הרג אבו עאקלה: מסקנות הצבא לא מתיישבות עם הממצאים

ארבעה חודשים אחרי שקליע, שנורה מרובה בקוטר 5.56 מ"מ, פגע בחלק האחורי של הראש של עיתונאית רשת אל-ג'זירה, שירין אבו עאקלה, שנפלה ונפטרה מיד, פרסם אתמול (שני) הצבא את מסקנותיו הסופיות לגבי תחקיר האירוע שבו נהרגה אבו עאקלה.

למסקנות הסופיות האלה קדמו מסקנות ביניים, שהוצגו בפני הרמטכ"ל כבר למחרת האירוע על ידי אלוף פיקוד המרכז ומפקד חטיבת הקומנדו, אשר מצאו כי אפשר שאבו עאקלה נפגעה מירי של חמושים פלסטינים שירו עשרות רבות של כדורים, באופן לא מבוקר, לעבר כלי הרכב של הצבא. או שאולי "במהלך הלחימה אחד הלוחמים ביצע ירי של כדורים אחדים מתוך חרך מיוחד בג'יפ ודרך כוונת טלסקופית לעבר מחבל שירה לעברו צרורות מספר פעמים. כך אפשר שהכתבת, שעמדה בסמוך למחבל החמוש מאחוריו ובמרחק כ-200 מ' מהכוח הצבאי, נפגעה מהירי לעבר המחבל".

כחודשיים מאוחר יותר, ב-4.7.22, אחרי הניסיון שנכשל לבדוק את הקליע שנמסר כי הוצא מהראש של אבו עאקלה, יצאה הודעה של מחלקת המדינה האמריקאית, שבה נכתב שהאמריקנים, שנחשפו לכל פרטי החקירות של ישראל והרשות הפלסטינית, סבורים שצה"ל אחראי לפגיעה בעיתונאית הוותיקה. אלא שזה קרה "לא בכוונה", במהלך הלחימה נגד הג'יהאד האסלאמי בג'נין, שפרצה בתגובה לפיגועי טרור שאלה ביצעו בישראל.

אתמול, כשהצבא פרסם את מסקנותיו הסופיות בפרשה, ברישא של ההודעה ובהבלטה נכתב כי "לאחר סדרת התחקירים שבוצעו על ידי צוות ייעודי, עולה כי לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי על ידי מי נורתה שירין אבו-עאקלה, אולם סבירות גבוהה יותר היא כי שירין נפגעה בשוגג מירי צה"ל, שבוצע לעבר מי שזוהו כחמושים פלסטינים וזאת תוך כדי קרב במהלכו נורה לעבר חיילי צה"ל ירי מסיבי, חסר הבחנה ומסכן חיים. לצד זאת, יודגש ויובהר כי לאורך כל האירוע, אש חיילי צה"ל כוונה ונועדה לפגוע במחבלים שירו על כוחותינו. אפשרות נוספת שנותרה בעינה היא כי שירין אבו-עאקלה נפגעה מירי של חמושים פלסטינים".

בהמשך נמסר ש"עורכי התחקיר בחנו מידע נוסף שפורסם בנוגע לאירוע, לרבות מידע שהוצג על ידי גופי תקשורת בינ"ל, ובכלל זה תיעוד וידיאו ואודיו".

בהקשר לכך יוזכר שבתקשורת הזרה פורסם במלואו סרטון טיק טוק שצולם באותו זמן ממש, מתחילת הרחוב שבו המנוחה נהרגה. בסרטון שומעים מעט מאוד ירי לפני שנפגעה – כארבע דקות קודם לכן שומעים מטח של שלוש יריות בבודדת מהירה, אחרי כדקה עוד ירייה אחת ,ועוד אחת עמומה. בהינתן שגרת החיים בג'נין, זה לא ירי משמעותי, ודאי שלא "עשרות רבות של כדורים". להיפך, הירי התחיל, התגבר והתחזק במהלך "אירוע העיתונאים".

