המלחמה בעזה עוד לא הסתיימה, וכבר משמשת לשיווק נשק

בסוף נובמבר, הסטארט-אפ הביטחוני הישראלי סמארט-שוּטר פירסם תמונה בפייסבוק, שבה נראים שלושה חיילים ישראלים מטושטשי פנים, מכוונים רובי תקיפה על מבנה מפוצץ מבטון איפשהו ברצועת עזה. כיתוב התמונה היה: "ה-3000 SMASH [הכוונת החכמה לרובים שמפתחת החברה] בפעולה עם הכוחות המיוחדים של סיירת מגלן, הופך את המצב בקרבות פנים מול פנים!".

בראיון ל-ynet חודש לאחר מכן, מנכ"לית החברה, מיכל מור, הגדירה את המלחמה בעזה – שבה נהרגו כבר יותר מ-25 אלף פלסטינים, כמקדמת מכירות. "זו שעתן היפה של התעשיות הביטחוניות", אמרה.

הזחיחות הזאת לגבי עוצמתה הצבאית-טכנולוגית של ישראל נראה קצת תמוה לנוכח הכישלון של המנגנון הצבאי הישראלי ב-7 באוקטובר. במשך שנים, ראשי הצבא הבטיחו שכלי נשק טובים יותר וטכנולוגיות מעקב מתקדמות יגדילו את הביטחון. אבל אף אחת מהמערכות המתוחכמות לכאורה של הצבא לא הצליחה למנוע מחמאס לפרוץ את הגדר עם עזה, או את הטבח שהתבצע בעקבותיה.

בקהילה הביטחונית הישראלית, נראה שהאלימות המזוויעה והטרגית גרמה בהתחלה לחשבון נפש בנוגע להסתמכות המוגזמת של הצבא על מערכות טכנולוגיות מתקדמות. אך נראה שחשבון הנפש הזה מיצה את עצמו במהירות: לא עושה רושם שצפויים להתבצע שינויים משמעותיים במערך הצבאי-תעשייתי של ישראל.

הצבא שוב משווק את עצמו כמעצמת היי-טק, ומקדם את הנשק האוטומטי ואת טכנולוגיות המעקב המתקדמות, ש"נבחנות על רטוב" בקרבות בעזה. דוברי הצבא מקווים שאותן סיסמאות ישנות יסיחו את הדעת מהעובדה שישראל לא קרובה להשגת מטרותיה המוצהרות – מיגור חמאס והחזרת החטופים הנותרים הביתה, אף שהמלחמה היא אחד מהמבצעים הצבאיים ההרסניים בהיסטוריה המודרנית. והמשקיעים משתכנעים, וממטירים כספים על חברות סטארט-אפ ביטחוניות בקצב גובר והולך. מסתמן שהמנכ"לים של חברות הסטארט-אפ האלה יהיו המנצחים היחידים במלחמה.

הולכים אחרי הכסף

מצד אחד, ההתאוששות הניכרת בתעשיית הטכנולוגיה הצבאית הישראלית תואמת את הזינוק במכירות הנשק בעולם. ממשלות אוגרות נשק בתגובה למלחמת רוסיה-אוקראינה, התחזקות המשטרים הסמכותניים, השימוש המוגבר בטכנולוגיות מעקב צבאיות בעקבות מגיפת הקורונה, מחאות עממיות ומשברים כלכליים. לפי נתוני משרד החוץ האמריקאי, מכירות הנשק האמריקאי למדינות זרות זינקו ב-49% ב-2022, וישראל ממשיכה לשבור שיאי מכירות – בין השאר בזכות עסקאות רווחיות עם מדינות הסכמי אברהם. ב-2022 יצוא התעשיות הביטחוניות הישראליות הגיע לשיא של 12.5 מיליארד דולר, ו-2023 צפויה להיות רווחית אף יותר.

