הם הסתודדו עם המתנחלים, ובהמשך הורו לכל צד לשמור מרחק מהאחר.

מפקד הכוח במקום אמר לתושבים כי המשטרה בודקת את המצב החוקי, אך בגלל החג קשה לקבל תשובות מהייעוץ המשפטי. "אלה אדמות מדינה, הם באים לרעות לתקופה, לא להתיישבות", אמר, אך לא הצליח להרגיע את התושבים, שמכירים היטב את הדינמיקה בגדה, שם כל מאחז מתחיל בעזרת "היתרי רעייה". כשאחד התושבים ציין כי אין במקום עשב למרעה, אמר השוטר: "לא אני ולא אתה מבינים במרעה, זה נסגר מול קק"ל, יש חוזה". התושב התעקש שהוא דווקא כן מבין ברעייה, אך ללא הועיל.

רבים מהתושבים שהגיעו היו צעירים, רכובים על אופניים חשמליים, טרקטורונים וסוסים. חלקם פרשו מחצלות, אחרים עישנו נרגילה והשמיעו מוזיקה. בסופו של דבר, גם המשטרה לא יכלה למנוע את נוכחותם: חוקי הגדה אינם חלים במקום, ולא ניתן להכריז עליו כשטח צבאי סגור. "כאן זה לא הגדה", הבהיר אחד הצעירים. "עשרות שנים אנחנו מגיעים לכאן ולא היו שם בעיות, הם לא ישתלטו על האדמות".

תושבי מג'ד אל-כרום מכנים את האזור "א-רוס", בגלל פסגות ההרים שמול היישוב. הקרקע שעליה הוקם המאחז היא בבעלות קק"ל ובתחום שיפוטה של מג'ד אל-כרום, ומוקפת באדמות פרטיות של תושבי היישוב. לדברי ראמי חיידר, חבר הוועדה העממית ואחד מבעלי הקרקעות באזור, "גם הקרקע שבבעלות המדינה היתה בעבר בבעלות תושבים ממג'ד אל-כרום, והועברה לידי המדינה לאחר הנכבה כנכסי נפקדים, לאחר שבעליה נעקרו".

חיידר מספר כי התושבים גילו את הנוכחות החדשה כשהחקלאים החלו להגיע לכרמי הזיתים לקראת המסיק. בתחילה דווח שבמקום יש כמה צעירים. "הלכנו בעקבות קווי המים והחשמל והגענו אליהם. ראינו שהם השתמשו בבאר מים ישנה, שמו עליה משאבה וכרתו עצים מהחורש. אחד מהם אמר שהוא מתקוע, ואחר אמר לנו: 'זאת האדמה שלנו, לנצח'". לדברי חיידר, בפעם הראשונה היו במקום חמישה אנשים, לאחר מכן 12, ובשבת, כשהגיעו למקום מאות תושבים ממג'ד אל-כרום, היו בו כ-40 מתנחלים צעירים.

סאטי כיואן, בן 55 ממג'ד אל-כרום, אומר שמה שרואים כעת בשטח אינה נראה כמו נוכחות זמנית. "הם לא באו לעשות פיקניק ליום וללכת. יש להם עיזים, מכוניות, חשמל ומים. אלה לא סימנים טובים ליישוב. מסביב יש מטעי זיתים, ומה שקרה בגדה יכול לקרות מחר אצלנו – קודם ימנעו מאנשים להגיע לעצים שלהם, ואחר כך יתחילו להתפשט לתוך המטעים".

כיואן אומר כי אינו יודע מה בדיוק כולל ההיתר שניתן לקבוצה. "שמעתי שיש להם אישור, אבל אני לא יודע איזה אישור. אם זה אישור להיות פה יום או יומיים, אז למה הביאו איתם עיזים ואת כל הציוד הזה? אלה לא אוהלי קמפינג. ככה זה מתחיל. אם נשתוק, זה יתפשט".

הוויכוח אינו נוגע רק לעצם נוכחות המתנחלים בשטח, אלא גם לשאלה מה בדיוק מתיר האישור שקיבלו. עו"ד חוסיין מנאע, שמלווה את המאבק, אומר כי היתר מרעה אינו היתר לבנייה או להתיישבות. הוא הודיע כי יפנה לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בדרישה להסיר את המבנים ולפעול לאכיפת החוק, כשלב מקדים לעתירה אפשרית נגד רשות מקרקעי ישראל והוועדות המקומית והמחוזית.

לדבריו, "המשטרה הבטיחה שלא תאפשר פעילות בלתי חוקית באזור", אך הוא אינו נותן אמון בהבטחה. לדבריו, "אנחנו רואים שהמשטרה מנסה לספוג את הכעס של התושבים".