"אין לו לתחקירן אלא מה שרואות עיניו", ולא מצאתי שנטען כי הסרטון נערך בכלל, או באופן מגמתי בפרט. אם כך, איך אפשר לקבל את גרסת הדובר, שכל זה קרה "תוך כדי קרב במהלכו נורה לעבר חיילי צה"ל ירי מסיבי, חסר הבחנה ומסכן חיים", או את קביעת הפרקליטה הצבאית הראשית שבפתח דבריה, שפורסמו במקביל להודעת הדובר, הזכירה "חילופי אש עצימים בין כוח צה"ל לבין מספר רב של מחבלים חמושים"?

בנוסף, בסיפא של הפסקה הראשונה בהודעת הפצ"רית נכתב עוד ש"במהלך הפעילות המבצעית העצימה נהרגה עיתונאית רשת אל ג'זירה, שירין אבו-עקאלה ונפצע העיתונאי עלי סמודי". אלא שצפייה בחומרים שפורסמו בתקשורת הזרה מגלה כי סמודי נפצע במטח היריות הראשון והמנוחה בשני, ושבין שני המטחים חלפו 8 שניות. לכן קשה להבין איך לכאורה מישהו, שיורה באור יום מלא, במזג אוויר בהיר, ושנעזר ב'כוונת טלסקופית' של קלעים, המגדילה פי ארבעה, לכאורה פוגע בשוגג בגבם של שני אנשים, גבר ואשה, לא צעירים. כלומר, כאלה שעל פניו אינם ממש חשודים כלוחמים, ושהיו מזוהים כעיתונאים – חבשו קסדות ולבשו אפודי מגן כחולים שעליהם היה כתוב באותיות קידוש לבנה, "עיתונות". וכל זה כאשר שניהם הסתובבו, כשהירי החל, וברחו, או ניסו לברוח לכיוון תחילת הרחוב ממנו יצאו כחצי דקה קודם לכן.

מאמר זה נסמך על חומרי וידיאו שפורסמו בתקשורת הזרה. ב"וושינגטון פוסט" הובאו שני סרטונים: אחד שעלה בטיק טוק, מכ-7 דקות לפני תחילת הירי, ונמשך 8:05 דקות. את סרטון הטיקטוק צילם סאלם עווד מג'נין, שבאותו בוקר היה בקצה העליון, הצפוני, של הרחוב שבו סמודי ואבו עאקלה נפגעו. השני צולם ממול ובסמוך [מצפון] לשיירת כלי הרכב המשוריינים הצבאיים, שחנו כ-200 מטר מדרום לעיתונאים, הופץ ב'טלגרם'. משכו 12 שניות ולא נמסר מי צילם ובאיזה שעות. בנוסף, בפייסבוק של "אל ג'זירה" באנגלית משובץ סרטון, שבו שולבו קטעים מהחלק השני של האירוע. לא מצאתי מי צילם אותם.

מהיכן אפשר שירו את הקליע שפגע באבו עאקלה

בהינתן האפשרות שהוצגה בפני הרמטכ"ל מיד אחרי האירוע, וסברת מחלקת המדינה שאבו עאקלה נפגעה מירי צבאי ישראלי, צריך לבדוק מאיזה חרך מיוחד של איזה ג'יפ אפשר היה לבצע את הירי לעבר העיתונאים באותו בוקר.

זה המקום שבו המנוחה נפלה אחרי שהקליע פגע בה:

תמונה 1: המקום שבו המנוחה נפלה (פריימים מהטיקטוק ומהווידאו של מג'די בנורה/אל ג'זירה)

השיירה הצבאית המשוריינת, בה כנראה מדובר, שחנתה במרחק כ-200 מטר מהעץ שלמרגלותיו המנוחה תועדה בטלגרם:

תמונה 2: השיירה הצבאית המשוריינת (פריים מסרטון שהופץ בטלגרם)

בדרך כלל הספרה אחת, בלבן, מציינת שזה הרכב של מפקד הכוח. בנוסף, רואים את חרך הירי המיוחד שנמצא בקצה התחתון השמאלי של הצוהר, לכיוון תא הנהג.