לפי תחזיות, ב-2024 המכירות הגלובליות של התעשיות הביטחוניות יזנקו עוד בגלל המלחמה בעזה. בנוסף לתאגידי הנשק הרב לאומיים, משקיעים מזרימים כספים לסטארט-אפים קטנים, שרבים מהם יושבים בישראל. מקלעים אוטומטיים, לוחמת סייבר סמויה, רחפנים מתאבדים וטנקים שמתוגברים בבינה מלאכותית נחשבים יותר ויותר לטכנולוגיות הרווחיות החדשות של עמק הסיליקון.

בין החברות הישראליות שהמניות שלהן זינקו בחדות בסוף 2023 היו חברות סטארט-אפ שמשווקות כלי נשק מתקדמים שמשמשים את הצבא בתוך עזה. הטכנולוגיה הצבאית, אחרי הכל, היא אחת מהתעשיות הבודדות שמשגשגות בתקופות של אי יציבות גיאו-פוליטית.

חוקרים מציינים כמה חברות קטנות יותר שמשווקות את המוצרים שלהם ככאלה ש"נוסו בקרבות" במלחמה הנוכחית. "מערכות נשק חדשות רבות עברו מבחן אש ראשון בעזה עכשיו", אמר למגזין 972+ נועם פרי, מתאם מחקר בוועדת השירות של החברים האמריקאים, ארגון קווייקרי שבסיסו בארה"ב, שעוקב אחרי הנשק שמשמש את ישראל בעזה.

לנוכח גל מחאות נרחב בחו"ל והדיונים בתביעת דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, תאגידי הנשק הרב-לאומיים שומרים על שתיקה יחסית בנוגע למעורבות שלהם בהפצצות הישראליות. אך פרי אומר שחברות סטארט-אפ ישראליות קטנות יותר, כמו סמארט-שוטר, "פתחו במסע יח"צ נרחב כדי לשווק את המוצר שלהן". עבור סטארט-אפים כאלה, ההיקף ומשך ההרס בעזה הם הזדמנות נדירה להגדיל את המכירות.

הפריחה הנוכחית מגיעה אחרי שני עשורים של גידול יציב ועקבי בתעשיות הביטחוניות הישראליות, מתחילת שנות ה-2000. ברגע האינתיפאדה השנייה והמלחמה העולמית בטרור, ישראל התחילה לשווק את עצמה כמרכז הביטחון הלאומי העולמי. שינוי התדמית הזה היה פרגמטי: הצבא היה זקוק למערכות מעקב ולכלי נשק מתקדמים יותר בגלל הסלמת הסכסוך האזורי, והכלכלה היתה זקוקה לאסטרטגיית שיווק חדשה כדי להשיב את המשקיעים הזרים לישראל.

היחסים הקרובים בין התעשיות הביטחוניות לתעשיית ההיי-טק אינם ייחודיים לישראל. אחרי הכל, עמק הסילקון התחיל כזרוע של משרד הביטחון האמריקאי. אבל המערך הצבאי-ביטחוני הישראלי, בהתייעצות עם מומחי ביטחון אמריקאים ואנשי חברת הייעוץ מקינזי, הפך את היחסים האלה למותג לאומי.

כיום ניתן לראות את זה בדלת המסתובבת בין הצבא למגזר הטכנולוגיה הפרטי. בכירים בצבא מייעצים גם ליצרניות נשק גדולות וגם חברות סטארט-אפ צומחות. חלק מהיחידות הצבאיות מעבירות את פעילות המחקר והפיתוח לסטארט-אפים טכנולוגיים פרטיים, וענפים אחרים בממסד הביטחוני מממנים חברות טכנולוגיה מבטיחות.