גם שאלת הגישה לאדמות הפכה מיד לחלק מהמאבק. המסלול שבו משתמשים בעלי הקרקעות ממג'ד אל-כרום כבר שנים עובר דרך גילון. לדברי חיידר, היחסים בין שני היישובים טובים, ותושבים מגילון הבהירו כי הם מתנגדים להקמת מאחז במקום. למרות זאת, ביום ראשון חסמה המשטרה את הדרך הזאת, והתושבים נאלצו להגיע לאדמותיהם בדרכי עפר.

חלק מבעלי הקרקעות החליטו להישאר באדמות ואף ללון בהן. "אנשים מפחדים מעקירת עצים, מפגיעה בכרמי הזיתים או ביבול, כמו שקורה בגדה", אמר חיידר.

כיואן מתקשה לקבל את הטענה כי מדובר בנוכחות קצרת מועד. לדבריו, אחד מקציני המשטרה ניסה להרגיע את התושבים ואמר כי אנשי הקבוצה יעזבו בתוך ימים. "אני לא מאמין לדבר הזה. כשאני מסתכל על האוהלים האלה ועל מה שהם הביאו איתם, זה לא נראה כמו משהו שבא ליומיים. זה מתחיל ככה, ומחר האוהלים האלה יכולים להפוך למשהו קבוע".

כיואן טוען גם כי אנשי המאחז התייחסו לתושבים באופן מתריס. "הם מדברים בצורה שמנסה להרגיז ולהביא אותנו לעימות". את נוכחות המשטרה הוא אינו מפרש כניטרלית: "אף אחד לא יגיד לי שהמשטרה באה להגן עלינו. היא מגינה עליהם. אנחנו לא רוצים להילחם ולא להרוג אף אחד. אנחנו רוצים לחיות בשקט".

שיטה זהה

אין דמיון מלא למתרחש בגדה המערבית, מכיוון שהגליל כפוף למערכת המשפט האזרחית הישראלית ולא לזו של המשטר הצבאי מעבר לקו הירוק. אך התושבים מזהים כי השיטה זהה – יצירת נוכחות בשטח באמצעות צאן, חווה ותשתיות, ולאחר מכן הרחבת השליטה בפועל במרחב.

חשש זה נשען גם על ניסיון מתועד. תחקיר שפורסם ב"שיחה מקומית" ב-2022, על בסיס דוח של כרם נבות, מצא כי 77 מאחזי חוות בגדה חלשו אז על כ-238 אלף דונם, כ-7% משטחי C. 66 מהחוות האלה הוקמו בתוך עשור. הדוח תיאר את המרעה כאחד הכלים המרכזיים לתפיסת שטחים נרחבים, לעיתים הרבה מעבר לשטח הבנוי של המאחז עצמו, ואף הצביע על עמימות סביב רישיונות המרעה בחלק מהמקרים.

זה בדיוק ההקשר שמעניק למילים "היתר מרעה" משמעות פוליטית אחרת עבור תושבי מג'ד אל-כרום – לא משום שכל היתר מרעה הופך בהכרח למאחז קבוע, אלא משום שבגדה הפך מודל החווה והרועה למנגנון מוכר להרחבת נוכחות ושליטה בשטח.

האירוע גם אינו מתרחש בחלל פוליטי ריק. בכתבה שפרסמנו ב"שיחה מקומית" ב-27 באוגוסט תואר כיצד הגליל הפך לזירה מרכזית בקמפיין הבחירות של הימין, תוך הצגת תוכניות מתאר, הרחבת תחומי שיפוט וצמיחת יישובים ערביים כ"רצפים טריטוריאליים" וכאיום דמוגרפי וביטחוני.

>> קמפיין הבחירות של הימין שם את הגליל על הכוונת

מג'ד אל-כרום הופיעה באותו קמפיין. בתחקיר "תוכנית ח'מאיסי" של אתר "הקול היהודי" היא חוברה יחד עם דיר אל-אסד, בענה ונחף ל"רצף" ערבי. תוכניות אזרחיות לפיתוח יישובים שונים הוצגו כחלק ממהלך משותף של התפשטות ושליטה במרחב.

אבל החיבור הישיר יותר לאירועים הנוכחיים נמצא דווקא בפתרונות שהוצעו באותו קמפיין. עומר רחמים, מנכ"ל מועצת יש"ע ומועמד ברשימת הציונות הדתית, קרא להעתיק לנגב ולגליל את המודל שפותח בגדה: תחילה "תפיסת קרקע באמצעות חוות ורעיית צאן ובקר", ולאחר מכן קידום תוכניות להתיישבות ומתן הטבות במטרה לשנות את המאזן הדמוגרפי. ח"כ אוהד טל (הציונות הדתית) קרא לחיזוק חוות חקלאיות, וצביקה מור (מועמד מטעם הציונות הדתית לכנסת) הציע להקפיא תוכניות להרחבת יישובים ערביים ולהקים שרשרת יישובים יהודיים בגליל.