מתחילת סרטון הטיקטוק רואים שיש קו ראייה מהשיירה הצבאית למקום שבו המנוחה נפלה. בפריים 02:57 שומעים מישהו שאמר שהוא מזהה את הצבא ובהמשך, מדקה 04:06 לערך, גם רואים את השיירה של הרכבים המשוריינים:

תמונה 3: קו ראייה מהמקום בו המנוחה נפלה לשיירה הצה"לית המשוריינת-בעיגול הסיפרה 1 (פריימים מהטיקטוק)

תמונה נוספת שפורסמה מלמדת שלכאורה גם ממשוריין 1 אפשר לראות את המקום שבו נפלה:

תמונה 4: קווי ראייה אפשריים ממשוריין 1 לכיוון העיתונאים (לא מצאתי את מקור התמונה).

בתמונות רואים כי ממשוריין 1 יש קו ראייה רצוף למקום בו המנוחה נפלה. כלומר, לכאורה, למי שירה ממשוריין 1 היתה אפשרות לפגוע בה. ככל שאפשר לראות בסרטים ובתמונות, נדמה שמשאר כלי הרכב המשוריינים בשיירה אי אפשר היה לפגוע במנוחה ובעמיתיה. גם בתצלומי האוויר של הזירה, במפות הלווין של "גוגל' או באלה שפורסמו בתחקירים של העיתונות הזרה, רואים שבזוויות מסוימות יש קו ראייה רצוף מאזור השיירה לזירת העיתונאים והמנוחה.

חלק מהאמור לעיל הובא גם בתחקירים קודמים שפורסמו. אפשר להניח שבתחקיר המבצעי התברר בדיוק מי ירה ומהיכן. ב-22.6.22 פורסם שיממה אחרי התקרית בוצע "מעין שחזור" של האירוע. אם כך קרה, אפשר להניח שהצבא מכיר את כל קווי הראייה האפשריים בזירה, וזאת גם ביחס למאפייני הכוונות הטלסקופיות שבהן השתמשו באירוע ולאפשרויות הצפייה דרך הצוהר של הג'יפ המשוריין.

חרף זאת, ועל אף כל מה שפורסם באופן גרפי מאוד בתקשורת הזרה, תמונת הזירה, שצורפה ל'תיק כתב" שצורפה להודעת דובר צה"ל, חסרה את העיקר – את המקום שבו העיתונאים נפגעו ביחס לשיירה המשוריינת:

תמונה 5: המקום שבו העיתונאים נפגעו ביחס לשיירה הצה"לית (דו"צ + 'גוגל'. הכיתובים הוספו)

השתלשלות האירוע

התחקירים שכבר פורסמו עסקו פחות בעניין זה.

במונה 06:43-44 בטיקטוק רואים את המנוחה ואת סמודי כשהתחילו לצעוד לכיוון קצה הרחוב שבו ירדו לכיוון השיירה. ב-06:59 רואים גם את הצלם, מוג'הד סעדי, שהצטרף אליהם והלך קצת מאחור. ב-07:06 בטיקטוק, שנייה אחת לפני שמטח היריות הראשון התחיל, רואים את שלושתם כאשר מלפנים, מימין לאבו עאקלה, ולפני סמודי, הלכה גם העיתונאית והצלמת שד'א חנאיישה, שבהמשך הסתתרה מאחורי גזע העץ במקום שבו המנוחה נפגעה ונפלה (תמונה 1 לעיל).

תמונה 6: שנייה אחת לפני שמטח היריות הראשון התחיל (פריים מהטיקטוק)

ב-07:07 בסרטון הטיקטוק התחיל מטח היריות הראשון. נורו שישה כדורים במשך מעט פחות משתי שניות, עד פריים 07:09. חרף איכות הסרטון, נדמה שאפשר לראות שבסוף 07:07, שעד אז שומעים שתיים או שלוש יריות, איש מהארבעה עוד לא נפגע:

תמונה 7: כשנייה אחרי שמטח היריות הראשון התחיל (פריים מהטיקטוק)

המטח הראשון הפסיק ב-07:09 ואז צלם הטיקטוק, יחד עם אזרחים נוספים שעמדו בקצה הרחוב, כבר זז משם ולא המשיך לצלם את הרחוב.