הגבול המטושטש בין הצבא לבין התעשייה הביטחונית הפרטית גורמת לאסטרטגיה הצבאית הישראלית להתפתח בהתאם למגמות בהשקעות. כשיזמי הון סיכון זרקו ערימות כסף על חברות סייבר בעשור הקודם, משרד הביטחון הקים פארק סייבר בבאר שבע, ונתן חסות ל"שבוע הסייבר" באוניברסיטת תל אביב, מתוך מטרה להפוך את ישראל למעצמת סייבר. כשיזמי ההון סיכון עברו לבינה מלאכותית לפני כמה שנים, כספים הוסטו לפיתוח של אלגוריתמים. ל"שבוע הסייבר" הצטרף "שבוע הבינה המלאכותית", ומנכ"ל משרד הביטחון אמר שהמשימה היא להפוך את ישראל למעצמת בינה מלאכותית.

אין צורך לומר שמגמות ההשקעה בתחום הביטחוני נקבעות על סמך ההבטחה לרווחים עתידיים, ואינן מתעדפות את הצורך המיידי יותר – הצלת חיים. יזמים אוהבים למשוך משקיעים באמצעות הצגה של פיתוחים חדשים בלוחמת סייבר או בבינה מלאכותית גנרטיבית כמהפכה שיכולה להחליף לוחמים אנושיים במכונות סופר-אינטליגנטיות. צוותי השיווק מציגים תמונה ורודה של לוחמה טכנולוגית, מדממת פחות ואנושית יותר. אך שני העשורים האחרונים של הסכסוך הצבאי המתגבר בישראל-פלסטין – אזור שמתואר לעתים קרובות כמעבדה של תעשיית הנשק הגלובלית – מראים שהחדשות בירי ובהרג לא ממש מצמצמים את ההרס של הכיבוש המתמשך והמלחמה.

מרוויחים מהדם

כל זה התבהר עוד יותר ב-7 באוקטובר, כשהצבא הישראלי כשל בתחזיות ולא מנע את ההתקפה הרצחנית של חמאס, שבה נהרגו כ-1,200 ישראלים ונחטפו כ-240. מומחים אומרים שהסתמכות היתר של הצבא על מערכות מעקב אלגוריתמיות, רחפנים ונשק שכולל בינה מלאכותית – כולם מוצרים חמים בעולם הטכנולוגיה הביטחונית – סללה את הדרך לאובדן החיים הטראגי וחסר התקדים הזה. לוחמי חמאס הצליחו לשתק את רוב מערך המודיעין וארסנל הנשק האוטומטי של ישראל.

"אני חושב שאירועי 7 באוקטובר מדגימים בעיה מבנית במה שמציעים המוצרים האלה", אמר נווה גורדון, מרצה לזכויות אדם וחוק בינלאומי באוניברסיטת קווין מרי בלונדון, למגזין 972+. אך יצרניות הטכנולוגיה הצבאית לא יודו לעולם שהסתמכות על המוצרים שלהן היא אסטרטגיה כושלת. כפי שגורדון מנסח זאת: "לתעשייה יש עכשיו אינטרס להראות שהכישלון לא נבע מהטכנולוגיות שלה".

אך במקום שהמלחמה הנוכחית תוביל לחשבון נפש בכל הנוגע לאסטרטגיה הצבאית של ישראל, היא רק גרמה לדלת המסתובבת בין הממסד הצבאי הישראלי למגזר הטכנולוגיה הביטחונית הפרטי להסתובב יותר מהר. "אני חושב שיהיה גידול רב בשנים הקרובות במספר הסטארט-אפים הביטחוניים והטכנולוגיים הישראליים שישתמשו באירועי 7 באוקטובר ככלי שיווק מרכזי", אמר למגזין 972+ אנתוני לוונשטיין, עיתונאי עצמי ומחבר הספר "המעבדה הפלסטינית". "אני חושב שנראה עוד ועוד חברות שמנסות לנצל מוסרית או אתית את מה שקרה כדי למכור כלי נשק".