באותו יום הציג שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', את תוכנית מפלגתו "כן. מייהדים!", הכוללת יעד של מיליון יהודים נוספים בנגב ובגליל, 40 יישובים חדשים ועשרות חוות. התוכנית כוללת גם ביטול תוכניות שלטענת המפלגה יוצרות "רצפים טריטוריאליים ערביים". כמה ימים קודם לכן, במפגש בכרמיאל, אמר שר הביטחון ישראל כ"ץ כי כפי שהממשלה הובילה "מהפכה" בהתיישבות בגדה באמצעות יישובים וחוות, כך תפעל גם בגליל.

הניגוד בולט: בעוד הרחבת יישוב ערבי באמצעות תוכנית מתאר מוצגת כחלק מ"השתלטות" על המרחב, החווה ורעיית הצאן מוצגות בפומבי בידי אנשי הימין ככלי לתפיסת קרקע ולשינוי המאזן הדמוגרפי.

האירוע אינו מתרחש בחלל פוליטי ריק. שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', בטקס הקמה של התנחלות חדשה בגוש עציון, ב-2 בספטמבר 2026 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

ראש המועצה המקומית מג'ד אל-כרום, סלים סליבי, רואה במאחז באל-רוס ביטוי ראשון לסכנה הזאת. לדבריו, קק"ל נתנה אישור למרעה, "אבל הם הקימו אוהלים גדולים וחיברו אותם למים ולחשמל". "אלה נערי גבעות, מתנחלים שבאו מהגדה", אומר סליבי. "מה שקורה היום במג'ד אל-כרום הוא התחלה של פרויקטים אחרים בגליל". אם המאחז לא יוסר, הזהיר, "נראה עוד הרבה כאלה בקרוב".

במועצה המקומית משגב הסמוכה אמרו בתגובה לפניית "שיחה מקומית" כי "מדובר בתושב המועצה אשר קיבל הרשאה מקק"ל עבור מרעה בעלי חיים", וכי "הקצאת השטח התבצעה בהתאם לנהלים" בשטח שאינו בתחום שיפוטה של המועצה. עוד נמסר כי המקום לא מחובר לחשמל או מקבל הקצאת מים מהמועצה, וכי "בעשרות מקרים בשנה מוקצה שטח מרעה בסמוך לאחד מיישובי משגב. ברוב המקרים יש נקודת רעייה שכוללת מכלאות ומתקנים, לרבות אוהלים. השוני העיקרי הוא בכך שבמקרה הזה נצפו בשטח מתנדבים חובשי כיפות בדיוק בשבוע שנאמרו הצהרות בחירות על ידי גורמים שונים שיש להם אינטרס לפגוע במרקם החיים באזורנו כדי 'לקושש קולות'".

המועצה המקומית והוועדה העממית החליטו לנהל את המאבק בשלושה מסלולים: ציבורי, תקשורתי ומשפטי. הן קראו לתושבים להגיע מדי יום לא-רוס, לבעלי הקרקעות להמשיך לעבד את אדמותיהם, ולמסגרות של נשים, צעירים ומוסדות מקומיים להצטרף לפעילות. הן פועלות גם להבאת ראשי רשויות ערביות, נציגים מוועדת המעקב, חברי כנסת ועיתונאים למקום ולקיום מחאה ארצית.

"המסר שלנו ברור", נכתב בהודעת המועצה והוועדה, "זו האדמה שלנו, אלה הזכויות של התושבים שלנו, והמאחז הזה אינו מקובל עלינו". עוד הודיעו כי יפעלו "שלא להפוך נוכחות זמנית למציאות קבועה".

"לרעות לתקופה, לא להתיישבות", אמר מפקד הכוח לתושבים. "זאת האדמה שלנו, לנצח", אמר אחד מאנשי המאחז, לדברי חיידר. בין ה"לתקופה" של המשטרה ל"לנצח" של המתנחל מתנהל עכשיו המאבק באל-רוס. התושבים דורשים מהרשויות לחדד כבר עכשיו את ההבחנה בין רעייה זמנית להתיישבות, לפני שבמקום הדיון על השאלה מכוח מה הוקם המאחז יעברו להסברים מדוע כבר קשה לפנות אותו.

פנינו לקק"ל לבקשת תגובה, והיא תתפרסם אם וכאשר תתקבל. בתגובה שמסרו ל"הארץ", טענו בקק"ל כי "ההרשאה שניתנה היא למטרת מרעה בעלי חיים וניהול השטח באמצעות רעייה בלבד, ולא להקמת חווה למגורי נערים".