המטח השני התחיל כשמונה שניות אחר כך ב-07:17 בטיקטוק וגם נמשך כשתי שניות, עד 07:19. בין שני המטחים הטלפון של צלם הטיקטוק היה מופנה הצידה ולמטה ורואים בעיקר את אנשי ג'נין שהיו שם, כשניסו לחפש מחסה מהירי.

ב-0:16 בסרטון הערוך ש"אל גז'ירה' העלו לפייסבוק באנגלית, רואים את סמודי מגיע בריצה משמאל, מהכיוון שבו ארבעת העיתונאים היו כשהמטח הראשון התחיל, הקסדה שלו בידו. ב-0:18, בסרטון הפייסבוק, שומעים שהמטח השני מתחיל, ואז סמודי כבר היה קרוב למכונית פרטית בצבע אפור, שבהמשך פורסם שפינתה אותו לבית החולים. המטח השני הסתיים ב-0:20 ואז הוא כבר היה קרוב לדלת הרכב האפור. ב-0:21 הוא פתח את דלת הרכב ונכנס.

תמונה 8: היציאה של אל-סמודי מזירת הירי (פריימים מסרטון מהפייסבוק של "אל-ג'זירה" באנגלית)

בהמשך, ב-0:25 בסרטון הפייסבוק, לפני שסמודי הספיק לסגור את הדלת ובזמן שנהג הרכב האפור כבר נסע לאחור, התחיל עוד מטח של שלוש יריות בבודדת מהירה.

בהנחה שמדובר בסרטון מקורי, הפריימים האלה מגלים כי סמודי נפגע באמצע, או בסוף, מטח היריות הראשון, כשהעיתונאים היו קצת במורד הרחוב. זה מתאים למה שמסר אחרי האירוע, למשל באתר "בצלם". אם הירי התבצע מאזור השיירה המשוריינת, אזי במטח השני וגם בזמן שלוש היריות שהיו מיד אחריו, סמודי כבר היה מחוץ לקו הראייה של השיירה.

בהנחה שקרה מה שסמודי מסר – שקליע פגע בו בכתף, מאחור, כשהסתובב – אז כשנפגע הוא היה עם הגב לשיירה המשוריינת. בניגוד לעניין הרב בקליע שפגע במנוחה, לא מצאתי שמישהו ביקש לבדוק את הקליע שפגע בסמודי. בתחקיר AP שהתפרסם ב-24.5.22 סמודי מסר שהקליע שפגע בו התנפץ, הותיר כמה רסיסים בתוך גבו, ושלא ידוע לו אם חלקים נוספים של הקליע נמצאו.

מתי בדיוק המנוחה נפגעה

בפתח תחקיר 'הניו יורק טיימס' יש תמונה שכנראה נלקחה מהסרטון שחלקו התפרסם בפייסבוק:

תמונה 9: רגע לפני שמטח היריות השני התחיל (תמונה מהתחקיר "ניו יורק טיימס". הצלם לא הוזכר ורק נכתב שמקור התמונה בפייסבוק של "אל-ג'זירה". את המסגרת הלבנה עורכי התחקיר הוסיפו)

בצד שמאל, במסגרת הלבנה, רואים כנראה את אבו עאקלה, שכרעה לצד קיר הבניין, כשניים או שלושה מטר לפני גזע העץ שלידו גופתה שכבה (בתמונה 1 למעלה). הקסדה לא על הראש שלה. להערכתי, על סמך מהירות הריצה של סמודי בסרטון הפייסבוק, תמונה 9 צולמה כשנייה או שתיים לפני שמטח היריות השני התחיל – כלומר, מכאן שהמנוחה עדיין היתה בין החיים לפני שהמטח השני התחיל.

המנוחה נורתה בחלק האחורי של הראש. את תוצאות הנתיחה, כיוון וזווית "תעלת הקליע" (בהנחה שהנזק לא היה כזה שאי אפשר היה לבדוק זאת), לא מצאתי. מידע זה חשוב יותר בהקשר לאיתור המקום ממנו נורתה ופחות לעניין הערכת הזמן בו נפגעה.

מי שנורה בחלק האחורי של הראש בדרך כלל נופל מיד קדימה. כדי להגיע לתנוחת השכיבה שבה אבו עאקלה נמצאה, היא היתה צריכה לחבוש את הקסדה, לקום מהכריעה, לזוז מהקיר לכיוון הרחוב ולהתקדם כמה צעדים לכיוון העץ שלידו שכבה. מקובל ששנייה היא זמן תגובה ממוצע של אדם סביר ולכן נראה שהמנוחה עשתה את כל אלה מיד כשסמודי חלף על פניה ורגע לפני שמטח היריות השני התחיל.

זאת ועוד, בסרטון הטיקטוק המטח השני הסתיים ב-07:19, ובאמצע 07:24 שומעים קול של אישה צועקת, 'אסחאב, אסחאב' (למשוך). אני סבור שזה הקול של שד'א חנאיישה, שבאותו רגע הגיבה למראה עמיתתה ששכבה על האדמה עם הפנים למטה. בהקשר לכך, להלן מה שמסרה בהקשר לאירוע ופורסם באתר "בצלם": "רק התחלנו להסתובב כדי לרוץ בחזרה ועלי צעק: 'נפגעתי, נפגעתי'. עלי המשיך לרוץ ולהתרחק. אני ושירין רצנו למרות המשקל של האפודים. פתאום שירין נפלה עם הפנים על הקרקע. אני התחבאתי מאחורי גזע של עץ חרוב כדי להתגונן מהירי עלינו… ניסיתי להושיט יד לעבר שירין כדי לעזור לה או למשוך אותה, אבל לא יכולתי בגלל היריות. הייתי בחרדה אמיתית, מעולם לא פחדתי כל-כך" (ההדגשות שלי; א"ל).

מכל זה עולה שלכאורה, אחרי המטח הראשון, שלושת העיתונאים – אבו עאקלה, חנאיישה וסמודי, שכבר היה פצוע – ניסו להימלט לכיוון תחילת הרחוב, מהיכן שהתחילו לצעוד לכיוון השיירה הצבאית, כעשרים שניות קודם לכן. סמודי רץ מהר יותר ובזמן המטח השני כבר יצא מקו הראייה של השיירה. גם שתי העיתונאיות ניסו להתרחק בריצה. חנאיישה, שצעירה בשנים רבות מהמנוחה, כנראה הגיעה למסתור מאחורי גזע העץ לפני שהמטח השני התחיל.

העולה מחומרי הווידיאו וממה שפורסם – ששני העיתונאים לבשו אפודים כחולים שעליהם כתוב בלבן "עיתונות" באנגלית, שסמודי נפגע במטח הראשון ולכאורה בגבו, ושאבו עאקלה נפגעה בחלק האחורי של הראש ורגע אחרי שהמטח השני התחיל – מעלה ספק בגרסת הירי לעבר חמושים שהיו בקרבת העיתונאים. במיוחד כשאף אחד מהצדדים לא דיווח על חמוש פלסטיני שנפגע שם בסביבות 06:30.

התייחסות לאירוע ותוצאותיו

ארבעה חודשים פחות יומיים אחרי האירוע, "זכתה" המנוחה שהפרקליטה הצבאית הראשית תכתוב – בשתי השורות הלפני אחרונות של הודעתה המחזיקה שני עמודים – ש"קיימת סבירות גבוהה כי אבו עאקלה נפגעה מירי של חיילי צה"ל". אך בה בעת המשיכה לדבוק בגרסת "הירי המרובה", שלפחות השמע של סרטון הטיקטוק, שלא נטען נגד מהימנותו, לכאורה שולל.

על פניו, מדובר באירוע פשוט לתחקור. במיוחד כשכל הנתונים והפרטים החשובים מקורם בצבא. חרף זאת, נדמה שאת "הסבירות הגבוהה" צריך לייחס לעובדת היות המנוחה אזרחית אמריקאית. זאת מפני שניסיון העבר מלמד כי ברוב המקרים, אירועים כאלה חוסים בצל קורתה, המאוד מאוד רחבה, של "פעולה מלחמתית", שמאפשרת, בדיעבד, להכשיר כל שרץ.

אריאל ליבנה הוא ד"ר לקרימינולוגיה שבימים אלה שוקד, יחד עם בתו הבימאית הדוקומנטרית, על סרט אודות פרשת אום אל חיראן.