ואכן, מנהלים בחברות טכנולוגיה כבר אומרים שהשקעה בתעשיית הטכנולוגיות הצבאיות היא ציווי אידיאולוגי. ימים ספורים אחרי 7 באוקטובר, המשקיע אהרון קפלוביץ ממיאמי השיק קרן הון סיכון בשם "1948 ונצ'רס". קפלוביץ אמר לעיתונאים שהפלישה הקרקעית של ישראל לעזה היא הזדמנות חסרת תקדים "לבחון בקרב" מערכות חדשות, והבטיח שהיוזמה של מיליוני הדולרים שהשיק משרתת את האינטרסים של הישראלים.

בחודש שעבר, היזם הישראלי יונתן מנדלבוים דחק בחברות סטארט-אפ ישראליות לעסוק בפיתוח כלי נשק, וטען שחדשנות בתחום הנשק היא "שירות פטריוטי" לאומה. אך אף אחת מהטכנולוגיות החדשות שנוסו בעזה לא קירבה את ישראל להשגת המטרות המוצהרות של המלחמה.

יתרה מכך, ההבטחה שהטכנולוגיה תאפשר לוחמה מדויקת יותר אינה מתממשת בהתקפה הישראלית הנוכחית, כפי שמרגישים היטב הפלסטינים. רחפנים מתאבדים ממוקדים לא הפריעו לצבא הישראלי למחוק שכונות שלמות בפצצות של טון, ולהרוס או לפגוע ב-70% מהבתים ברצועה. רובי צלפים שכוללים בינה מלאכותית לא מנעו מחיילים לירות על חפים מפשע, ובהם שלושה חטופים ישראלים. ומערכות כיוון מונחות בינה מלאכותית לא הצליחו להגן על חייהם של יותר מ-10,000 ילדים שנהרגו בהתקפות הישראליות.

הכישלונות האלה מציעים נקודת מבט חלופית על אירועי 7 באוקטובר, דרך המשקפת של מחזור הגאות והשפל של ההון. נשק מתקדם מציע פתרונות מרגשים לבעיות הביטחוניות האזוריות; ההתרגשות יצאה משליטה; והבועה בסופו של דבר התפוצצה. כפי שהתברר, הסטת משאבים מהכוחות הקרקעיים והזרמת כספים לטכנולוגיה צבאית מתקדמת לא תרמה כמעט דבר להגנה על ביטחון ישראל.

אבל למחזור ההשקעות יש בעיות בזיכרון לטווח קצר. שלושה חודשים לתוך המלחמה, שישראל מזהירה כי עלולה להימשך עוד שנה, יזמי הון סיכון ובכירי צבא ברחבי העולם מנפחים שוב את בועת התעשייה הביטחונית. ושוב, החדשנות הטכנולוגית מציעה הסחת דעת נוחה מהמשבר של המלחמה הבלתי נגמרת.

בזמן שהפלסטינים משלמים את מחיר האלימות של כלי הנשק ומערכות המעקב החדשניים, לא ברור כמה הישראלים ירוויחו מזה. התעשייה הזאת היא רק חלק קטן מהכלכלה של "מדינת הסטארט-אפ", והתעשיות האזרחיות צפויות להיפגע קשות מהמלחמה. אפילו בכירים בפוליטיקה ובצבא כבר הביעו חשש שהמלחמה – שהובילה לגיוס של מאות אלפי אנשי מילואים, להסטה של כספים רבים מתקציבים אזרחיים למאמצי המלחמה, ולהקצנה של הממסד הפוליטי ימינה – לא תשפר את הביטחון של ישראל בטווח הארוך.

האופטימיות של המשקיעים והיזמים לא רק נראית מנותקת מהמציאות, אלא ממש גובלת בהזיות. היא מדגימה את הסכנה שבזיווג בין אסטרטגיה צבאית לגחמות השוק הפרטי. למרבה הצער, זה שיעור שרוב בכירי הצבא בישראל ובחו"ל לא הפנימו עדיין.

סופיה גודפרנד היא דוקטורנטית לאנתרופולוגיה באוניברסיטת דיוק. היא מתמחה בזכויות דיגיטליות ומעקב דיגיטלי בישראל/פלסטין. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס